מאחידות למיוחדות
מיכל נגן
מיכל נגן היא ראש המכינה הקדם-צבאית לבנות דתיות 'צהלי'
למכינת 'צהלי' מגיעות בוגרות החינוך הדתי מכל הארץ, מבתי ספר מקיפים, מתיכונים ומאולפנות. הן, שגדלו כולן בבועה של המגזר הדתי, מתגייסות לצה"ל כדי לשרת בתפקידים מגוונים, ועושות זאת לבדן ולא בגרעין. ובצבא – לא רק שאינן מתדמות לרוב החילוני אלא מתבלטות בדתיותן העמוקה והמחויבת, ברמה האישית ובהצטיינות המקצועית. מיכל נגן, ראש המכינה, מבקשת לשתף בתהליך החינוכי המוביל לכך
בעשר השנים האחרונות גבר אצל נערות דתיות רבות התסכול מכך שבמוסדות שלמדו בהם היפנו אותן מוריהן אוטומטית למסלולי השירות-הלאומי. נפשן קראה להן להתנסות ביציאה מהבועה ולשרת בצבא. צמא זה לא קיבל מענה מספק במסגרות הקיימות משום שבוגרות המדרשות (עין-הנציב וברוריה) מתגייסות כולן במסגרת גרעין: למסלולים מוגנים ובקבוצה. בנות ששירות מסוג זה, בחיל החינוך או בחיל המודיעין, לא התאים להן, לא מצאו את מקומן.
האם אתם סומכים עליי שאבחר בעצמי?
כיוון שכך, פנו אז בנות רבות מאוד אל השירות בצבא ללא כל מסגרת והכנה. ישנן כיום בוגרות אולפנות וגם בוגרות של רשת 'צבייה' ו'חורב', המתעניינות בשירות צבאי. לדבריהן, הן מעוניינות דווקא במפגש עם החברה החילונית ולא בהתמדה במודל ההסתגרות ביחידות מגזריות שבהן קיים רוב של דתיים. הן מבקשות להגיע בצבא לתפקידים נוספים כמו בקריות טיסה, מדריכות סימולטורים בחילות האוויר והים, מדריכות בחילות השדה (הנדסה, שריון ותותחנים) וגם לתפקידים תומכי לחימה שונים.
כאשר נקראנו אל המשימה של הקמת המכינה הקדם-צבאית לבנות הדתיות, נענינו לה מתוך אחריות של מחנכים. חששנו כי מתוך תנופת המרידה והפריצה של המסגרות – הבנות לא תדענה להבחין במדויק בין המטרות שלהן. מתוך רצונן לבחור את דרכן בעצמן, הן עלולות להגיע אל הקוטב השני ולאמץ דפוסי התנהגות של החברה הקולטת אותן בצבא – החברה החילונית. היה חשוב לנו במיוחד לאסוף את הבנות בשלב הזה – בשיא רצונן לפרוץ את הבועה, ולעזור להן להבחין כי הן יכולות להגיע אל הצבא, לכל תפקיד, גם במסגרת עצמית וללא גרעין מלווה – ובכל זאת לבחור בתורה, לבחור בדבקות בקיום מצוות ולבחור בזהות דתית מעצימה.
השאלות ששאלנו את עצמנו במהלך שש שנות קיומה של המכינה היו : כיצד נעצים את הנערות המגיעות אלינו מכל רחבי הארץ, מהמרכז כמו גם מהפריפריה, כדי שבהגיען אל שערי הבקו"ם לבדן, ולא בקבוצה מוגנת, תדענה לשמר את כוחותיהן? וכיוון שהצבא מייצר אחידות בלבוש ובשפה ובתכנים – כיצד נעניק לנערות תנופה שתאפשר להן להיות מובילות, מנהיגות וחופשיות בחשיבתן ובערכיהן? כיצד נגבש לחיילות שלנו מטרה מעצימה, המתמקדת באיכותן האנושית ובתרומה הרחבה ביותר שהן יכולות וצריכות לתרום לחברתן? ועוד שאלנו, מהו המסר הדתי המיוחד שיש לחיילות הדתיות להפיץ בשירותן הצבאי, מעבר להקפדתן האישית על שמירת ההלכה?
כיום יש ל'צהלי' משנה חינוכית סדורה, הבנויה ללוות את הבנות במעבר. המכינה היא שנה של מעבר. שתיים-עשרה שנות הלימוד שקדמו לה התאפיינו בחיים בקהילות חד-מגזריות (שבהן רק דתיים), ולרוב בלימוד במוסדות חד-מגדריים (שבהם רק בנות). בעוד התקופה הבאה בחייהן תתאפיין בחיים ובעבודה בחברה רב-מגזרית (חברה שבה רוב חילוני והיא מכילה מיעוטים שונים) ורב-מגדרית (חברה מעורבת שבה בנים בנות). הדבר נכון בתכלית לחיילות, אולם הוא נכון כמובן גם לרבות מהמשרתות בשירות-הלאומי, ובוודאי נכון לכל המשתלבים בלימודים גבוהים ובשוק העבודה הישראלי. אנו מקווים כי המודל שפיתחנו יילמד על-ידי מערכת החינוך וייושם במוסדות חינוך רבים, גם אלו של בנים דתיים.
מחוויה של "אחת מכולם" לחוויה של "שונה מכולם"
הקושי המרכזי העומד בפני הבנות המשרתות במסלולים המעורבים טמון בחוויית המעבר מן המצב שבו הנערה היא "אחת מכולם" (באולפנה, ביישוב או בסניף) לחוויה שבה היא נמצאת, כחיילת דתייה, במיעוט מצד אמונתה והנהגותיה, ולעתים רבות היא גם בת יחידה במסגרת מגזרית שרובה גברים. חוויה זו, אם אין מתכוננים לקראתה, עלולה ליצור אצל הבת קושי ניכר כל-כך עד שתביא אותה לטשטוש ההבדלים בינה לבין חבריה, ועל-ידי כך להפסיק להקפיד בשמירת המצוות מסיבות של לחץ חברתי. זאת ועוד, הצורך לתפקד מבחינה מקצועית במסגרת שאינה מעניקה משמעות לקיום מצוות מעשיות מייצר לחץ ובלבול, והבנות אינן יודעות להבחין בין עיקר לטפל.
אפרט, להלן, את עיקרי התכנית החינוכית של המכינה:
הפנמה מעמיקה של אמונה ויראת שמים מתוך בחירה פנימית בכך כדרך חיים – הלימוד עמד תמיד בבסיסו של תהליך ההגדרה העצמית בחברה היהודית, אך לצערנו בוגרי מערכת החינוך בישראל מכירים לימוד של שינון ולעיסה של חומר, ולא לימוד המהווה תהליך של בירור זהותם שלהם. האתגר המשמעותי ביותר הניצב בפנינו במכינה הוא להכריח את הבנות לחשוב: לעמת אותן כל הזמן עם דעות שונות, עם אתגרים מחשבתיים, לעודד אותן לשאול שאלות מקוריות ולייצר שיעורים דיאלוגיים עם מוריהן. אנו מלמדים בקבוצות קטנות ובהנחיה של מורים בעלי שיעור-קומה, השונים זה מזה בדרך החשיבה שלהם, וכך מעוררים "סערות חשיבה" אצל בנות המכינה. בתהליך זה, של בירור זהות הנעשה בתוך המכינה, אנו מייצרים אצל הנערות תהליך של בחירה בזהות הדתית שלהן – לא מכורח ההרגל ולא מתוך הציפייה החברתית – אלא מתוך נביעה עצמית שלהן. בסיומה של השנה, אנו מוצאים את הבנות מתחייבות לתפילה, לברכות, ללימוד יומי ולהקפדה על מצוות רבות מתוך מניע פנימי עצמי, מתוך חיפוש ותחושה של קרבת אלוקים.
רכישת כלים נפשיים להתמודדות עם שונות חברתית ועם חששות ופחד מכישלון ומדחייה: סדנה של עבודה על כלים נפשיים, המועברת דרך ניתוח ספרותי ואימון אישי, מלמדת את הבנות כיצד להכיר את עצמן ברובד נפשי מעמיק יותר. כיצד לזהות בתוכן פחדים, התגוננויות, תבניות אוטומטיות של תגובה, וכיצד ללמוד לנטוע בתוכן ביטחון עצמי וכלי התמודדות עם לחץ חברתי, עם כישלון ועם שינויים. הסדנה מועצמת על-ידי החוויות שהבנות עוברות במכינה עצמה. זאת, עקב כך שהמכינה עצמה היא סדנה של חיים בקבוצה, ולכן היא מהווה כבר התנסות ביציאה מהבית, בכניסה למסגרת חברתית חדשה ובעמידה בלחצים ובמשימות.
התנסות במגוון משימות של פיקוד וארגון, המעצימות את ההיכרות של החניכה עם כוחותיה: חניכה ב'צהלי' מקבלת תפקידים מגוונים של ארגון ופיקוד. היא מנהלת זמן ותקציב ואת הקבוצה שלה. התנסויות אלו, השגרתיות מאוד בצבא ונדירות בדרך-כלל במדרשות, מאפשרות לה להכיר את עצמה בסיטואציות אמיתיות של נטילת אחריות. התנסויות אלו מלוות על-ידי הצוות ומקבלות משוב מדויק. לכך ניתן להוסיף גם את מערך התרגול הפיזי שב'צהלי', הכולל שבוע שטח ושיעורי אימון גופני המונחים על-ידי חיילת מדריכת כושר. כל אלו יוצרים שנה של אימון גופני ונפשי ברמה גבוהה יותר מזו שתידרש מהבנות בצבא. לפיכך כשהן מגיעות לצבא – הן מגלות שהאתגרים קלים להן.
- היכרות עם החברה הישראלית דרך יציאה לשטח ומפגשי איכות: מסגרת לימודי החברה הישראלית במכינה שונה הן בתכניה, הן במיקומה, מהלימוד המקובל בבית-המדרש: אנו יוצאות אל השטח ומקיימות מפגשים אינטנסיביים עם האנשים. תכנית זו מחייבת את הבנות לקחת אחריות בוגרת על זהותן כאזרחיות במדינת ישראל. הן מקבלות את המידע שיעזור להן לנקוט עמדה בסוגיות הבוערות, לדוגמה, היחס לחרדים, הפזורה הבדואית, גירוש העובדים הזרים וסוגיות של ביטחון. נקיטת עמדה כזו היא תהליך הכרחי, אשר רוב הנוער שלנו כלל אינו נחשף אליו. תהליך זה מביא את הבנות אל שערי הבקו"ם לא רק כשהן מודעות כבר לאתגרים חברתיים, אלא כאשר החלו גם לגבש בלִבּן רעיונות לאופן שבו הן משתלבות בלקיחת אחריות בוגרת.
- התנהגות מוסרית ומכבדת לזולת ושפה נקייה כערכי יסוד לשמירת זהות דתית ולא רק הלכתית: אנו מכוונים להעצים את הבחירה בגיוס לצבא כבחירה בהתנהגות דתית ברמה גבוהה; ככזו – היא אינה מצומצמת לעבודה בכלים של בין אדם למקום (תפילה, ברכות, לימוד), אלא חייבת להכיל גם התייחסות ברמה הגבוהה ביותר למצוות שבין אדם לחברו; להקפיד על כבוד הבריות, לדון את הזולת לכף זכות, להתנדב, לחשוב על מה שהשני צריך ולא רק על מה שטוב לי, לנסות להבין את צרכי המערכת ולראות את התמונה כולה – כל אלו נלמדים ומתורגלים במכינה בסיטואציות רבות ושונות, ומביאים את הנערות אל הצבא כשהמשימה הזו מוגדרת בעבורן בצורה חד-משמעית.
- לימוד ובירור הלכתי המקנה כלי הבחנה בסיטואציות הלכתיות הנוגעות לסוגיות יסוד: קיום חוקים – גם זו תורה המצריכה לימוד. בתפיסת העולם האורתודוקסית, ישנו חוק מוכתב אשר אינו נובע מתוכנו פנימה; זהו חוק שאנו משוחחים איתו, מתמודדים איתו, לומדים אותו וכדומה – אך איננו יוצרים אותו. כדי להעביר את המסר הזה, מהווה המכינה דגם בזעיר אנפין של המערכת הזו – יש מסגרתיות במכינה, יש בה חוקי התנהגות מחייבים (קוד לבוש, לוח-זמנים מחייב ומשימות שיש לבצען). ההתרגלות של הבנות במהלך השנה לצורת חיים כזו מקלה עליהן להפנים את המסר הדתי-הקיומי הזה. נוסף על כך, עלינו להרחיב את היכרותן של הנערות עם עולם ההלכה, להביאן להבנה שההלכה נועדה להקל על האדם את האבחנה בין מותר לאסור, בין ראוי למגונה, בין נכון לשאינו נכון, בהתנהגות האנושית והדתית. ככל שהמבט שלהן על עולם ההלכה יהיה רחב יותר, הן תדענה לשאול את השאלות הנכונות, לזהות את הסיטואציות המצריכות חשיבה הלכתית ולהפנות את השאלה למורי ההלכה המלווים אותן.
- לבוש מזהה כדרך להעצמת ייחודיות בחברה: מצוות ציצית מלמדת אותנו כי לבוש יכול להזכיר לנו מי אנחנו במקרים של מבוכה או בלבול. כאשר אנו לובשים מדים, נוסף על האחידות המוצגת כלפי חוץ, יש בהם גם חיזוק גבולות פנימי של מי שלובש אותם. לבת הדתייה, השמירה על לבוש מזהה מאפשרת הגדרה מודעת של זהות נבדלת. מרביתן המכרעת של בוגרות 'צהלי' בוחרות ללבוש "מדים בתוך מדים" (הכוונה לחצאית במדי צבא), ובכך להצהיר על היותן חיילות דתיות, המתבלטות בייחודן בתוך המחנה, וגם להצהיר כלפי חוץ על ההישג שלהן – בנות דתיות בצבא.
- "קדושים תהיו" – בחירה בקדושה בהליכות שבינו לבינה דווקא בעולם שהחפצה ויצריות מאפיינות בו מערכות יחסים: העבודה על סוגיה זו כורכת בתוכה דיון מעמיק על זהותן הנשית של בנות בצבא, היכרות עם סוגיות בדיון הפמיניסטי, שאלות של סוציולוגיה ומגדר ויסודות בפסיכולוגיה. התבוננות בתרבות המעודדת החפצה של בני-אדם בכלל, ונשים בפרט, מעדנת את המבט של הבנות על עצמן. אנו מעודדים אותן לבחון בעין חדשה את מערכות היחסים שלהן ושל החברה שלהן. במקביל לכך ונוסף על כך, אנו מעצימים את יכולת הבחירה שלהן באמצעות לימוד פנימיות התורה בנושא של בניית זוגיות מתוך אהבה, כבוד וקדושה, וזאת נוסף על לימוד הלכות הבית היהודי. מהלך זה נועד לאפשר להן לבחור בחירות מושכלות בחייהן הפרטיים. העצמתן של הבנות כבעלות יכולת בחירה היא משמעותית ביותר שכן נושא זה יהווה, יותר מכל האחרים, אבן-בוחן תמידית בזמן השירות הצבאי, ומולה תצטרכנה הבנות להכריע שוב ושוב.
"ברוכה את לה' ביתי" – האם הדבר מצליח?
לקחנו על עצמינו ב'צהלי' משימה חינוכית ייחודית. אנחנו עושים זאת תחת כנפו המגוננת של הקיבוץ הדתי ובליוויו של 'מרכז יעקב הרצוג'. הכרזנו לכל ציבור הבנות הדתיות המתגייסות כי הבחירה שלהן בשירות בצה"ל, בכל המסלולים, היא בחירה מעוררת גאווה והערכה וכי הן יכולות לקדש שם שמים בשירותן הצבאי. אנחנו צומחים כתף-אל-כתף עם הבנות בעשרת החודשים שלפני גיוסן, ומלווים אותן מקרוב במהלך השנתיים שלהן בצבא. הבנות יוצאות מהמכינה כשהן התקדמו בתהליך בירור אמונתן, במסע המתמיד ליראת שמים ובדרישת אלוקים מתוך רצון לקדש את שמו בעולם. כשהן מגיעות לצבא, הן יודעות למה עליהן לשים-לב כדי להישמר ולשמור על זהותן הנשית ועל אורח חייהן הדתי.
עם זאת, הן מהוות סמל ומופת בצבא למקצועיות ולרצינות. מבין 170 בוגרות, יש לנו 50 אחוזי מיצוי. לקצונה, כ-30 מצטיינות קורסים, 2 מצטיינות מח"ט ואחת שזכתה להיות מצטיינת נשיא המדינה. יש לנו שתי בוגרות שהן בדרגת סרן בצה"ל ושתי מ"פ בחיל חינוך, אחת מהן בקורס תומכי לחימה בבית-הספר לקצינים של צה"ל. אנו גם עוקבים בשמחה אחר הבתים שהבוגרות שלנו מקימות: הבחורים שהן מתחתנות איתם והמקצועות שהן בוחרות ללמוד, ורואים כיצד הן ממשיכות לראות בעצמן שליחות בעם ישראל ומשתלבות בעשייה חברתית.
כאשר בחורה דתית בוחרת לשרת בצה"ל במסלול ללא גרעין, היא מתייצבת בחזית ההשקה שבין דתיים לחילוניים בישראל. פעמים רבות היא עושה זאת ללא תמיכה מהמערכת החינוכית ומהקהילה שגדלה בה. נערה כזו – שמצליחה לעמוד באתגר הלא פשוט הזה, לשרת שירות משמעותי ומקצועי ולשמור על אורח-חיים דתי ונשי – יודעת שהיא התמודדה עם מסלול מעצים מאין כמוהו. "חנוך לנערה על-פי דרכה שכן אז – אף כי תזקין לא תסור ממנה…" אל לה, לחברה הדתית, לחשוש מפני הגיוס של בנות 'צהלי' לצבא; עליה לשמוח על כך. אנו מקווים ש'כח צהל
