ואיפה הגרעינים של נאמני תורה ועבודה?
תגובה למאמרו של ינאי עופרן, "על נזקיו של הגרעין התורני" (דעות 45, דצמבר 09')
אלישיב רייכנר
רוב המשפחות הדתיות שמרכיבות את גרעיני ההתיישבות האידאולוגיים בעיירות ובשכונות הן משפחות של בוגרי ישיבות גבוהות או ישיבות הסדר, וחלקן משתייכות לציבור החרד"לי. במקום לתקוף את חברי הגרעינים הללו יש לשאול מדוע "נאמני תורה ועבודה" אינם נוטלים חלק במפעל הזה
קרוב לשלושים גרעיני התיישבות, המונים כאלף משפחות, פועלים כיום בעיירות הפיתוח ובשכונות במרכז הארץ. את כל גרעיני ההתיישבות אפשר לאפיין כבעלי תפיסת עולם אידאולוגית חברתית, אבל המטרות האידאולוגיות שונות מגרעין לגרעין ומשקפות את מבנהו ואת אופי פעילותו. יש גרעינים שהוקמו כגרעיני נח"ל בשנות השמונים, ישנם כאלו שהוקמו על ידי כולל מר"ץ כגרעיני מורים, יש שהוקמו סביב ישיבת הסדר חדשה, ובשנים האחרונות ישנם גם גרעיני סטודנטים של תנועת בני עקיבא. את כל הגרעינים למיניהם כרך ינאי עופרן במאמרו "על נזקיו של הגרעין התורני" בגיליון האחרון של דעות (דצמבר 09'), וקבע שהמשותף להם הוא מטרתם לשנות את אופי המקום שבו התיישבו מבלי להתחשב באנשיו.
אינני יודע מהיכן שאב עופרן את ידיעותיו על פעילות הגרעינים, אבל רבים מתושבי הגרעינים שאני מכיר מתגוררים יחד עם האוכלוסייה המקומית, שולחים את ילדיהם למערכת החינוך הוותיקה, משולבים במערכות הקיימות ומנסים לחיות יחד עם החברה הוותיקה ולהתערות בה. בכל הגרעינים מאמינים באינטגרציה, אם כי נכון הוא שישנה מחלוקת בשאלה האם אינטגרציה צריכה להיעשות דווקא במוסדות החינוך הממלכתיים הקיימים, או שהיא ניתנת להיעשות גם במוסדות עצמאיים המוקמים על ידי אנשי הגרעינים ונושאים אופי תורני יותר. באופן אישי, אני מאמין באינטגרציה במערכת החינוך של הממ"ד, כפי שנעשה במקום מגוריי ירוחם, אבל עם זאת, אני מכיר ומוקיר גם חברי גרעינים שמאמינים באינטגרציה במוסדות חינוך עצמאיים, והמציאות בשטח מוכיחה שגם אינטגרציה כזו אפשרית.
כשמעלים את "נזקי" הגרעינים, צריכים גם להיות הוגנים ולזכור שישנה בעייתיות מובנית בכל התיישבות של גרעין אידאולוגי בעיירה או שכונה. עצם הגדרת הגרעין כקבוצה שהגיעה מבחוץ על רקע אידאולוגי, מייצרת באופן אוטומטי חשד להתנשאות ופטרונות, גם כשאין לכך הצדקה וביסוס. מרבית הגרעינים מודעים לכך ומנסים להתמודד עם הבעיה באמצעות שיתופי פעולה עם האוכלוסייה הוותיקה. אין ספק שהשתלבותן של משפחות הגרעינים בעיירות או בשכונות, דורשת מהן הכרה ולמידה של התרבות המקומית, והתאמה עצמית לסביבתם החברתית. הצלחתה של כל אינטגרציה מותנית ברצון כן מצד שני הצדדים ללמוד ולקבל זה מזה.
חלק מגרעיני ההתיישבות מנסים להתמודד עם אתגר ההשתלבות באמצעות יצירת קהילה משותפת לספרדים ואשכנזים, ותיקים ומתיישבים חדשים. הנוסחה להצלחת קהילה כזו רחוקה מלהיות פשוטה, אבל אפשר לומר שהיא כוללת שני מרכיבים הכרחיים: המרכיב הראשון הוא אורך רוח, והמרכיב השני והחשוב יותר הוא ענווה, המתבטאת ברצון אמיתי לקבל ולאמץ תכנים תרבותיים מהאוכלוסייה הוותיקה. רובן המוחלט של קבוצות ההתיישבות האידאולוגית מכירות בצורך ליצור את החיבורים עם האוכלוסייה הוותיקה "בגובה העיניים", ולא מתוך פטרונות והתנשאות.
אני מזמין את עופרן לירוחם, ללוד, לקריית שמונה, למעלות ולעוד מקומות רבים שהוקמו בהם קהילות אינטגרטיביות על ידי חברי גרעינים. לא הכול מושלם, יש הרבה בעיות, אבל זו טיבה של אינטגרציה, ואני תמיד מעדיף אותה על פני התבדלות והסתגרות ביישובים הומוגניים או שכונות יוקרה.
אבל הטענה העיקרית שלי כלפי עופרן היא אחרת. במקום לבקר את פעילותם של הגרעינים אני מציע לו לבדוק מי נעדר ממפעל ההתיישבות האידאולוגי הזה. מפעל הגרעינים החל כבר בסוף שנות השבעים, אבל התופעה התעצמה באופן משמעותי במהלך שנות התשעים כשבני ישיבות החלו להקים גרעינים בכל רחבי הארץ. בראשית שנות השמונים עוד הייתה קיימת תופעה של גרעיני נח"ל משימתיים שהתיישבו בירוחם, אבל כיום הרוב המוחלט של המשפחות הדתיות שמשתייכות לגרעיני ההתיישבות הן משפחות של בוגרי ישיבות גבוהות או ישיבות הסדר. חלק מהמשפחות מזוהות כמשתייכות לציבור החרד"לי. במקום לתקוף את חברי הגרעינים הללו אני מציע לעופרן לשאול את עצמו מדוע "נאמני תורה ועבודה" אינם נוטלים חלק בהתיישבות האידאולוגית בעיירות ובשכונות. מדוע, למעט גרעיני הנח"ל בירוחם, לא הוקמו גרעינים לא "תורניים" שיציבו אלטרנטיבה חברתית לגרעינים התורניים הרבים.
קל מאוד להמשיך להתבצר בבועות הבורגניות של גוש דן וירושלים, ולשלוח משם חצי ביקורת מתנשאים לגרעיני ההתיישבות בפריפריה. הרבה פחות קל לעשות מעשה, לעזוב את הביצות הסרוגות הדשנות ולנסות להתערות בשכונות ובישובים פחות יוקרתיים.
דווקא בתחום החינוך החל בשנים האחרונות מהלך חיובי בקרב "נאמני תורה ועבודה". במקום להסתפק בביקורת נגטיבית על החינוך החרד"לי החלה התנועה לומר אמירה פוזיטיבית של תמיכה בממ"ד, ועל כך היא ראויה לכל הברכות. כדאי שגם בתחום ההתיישבות האידאולוגית יתחילו אנשי התנועה להציב אלטרנטיבה משלהם, ולא יסתפקו בכתיבת מאמרי ביקורת מתנשאים ממרומי מגדל השן.
