שאלה: אחת מהנרצחות במסיבה ברעים היתה בת לאב יהודי ולאם לא יהודיה. קברו אותה בקבר מחוץ לתחום בבית קברות רגיל, והמשפחה מבקשת להעבירה לקבר ישראל. האם אפשר?
תשובה:
גרסינן בגמרא גיטין סא ע"א:
"תנו רבנן מפרנסין עניי נכרים עם עניי ישראל ומבקרים חולי נכרים עם חולי ישראל, וקוברין מתי נכרים עם מתי ישראל מפני דרכי שלום."
וכתב רש"י ד"ה 'עם מתי ישראל', "לא בקברי ישראל, אלא מתעסקין בהם אם מצאום הרוגים עם ישראל". כלומר, לדבריו מה שאמרו עם מתי ישראל לא מדבר במקום הקבורה, אלא בתיאור המצב בו נמצאו מתי הגויים. והדבר היה שנמצאו באירוע אחד שקרה, ובו מתו מתי ישראל ומתי עכו"ם, ולדעתו ישראל מתעסקין בקבורת מתי הגויים כמו שמתעסקים בקבורת מתי ישראל, אבל הגויים בבית קברות של גויים והישראל בבית קברות של ישראל.
הרי"ף בדף כ"ח בדפי הרי"ף כתב כך: "ת"ר מפרנסין עניי עכו"ם עם עניי ישראל ומבקרין חולי עכו"ם עם חולי ישראל מפני דרכי שלום, וקוברים מתי עכו"ם עם מתי ישראל מפני דרכי שלום". והר"ן כתב על פירש רש"י "אם מצאום הרוגים עם מתי ישראל ולישנא לאו דוקא".
למדנו מדבריו שפשט לשון הברייתא כדברי הרי"ף, שקוברים אותם בקבריהם, אבל רש"י מפאת הקושיא שאין קוברים צדיק אצל רשע וכל שכן גוי אצל יהודי פירש שאין הכוונה באותו בית קברות אלא בבתי קברות נפרדים, ומשום דרכי שלום יש לעסוק בקבורת גויים.
הירושלמי השמיט את המילים 'עם' וכתב כך: "תני, ומפרנסין עניי גויים ועניי ישראל ומבקרין חולי גויים וחולי ישראל, וקוברים מתי גויים ומתי ישראל". אם כן, מגירסתו בהחלט ניתן להבין שדעתו שקוברים כל אחד בקבר הראוי לו ועל פי דתו.
הרמב"ם בהלכות מלכים פרק י כתב: "וכן יראה לי שנוהגין עם גר תושב בדרך ארץ וגמילות חסדים כישראל שהרי אנו מצווין להחיותן שנאמר לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה, וזה שאמרו חכמים אין כופלים להם שלום בעכו"ם לא בגר תושב. אפילו העכו"ם ציוו חכמים לבקר חוליהם ולקבור מתיהם עם מתי ישראל ולפרנס ענייהם בכלל עניי ישראל מפני דרכי שלום. הרי נאמר טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו ונאמר דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום."
ובהלכות אבל יד, יב, לא כתב עם, וז"ל: "קוברים מתי עכו"ם ומנחמים אבילהם ומבקרין חוליהם מפני דרכי שלום". וכתב הרדב"ז: "והא דקתני עם מתי ישראל לאו דוקא אלא מתעסקין עמהן, דהא אין קוברין אותם בקברי ישראל וזהו שהשמיט רבנו מילת עם". דבריו מדוייקים, אלא שבהלכות מלכים הקפיד להשאיר לשון עם וקשיא דיוקא דהלכות מלכים אדיוקא דהלכות אבל.
ולי נראה דבאבלות רגילה קוברים אותם בנפרד, אבל במקום של חילול השם או חשש לדרכי שלום ניתן לקבור אותם ביחד ואין סתירה בדבריו והכל לפי העניין והמקום.
ככלל, קושיית רש"י אינה קשיא ממה שאמרו קוברים מתי עכו"ם עם מתי ישראל עם הגמרא שאין קוברים צדיק אצל רשע, דזה שקוברין גוי עם יהודי זה משום דרכי שלום, אף שמן הראוי לא היה צריך לקבור אותם יחד משום שאין קוברים רשע אצל צדיק.
הטור הביא רק את דברי רש"י בסימן קנא, יב: "וכן מותר לפרנס ענייהם ולבקר חוליהם ולקבור מתיהם", והתעלם לגמרי מדברי הרמב"ם והרי"ף. וכן השו"ע כדרכו להחמיר העתיק לשון הטור והתעלם מדברי הרי"ף והרמב"ם וז"ל: "מותר לפרנס ענייהם ולבקר חוליהם ולקבור מתיהם ולהספידם ולנחם אבליהם משום דרכי שלום".
אתאן לנידון דידן כיוון שיש כאן מחלוקת הפוסקים חכמי ספרד הראשונים עם חכמי אשכנז, יש לנהוג כחוכמתו של הרמב"ם דבמקום שיש לחוש לדרכיה דרכי נועם אפשר להקל, ובייחוד במקרה דנן שבאו לארץ והתיישבו בה האב יהודי ורק האם גויה, האח התגייר, וההרוגה היתה בהליכי גיור אפשר להקל לקוברה עם מתי ישראל, מה עוד שאפשר לדון אותה שמתה על קידוש ה' בגלל היותה בארץ ישראל ונידונה כיהודיה.
