הרב רונן נויבירט הוא רב קהילת 'אוהל ארי' ברעננה ומנכ"ל ארגון רבני 'בית הלל'.
**************
המציאות המתסכלת עד מאוד, שבה הפכה הרבנות הראשית להיות גורם המרחיק אנשים מן היהדות, מחייבת תיקון דחוף. מאור הפנים – אשר במאמרה של בתיה כהנא-דרור הועם זוהרו – נחוץ יותר מאי-פעם כדי להתחיל בתיקון עמוק ויסודי של האופן שבו פועלת הרבנות הראשית לישראל. מתוך נקודת-מבטה של רבנות הקהילה, המקיימת מגע ישיר עם הציבור, מתחדדת ההבנה של השינויים הנדרשים. האפשרות שהרב הראשי יהיה מנהיג שהציבור מעוניין בו וכמֵהַ לבחירתו עומדת כעת על הפרק. הרב רונן נויברט, בעצמו רב קהילה, אינו מעוניין לתת לה לחמוק
במהלך שנים רבות, הלכה הרבנות הראשית ואיבדה את הרלוונטיות שלה לכלל חברה הישראלית. באופן אבסורדי, הפכה הרבנות לאחד הגורמים המרחיקים ביותר מהיהדות והתורה.
סיבות רבות לדבר. השליטה החרדית בממסד, רבני ערים ושכונות שאינם רלוונטיים לציבור ואולי אף אינם מתגוררים בעיר שבה הם מכהנים, הסחבת הקיימת בבתי-הדין הרבניים ויחסם לנשים, סאגת השמיטה, גביית סכומים מופקעים על-ידי רבנים מחתנים ועוד כהנה וכהנה. כל מי שמצוי בתחום שמע בוודאי "סיפורי זוועה" רבים על הרבנות ושלוחיה, ואין כאן המקום להאריך. עם זאת, ברצוני להתמקד בשני תחומים שבהם נצרך שינוי יסודי ודחוף כדי להשיב את הרבנות לעם ישראל. לעניות דעתי, הרי שהשינויים הקריטיים שעל הרבנות לעבור אינם מצריכים רפורמות הלכתיות או תעוזה יוצאת-דופן בפסיקת הלכה; הם מצריכים בעיקר מנהיגות אמיצה, יושרה וראייה כלל-ישראלית.
א. יחס אישי ואנושי
דומני כי הבעיה נעוצה, בראש ובראשונה, ביחס האנושי. ברגע שמשרדי הרבנות משדרים יחס קר ונוקשה כלפי צרכני השירותים, וכאשר נותני השירותים מתנהגים כפקידים במשרד ביטוח-לאומי, לא פלא שהדבר מייצר אכזבה וריחוק. אנשים אשר מפגשם העיקרי עם היהדות עשוי להתרחש על מדרגות הרבנות – הזדמנות יוצאת-דופן לקירוב לבבות – וכל אשר הם פוגשים הוא יחס קר ומנוכר, אין ספק שהדבר מרחיקם מכל רצון להמשך הקשר עם היהדות.
מאז התחלתי להתנדב בו, זכיתי לערוך קרוב ל-600 חופות במסגרת ארגון' צוהר'. בכל חתונה נשנית החוויה המדהימה של זוג חילוני אשר, בזכות הקשר האישי איתי, מרגיש כי החופה כדת משה וישראל הייתה החלק המשמעותי ביותר בחתונה. לא נצרך דבר מיוחד כדי להגיע להישג כזה, כי אם יחס אישי וחום אנושי. המפגש האישי לפני החתונה, החיבוק לחתן ומספר מילים אישיות בטקס, המלוות בחיוך ובהתרגשות, גורמות לזוגות לרצות להתחתן כדת משה וישראל ולשמוח בזה, ולא לעשות זאת כמי שכפאם שד.
בשנתיים האחרונות, מאז נפתח המיזם של 'צוהר' לרישום נישואין, אני נוהג להמליץ לכל בני-הזוג המתחתנים, דתיים וחילוניים כאחד, להירשם ב'צוהר'. ללא יוצא מן הכלל, אני מקבל טלפון חוזר שבו הם מספרים לי בהתלהבות על היחס החם שזכו לו ומודים לי מאוד על העצה.
כל רב קהילה יודע כי המפתח המרכזי להצלחה טמון בקשר האישי עם חברי קהילתו ובחום שהוא מעניק להם. רב קהילה, גם אם יהיה תלמיד-חכם עצום וגדול בתורה וגם אם תהיינה דרשותיו מתוקות מדבש, לא יוכל לקדם את הקהילה ללא קשר אישי חזק עם החברים בה. רבנות ראשית אשר תתפקד כרבנות קהילה ותעניק לאנשים לא רק שירותים אלא גם יחס חם ומחבר, תחזיר ללא ספק את האמון של מרבית הציבור בממסד זה. אם פקיד הדת יבין שתפקידו אינו לספק שירות בלבד, אלא להראות לאנשים את מאור התורה דרך מאוד פניו, הכול ייראה אחרת:
"אי אפשר לקרב את הבריות כי אם על ידי התקרבות שבאהבה. היחס האנושי החם לבריות יוצר את הרקע להשפעה" (הרב משה שלמה כשר, פרקים במשנת החסידות, ירושלים תש"ל).
ב. מבנה ארגוני והגדרת תפקיד הרבנות
זכיתי לכהן בעשור האחרון כרב קהילה בשתי קהילות שונות באזור המרכז. לא הוצנחתי על הקהילות הללו, אלא נבחרתי בהליך דמוקרטי, בחירה העומדת למבחן מחודש אחת לשנתיים. בתפקידי כרב קהילה, אני פועל על-פי מתווה של הגדרת תפקיד מסודרת, ומחובתי לדווח על פעולותיי והישגיי לוועד הקהילה. מערכת הדדית זו היא המייצרת קשר ורלוונטיות ביני לבין הקהילה. חברי הקהילה יודעים שהם אינם "תקועים" איתי לנצח, ואני מצדי יודע כי איני יכול לנוח על זרי הדפנה וכי מוטל עליי לפעול על-פי הגדרת התפקיד ולהוכיח את עצמי בכל פעם מחדש.
מצב שבו אין לציבור כל אמירה בנוגע לרבני הערים והשכונות ואין כל קשר בין רבני הערים לרבני הקהילות, הוא מצב אבסורדי. במצב הנוכחי, אין מערכת דיווחים רשמית לרב שכונה ולמעשה הוא אינו חייב להתגורר בשכונה. בכל השנים שבהן כיהנתי כרב קהילה, לא זכיתי, ולו פעם אחת, להשתתף בישיבה משותפת שזימן הרב הראשי עם כל רבני הקהילות. אם הרב הראשי אינו רואה את רבני הקהילות כידו הארוכה – כיצד אנו מצפים שהרבנות תהא רלוונטית לציבור? רבנויות הערים והמועצות הדתיות חייבות לעבור מתיחת פנים. לקהילות חייב להיות חלק בתהליך הבחירה של הרב הראשי ורב השכונה. לא ייתכן כי רב, גדול ככל שיהיה, ישב על ממלכתו לנצח, מבלי לעמוד לבחירה מחודשת. כאשר רבני השכונות ייאלצו לתת דיווח על פעילויותיהם, כאשר תהיה להם הגדרת תפקיד מסודרת אשר תבנה יחדיו עם הקהילות, יתחילו להרגיש בקיומם ברחבי הערים – וממילא תחדש הרבנות את הרלוונטיות שלה. למותר לציין כי איני מכליל בדבריי וכי ישנם רבני ערים ושכונות המתפקדים באופן מוצלח ביותר, חלקם הגדול מקרב הציונות הדתית. ברם, התיאור המובא לעיל הינו שיקוף של המצב הרווח במרבית הערים.
בשמונה-עשרה השנים שחלפו מאז הקמתה, הוכיחה 'צוהר' שהיא מסוגלת להעניק את שני האלמנטים החסרים במבנה של הרבנות – יחס אישי וחם וסגנון של רבנות ישראלית וקהילתית המחוברת לכלל הציבור. הרב סתיו, מנהיגה של 'צוהר', הוא המועמד היחיד שיש לו יכולת לסחוף אחריו גם את מרבית הציבור הכללי.
יש לנו היום הזדמנות נדירה לשנות את פניה של הרבנות, להנגישה ולהחזירה לעם ישראל כולו. זו הפעם הראשונה מאז קום המדינה, שהציבור הכללי שאינו שומר מצוות, מביע עניין כה רב בבחירת הרב הראשי. יתרה מכך, ציבור זה מעוניין ברב מסוים שינהיג אותו – דבר שאין לו תקדים. האם לאחר שנים של ניכור בין הרבנות הראשית לציבור הכללי, איננו מייחלים לרב אשר יהיה אהוד ונערץ על כלל הציבור? האם לא לזה התפללנו, למצב שבו הציבור הכללי מייחל לרב ראשי אשר יהיה רועה רוחני בעבורו?
היו שטענו כי דעתו של הציבור החילוני אינה רלוונטית לסוגיית בחירת הרב הראשי, מאחר שבני הציבור הזה אינם חיים על-פי דרכה של ההלכה היהודית, וממילא אין ביכולתם לחוות דעה על גדולתו של המועמד בתורה, בש"ס ובפוסקים. דעה זו מושתתת על ההנחה שהקריטריון האולטימטיבי לבחירתו של הרב הראשי הוא גדלותו בתורה וניסיונו בפסיקת ההלכה לרבים. אין כל ספק שהרב הראשי לישראל חייב להיות תלמיד-חכם גדול, עם כרס עבה המלאה בש"ס ובפוסקים, ברם, קריטריון זה אינו יכול להיות הקריטריון היחיד לבחירתו.
אלפיים שנה חלמנו על חזרה למדינה משלנו. חלק אינטגרלי מהחזון הציוני היה הקמת גוף מרכזי אשר ייצג את עולם התורה כלפי העם היהודי, דבר אשר נבצר מאתנו בשנות הגלות, שבהן לכל קהילה ועיר היו רב ובית-דין משלהן. לאחר שנים שבהן איבדה הרבנות הראשית את הרלוונטיות שלה, היום, יותר מאי-פעם, יש צורך להחזיר עטרה ליושנה ולבנות מחדש את תדמיתה של הרבנות המחוברת לציבור, כדרכו של הרב קוק זצ"ל, הרב הראשי הראשון. תכונות מרכזיות הנדרשות מהרב הראשי לישראל, בשנת 2013, הינן תכונותיו של אהרון הכהן כמוזכר במשנתו של הלל הזקן: "אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה".
החברה הישראלית נמצאת היום ברנסנס רוחני. מרבית הישראלים מחפשים היום יותר מסורת, יותר זהות יהודית, יותר ערכים ושורשים. בקונסטלציה הפוליטית החדשה, נקרית בידי החברה הישראלית הזדמנות פז לשינוי מהותי ולהחזרת הרלוונטיות של הרבנות לכלל ישראל. דווקא היום, יותר מאי-פעם, חשובה דעתו של הציבור החילוני בנוגע למועמד הראוי לרבנות הראשית. רב ראשי אשר מעבר ליכולותיו התורניות שאינן מוטלות בספק, ניחן בכח השפעה על הציבור החילוני והדתי כאחד, רב נעים-הליכות שדעתו מעורבת עם הבריות וחיוכו כובש את לִבם, רב המסוגל לעבור גם את מסכי הטלוויזיה והמדיה השונים ולא רק את הסטנדר הישיבתי ודוכן הדרשות בבית-הכנסת, הוא המתאים כיום להוביל את הרבנות הראשית. לו היה תפקידו של הרב הראשי לשמש כפוסק הלכה גרידא, הרי שתכונות אלו לא היו רלוונטיות כלל ועיקר. ברם, מאחר שתפקיד הרב הראשי לשמש מנהיג רוחני ומודל לחיקוי, הוא חייב להיות מצויד בכישורי מנהיגות אלו, אשר יאפשרו לו להתחבר ללבבות ולקרבן לתורה. מי אם לא הציבור החילוני יוכל להצביע על דמות הרב אשר מעניק לו יחס חם ומקרבו ליהדות ולשורשים?
אכן, התיקונים החיוניים שהצבעתי עליהם, שיפור היחס וריענון מבנה הרבנות, הם רק שינויים חיצוניים. ישנן סוגיות כבדות העומדות על הפרק: סוגיית הגיור, עגונות ומסורבות גט, בתי-הדין הרבניים, מערכת הכשרות ועוד ועוד. סוגיית אלו חייבות לקבל מענה יסודי ועמוק. ברם, צריך לזכור כי על כל שינוי לבוא באבולוציה ולא ברבולוציה. מי שרוצה כי כל המערכת תשתנה ברגע מקצה לקצה, עשוי להפוך את קערת המים על-פיה, עם התינוק בתוכה. אלום המתנגדים למועמדתו של הרב סתיו משום שהם אינם בטוחים ביכולתו לבצע את כל השינויים מרחיקי-הלכת שהם חולמים עליהם, אינם קוראים את המפה. יש לנו הזדמנות היסטורית להתחיל משהו חדש, וכדי שדבר זה יתפוס, עליו להתבצע בהדרגה. כאשר הרבנות תזכה מחדש באמון הציבור, יהיה קל יותר לבצע גם את התיקונים המורכבים יותר. 'צוהר' הוכיחה, יותר מכל גוף אחר, כי היא מסוגלת לבצע בהצלחה את הצעד הראשון של הרפורמה ברבנות. צריך לתת לה ולרב סתיו את הצ'אנס, ומשם לעבוד על השלבים הבאים של התיקון. על זה אמרו רבותינו: "לא עליך המלאכה לגמור, ולא אתה בן חורין להיבטל הימנה".
