את שני המבצעים הגדולים להעלאת יהודי אתיופיה בשנות השמונים והתשעים הובילו הזרועות הרשמיות של מדינת ישראל. אך מאחורי הקלעים פעלו ללא לאות מיליוני היהודים בארצות הברית כדי להבטיח את הצלחת המבצע. מה כוחה של הקהילה היהודית באמריקה, המאפשר לה לעזור לישראל וליהודים באשר הם?
בין סוף 1984 לראשית 1985 הועלו לישראל בחשאי מעל ל־6,300 יהודים מאתיופיה לישראל. בשנת 1991 הועלו עוד 14,310 יהודים נוספים, חברי קהילת ביתא ישראל, ברכבת אווירית שנמשכה 36 שעות בפיקוד חיל האוויר הישראלי ובהשתתפות מטוסי נוסעים ומטען. כמו באירועים חשובים אחרים בהיסטוריה של מדינת ישראל, היו אלה ארגונים רשמיים של המדינה שהובילו את העשייה: הממשלה, המוסד, משרד החוץ וצה"ל. אך מאחורי הקלעים היו אלה מיליוני היהודים בארצות הברית שגייסו כספים, לחצו על הממשל בוושינגטון, וגייסו את דעת הקהל האמריקאית כדי להבטיח את הצלחת המבצע.
המבצע הראשון, "מבצע משה", נולד לאור מצוקת יהודי אתיופיה תחת שלטון החונטה הצבאית, והתנהל רובו ככולו תחת מעטה חשאיות כבד, בהובלת המוסד הישראלי וסוכנות הביון האמריקאית, ה־CIA. היהודים נדרשו לחצות את הגבול לסודן, ומשם הוטסו לישראל. המבצע נקטע בגלל דליפת מידע על אודות שיתוף הפעולה של ממשלת סודן עם ישראל, שהובילה להחלטה סודנית לסיים את הסיפור – אף על פי שאלפים מיהודי אתיופיה טרם יצאו מהמדינה. שש שנים מאוחר יותר אתיופיה כבר לא נראתה אותו הדבר. השלטון התחלף ושגרירות ישראל נפתחה מחדש באדיס אבבה, תוך שישראל מתנה את הסיוע הכלכלי לאתיופיה בכך ש־500 יהודים יורשו לעלות מדי חודש לארץ. אולם השקט לא נשמר לזמן רב, ומלחמת האזרחים החלה מתחדשת. בתוך כל המהומות, כ־15,000 יהודים המשיכו לסבול מתנאים מחפירים ומהתנכלויות של הצדדים השונים ולכן ישראל, בשיתוף עם ארצות הברית, קיבלה החלטה – להעלות את יהודי אתיופיה לארץ במה שכונה "מבצע שלמה".
כאמור, ארגון ה־CIA התגייס בשנת 1984 להצלת יהודי אתיופיה לא רק בגלל טוב ליבו של הנשיא רייגן, וגם שנים ספורות לאחר מכן הממשל האמריקאי בראשות הנשיא בוש עזר הודות לדחיפתם של יהודי ארצות הברית. אז מה בדיוק קרה שם? איך קרה שהקהילה היהודית באמריקה התגייסה כולה למטרה, והייתה לאחד הכוחות המשמעותיים ביותר בשני המבצעים להצלתם של יהודי אתיופיה והעלאתם לישראל?
מבצע משה
לאחר שאתיופיה עברה הפיכה צבאית בשנות השבעים, במהלכה השתלטה החונטה הצבאית על המדינה, החלו יהודי אתיופיה לסבול מרדיפות קשות של המשטר, שהאשים אותם בריגול למען ישראל. במרוצת השנים החריף המצב הקשה באתיופיה, ואזרחים רבים החלו להימלט מהמדינה תוך סיכון חייהם בעבירה על חוק איסור היציאה שהונהג במדינה. רבים מהם היו יהודים שבחרו, למרות הסיכון, להגשים את חלומם ולעלות לישראל. וכך, בראשית שנות השמונים החלו להימלט יהודים מהרעב והמשטר הנוקשה באתיופיה, בחיפוש אחר חיים טובים יותר מאשר אלו שהותירו מאחור. מסע הבריחה מאתיופיה לכיוון סודן, שהייתה יעד ביניים בדרך לארץ ישראל, היה אכזרי ומסוכן. רבים מבני הקהילה היהודית במדינה שיצאו למסע במטרה להגיע לישראל, מתו במהלך המסע מתת תזונה וממחלות. אלו שהצליחו להגיע לסודן סבלו מצפיפות ומתנאים ירודים במחנות הפליטים, שגרמו לתחלואה ולתמותה גבוהה.
ברברה גורדון־ריבקוף ביקרה באתיופיה בפעם הראשונה בשנת 1981, יחד עם עוד כתריסר יהודים אמריקאים. כעבור שנים היא תיארה כיצד הם הגיעו לכפר נידח, בו האנשים הצביעו על בית בוץ בתור בית כנסת ועל ספר בשפת געז בתור ספר התורה שלהם. "תהינו כיצד נוכל לייצר חיבור, הם היו זרים לנו ואנחנו זרים להם", היא סיפרה בראיון לעיתון הארץ.[1] "אבל כששאלנו אותם איזו פרשה הם קוראים [בתורה באותו שבוע], הם ענו: 'נח'. בבית, בארצות הברית, גם אנחנו קראנו את פרשת נח. זה היה רגע ששינה את הכול. כבר לא היו לנו בעיות חיבור – פשוט היינו יהודים שנפגשו ושרצו לעזור אחד לשני". היה זה ביקור ששינה את עולמה, ובעקבותיו היא הקימה בשנת 1982 את 'הוועד הצפון אמריקאי למען יהודי אתיופיה' (NACOEJ). ארגון זה הצטרף לארגון אחר, 'האיגוד האמריקאי של יהודי אתיופיה' (AAEJ) שהוקם בשנת 1974, ויחד הם הפכו את הקהילה היהודית בצפון אמריקה לקול חשוב בקידום הסיפור של מצוקת יהודי אתיופיה ובהעלאת המודעות בישראל ובאמריקה לצורך לעזור להם.
כחלק מדרכי פעולתם לקידום העלייה מאתיופיה לישראל, הפעילו ארגונים אלו לובי בקונגרס האמריקני שנועד להדק את שיתוף הפעולה בין הממשל האמריקאי ומקבילו הישראלי בזמן המבצע. בנוסף לרתימת ה־CIA ומשרד החוץ האמריקאי לעניין, הצליחו הפעילים היהודים לשכנע את הממשל להוציא שלוש משלחות הצלה אמריקניות שהטיסו מאות מיהודי אתיופיה לישראל
בשנת 1984 החלו להתקבל ידיעות על מצבם הקשה של יהודי אתיופיה. בעקבות כך התקבלה החלטה על העלאת יהודי אתיופיה לישראל. להחלטה היו שותפים הסוכנות היהודית, משרד הקליטה, צה"ל וכן ארגונים יהודיים בארצות הברית. כדי להוציא לפועל את המבצע, המוסד יצר קשר באופן חשאי עם בכירים בממשל הסודני, תוך שיתוף פעולה מלא מצד ה־CIA והממשל האמריקני, שרתם לצורך הצלחת המבצע את השגרירות האמריקנית בסודן. יחד, הכשירו המוסד והנציגים האמריקנים את שדה התעופה בחרטום, שממנו יצאו בהמשך המבצע למעלה משלושים טיסות שונות, כאשר בכל אחת מהן למעלה ממאתיים איש.[2] סך הכול במבצע משה הועלו בחשאי 6,364 יהודים מאתיופיה לישראל.
'הוועד הצפון אמריקאי למען יהודי אתיופיה' ו'האיגוד האמריקאי של יהודי אתיופיה' פעלו בשיתוף עם ארגון הג'וינט (JDC), ארגון יהודי אמריקאי ותיק וחזק יותר שהוקם עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, בשנת 1914, במטרה להעניק סיוע הומניטרי ליהודים ברחבי העולם. כחלק מדרכי פעולתם לקידום העלייה מאתיופיה לישראל, הפעילו ארגונים אלו לובי בקונגרס האמריקני שנועד להדק את שיתוף הפעולה בין הממשל האמריקאי ומקבילו הישראלי בזמן המבצע. בנוסף לרתימת ה־CIA ומשרד החוץ האמריקאי לעניין, הצליחו הפעילים היהודים לשכנע את הממשל להוציא שלוש משלחות הצלה אמריקניות שהטיסו מאות מיהודי אתיופיה לישראל.[3]
מלבד תפקיד המפתח בקידום המבצע, הקהילה היהודית בארצות הברית פעלה להעלאת המודעות בארצות הברית ובישראל למצבם של יהודי אתיופיה. המודעות הזו הובילה גם לתרומות כלכליות של ארגונים יהודיים עבור מזון ותרופות.
גם לאחר המבצע, תרומתה של יהדות ארצות הברית נמשכה באמצעות גיוס תרומות שערך ארגון 'המגבית המאוחדת' (UJA) בקרב שלוחות של הפדרציות היהודיות בצפון אמריקה. בעזרת גיוס התרומות, שהחל בחג ההודיה של 1984 ונמשך עד 31 במרץ 1985 (כשלושה חודשים לאחר סיום מבצע משה), הצליחה המגבית המאוחדת לגייס למעלה משישים מיליון דולר (140 מיליון דולר במונחים של היום) שנועדו לתת סיוע ראשוני בתהליך הקליטה של יהודי אתיופיה בישראל.[4]
בנוסף לקהילה היהודית המאורגנת, גם דיפלומטים ופוליטיקאים יהודים אמריקאים לקחו חלק פעיל מאחורי הקלעים לקידום הסיוע האמריקני – סיוע שיימשך ויצוף אל פני השטח שש שנים מאוחר יותר, ב"מבצע שלמה".
מבצע שלמה
בשנת 1991, נותרו באתיופיה כ־15 אלף יהודים שסבלו מרעב, מבצורת ומשנים רבות של מלחמת אזרחים אכזרית. חלקם המשיכו לחכות ולקוות לאיחוד עם בני משפחותיהם שהועלו ארצה ב'מבצע משה' שש שנים קודם לכן – מבצע שנקטע כאמור בבת אחת בינואר 1985, בעקבות כתבות בעיתונות הישראלית המעורבות של הממשל הסודני במבצע החשאי העלאת יהודי אתיופיה; ידיעה שגרמה לסודנים לפרוש מההסכם ולהפסיק את הסיוע.
במקביל, ולאחר שנים של נתק, ישראל ואתיופיה החלו לחדש את יחסיהן בשנת 1987, כאשר האחרונה הפכה לרפובליקה קומוניסטית בראשותו של הרודן מנגיסטו היילה מריאם. בחודש דצמבר 1989 חודשו הקשרים הדיפלומטיים בין ישראל לאתיופיה באופן רשמי, ושגרירות ישראל באדיס אבבה, בירת אתיופיה, נפתחה מחדש ואיתה נחתם הסכם סיוע לממשל המקומי. לפי ההסכם בין המדינות, תאפשר ממשלת אתיופיה את עלייתם של חמש מאות יהודים בחודש, בתמורה לעזרה כלכלית, חקלאית ואספקת ציוד רפואי מישראל. הייתה זו דרישה ישראלית שהדגימה את התפיסה לפיה ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי והממשלה צריכה להשתמש במשאבי המדינה – כולל מנופים דיפלומטים וכסף – כדי לעזור ליהודים באשר הם.
עם חידוש היחסים בין המדינות, יצרו קשר יוצאי אתיופיה בארץ עם בני משפחותיהם שנשארו מאחור, והנחו אותם לפנות לשגרירות כדי שיעזרו להם לעלות לישראל. בתוך מספר חודשים, אלפי יהודים מרחבי אתיופיה הגיעו לאדיס אבבה במסגרת מערך איסוף שהפעילו אותם שני ארגונים יהודיים אמריקאים לטובת הקהילה באתיופיה: 'האיגוד האמריקאי של יהודי אתיופיה' (AAEJ) ו'הוועד הצפון אמריקאי למען יהודי אתיופיה' (NACOEJ). אלפי האנשים שהגיעו לבירת אתיופיה שוכנו במחנות פליטים, וחיכו לאשרות עלייה לישראל. אולם בעת שההכנות היו בשיאן, חלומם של אלפי יהודי אתיופיה לעלות לישראל עמד להיעלם בעקבות ההפיכה של כוחות המורדים במדינה.[5]
כאשר החלו כוחות האופוזיציה באתיופיה לכבוש חלקים נרחבים של המדינה והתקדמו לעבר אדיס אבבה, התגבר החשש לשלומם של הפליטים היהודים. בעקבות כך, ראש הממשלה יצחק שמיר מינה את אורי לוברני, שגריר ישראל באתיופיה בשנות השישים, לנהל משא ומתן להצלתם. ימים אחדים לפני המבצע, נפגש לוברני עם שמונה מראשי הארגונים היהודיים הגדולים בארצות הברית, שהבטיחו את הסיוע הכלכלי והדיפלומטי להצלחת המבצע. ארגון הג'וינט קישר את הנציג הישראלי עם רודי בושוביץ', סנטור יהודי רפובליקני ממינסוטה שהיה מקורב לנשיא ארצות הברית דאז, ג'ורג' בוש האב.[6] ממשלת ישראל, בסיוע של הממשל האמריקני וארגונים יהודיים בארצות הברית, החלה בניהול משא ומתן עם הממשלה החדשה באתיופיה על העלאת היהודים לישראל, זאת בתמורה לכופר בסכום של ארבעים מיליון דולר שישולם על ידי יהדות ארצות הברית, ובראשה ארגון הג'וינט.
ההסכם המדיני בין ישראל, ארצות הברית ואתיופיה, שכלל תשלום של עשרות מיליוני דולרים שגויסו על ידי הקהילה היהודית, אפשר את קיומו של 'מבצע שלמה', אחד ממבצעי העלייה הגדולים בתולדות מדינת ישראל. ב־24 במאי 1991, ברכבת אווירית רצופה שנמשכה 36 שעות, כשלושים מטוסים אזרחיים ומטוסי תובלה צבאיים, העלו ארצה 14,310 מהיהודים הנותרים באתיופיה שהתאחדו בארץ עם בני משפחותיהם. בתכנון ובהפעלת המבצע השתתפו הסוכנות היהודית, הג'וינט, המוסד, השב"כ ולוחמים מיחדת שלדג שאבטחו את נמל התעופה.[7]
ארגונים יהודיים אמריקאים חשובים אחרים שלקחו חלק במבצע ההצלה היו הארגונים היהודיים למען יהודי אתיופיה, שפעלו במשך שנים רבות לשיפור רמת המחייה של הפליטים היהודים, להברחתם מאתיופיה ולהפעלת לחץ מדיני להצלתם. כמו כן, לארגונים אלו היה חלק חשוב בגיוס דעת הקהל של הציבור האמריקני באמצעות כנסים שקיימו בנושא הצלת יהודי אתיופיה.[8]
יהודי ארצות הברית למען יהודי העולם
סיפור הצלת יהודי אתיופיה הוא מקרה המדגים דפוס פעולה חוזר שמאפשר ליהדות ארצות הברית לעזור לישראל וליהודים באשר הם. במובנים רבים, הכוח של הקהילה היהודית באמריקה נובע לא רק מגודלה, אלא גם מהשגשוג האישי ומהמבנה הקהילתי. השילוב של הרכיבים הללו מאפשר לקהילה להתגייס ולהירתם לטובת משימות שהיא מזהה כחשובות. היכולת להגיע לאישים בעמדות מפתח בעולם הפוליטי, לרתום ארגונים קהילתיים שיודעים לגייס כספים רבים ולהפעיל כוח ציבורי, מנוצלת על ידי ראשי הקהילה לקידום המטרות החשובות לה.
במובנים רבים, הכוח של הקהילה היהודית באמריקה נובע לא רק מגודלה, אלא גם מהשגשוג האישי ומהמבנה הקהילתי. השילוב של הרכיבים הללו מאפשר לקהילה להתגייס ולהירתם לטובת משימות שהיא מזהה כחשובות. היכולת להגיע לאישים בעמדות מפתח בעולם הפוליטי, לרתום ארגונים קהילתיים שיודעים לגייס כספים רבים ולהפעיל כוח ציבורי, מנוצלת על ידי ראשי הקהילה לקידום המטרות החשובות לה
דפוס פעולה דומה ניתן היה לראות במאבק של יהודי ארצות הברית לטובת יהודי ברית המועצות.[9] כבר בשנת 1959 נשיא ארצות הברית אייזנהאואר הפציר בראש ממשלת ברית המועצות חרושצ'וב לעזור למצב היהודים בברית המועצות, בדברו על "הדאגה העמוקה" שארגונים יהודים אמריקאים הביעו. באותה השנה כתבים יהודים החלו לכתוב על הנושא בעיתונים הגדולים בארצות הברית, בשנת 1960 ארגון 'בני ברית' הגיש לאו"ם מחקר על העוול שנעשה ליהודי ברית המועצות, בשנת 1964 הוקם ארגון גג לתיאום הפעולות לטובת יהודי ברית המועצות (American Jewish Conference on Soviet Jewry) וארבעה חודשים מאוחר יותר נערכה הפגנה של מעל 10,000 אנשים בלב העיר ניו יורק למען המטרה.[10]
כאמור, מדובר בתפיסה אסטרטגית רחבה, שמקלה על הקהילה באמריקה לתמוך באחיהם בעולם כולו ובישראל בפרט. בעיניי, חבל שתלמידי מדינת ישראל לא נחשפים יותר לסיפורים כגון אלו, שכן יש בהם כדי ליצור חיבור אמיתי ומשמעותי בינם לבין העם היהודי באמריקה.
הוצאתם של יהודי אתיופיה ממלחמת האזרחים והבאתם לישראל התאפשרה הודות למאמץ משותף של ישראל, ארצות הברית והקהילה היהודית בצפון אמריקה. גם כיום, חצי יובל מאוחר יותר, משולש היחסים בין שלוש הקהילות הללו הוא רכיב משמעותי בחוסן הלאומי של ישראל. שיתוף הפעולה המדיני של ישראל וארצות הברית מתאפשר הודות לקודקוד השלישי במשולש, זה שמקשר בין הממשלות והופך את שיתוף הפעולה לטבעי ונוח עבור שני הצדדים: הקהילה היהודית בארצות הברית.
[1] Dina Kraft, "As Ethiopian Aliyah Draws to a Close, American Jews Look Back at the Key Role They Played", Haaretz, August 17, 2013 [Retrieved from: https://www.haaretz.com/jewish/.premium-from-ethiopia-to-israel-via-the-u-s-1.5321773].
[2] Mitchell Bard and Howard Lenhoff, "Ethiopian Jewry: America's Role in the Rescue of Ethiopian Jewry", Jewish Virtual Library [Retrieved from: https://www.jewishvirtuallibrary.org/america-s-role-in-the-rescue-of-ethiopian-jewry].
[3] קראפט (לעיל הערה 1).
[4] "Israel Formally Thanks UJA for Work in Operation Moses", JTA, July 30, 1985 [Retrieved from: https://www.jta.org/1985/07/30/archive/israel-formally-thanks-uja-for-work-in-operation-moses].
[5] Michael Alkan & Shifra Shvarts, "Medical services for rural Ethiopean Jews in Addis Ababa, 1990-1991", Rural and Remote Health 7:829, 2007 [online: https://www.rrh.org.au/journal/article/829].
[6] טל בשן, "הסיפור האמיתי מאחורי הצלת היהודים: כך התנהל מבצע שלמה", מעריב, 23 במאי 2015 [אוחזר מתוך: http://www.maariv.co.il/news/politics/Article-477989].
[7] שם.
[8] דינה קראפט, "יהודי ארה"ב – כוח שסייע לדחוף את ממשלות ישראל לפעול בסוגיית יהודי אתיופיה", הארץ, 15 באוגוסט 2013 [אוחזר מתוך: https://www.haaretz.co.il/news/education/1.2098824].
[9] להרחבה בנושא המאבק למען אסירי ציון ויהודי ברית המועצות ראו: גל בקרמן, כשיבואו לקחתנו לא נהיה שם: המאבק האפי להעלאת יהודי ברית המועצות, מכון בן גוריון לחקר ישראל והציונות, 2018.
[10] "Timeline of the American Soviet Jewry Movement", the American Jewish Historical Society (AJHS) [Retrieved from: http://www.ajhs.org/timeline-american-soviet-jewry-movement].
__________________________________
*שירה רודרמן היא מנכ"לית קרן משפחת רודרמן העוסקת בחיזוק הקשר בין ישראל ליהדות ארצות הברית ובשילוב אנשים עם מוגבלויות בחברה
