עטנו שפכה דם נקי
במאמר מערכת של דעות 5 (אלול תשנ"ט) מטיח העורך מר צחי מזומן תחת הכותרת "ידינו לא שפכו?"
האשמות חמורות מאד בחרב פיפיות בידו. האם הכותר "ידינו לא שפכו" מתיר לשפוך דם ללא בדיקה?
בראשית דבריו מתייחס לראש ישיבה שהועמד
לדין. האם העמדה לדין היא כבר חריצת דין?
הוא מציין בצורה פסקנית כאלו הוכחה
אשמתו של ראש הישיבה בהטרדה מינית.
לטענתו, היה מי שחיפה על הענין מתוך
מניעים של "צדקנות והתנשאות, חוסר הכרת המציאות". אולי אין בדבר יותר
מאשר דרך מסוימת של הבעת רגש חיבה של רב לתלמיד.
מוכרת לי המערכת של אותה ישיבה מכח
אחריות עליה. מעידני שמים וארץ שלנו לא גונבה שום תלונה ושום ידיעה עד לפיצוץ
התקשורתי הרכילותי בעתונות. לדעתי, אנו מצווים מפני כבוד כל אדם לא להרשיעו לפני
שיתברר דינו בכל הערכאות השיפוטיות. האם דרך של 'נאמני תורה' היא לחרוץ דין ללא
ידיעת ובדיקת העובדות? בזמנו, כאשר פרש אותו ראש ישיבה מסיבות בריאות, ניסו במשך
כמה חודשים למצוא לו מחליף והיתה התקוממות רבתי של הורים ותלמידים עד שממש כפו
עליו לחזור להורות. במגעים עמו לשובו לעבודה היו רבים וטובים: החל מראש עיריה, מי
שכהן לאחר מכן כשר בממשלה, מנהלי מחלקות בבתי חולים ועוד ועוד. כל זה מעיד שלא
היתה כאן איזו שיטה להעלמת עובדות. מדוע הכותב משחיז עטו וחורץ דין ומשפט "חץ
שחוט לשונם העוה נלאו"? בציון "עובדה" נוספת מציין הכותב על ישיבה
ששנים ממנהליה נאלצו לפרוש ממנה. אחד בגין מעילה בסכום גדול, האחר בשל תמונות פורנוגרפיות
שמצאו תלמידים במשרדו.
הכותב מאשים את הרב חיים דרוקמן בנסיון
הסתרה. האם הכותב בדק את העובדות וקיבל היתר הלכתי לפרסמם? גופא דעובדה, הרב
דרוקמן ועוזריו במרכז ישיבות בני עקיבא חשפו חשד למעילה גדולה. הם ורק הם הביאו
להשעיה של המנהל עד לבירור העובדות. גם כאן קיים חשד למעשים אשר גם אם בעל הדבר
הודה במקצת העובדות, אין לחרוץ דין טרם נפתרה הפרשה. מדוע לקבוע בהחלטיות בדברים
שלא ידועים. בענין המנהל השני ש"פוטר בשל תמונות", נושא זה נבדק
ביסודיות בתוקף תפקידי והתברר לי שתלמידים פרצו למשרדו וחטטו וחפשו וגילו דבר
שאותו אדם לא היה אחראי עליו ולא ידע מהמצאותו שם. הוא לא פוטר בגין דבר זה. מדוע
לשפוך דם?
אנו מצווים להיות הוגנים גם בכתיבה ולא
להוציא לעז ולשון הרע.
כותב המאמר היה יכול להסתפק בקביעה
שהצבור לא צריך להתנהג בזחיחות הדעת. "לא תגנוב" ו"לא תנאף"
נצטוו גם משה רבינו ואהרון הכהן ולא רק פושעי ישראל. "אל תאמין בעצמך עד יום
מותך" מצווה גם שמעון כהן גדול המשמש עשרות שנים בכהונה גדולה. אסור לטייח
עובדות ולחוס על עושי רשעה ועוולה. אבל אסור לפרסם פרטים על חשודים ועל חוזרים
בתשובה אמיתית.
המהמרים בטורקיה וביריחו, הפושעים של
הסמים הקלים והקשים, המועלים, מנהלי מכוני הליווי והסרסורים, רובם לא מנאמני שומרי
תורה. לצערנו, יש ציבור שבו יש יותר פורעי חוק ומוסר, אין הדבר מתיר למאן דהו
לרחוץ בנקיון כפיו ולומר ידינו לא שפכו את הדם. אחריותינו היא כלפי כל הציבור. על
כל פנים, יש להזהר במיוחד במאמר מערכת המטיל אחריות על אנשים בשמם ובאיזכורם.
בברכה ,
הרב יהושע נוימן
מפקח ארצי משרד החינוך.
לתגובה של צחי מזומן: לחץ כאן
