הגזענות שיוצאי אתיופיה חוו וחווים כיום מעלה בפנינו שאלות מהותיות לגבי אופי החברה והמדינה: האם זוהי חברת המופת עליה חלמנו? האם זו דרכה של היהדות? האם ביכולתנו להתבונן באומץ בעצמנו, לבחון את התפיסות שלנו ולהשתנות?
מאבק יוצאי אתיופיה בגזענות הממסדית
באביב 2015 רעדה מדינת ישראל עם פרוץ מחאות יוצאי אתיופיה. הטריגר למחאות היה פרשת החייל דמאס פקדה, אשר בחודש אפריל באותה השנה הוכה ונעצר על ידי שוטרים בעודו לבוש מדי צה"ל. פקדה נעצר בחשד לתקיפת שוטרים, על אף שטען לחפותו, אך ללא הועיל. אולם למזלו של פקדה, מצלמת אבטחה של בית פרטי תיעדה את האירוע והסרטון הופץ ברשתות החברתיות. הסרטון הראה כי על פניו, החייל פקדה הוא זה שהותקף על ידי השוטרים ולא היה זה שתקף, כפי שטענו השוטרים. עם חשיפת הסרטון, שוחרר פקדה ממעצר לאלתר.
בשורת מחאות שהתקיימו על רקע פרשה זו, עיקרן בירושלים ובתל אביב, השתתפו עשרות אלפי צעירים וצעירות ישראלים יוצאי אתיופיה, ורבים מהם טענו כי חוו על בשרם מקרי גזענות ואפליה, בכללם: אלימות שוטרים, שיטור יתר, 'תפירת תיקים', ועוד. הדרישה של יוצאי אתיופיה הייתה ברורה: הפסקת אלימות המשטרה נגדם, מיגור הגזענות הממסדית, הפסקת היחס המפלה נגדם מצד הממסד ומצד אזרחי ישראל (לרבות ההדרה מהמרחב הציבורי, האפליה בהשכלה ובתעסוקה, הסטיגמות והסטריאוטיפים השליליים), והחלה של שוויון זכויות מלא.
זעקות המוחים זעזעו את רחובות המדינה והדהדו עד למשרדי ממשלת ישראל, ואי אפשר היה להתעלם מהדרישה למגר את הגזענות. ראש הממשלה בנימין נתניהו, אשר עמד בראש ועדת השרים לקידום שילובם של יוצאי אתיופיה (ועומד בראשה גם כיום), הכיר במציאות הגזענית בה חיים יוצאי אתיופיה, בעיקר הגזענות הממסדית, והחליט על הקמת צוות בין־משרדי בראשות מנכ"לית משרד המשפטים, עו"ד אמי פלמור, לגיבוש כלים למיגור הגזענות נגד יוצאי אתיופיה.
הצוות הבין־משרדי כלל נציגים ממשרדי ממשלה שונים בדרגים גבוהים, פעילים חברתיים, נציגי ארגונים של יוצאי אתיופיה ומומחים מהאקדמיה. הוועדה עמדה בפני אתגרים רבים ובהם התמודדות עם תחושות של חוסר אמון ברשויות ובמוסדות המדינה מצד יוצאי אתיופיה. למרות זאת, בעבודה אינטנסיבית, בלב פתוח ובנפש חפצה, הצליח הצוות הבין־משרדי לסיים את עבודתו ופרסם, בסוף יולי 2016, דו"ח מקיף על המציאות הגזענית והממסדית כלפי יוצאי אתיופיה. יושבת ראש הצוות, עו"ד פלמור, תיארה כך את התמונה שהשתקפה:
במהלך עבודתם, נאלצו חברי הצוות להישיר פעם אחר פעם את מבטם אל הראי שהציבה בפניהם קהילת יוצאי אתיופיה בישראל, ולהתמודד עם המציאות העגומה. מציאות בה נער וגבר אתיופי מדווחים על תחושת חוסר ביטחון, כאשר הם מתהלכים ברחובות העיר, וחשופים, כדבר שבשגרה, להתנכלות והטרדה על רקע תיוגם כ'חריגים בנוף'. מציאות בה לא פעם נערה ואישה אתיופיות אינן זוכות ליחס שווה ומכבד. מציאות בה אזרחנו שחורי העור הם הבולטים ביותר והמזוהים ביותר במרחב, ולצד זאת, שקופים בכל כך הרבה מובנים אחרים.
הדו"ח לא הסתפק בהכרה ובתיאור קיומה של גזענות ממסדית וגזענות בכלל, כלפי ישראלים יוצאי אתיופיה, אלא – ובעיקר – גיבש 53 המלצות שונות למיגור הגזענות הממסדית שאומצו כולן בהחלטת ממשלה. אחת ההמלצות המרכזיות היא הקמת יחידה ממשלתית, שתוקם במשרד המשפטים ותפעל בשם הממשלה לתאם את הפעילות הממשלתית למיגור הגזענות הממסדית. חשוב לציין כי היחידה קמה אומנם על רקע מאבקם של יוצאי אתיופיה, אך אין היא עוסקת רק בגזענות כלפי יוצאי אתיופיה, אלא פועלת למיגור גזענות על רקע צבע עור, מוצא, לאום או דת, כלפי כלל האוכלוסיות בחברה הישראלית.
לצד היחידה פועלת מועצה ציבורית מייעצת בראשות המשנה לנשיאת בית המשפט העליון, השופט בדימוס פרופסור אליקים רובינשטיין. כמו כן, כחלק מיישום החלטות הממשלה למיגור הגזענות הממסדית, מינתה היחידה, בשיתוף פעולה עם נציבות שירות המדינה, למעלה מארבעים ממונים למניעת גזענות במשרדי ממשלה וביחידות סמך. הממונים כפופים מקצועית ליחידה ותפקידם להיערך ככתובת לקבלת פניות ציבור בנושא גזענות ואפליה בקבלת שירות ולטיפול בהן, ליזום פעילות למניעת גזענות בתוך משרדם ולפעול להעלאת המודעות לחשיבות מיגור הגזענות.
איך נאבקים בגזענות?
המאבק בגזענות הממסדית מצריך גישה שתשלב את מיצוי הטיפול באירועי גזענות ללא פשרות, והובלת תהליך עומק לשינוי פרקטיקות של אפליה והדרה שבבסיסן דעות קדומות וסטריאוטיפים. לתפיסת היחידה, על מנת להניע תהליך שינוי מהותי במגזר הציבורי ובחברה הישראלית כולה יש צורך בשילוב של אכיפה, מיצוי טיפול בתלונות, הנעת המשרדים הממשלתיים לשינוי מדיניות ותרבות ארגונית, והעלאת מודעת לתופעה ולנזק הנגרם לחברה הישראלית כתוצאה מקיומה.
חלק מהכלים העומדים לרשותנו הם פעילות בתחום החקיקה, והנחיות גורמים בכירים במשרד המשפטים. כך לדוגמה הנחו היועץ המשפטי לממשלה ופרקליט המדינה על הגברת השימוש בדין משמעתי בשירות המדינה באירועי גזענות, וכן ניתנו הנחיות לגורמי תביעה לדיווח על אירועי פרופיילינג (אפיון על בסיס גזעי). רק לאחרונה, בהובלת שרת המשפטים, הביאה היחידה ליישום החלטת ממשלה שבעקבותיה תוקן חוק הסיוע המשפטי, המאפשר סיוע משפטי חינם למי שנפגע לפי חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, תשס"א־2000.
כאמור, הפגיעה מגזענות היא מנת חלקן של מספר קבוצות אוכלוסייה בחברה הישראלית, אך הפעם נבקש להתמקד ביוצאי אתיופיה. מניסיוננו, התחומים המרכזיים בהם סובלים ישראלים יוצאי אתיופיה מגזענות ואפליה הם הממסד הדתי, משטרת ישראל ומערכת החינוך, כפי שיפורט להלן.
הממסד הדתי
זה מספר שנים שאנו נחשפים למספר הולך וגדל של אירועי גזענות כנגד יוצאי אתיופיה בנושאים הנוגעים לשירותי הדת בישראל. לאחרונה פורסמה בהרחבה בכלי התקשורת פרשת יקבי ברקן, בה נחשף כי עובדים ממוצא אתיופי הועברו מעמדת ייצור יין עקב ספקות שהטילו משגיחי כשרות (של בד"ץ העדה החרדית) ביהדותם של העובדים. מקרה דומה אירע לאחרונה בחברת שירותי הסעדה בקריית גת, שם טענו עובדות ממוצא אתיופי כי רק הן נדרשו להוכיח את יהדותן על ידי משגיח הכשרות מטעם המועצה הדתית בעיר, למרות שחלקן כלל לא עבדו בעמדות הבישול ולכן לא היה צורך בדבר לגביהן. לצד אירועים אלו, התגלו מקרים נוספים, כמו פסילת טבילות במקווה רק משום שנעשו בנוכחות בלנית ממוצא אתיופי, פרשת המוהל אליהו אסולין ששלח מתלמדים ללא ניסיון או הכשרה לערוך בריתות בקרב יוצאי אתיופיה, ועוד.
אנו סבורים כי שלל אירועי הגזענות המופנים כלפי יוצאי אתיופיה בכל הנוגע לשירותי דת בפרט, וביתר תחומי החיים במדינת ישראל בכלל, אינם מתרחשים על מצע ריק. מקורם בהחלטה בעייתית של מועצת הרבנות הראשית משנות השמונים, אשר מטילה ספק ביהדותם של יהודי אתיופיה – ספק שלדעתנו מבוסס על דעות קדומות וסטראוטיפים, ובעיקר על בורות גדולה ביחס ל'בית ישראל'.
אירועי הגזענות המופנים כלפי יוצאי אתיופיה בכל הנוגע לשירותי דת בפרט, וביתר תחומי החיים במדינת ישראל בכלל, אינם מתרחשים על מצע ריק. מקורם בהחלטה בעייתית של מועצת הרבנות הראשית משנות השמונים, אשר מטילה ספק ביהדותם של יהודי אתיופיה – ספק שלדעתנו מבוסס על דעות קדומות וסטראוטיפים, ובעיקר על בורות גדולה ביחס ל'בית ישראל'
בית ישראל, יהודי אתיופיה, שמרו על דת משה וישראל למעלה מ־2,500 שנה. בניגוד לנרטיב השגוי, כאילו לא היה קשר בין יהודי אתיופיה ליהדות התפוצות, הרי שעובדת קיומם של בית ישראל נודעה לרבנים חשובים לאורך ההיסטוריה היהודית, והם אף כתבו בנושא.
קריאת חילופי מכתבים בין רבני ירושלים לכהנים (קייסוץ') באתיופיה מעידה על מחלוקת שיש בה כדי לשקף את העוצמה ואת זקיפות הקומה של יהודי אתיופיה בכל הקשור לשמירת דת משה וישראל. בשנת 1855 הגיעו מאתיופיה לירושלים, במסגרת עלייה לרגל, דניאל בן חנניה ובנו משה. לאחר שהתוודעו אליו, ציידו רבני ירושלים את דניאל בן חנניה במכתב בו הציעו כי נציגים של בית ישראל יבואו ללמוד את הדת החדשה – דת מסורת חז"ל. חילופי המכתבים בין רבני ירושלים לכהנים (קייסוץ') באתיופיה מצביעים על מחלוקת דתית מרתקת. במכתבם פונים רבני ירושלים אל מנהיגי הדת של בית ישראל באתיופיה באופן הבא:
כאשר יחזור אליכם דניאל בן חנניה האספו, שימעו ולמדו ממנו מה שראה אצלנו וכיצד אנו מקיימים את מצוות ה' כמסורת חז"ל. אם תגיעו למסקנה שנהגתם עד כה שלא בדרך הנכונה, בחרו לכם שלושה או ארבעה אנשים מוכשרים ושילחו אותם אלינו, לעיר הקודש, ונלמדם באופן מעשי את דרך קיום המצוות. לאחר מכן יחזרו אליכם בעזרת ידיעותיהם יוכלו להפיץ את דרך ה' בניכם…[1]
מכתב התשובה ממנהיגי הדת של בית ישראל באתיופיה לירושלם מאלף בפשטותו ועוצמתו:
יען כי שמענו שיש הרבה יהודים במצריים וירושלים, ודתיהם ומנהגיהם שונות מאתנו. על כן יאות לכם שתשלחו אלינו אנשים מבינים מאתכם אשר נלמדם את עיקר דת משה המקובל אצלנו ונורה לכם את הדרך תלכו בה.
מחילופי הדברים ניתן ללמוד על תפיסה דתית ברורה של בית ישראל – עמידה איתנה על תפיסתם את דת משה וישראל, תורה שבכתב ובעל פה, כפי שניתנה למשה במעמד הר סיני ועברה מאב לבן במשך אלפי שנים.
על כן, פנתה היחידה לרבנים הראשיים לישראל וחידדה כי ריבוי תופעות הגזענות כלפי יהודי אתיופיה הם על רקע הטלת הספק ביהדותם, וכי הגיעו העת והשעה לכנס את מועצת הרבנות הראשית, ולאמץ ללא כל סייג את פסיקתו של הרב עובדיה יוסף זצ"ל, אשר קבע כי יהודי אתיופיה הם "יהודים לכל דבר, ואינם צריכים גיור אפילו לחומרא".[2]
משטרת ישראל
עיקר הפניות שהתקבלו ביחידה בנושא משטרת ישראל עוסקות באלימות שוטרים, בפרופיילינג (אפיון גזעי) המתבטא בהטרדה מוגברת של יוצאי אתיופיה בדרישת הזדהות, ובשיטור יתר במקומות ציבוריים. מדובר באחת הבעיות החמורות ביותר עימן מתמודדים יוצאי אתיופיה, וכאמור היו הבסיס לפרוץ המחאות ב־2015.
על פי הפניות שהתקבלו ביחידה, סובלים ישראלים יוצאי אתיופיה מהיעדר ביטחון אישי במפגש עם מערכות השיטור והאכיפה בישראל. אחד הפונים ליחידה, קצין בחטיבת 'גולני' אשר נעצר במעצר שווא, תיאר את מציאות החיים העגומה שלו ושל חבריו ביחס למשטרת ישראל במילים הללו: "אני מרגיש יותר בטוח על הגדר בעזה, מאשר בשכונה שלי בראשון לציון". במקום שיהיו מוגנים על ידי מערכות אלה, פעמים רבות הם עצמם מסומנים על ידי גורמי האכיפה כ'חשודים הטבעיים' ובשל כך חירותם הבסיסית ביותר נפגעת לעיתים קרובות, בייחוד בהשוואה לאזרחי המדינה האחרים.
משטרת ישראל חייבת לשרת את כלל הציבור בישראל. אמון הציבור אינו סיסמה ריקה וצריך לנקוט בצעדים פליליים ומשמעתיים משמעותיים מול שוטרים סוררים שמנצלים את כוחם, שניתן להם כדי להגן על הציבור ולא כדי לפגוע בציבור זה או אחר על רקע גזעני.
משטרת ישראל חייבת לשרת את כלל הציבור בישראל. אמון הציבור אינו סיסמה ריקה וצריך לנקוט בצעדים פליליים ומשמעתיים משמעותיים מול שוטרים סוררים שמנצלים את כוחם, שניתן להם כדי להגן על הציבור ולא כדי לפגוע בציבור זה או אחר על רקע גזעני
תוצאות נוספות של מאבק יוצאי אתיופיה ופעילות היחידה באות לידי ביטוי בתיקון תקנות הסנגוריה, המאפשרות קבלת ייצוג משפטי של הסנגוריה הציבורית כדי למצות תלונה במחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש) בדבר תקיפה שלא כדין על ידי שוטר. ככל ששוטרים שסרחו יועמדו לדין וישלמו מחיר כבד על התנהלותם, תיווצר יותר הרתעה ויישלח מסר ברור, ששוטר נועד להגן על הציבור ולפעול לקיום החוק, ולא לפגוע בציבור תוך הפרת החוק.
מערכת החינוך
החינוך הוא שירות ציבורי משמעותי ביותר ליצירת מוֹבּיליוּת חברתית וקבלת סיכוי שווה לאנשים המגיעים מאוכלוסיות מוחלשות.
עם פתיחת שנת הלימודים הנוכחית, הגיעו לפתחנו שתי פניות של תלמידים ממוצא אתיופי אשר נמנעה מהם האפשרות ללמוד במוסדות לימוד הקרובים לבתיהם, זאת בשל מדיניות פיזור בכפייה של הרשות המקומית, שאינה מאפשרת קבלת תלמידים ממוצא אתיופי לבית ספר מסוים כשנגמרת ה'מכסה' שהוקצבה לאותו המוסד. בעקבות טיפולנו החלו שני התלמידים ללמוד במוסדות הקרובים אליהם, וכל הבקשות של תלמידים שנרשמו בהתאם לאזור הרישום התקבלו.
בדומה, בשנה שעברה פנו אלינו מספר מורות יוצאות אתיופיה לאחר שהנהלת המוסד בו לימדו יידעה אותן על הכוונה לפטרן, ובדיקה מעמיקה של הדברים העלתה את החשד כי הרקע לפיטורין הוא מוצאן של המורות. אחת המורות סיפרה כי בעת שיחת הפיטורין המליצה לה מנהלת בית הספר לא לעסוק במקצוע ההוראה, אלא לעבוד במועדון נוער או כמגשרת. מורה אחרת הביאה בפנינו מספר רב של מכתבי המלצה מהורי תלמידים, אשר הביעו שביעות רצון מתפקודה כמורה וכן את רצונם העז כי תישאר בבית הספר, כמו גם את הפתעתם ואכזבתם נוכח ההחלטה לפטרה.
סוגיית התעסוקה בקרב יוצאי אתיופיה נובעת פעמים רבות מסטיגמות ומדעות קדומות של מעסיקים כנגד יוצאי אתיופיה, לפיהן הם נעדרי היכולות והכישורים המקצועיים הנדרשים, וזאת רק על סמך מוצאם ולא לפי תפקודם בפועל
סוגיית התעסוקה בקרב יוצאי אתיופיה נובעת פעמים רבות מסטיגמות ומדעות קדומות של מעסיקים כנגד יוצאי אתיופיה, לפיהן הם נעדרי היכולות והכישורים המקצועיים הנדרשים, וזאת רק על סמך מוצאם ולא לפי תפקודם בפועל. כך קרה גם במקרה של גננת יוצאת אתיופיה, אשר ראתה שליחות של ממש בעבודתה עם הגיל הרך, ופוטרה בתום שנה אחת מתפקידה כגננת על ידי מפקחת האזור בו עבדה. בבדיקת המקרה נמצא כי 35 מתוך 49 משפחות ביישוב באזור השומרון בו אירע המקרה, חתמו על עצומה בה מחו על פיטורי הגננת, והפצירו בגורמים הרלוונטיים לבחון את החלטתם שהוגדרה בעצומה כ"טעות ומנוגדת לרצון ההורים".
הנכחה חיובית של יוצאי אתיופיה בתקשורת
למרבה הצער, הגזענות מושרשת בתפיסות מהותניות[3] של יוצאי אתיופיה, המבוססות על תפיסות חברתיות ותרבותיות של 'שחוֹרוּת' כדבר שלילי. לאורך שנים, במעשה או במחדל, תרמה התקשורת לביסוס ולקיבוע של דעות קדומות וסטריאוטיפים כלפי יוצאי אתיופיה. ברור אפוא כי התקשורת יכולה וצריכה לשמש גורם מרכזי בהובלת שינוי חיובי באופן הסיקור ובגיוון מרואיינים מקצועיים מקרב יוצאי אתיופיה. לא אחת טענו גורמי תקשורת כי היו רוצים לראיין מומחים יוצאי אתיופיה בנושאים שונים, "אבל אין".
אחת המסקנות המרכזיות באשר להתמודדות עם תפיסות גזעניות קשות כלפי יוצאי אתיופיה הייתה יצירת 'הנכחה חיובית' באמצעות הקמת מאגר מומחים ודוברים יוצאי אתיופיה לשימוש על ידי תקשורת המיינסטרים. הקמת המאגר TOPLIST נועדה לענות על ה"אין" של התקשורת, באמצעות הנגשה של רשימת מרואיינים, בלחיצת כפתור, בתחומים שונים ומגוונים.[4] כך התקשורת תהיה מחויבת לקחת חלק פעיל בהנכחה, באופן שיסייע להוקיע את הדעות הקדומות בחברה הישראלית.
הצטרפו למאמץ למיגור הגזענות
ישראלים יוצאי אתיופיה אשר שבו לביתם לאחר אלפי שנות גלות, לא יוותרו על דרישתם לשוויון זכויות מלא. אך המאבק לא יכול להיות רק שלהם. על החברה כולה לשאוף ליצירת חברה סובלנית הרואה בשונות ערך חיובי, כזו המגשימה את הערך החשוב ביהדות "ואהבת לרעך כמוך" כלפי כולם
הגזענות שיוצאי אתיופיה חוו וחווים כיום מעלה בפנינו שאלות מהותיות לגבי אופי החברה והמדינה: האם זוהי חברת המופת עליה חלמנו? האם זו דרכה של היהדות? האם ביכולתנו להתבונן באומץ בעצמנו, לבחון את התפיסות שלנו ולהשתנות?
מאבקם העיקש והבלתי מתפשר של יוצאי אתיופיה לשוויון זכויות מלא ולמיגור הגזענות הממסדית חשוב למדינת ישראל ולחברה הישראלית, שכן הגזענות מסכנת את כלל החברה הישראלית ופוגעת בחוסן החברתי־כלכלי של מדינת ישראל.
ישראלים יוצאי אתיופיה אשר שבו לביתם לאחר אלפי שנות גלות, לא יוותרו על דרישתם לשוויון זכויות מלא. אך המאבק לא יכול להיות רק שלהם. על החברה כולה לשאוף ליצירת חברה סובלנית הרואה בשונות ערך חיובי, כזו המגשימה את הערך החשוב ביהדות "ואהבת לרעך כמוך" כלפי כולם.
המודעות החברתית והצעדים שנקט הציבור סביב פרשת יקבי ברקן הם מודל ראוי לחיקוי. כלל הציבור, הדתי והלא דתי, גרם לחברה להבין ש'ביזנס' לא יכול להיבנות על גזענות. כל אדם שאינו שותק למראה גזענות ואפליה על רקע גזעני, פועל למעשה נגד הגזענות. אנו קוראים לכם להצטרף למאמץ למגר את הגזענות בישראל באשר היא, ולדווח לנו על מקרי גזענות ממסדית וגזענות במתן שירות ציבורי.[5]
*עו"ד אווקה זנה ועו"ד אסתר ביסוור־רז, היחידה הממשלתית לתיאום המאבק בגזענות במשרד המשפטים
[1] מנחם ולדמן, מאתיופיה לירושלים, ירושלים תשנ"ב, עמ' 49–50.
[2] שו"ת יביע אומר, חלק ח – אבן העזר, סימן יא, בעניין עולי אתיופיה (הפלשים).
[3] כלומר ייחוס תכונות קבועות ובלתי משתנות לכלל חברי הקבוצה.
[4] כתובת המאגר: http://toplist.anu.org.il/?page=1
[5] לפניות ליחידה: https://www.gov.il/he/Departments/units/anti_racism_unit
