מכתבים למערכת
הילדה עם התפילה הכי יפה בגן
על מקומן של בנות בטקסים הדתיים בגן הילדים
הממלכתי-דתי
אישה יהודייה חיה יחד עם האל חיים ללא
נישואין. קשר שיש בו עמימות, שבו היא פטורה ממצוות שקיומן תלוי בזמן, משוחררת
מהטקסים שכובלים את היהודים בקורים דקים וחזקים משחרית למנחה לערבית, משבת לשבת. משוחררת
ממעגל המניין, מאמירת הקדיש, מזימון בסעודה, מקריאה בתורה. תמיד מתנדבת. האל משתקף
לאישה כבבואה של בבואה, מתווך על ידי הגבר. יהודייה דרך כפפות.
אותנו לא הכניסו בברית, לא במילים ולא באות, לא בקעקוע ולא
בעגיל, לא במילה… כשל הגברים, לא בטבילה, לא בנתינת שם. קיבלו את פנינו בשתיקה,
בחיוך. בת תחילה סימן לבנים.
(מתוך דברים שכתבה רות קלדרון ב"קבלת
פנים" בהוצאת עלמא)
דברים אלה, שהקראנו
בעת קריאת השם לבתנו הבכורה, משקפים נאמנה את תחושותינו בתור הורים לשתי בנות. עם
זאת, אנו, כהורים דתיים חדורי אמונה, מנסים להנחיל לבנותינו את השיתוף שלהן בעולם
המצוות ובעולמה של תורה, ובוודאי לא להדיר את חלקן, במיוחד בגיל הרך, ממורשת
אבותינו.
תפיסה זו, פרי
חווייתנו האישית, מתנגשת – כך מתברר – עם תפיסת החינוך הממלכתי-דתי בגנים, לפחות
כפי שאנו נתקלנו בה. לאחרונה, בעקבות מעבר לעיר אחרת, השתלבה בתנו בגן חדש. בשיחת
ההיכרות עם הגננת, ולאחר הבנה של האופן שבו מתנהלים הטקסים הדתיים בגן (תפילה,
ברכה, קבלת שבת), ביקשנו כי יתאפשר גם לבתנו לערוך קידוש בקבלת השבת, וכי תינתן לה
האפשרות להשתתף באופן פעיל בתפילה. יודגש כי רק ביקשנו כי האפשרות האמורה תינתן
לבתנו, ותו לא.
התשובה
האינסטינקטיבית של הגננת (שאין בכוונתנו להלין עליה) הייתה כי בתפילה לא ייערכו
שום שינויים, ולגבי הקידוש, היות וידוע לה כי אין כל קושי הלכתי בנושא, עלינו
לשוחח עם המפקחת, מאחר שהדבר חורג מהנורמה המקובלת. גם בקשתנו כי בעת הוצאת ספר
התורה יתאפשר מדי פעם גם לבתנו להוציא את החפץ דמוי ספר התורה, נענתה בשלילה.
ברצוננו
לציין לטובה עד מאוד את המפקחת, שעל אף שלא הסכימה בהכרח עם עמדתנו החינוכית-דתית,
הייתה קשובה לבקשתנו, זמינה ונעימה. בסופו של יום סיכמנו כי לעניין הקידוש, תינתן
לבתנו הזכות לקיים קידוש, והתהליך ילווה בהסברים מתאימים מאת הגננת. לעניין התפילה
סיכמנו כי אנו נבחן את הדברים שוב, בינינו לבין עצמנו, ואם נחליט לעמוד על בקשתנו
לשנות את אופן התנהלותו של טקס זה, נשוב ונבחן את הנושא יחד עם הצוות החינוכי, עם רב
היישוב ועם הוריהם של ילדי הגן.
ראשית נציין
כי לשיטתנו, עיקר הדיון הוא חינוכי ולא הלכתי. הטקסים הדתיים המתקיימים בגן אינם
טקסים דתיים, שהרי אין חובה להדליק נרות או לקדש ביום שישי בצהריים, וככל הידוע
לנו ספרי התורה והטקסטים הנאמרים בתפילת הילדים הנם בבואה המייצגת באופן מסוים את
תוכני התפילה. כמו כן, ענייננו כאן בקטני קטנים – ילדים בני שלוש-חמש, ולא בילדים הנושאים
בעול תורה ומצוות.
אם כן, אנו
מקיימים טקסים אלה כדי לחבב את המצוות על ילדינו וכדי להרגילם בהם. ככל הורה מתחיל,
הבחנו בכך שאין דומה השפעתה של פעילות אקטיבית להשפעתה של פעילות פסיבית. אין ספק
בלבנו כי לו בנותינו – או בנות אחרות – ככל שיחפצו בכך הוריהן, ישתתפו באופן פעיל
בטקסים הסמי-דתיים, הן יורגלו בטקסים, בתקווה כי ההרגל יתחבב עליהן. כדברי בעל ספר
החינוך: "אחרי המעשים נמשכים הלבבות".
גן הילדים
נועד להקנות לילדים כלים ראשוניים להשתלבות בחברה. לעניות דעתנו, לגיל זה יש
חשיבות רבה בעיצוב דעתם ובגיבוש תפיסתם של הקטנים. לשמחתנו, הם עדיין אינם צריכים
לעמוד בתחרות או במבחנים שונים שהמערכת והחברה יגזרו עליהם לעתיד לבוא. הגן נועד
לתת להם כלים לפיתוח עצמי ולהשתלבות אופטימלית בחברה שהם חיים בה.
נוסף על
עיצוב הדעת והתפיסה, לגן הילדים יש משמעות חווייתית רבה. אנו מאמינים כי לרובכם זכורות
חוויות טובות יותר או פחות מגן הילדים שבו צמחתם: סיפורים, שירים, דיונים מעמיקים
בדבר מאכלי השבת, חברות ראשונה, מריבות והתפייסויות. החוויות הלימודיות והחברתיות
מטביעות בנו, במודע ושלא במודע, דפוסי התנהגות וזיכרונות עמומים, שהופכים לחלק
מתבנית נוף הולדתנו ומשפיעים על בגרותנו. הגן הוא חלק אינהרנטי מן הגרסא דינקותא
שלנו, במובן הכי פשוט ואמיתי של המושג.
לאור זאת,
האם לא זה המקום לאפשר לילדינו לטעום מהחוויות שהם צפויים לחוות כמבוגרים באופן
תמים ונקי יותר, בין אם לעתיד לבוא הם ישתתפו בחוויות אלה בצורה פעילה, ובין אם
ייגזר עליהם להיות צופים – או ליתר דיוק, צופות – מהצד?
סביר להניח
כי לא כל הקורא את השורות האלה מתחבר לכמיהה שלנו לשתף את בנותינו בטקסים הסמי-דתיים
הנערכים בגן. אבל האם חוסר ההבנה או ההסכמה עם דעות אלה צריכה למנוע מילדות הגן שהן
או הוריהן מעוניינים בכך לטעום מהחוויה הדתית במלואה? האם עולמו הדתי של ילדכם
יתערער באופן משמעותי לו יתחוור לו כי יש נשים אורתודוקסיות הנוהגות לקדש? האם אי
אפשר לצמצם את הפער שכנראה יצמח ממילא בבגרותם, בין החוויות הדתיות שעוברות על ילד
דתי ובין אלה שעוברות על אחותו או על חברתו לגן?
נשמח לשמוע את דעתכם בנושא זה:
nekudath@zahav.net.il
(שמות הכותבים שמורים
במערכת)
