החינוך היהודי בצרפת: בין תורה, רפובליקה ומדינת ישראל / פלורנס תואתי-וכשטוק

 

בחינת החינוך היהודי של קהילה בתפוצות יכולה ללמד על מערכת היחסים ועל החזון המשותף לקהילה ולמדינה בה היא שוכנת. מידע זה יכול לשפוך אור גם על תפיסת העולם עימה מגיעים העולים ארצה, מהם הקשיים שלהם וכיצד תפיסתם יכולה להשפיע על החברה הישראלית ועל מערכת החינוך שלנו. הקהילה היהודית בצרפת מתאפיינת בזהות יהודית מסורתית וציונית חזקה ובה בעת היא מושרשת בתוך הרפובליקה ויונקת מערכיה. החינוך היהודי בצרפת מאזן בין מערכות ערכים שונות, ולעתים אף מנוגדות, ובכל זאת מנחיל לתלמידיו זהות קוהרנטית.

 

מערכת החינוך הכללית בצרפת ומקומם של התלמידים היהודים 

החינוך הציבורי הוא הנורמה המקובלת אצל רוב תושבי צרפת והוא חינמי לגמרי. 83% מן התלמידים בכלל הגילאים לומדים במוסד ציבורי, והצרפתי הממוצע לא רגיל לשלם עבור חינוך והשכלה כלל. תפיסה זו אמורה להבטיח שוויון הזדמנויות לכלל אזרחי צרפת, כאשר שוויון הוא אחד משלושת הערכים המובילים של הרפובליקה: חירות שוויון ואחווה. החילון גם הוא אחד המאפיינים הבולטים של הרפובליקה הצרפתית ומטרתו להשאיר את הדת בין כותלי הבית ומחוץ למרחב הציבורי, ולהגן בכך על חופש הפרט. בנוסף, החינוך הצרפתי שואף להעניק לתלמידים השכלה רחבה ביותר בנוסף ללימודי ליבה.

עד שנות השבעים, החינוך הציבורי אכן העניק לילדי צרפת בני כל המעמדות חינוך איכותי שאיפשר לחלשים ביותר לטפס למעמדות הגבוהים בזכות כישוריהם. אולם, בשנים האחרונות, רמת ההישגים של תלמידי צרפת יורדת בעקביות. מה שכונה פעם "המעלית החברתית" כבר לא מתפקד וכל המחקרים מראים על חוסר שוויון בין תלמידים ממעמדות שונים. במקביל, גוברים האלימות וחוסר הסדר במחוזות החלשים, דהיינו מחוזות עם ריכוז של משפחות מהגרים. אלו גולשים לכלל המוסדות הציבוריים ובראש ובראשונה לבתי הספר עצמם, מה שמוביל בשנים האחרונות יותר ויותר הורים לבחור בחינוך הפרטי. 

למרות מחירו הגבוה יחסית, אנו עדים בעשר השנים האחרונות לנהירה של תלמידים מהחינוך הציבורי לחינוך היהודי, וכ-2000 תלמידים בשנה עושים את המעבר. 

החינוך הפרטי בצרפת הוא בעיקר חינוך דתי, ולרוב קתולי. כך, לאחר שנים בהן מערכת החינוך הקתולית הלכה והצטמצמה בעקבות תהליך כללי של חילון, כיום היא משגשגת. גם בתי הספר היהודיים מתרחבים ונפתחים מוסדות חדשים, מהגן עד כיתה י"ב, ואפילו מוסדות להשכלה גבוהה וללימודי תעודה. כיום מעריכים שכשליש מן הילדים היהודים לומדים בחינוך הציבורי, שליש בחינוך היהודי ושליש בחינוך הקתולי. הנתון האחרון מפתיע, ובצדק, אך יש לו הסברים: תלמיד יהודי הלומד בחינוך זה אינו חשוף באופן ממשי לאמונה קתולית, כיוון ששיעורי דת הם מעטים ונתונים לבחירה. ובכל זאת יש להשיב, מדוע הורים יהודים כה רבים בוחרים בחינוך קתולי לילדיהם על פני חינוך יהודי? יש לכך שתי סיבות עיקריות: מערכת החינוך הקתולית ותיקה ומרושתת היטב, ובכל אזור ושכונה ניתן למצוא מוסד חינוכי קתולי. לעומת זאת, בתי הספר היהודיים נמצאים בעיקר באזורים בהם יש ריכוז יהודי גבוה יחסית, ולכן משפחה יהודית שאינה גרה בריכוז יהודי תתקשה לשלוח את ילדיה למוסד יהודי מרוחק. בנוסף, עלות החינוך הקתולי נמוכה  יחסית ונעה בין 400 ל-1200 יורו לשנה כשעלות החינוך היהודי היא כ-400 יורו לחודש באזור פריז.

ישנן שלל סיבות לפער בתשלומי ההורים: מוסדות החינוך הקתולי ותיקים כאמור, ונהנים מתשתיות שנמצאות בבעלותם מאות שנים ומאפשרות להם להתפתח. מצב עניינים זה אינו נכון לגבי בתי הספר היהודים שהם חדשים יחסית. חלקם הוקמו בשנות החמישים במהלך השתקמותה של הקהילה לאחר השואה, אך רובם נוסדו בשלושים השנים האחרונות. בכל שנה נפתחים 2-3 גני ילדים שצומחים לבתי ספר יסודיים וכיתות מתווספות בתוך בתי הספר הקיימים. 

סיבה נוספת לפער בעלויות קשורה לחינוך היהודי עצמו. 90% ממוסדות החינוך היהודיים פועלים תחת הסכם עם המדינה שמממנת את שכרם של המורים למקצועות הכלליים ומפקחת עליהם, אך השעות הרבות של החינוך היהודי (בערך 8-10 שעות בבית הספר היסודי) מתוקצבות בעיקר מכספי ההורים. לעומת זאת, כפי שצוין, לימודי דת כמעט ולא מתקיימים בבתי הספר הקתוליים. זאת ועוד, לאור הפיגועים של השנים האחרונות, מוסדות יהודיים חייבים להקדיש תקציב לא מבוטל לביטחון.

התנופה של בתי הספר היהודיים

למרות מחירו הגבוה יחסית, אנו עדים בעשר השנים האחרונות לנהירה של תלמידים מהחינוך הציבורי לחינוך היהודי, וכ-2000 תלמידים בשנה עושים את המעבר. הידרדרות בתי הספר הציבוריים באזורים רגישים, בנוסף לאנטישמיות שמתבטאת בצורות שונות, החל מהרגשת אי נוחות והערות גבוליות ועד לאלימות פיזית ואיומים, דוחפים יותר ויותר הורים להעביר את ילדיהם לחינוך הפרטי היהודי. גורם אחר ולא פחות חשוב לשינוי זה הוא הרצון של הורים רבים יותר להעניק לילדיהם זהות יהודית חזקה. ההזדהות עם הערכים הרפובליקאיים באוכלוסייה הכללית נמצאת בירידה, והזהויות הקהילתיות והדתיות תופסות את מקומם. כך קורה גם בקרב יהודים רבים שהתחנכו בבתי ספר רפובליקאיים אך בוחרים לשלוח את ילדיהם לבית ספר פרטי יהודי. 

על רקע זה, הקהילה מתאמצת להעניק לכל ילד וילדה מהקהילה הזדמנות ללמוד במסגרת חינוכית יהודית. לפני 8 שנים, אלודי מרציאנו ייסדה את עמותת "Choisir l'école juive "("לבחור בבית ספר יהודי") במטרה לכוון את ההורים ולתמוך בהם במעבר. היא מתגאה בכך שהיא תמכה ועזרה לכ-4000 ילדים. אלודי עובדת בשיתוף עם בתי הספר עצמם ועם מוסדות הקהילה, והעמותה מקבלת סבסוד, בין השאר ממשרד התפוצות הישראלי. 

ההזדהות עם הערכים הרפובליקאיים באוכלוסייה הכללית נמצאת בירידה, והזהויות הקהילתיות והדתיות תופסות את מקומם. כך קורה גם בקרב יהודים רבים שהתחנכו בבתי ספר רפובליקאיים אך בוחרים לשלוח את ילדיהם לבית ספר פרטי יהודי. 

כך מתארת אלודי את תפקיד העמותה:
"העמותה מייעצת ומלווה את ההורים בהחלטתם ומתווכת בינם לבין בתי הספר. אנו מנטרלים את כל המכשולים לחינוך יהודי, אחד אחד: המכשול הכלכלי (מלגות לימודים), הגיאוגרפי (מערך הסעות) והרגשי (הסברה) על מנת שבית הספר היהודי יהיה נגיש ופתוח לכולם. זכינו בצרפת בבתי ספר יהודיים ברמה גבוהה ביותר ואנו פועלים על מנת שמשפחות הקהילה ידעו על כך"

גיוון בתוך רצף

ברחבי צרפת קיימים כ-300 בתי ספר יהודיים מהגן ועד כיתה י"ב. חלקם פועלים בקהילות קטנות, עם עשרות תלמידים בלבד, ואחרים, בערים הגדולות, עם למעלה מ-1000 תלמידים. המאפיין את החינוך היהודי בצרפת הוא המגוון המוצע להורים, וניתן למנות ארבעה סוגים עיקריים של בתי ספר: 

• בתי ספר של רשת אליאנס Alliance Israélite Universelle . באליאנס מחנכים למסורת היהודית, שייכות לצרפת ולקהילה היהודית וקשר חזק עם מדינת ישראל.
• בתי ספר דתיים ציונים: מדובר בבתי הספר הוותיקים והמבוססים. במוסדות אלה מחנכים ליהדות אורתודוקסית ולהזדהות עם ערכי הציונות. 
• בתי ספר של חב"ד: חב"ד התחילו להשתקע בצרפת לאחר השואה בהוראת הרבי מליובאוויטש ומאז הצליחו לנטוע שורשים עמוקים בקהילה. לא מדובר בתנועה אחידה אלא בשלל קהילות ומוסדות חינוך שהתפתחו סביב דמויות רבניות שונות. 
• בתי ספר אורתודוקסים/ חרדים: מדובר במגוון רחב של תפיסות עולם ויחס לישראל. רוב בתי הספר הללו, כמו מוסדות רשת "אוצר התורה" , מתנהלים תחת פיקוח ממשלתי והתלמידים לומדים את מלוא התכנית של משרד החינוך, בניגוד למוכר בנוף החרדי הישראלי. 

זהותו של מוסד חינוכי בצרפת אינה מעידה בהכרח על אופי אוכלוסיית התלמידים שלו: משפחות דתיות עשויות לשלוח את ילדיהם לבית ספר של אליאנס בעוד שמשפחות מסורתיות יימצאו בבתי ספר של אוצר התורה או חב"ד, מבלי שדבר זה יהווה קושי מאף צד. מצב עניינים זה יוצר קהילה בה הקיטלוג האופייני ליהדות הישראלית (חילונים-דתיים-חרדים) או האמריקאית (רפורמים-אורתודוקסים) אינו מהווה גורם משמעותי ביחסיה הפנימיים. 

כוחות ואתגרים

תלמידי מוסדות החינוך היהודיים נחשבים לרוב למצטיינים ברמתם הלימודית. מוסדות יהודיים, מכל הסוגים, מככבים בכל שנה בראש הדירוג הלאומי לציוני הבגרות. בוגרים רבים ממשיכים ללמוד במוסדות ללימודים גבוהים היוקרתיים ביותר בצרפת, פועל יוצא מן הדגש ששמים ההורים וצוותי בתי הספר על הישגיות לימודית. למעשה, התלמידים לומדים תכנית לימודים כפולה: תכנית זהה מבחינת שעות ותוכן לחינוך הציבורי, ובנוסף אליה תכנית ללימודי יהדות. כך לדוגמה, תלמיד יהודי בצרפת נחשף לאוצרות הספרות הצרפתית כמו כל תלמיד אחר, אפילו כאשר זאת מתנגשת עם ערכי ההלכה, בעוד שבמדינת ישראל, תלמיד מהחינוך הממלכתי דתי יכול ללמוד מחשבת ישראל על חשבון חלק מתכנית הלימודים בספרות. מן הצד השני, אין ספק שתכנית כפולה זו יוצרת עומס רב מאוד על התלמידים היהודים. 

לעומת החינוך הכללי הזוכה לפיקוח, החינוך היהודי סובל ממספר ליקויים: הגישות החינוכיות לרוב מסורתיות ומיושנות יחסית, חסרים חומרי לימוד איכותיים ומותאמים לתלמידים דוברי צרפתית, ולמורים רבים לחינוך יהודי אין תעודת הוראה או רקע מספק בפדגוגיה. אמנם ישנו מכון להכשרת מורים ליהדות בפריז וישנם גם סמינרים למורות של חב"ד, אך הביקוש למורים כה גבוה עד שמנהלים נאלצים להעסיק גם מורים ללא תעודות ועם רקע ישיבתי בלבד. בנוסף, מתקיים לפעמים פער בין הרקע החרדי של המורים לבין האופי המסורתי של התלמידים. 

משפחות דתיות עשויות לשלוח את ילדיהם לבית ספר של אליאנס בעוד שמשפחות מסורתיות יימצאו בבתי ספר של אוצר התורה או חב"ד, מבלי שדבר זה יהווה קושי מאף צד. מצב עניינים זה יוצר קהילה בה הקיטלוג האופייני ליהדות הישראלית (חילונים-דתיים-חרדים) או האמריקאית (רפורמים-אורתודוקסים) אינו מהווה גורם משמעותי ביחסיה הפנימיים.

המצוקה בה נמצא החינוך היהודי בתפוצות בכלל ובצרפת בפרט הובילה את משרד התפוצות לסייע בנושא. התהליך החל בשנת 2017 כאשר שר התפוצות דאז, נפתלי בנט, הציע חזון לפיו הערבות ההדדית עוברת לשלב בו מדינת ישראל היא זו שתומכת בתפוצות. הוא השכיל להבין שתמיכה זו מצריכה שיתוף מלא עם מנהיגי הקהילה עצמם, כי רק הם מכירים ויודעים מהם צרכי הקהילות "בשטח". דפוס פעולה זה רענן את היחסים שסבלו משנים רבות של פטרנליזם מצדם של חלק מאנשי החינוך הישראלים שפעלו בחו"ל, והוביל להקמת ארגון "למורים" שעד לאחרונה היה פרי שיתוף פעולה מאוזן בין משרד התפוצות וקרנות הקהילה תחת נשיאותו של מארק איזנברג. מטרת הארגון היא לשפר את איכות החינוך היהודי והוראת העברית תוך הכנסת חומרים פדגוגיים חדשניים, הכשרות והשתלמויות מורים. ארגון "למורים" פעל בדיאלוג מתמיד עם השטח ומתוך כבוד לחזון ולערכים של כל מוסד ומוסד. 

שיתוף הפעולה עם המנהלים הוא קריטי במהלך מעין זה כיוון שהם אלה המגדירים את החזון והאסטרטגיה בתחום עיצוב הזהות היהודית. כך מתארת יעל בן הרוש, מנהלת בית ספר "יבנה הנרי שילי" בפריז, מוסד דתי ציוני שכולל גן ילדים ויסודי, את תפקידה: "התפקיד שלי הוא רב פנים: אני אחראית על הקפדה על הוראות ותוכניות משרד החינוך וגם מחויבת לעיצוב זהותם של התלמידים. עליי לפתח חזון של הבוגר היהודי האידאלי: כישוריו, ידיעותיו וערכיו. על אף היותו חי בסביבה לא יהודית, עלי לדאוג לכך שבית הספר יעטוף את התלמיד בחיים יהודיים, בקצב יהודי ובעוגנים יהודיים".

וכך מתאר את מטרתו הראשית יונתן גוטפרשטיין, מנהל "בית אהרון", ישיבה תיכונית המיועדת עבור הקהל החרדי באזור פריז: "להעניק לתלמידיי את אהבת התורה ועם ישראל" והוא מוסיף:" אני יודע שעבור הישראלים זה תמוה, אבל מבחינתנו אין שום ניגוד בין אהבה לרפובליקה לבין אהבת התורה ועם ישראל. הערכים הרפובליקאים מאפשרים לנו חיים יהודיים מלאים". 

כאשר צעיר בוגר "בית אהרון" מגיע ללמוד בישיבה חרדית גבוהה בארץ ישראל אחרי כיתה י"ב, הוא חווה פער עצום בין היחס למדינה ולתרבות הכללית בצרפת לבין היחס בישראל. פער זה ניתן לזיהוי אצל עולים חרדים רבים מצרפת המתקשים למצוא את מקומם בחברה החרדית בארץ.

בין צרפת לישראל

הקשר למדינת ישראל והוראת העברית תופסים חלק מרכזי בעיצוב הזהות היהודית ברוב בתי הספר. התלמידים מתחילים ללמוד עברית כבר בגן, ומחטיבת הביניים הוראת העברית עוברת לפיקוח משרד החינוך במסגרת הוראת השפות הזרות. רוב בתי הספר מציינים את יום העצמאות ומלמדים ידע בסיסי על מדינת ישראל. עד התפשטות הקורונה במוסדות רבים התלמידים היו מסיירים בארץ במסגרת בית ספרית פעמיים במהלך לימודיהם: פעם ראשונה בסוף בית הספר היסודי ופעם שנייה בכיתה י"ב במסגרת התוכנית Bac Bleu Blanc "בגרות כחול -לבן". תוכנית זו של הסוכנות היהודית מתקיימת בזמן שהתלמיד מקבל החלטות על עתידו ומעודדת אותו להכניס את האופציה ללימודים בארץ לתוך מערך השיקולים שלו. מעל 1000 תלמידים השתתפו כל שנה ב"בגרות כחול לבן" וכ-25% מהם אכן עלו ארצה בעקבותיה.

לדעתה של דבורה סראו, מנכ"לית רשת אליאנס, יש להעמיק עוד את הקשר למדינת ישראל על ידי חשיפתם של התלמידים למציאות הפוליטית והחברתית המורכבת של ישראל ולא להסתפק בסיורים תיירותיים. לשאלת ההזדהות הלאומית הכפולה, היא עונה: "זה כמו לבקש ממישהו לבחור בין אביו ואמו. אני מאמינה שהזהות שלנו משולשת: שייכות לצרפת ולמדינת ישראל אבל גם יחס של ערבות לתפוצות ברחבי העולם. על התלמידים ללמוד על הקהילות בעולם, על ההיסטוריה המפוארת שלהן, על שגשוגן ועל מצוקתן." היא מדגישה גם את החשיבות בפיתוח הדיאלוג עם דתות אחרות: " אנחנו חיים בצרפת, באירופה, כך שבפועל אנחנו חיים חיים משותפים עם דתות אחרות וחייבים לחנך את תלמידינו לכך". 

כאשר צעיר בוגר "בית אהרון" מגיע ללמוד בישיבה חרדית גבוהה בארץ ישראל אחרי כיתה י"ב, הוא חווה פער עצום בין היחס למדינה ולתרבות הכללית בצרפת לבין היחס בישראל. פער זה ניתן לזיהוי אצל עולים חרדים רבים מצרפת המתקשים למצוא את מקומם בחברה החרדית בארץ.

מעבר לתוכן החינוכי, הקשר למדינת ישראל מתאפיין בכך שמנהיגי הקהילה בכלל והחינוך היהודי בפרט נמצאים רובם עם רגל אחת בארץ. בין אם יש להם ילדים שמתגוררים בארץ ובין אם הם מתכננים לעלות ארצה. הפילנתרופ היהודי מארק אייזנברג המחלק את זמנו בין צרפת לישראל מהווה דוגמה בולטת במיוחד:  הוא נשיא רשת אליאנס, נשיא ארגון "למורים" ועומד בראש קרן "ערבים" לחינוך בצרפת. בישראל הוא הנשיא והמייסד של "קעליטה", ארגון-גג ישראלי שמטרתו לפעול לשיפור משמעותי של סיכויי ההצלחה בקליטתם של העולים מצרפת. הוא מהווה הוכחה חיה שאין ניגוד בין תמיכה בערכי הציונות לבין תמיכה בקהילה בתפוצות. 

בשנים האחרונות, החיבור לובש צורה מעניינת וחדשה כשרשתות חינוך צרפתיות (אליאנס, רמב"ם ואוצר התורה) פותחות מוסדות בישראל, לאור ביקוש העולים המחפשים בארץ הקודש את אותן דרישות לימודיות, אותו איזון בין קודש לחול ואותו רצף בין מסורתיות לדתיות. האם מערכת החינוך הישראלית תקבל מהן השראה?

*פלורנס תואתי-וכשטוק היא ילידת צרפת, בעלת תואר שני בהיסטוריה יהודית מאוניברסיטת סורבון (פריז) ובוגרת תכניות בית מדרש במת"ן ובבית מורשה. פלורנס מנהלת תכניות בחינוך יהודי בתפוצות, וממונה על המועצה הדתית במעלות, עיר מגוריה.