לא לשקוט על השמרים
אמיר נכטשטרן
הרב אמיר נכטשטרן הוא מרבני מכון "כושרות"
המציאות הדינמית שאנו חיים בה מחייבת ערנות והתחדשות גם בתחומי הכשרות, הנראים לכאורה מיושנים. כדי לשמור על ההלכה, יש צורך בבחינה מתמשכת של המציאות ובהגברת המודעות הציבורית לבעיות הלכתיות רבות הקיימות בעולם הכשרות היום. עמותת 'כושרות' לקחה על עצמה את המשימה הזאת, מתוך הבנה כי יש צורך לבחון מחדש תפיסות רבות בתחומי הכשרות השונים.
בעיני רבים נתפס עולם ההלכה בכלל, ואיסורי הכשרות בפרט, כעולם ארכאי שאבד עליו הכלח, עולם העסוק בשימור מנהגים והנהגות שיסודם בעבר, במציאות רחוקה ומיושנת. טעמי ההלכות המוכרים – לצד ההחמרות הקיצוניות שהצטרפו והתגבשו לאורך מאות של שנים עד לימינו אנו, ונראות רחוקות לכאורה ממקורן – מוסיפים לתדמית השלילית והמנוכרת שעולם הכשרות סובל ממנה. אם נוסיף לכך את הסיפורים המוכרים, על חברות עסקיות הנכנעות לארגוני הכשרות ולבד"צים למיניהם – לאמינים שבהם לצד ארגונים פיקטיביים הצצים חדשים לבקרים – כניעה הגורמת להעלאת מחירי המוצרים ולניפוחם עקב הרצון לקבל את חותמות הכשרות המהודרות, הרי שמתקבלת בסופו של דבר תמונה בלתי מרנינה, דוחה ומנוכרת של עולם הכשרות.
אכן, לא לכל דבר יש תשובה והסבר ואין בכוונתנו ללמד זכות על מעשים שאינם ראויים עד מפוקפקים, אבל, כידוע, אם "ראו כולן לחובה – פוטרין אותו" (סנהדרין יז, א). המציאות מורכבת ואינה בנויה רק רק מ'שחור-לבן' ומ'מותר-אסור', וכדי להתרומם מן המבט השטחי והרדוד, יש לבחון את התפתחותם של הדברים בפרספקטיבה היסטורית רחבה ולהיות מוכנים לשבור סטיגמות ולשנות את המבט ואת הרגלי החשיבה והחיים גם יחד. בדברים הבאים אביא מספר דוגמאות לכך.
"עולם כמנהגו נוהג?"
מאות רבות של שנים חיו ישראל מחוץ לארצם. הניתוק מארץ-הקודש גרם לשינויים בהרגלי החיים ולכך שאיבדנו בדרך מצוות רבות: לא רק מצוות הקשורות למקדש שחרב נשכחו מאִתנו, אלא גם המצוות התלויות בארץ הפכו להיות חלק מ'שולחן-ערוך העתיד', כהלכתא למשיחא.
אין להתפלא אפוא שכאשר חוזרים ישראל לארצם, רבים וטובים אינם מכירים ואינם מודעים כלל להלכות רבות שחזרו והתעוררו לחיים במציאות היום-יומית הארץ-ישראלית. אי-אפשר להשוות את מצבנו כיום אל אבותינו, שמעולם לא הפרישו תרומות ומעשרות בתימן או בפולין, או שלא טרחו לברר האם יש בעיה של ערלה בפֵרות העץ, שהרי ספק ערלה בחוץ-לארץ מותר באכילה. וכעת, לפתע פתאום, במעבר מהיר לחיים החקלאיים ולפריחת ארץ-ישראל, הנותנת פרותיה בעין יפה לבניה, חוזרות ומתעוררות שאלות אלו בחיי היום-יום, ואנו פוגשים אותן בשוק ובמכולת, ולעתים קרובות גם בגינה הפרטית שלנו או בטיול שיצאנו אליו.
הלכות שכוחות אלו, שבמהלך מאות שנים עסקו בהן רק מתי-מעט ויחידי סגולה, הופכות להיות מעשיות בעבור כל אחד מאתנו ודורשות לימוד מחודש והיכרות עם סוגיות ושאלות חדשות-ישנות.
ואם לא די בחוסר הידיעה בהלכות שכוחות שלא עברו מאב לבן, הרי שגם בדברים שנשתמרו והתקיימו לאורך הדורות, כהלכות פסח ושבת, כדיני הכשרת בשר ומליחה ועוד דוגמאות רבות כיוצא בהן, אנו פוגשים בחוסר ידיעה ברמה זו או אחרת ובנתק שנוצר בדורות האחרונים בין דור האבות לדור הבנים; ומתברר כי פעולות והלכות שהיו פשוטות וברורות לסבא ולסבתא, אינן מוכרות כלל לילדיהם ובוודאי שלא לנכדיהם, בין אם גרמו לכך הריחוק והבעיטה בעבר שלנו ובין אם זו כבר בורות של דור שני ושלישי שלא ראו את המטבח והבית היהודי הנורמלי והאותנטי.
נוסיף על כך את הערבוב המבורך בין העדות השונות, ששבו והתקבצו יחד מכל קצוות תבל, כל עדה ומשפחה מביאה את מנהגיה ומורשת העבר שלה, ואנו עומדים בפני בליל מנהגים הלקוחים מכאן ומשם, "זעיר שם זעיר שם", ללא יד מכוונת ומסדרת. ומה הפלא שהבלאגן הזה אינו נראה טוב ו"לא עובר מסך", והוא מוליד חוסר ידע במושגי יסוד ובצורת ההתנהלות הנכונה של הבית?
אם עד לכאן נגענו בשינויים בעולם התורה וההלכה, שעברו מעין זעזוע והתעוררות מחודשת, הרי שגם המציאות המתחדשת ומתפתחת אינה מקלה על המצב. החידושים הטכנולוגיים והמדעיים המבורכים הצעידו את העולם קדימה, אך עוררו גם שאלות חדשות והתמודדויות עם מציאות שלא הייתה מוכרת בעבר, והשפיעו על עולם ההלכה בכלל ועל עולם הכשרות בפרט.
אם בעבר הצטמצם עולם הכשרות המשפחתי לכך שכל אם לימדה את בתה כיצד יש לנהוג במטבח ובמאכלים המקובלים והמצויים בו, הרי שכיום, רובו המוחלט (אם לא כולו) של המזון הנכנס אל בתינו, מגיע ממקורות רבים ומגוונים, אשר לרובם הגדול כלל איננו מודעים; כמו כן, המורכבות התעשייתית יצרה עולם סבוך ומופלא שכל מוצר הקיים בו יכול להכיל עשרות רכיבים (גם אם רק חלקם מופיע ברשימת הרכיבים), אשר יש צורך לברר את כשרותם; זאת ועוד, שאלות הלכתיות מתעוררות גם בנוגע לתחומי ההנדסה הגנטית, לדרכי העיבוד והשימור של מוצרי מזון ולצורות הגידול החקלאי החדשות, שאלות אשר התשובות עליהן דורשות ידע מקצועי נרחב ועדכני שאינו מצוי בידי כל אחד – ידע המשמש מבוא לדיון הלכתי ולמחלוקות בין הפוסקים כיצד "לדמות מילתא למילתא".
מה חדש?
כדי להתמודד עם המציאות המתחדשת, הציבה עמותת 'כושרות' לעצמה מטרה לעורר מחדש את המודעות לכשרות ולהלכותיה.
פעילות העמותה מכוונת הן לבני-הנוער, שלא תמיד גדלו באופן טבעי על הלכות אלו, הן לדור ההורים, שיש לחזק ולעורר אותו להכרת המורכבות של עולם הכשרות, שהוא אינו מודע לה.
כפי שהוזכר לעיל, יש לעתים צורך בהזכרת הנשכחות: לחזור ללמוד וללמד את ההלכות שהיו מוטלות בקרן-זווית במשך שנות גלות ובמאה השנים האחרונות "חזרו ויסדום".
אכן, חלק חשוב מפעילות עמותת 'כושרות' מוקדש לחיזוק התודעה וליישום המצוות התלויות בארץ, כמו ערלה ותרומות ומעשרות: הן להכרת הצד הלימודי בהלכות המותר והאסור, הן לתרגול הפן המעשי של צורת ההפרשה הנכונה.
בנוסף, רבני 'כושרות' עמלים בבירור הלכות מחיי היום-יום בשאלות הלכה למעשה העולות מהשטח, מציבור הלומד לשאול ורוצה לבנות בית יהודי כשר ומהודר ופוגש במציאות מורכבת מבחינה הלכתית ומבחינה מעשית: שאלות נוגעות לנושאים כמו הכשרת כלים, שימוש בתנור אפייה בעל תא אחד, רמת כשרותם של מוצרים שונים ועוד כהנה וכהנה רבות וטובות. לעתים, מדובר בבירור הלכתי שיש לדון בו, לעתים יש צורך בבדיקת המציאות בשטח; פעמים רבות השילוב בין הכרת שיקולי הפסיקה לבין הכרת המצב במציאות הוא שמאפשר לבחון בבהירות את צדדי המורכבות, ובמידת הצורך להציע אפשרויות לפתרון ולהתמודדות טובה וראויה.
כדוגמה לכך אפשר לקחת את השימוש בג'לטין, המשמש כחומר גלם במוצרים רבים. בעבר, התירו פוסקים רבים את השימוש בו גם בשל כך שייצורו נעשה מעצמות יבשות של בעלי-חיים טמאים או נבלות, הנחשבות כעץ בעלמא, שעברו תהליך עיבוד ושינוי צורה מהותי. אך כיום, כשמתברר שיש ייצור נרחב של ג'לטין מעור טרי של חזירים, ייתכן שהמסתמך על הפוסקים הקודמים בלי לרדת לשורשם של הדברים ולטעמיהם, טועה ומטעה את הציבור. דוגמה מצויה נוספת קשורה בהיתרי השימוש באבקות חלב נכרי ובתהליכי הייצור של מי-החלב המיוצרים כיום, שני דברים אשר לא ברור כלל שדינם זהה. ואלו הן אך דוגמאות בודדות לעולם הדינמי והמורכב של תהליכי הייצור של חומרי-הגלם התעשייתיים, הדורשים התעדכנות מתמדת בפן המקצועי, המשליך ומשפיע על הכרעות הלכתיות בנוגע למוצרים רבים העומדים על המדף בסופר.
לאכול בחוץ – לאכול כשר
פן אחר של פעילות עמותת 'כושרות' הוא מתן הכוונה והדרכה בתחום הכשרות לציבור הרחב כיצד "לאכול בחוץ ולאכול כשר". אם בבית הפרטי יכול כל אחד לקבוע את רף הכשרות וההכשרים שהוא מכניס לביתו (וגם בכך יש צורך בלימוד ההלכות ובהכרת המציאות בשטח, בצד תרגול מעשי של דרכי בדיקת וברירת המזון שאנו מכניסים הביתה), הרי שבמרחב הציבורי קבעה 'הרבנות הראשית לישראל' נהלי כשרות אחידים למסעדות, לאולמות, למזנונים וכדומה, נהלים האמורים ליצור רף כשרות בסיסי במקומות ההסעדה השונים.
במהלך השנים האחרונות מתברר יותר ויותר כי גם במקומות רבים שיש בהם תעודת כשרות תקפה של הרבנות, עדיין יש צורך בבדיקה ובבירור אם קיימת הקפדה על מימוש ההנחיות והנהלים שקבעה 'הרבנות הראשית'.
בצד הסיוע שמגישה עמותת 'כושרות' למבקשים לברר מה קורה בפועל במטבחי המסעדות, בתי-המלון ואולמות האירועים, מתבצעת פעולה מקבילה של העלאת מודעות הציבור למצב הקיים ולבעיות המתעוררות במקומות שונים; זאת, כדי להטמיע בקרב הצרכנים את חשיבות הצורך בבירור, בחקירה ובדרישה אל מול משגיחי הכשרות בכל אתר ואתר כדי לוודא שהם מבצעים את מלאכתם כראוי, ולא פחות מכך, בשביל לעורר את בעלי העסקים להכיר בדרישה הציבורית לרמת כשרות ראויה וטובה, לכל הפחות ברמות הכשרות שהגדירה 'הרבנות הראשית לישראל'.
בהערת סוגריים יש לציין כי היכולת להסתמך כיום באופן "עיוור" על תעודת הכשרות במקום כלשהו, ללא בדיקה ובירור, אינה מובנת מאליה. יש לדעת כי בכל מקרה שבו צרכן או אורח ניגש ושואל – אף אם במקומות שמתברר בהם כי משגיחי הכשרות עושים את מלאכתם נאמנה – בכל זאת, בירור זה נותן רוח גבית תומכת למשגיח העומד מול בעל העסק, המבין מהשאלות שנשאלו כי יש גם רווח צרכני מצדו של ציבור מבקשי הכשרות העומד על שלו, ולו ברמה הבסיסית ביותר, ובוודאי בתביעה לרמת כשרות מהודרת ולכתחילית.
יש אכן מקום לדון במצבם של ארגוני הכשרות והבד"צים למיניהם כיום, ואי"ה גם לכאן תגיע בבוא היום התחדשות גדולה מתוך רצון לשקיפות ולבהירות של עמדות הלכתיות, אך בדברים אלו נראה שעוד חזון למועד.
בינתיים, יש להציב את ההלכה היהודית עתיקת-היומין נר לרגלנו, ולחבר את הציבור הדתי בפרט והציבור הישראלי כולו בכלל אל הקו הארוך הנמשך מדורות-עברו, שמסרו את נפשם על עולם ההלכה כפי שנפסק ב'שולחן-ערוך' ועד ימים אלו.
הלכות אלו הן היסוד והבסיס בעבורנו, ומשנה ראשונה אינה זזה ממקומה. אך בד-בבד יש צורך בבחינת המציאות המתחדשת, בהיכרות עם המורכבות התעשייתית וההלכתית ובלבוש חדש, הבא מתוך דורות הפוסקים הראשונים והאחרונים ועל גביהם, אותה שרשרת ארוכה שגם אנו שמחים וגאים להיות חלק ממ
