not memberg

 

 

 

 

יש שכר לפעולתך?

הדס ב'

הדס ביקשה לשמור על חיסיון בנוגע לפרטיה, השמורים במערכת.

יש הרבה רגעים ראשונים שנחרטים בזכרונו של אדם, בזכרוני נחרטה הפעם הראשונה ההיא, כן, אני זוכרת את הפעם הראשונה שלי שקיבלתי משכורת בזמן.

הייתה בת 25 ועבדתי באחת האוניברסיטאות בארץ וקיבלתי משכורת בזמן. לא הבנתי איך בתחילת חודש נכנס לי כסף לחשבון, איך קורה הפלא הזה?

עד אותה פעם, עבדתי בשתי תנועות מרכזיות של הציבור שלנו, של הציבור הדתי. כמובן שבשתיהן זו לא הייתה משרה מלאה בהגדרה ובפועל, זה היה הרבה יותר מזה. אך כידוע כאשר אתה חותם על טופס 101 אתה חותם גם שלא תדרוש שעות נוספות. כי מה זה שעות נוספות כשמדובר באידאלים גדולים?

ובכלל, העיקר הוא הכישורים ויכולת ההכלה ורגש השליחות שבך. אז מה אם יש לך ניסיון של חמש שנים ומה זה חשוב אם למדת תואר ראשון? אלו דברים שלא צריכים להיות מגולמים במשכורת…

אבל אם את אישה, זה מגולם. בתנועה השנייה שעבדתי נשאתי בעול הרכזות יחד עם חמישה גברים נוספים ולתדהמתי על שעת עבודה זהה ולעיתים משותפת הם קיבלו שכר של כמעט פי 2 ממה שאני האישה היחידה בצוות קיבלתי

פתחתי במועד פירעון המשכורת, מיותר לציין כי בשני המקומות בהם עבדתי שכרי (ושכר עובדים נוספים רבים, בד"כ הזוטרים, כי הקודקודים צריכים להביא משהו בסוף החודש הביתה…) הולן לא אחת ולא למספר ימים. כמה התרגשתי כאשר סופסוף קיבלתי משכורת של חצי שנה! כן, חצי שנה! חבר טוב היה לידי כדי לנער אותי ולהגיד לי, את לא צריכה לשמוח, הם צריכים להתבייש!

אז גם גיליתי, מאותו החבר, מה שרבים כנראה ידעו, שיש מי שכן מקבל את משכורתו בזמן, שלפני שצריך לשלם חובות לכל העולם, הוא צריך להביא כסף ומשכורת הביתה. וכאשר הוא אומר לך: אני מבין, כולנו באותה צרה. הוראת הקבע שהוא נתן ללימודים לא חזרה לו.

כמה נוח ואולי כמה מחריד, לדבר על צדק חברתי (במיוחד בימים אלו בהם הנושא עולה לכותרות) להוציא חוברות הדרכה ולדבר בכנסים של "מעגלי צדק" כאשר בתוך הבית שלך אתה חוטא. אתה חוטא בגדול. אבל הדיבור על זה והחינוך והעיסוק אולי קצת מקהים את תחושת האשמה, אולי הם גורמים לך להגיש טוב. אני אומנם מלין שכר אבל חשוב לי שאחרים לא יעשו זאת…

אז נכון שלכל תנועה יש תירוצים טובים וכאשר אתה עובד בתוך המערכת אתה אפילו מאמין להם ומשווק אותם הלאה. ואני באמת אהבתי את העבודה והאמנתי בשליחות, ושמחתי על הזכות לפגוש את הנוער המקסים, העושה, המשנה ולדעת שאני שותפה להם, למהלכים הגדולים, לתיקון העולם, לתיקון עצמם וכמובן, ויותר מהכל לתיקון העצמי שלי. אבל בסופו של דבר כאשר עמדתי בבית שאן והכספומט לא הוציא לי כסף כי כבר חצי שנה אני מושכת וכלום לא נכנס (וכמובן שנסעתי אז במסגרת העבודה) הרגשתי  עצובה ובודדה ומושפלת. ולא ניעור בי רגש של כלל ישראל. כי ידעתי שבתוכו יש את האני עצמי שעבד ונסע ומגיע לי לקבל משכורת בזמן בזכות ולא בחסד.

וכשבניתי משפחה הבנתי שאני לא יכולה לסמוך על כסף שלפעמים מגיע ולפעמים לא. וכשהלכתי לעבוד במקום אחר גיליתי עולם חדש, עולם בו אתה מקבל משכורת בזמן.