פוטנציאל ענק, הזדמנות היסטורית / אריאל קנדל

 

בניגוד לסטיגמות, הרוב המובהק של היהודים בצרפת לא גר ב"שאנז אליזה". רוב יהודי צרפת שייכים למעמד הבינוני ונמוך ממנו, ולא יעלו אלא אם כן ניקח אחריות, ונסביר להם מדוע הדבר אפשרי. המחסור בתכנית עליה מסודרת הוא פספוס ענק של מדינת ישראל 

המיקום: פריס. הזמן: אמצע שנות השמונים. אני ילד לאמא פעילה בקהילה היהודית שנוסעת ל-"טיול" לברית המועצות. יום אחד היא חוזרת מהעבודה ומצהירה שעלי להתקשר כל יום למספר טלפון מסוים ולצעוק אל תוך השפופרת "לשחרר את שרנסקי!" אני ילד טוב, לא מתווכח, מחייג בטלפון חוגה (לוקח לי בערך דקה…) וצורח: "לשחרר את שרנסקי!" למישהו שמנתק מיד את השיחה – רחוק מאוד מהנימוס הצרפתי המסורתי. בפקודה נוספת של אמא אני מתקשר ללא הפסקה שוב ושוב עד שגם לי נגמרת הסבלנות. למה עלי לעשות את זה? מי זה בכלל השרנסקי הזה ? למה הם מנתקים את השיחה?

ופתאום אמא מסבירה: ה"טיול" לא היה טיול. יש בברית המועצות יהודים שכלואים ולא יכולים לחיות כיהודים חופשים. הם רוצים לעלות לישראל ואוסרים עליהם. למנהיג שלהם קוראים נתן שרנסקי. נעזור לו! נעזור להם! נצא להפגנות! נפעיל לחץ עד שישחררו אותו ואת אחינו היהודים!

30 שנה חלפו. אני יושב במשרדו של יו"ר הסוכנות היהודית נתן שרנסקי. "תורך!" הוא אומר, "לצאת לשרת את מדינת ישראל באירופה. אתה תהיה ראש משלחת הסוכנות בצרפת". "אין מצב!" אני עונה. "לא עשיתי עליה כדי לחזור לשם". "מה מספר הטלפון של אמא שלך?" משיב נתן. הוא מתקשר לאמא שלי כדי לטעון שהילד שלה עושה לו בעיות… משם הדרך לשליחות בצרפת קצרה, עד הפיגוע הארור בטולוז. 

"צרפת תחילה". זאת הייתה סיסמת התוכנית שלא היתה. אחרי הפיגוע בבית הספר "אוצר התורה" שבטולוז, בו נרצחו הרב יונתן סנדלר, שני בניו אריה וגבריאל והילדה מרים מונסונגו ז"ל. ראש ממשלת ישראל דאז בנימין נתניהו הגיע לצרפת אחרי הפיגוע ופגש אותי בהיותי ראש משלחת של הסוכנות היהודית באזור. "האם ניתן להעלות 100.000 יהודים?" שאל אותי. "כן" עניתי. "נכין תכנית ויעלו לישראל". הצהרות בנושא התקיימו בלב ליבה של הקהילה, בית הכנסת המרכזי בפריס, שם קרא ראש הממשלה לעליה. אך תכנית לא היתה, והרוב לא עלה. פספסנו. לי בכל אופן, אין הסבר למה. 

ראש ממשלת ישראל דאז בנימין נתניהו הגיע לצרפת אחרי הפיגוע ופגש אותי בהיותי ראש משלחת של הסוכנות היהודית באזור. "האם ניתן להעלות 100.000 יהודים?" שאל אותי. "כן" עניתי. "נכין תכנית ויעלו לישראל". הצהרות בנושא התקיימו בלב ליבה של הקהילה, בית הכנסת המרכזי בפריס, שם קרא ראש הממשלה לעליה. אך תכנית לא היתה, והרוב לא עלה. פספסנו. לי בכל אופן, אין הסבר למה. 

גורמי משיכה וגורמי דחיפה לעליה:

לא חסרים גורמים וסיבות שיכולים להוביל לעליה מאסיבית מצרפת:

ישנם 'גורמי משיכה' – היהודים הצרפתים מאוד ציונים. 70% מהם ביקרו לפחות פעם בישראל בזמן שרק רבע מיהודי ארצות הברית עשו כך. 

לצד גורמים אלה ישנם לא מעט 'גורמי דחיפה' – הכלכלה בצרפת לא חזקה כבעבר וסבלה מאחוזי צמיחה נמוכים עוד לפני משבר הקורונה. צעירים רבים רוצים לעזוב את צרפת כי הם מבינים שעתידם הכלכלי יהיה מוצלח יותר במקום אחר. ה-START UP NATION יכולה וצריכה להיות אופציה בשבילם גם אם הגיוס לצה"ל מרתיע אותם היות והם באים ממדינה בה השירות הצבאי אינו חובה, ובה כל יהודי מתחיל ללמוד באוניברסיטה מיד בסיום שנות הלימודים בתיכון. 

אנטישמיות, כמובן, היתה ונשארה גורם דחיפה עיקרי. 11 יהודים נרצחו בשנים האחרונות בצרפת על רקע אנטישמי בידי מחבלים מוסלמים. יתרה מכך, באמצע שנת 2021 הגיע בית המשפט הגבוה לצדק בצרפת להחלטה שלא ניתן יהיה להעמיד לדין את הרוצח של שרה חלימי ז"ל שנרצחה בביתה ב-2017. המחבל היה שפוי לפני ואחרי המעשה, אך לפי פסיקת בית המשפט לא היה ניתן להגדירו כשפוי בעת המעשה כיוון שפעל תחת השפעת סמים. מתקופת השואה ועד היום הממסד הצרפתי הגן תמיד על הקהילה היהודית, בכל מחיר ובכל האמצעים. מדובר בפעם הראשונה מאז בה הממסד עוזב לגורלה את הקהילה היהודית. באותו יום בו פסק בית המשפט קיבלתי שיחת טלפון: "כמה עולה להביא 50.000 יהודים מצרפת?". נחזור לעלות הזאת עוד מעט.

בין הסיבות לא ניתן לפסוח גם על משבר הקורונה:

בגל הראשון היו בקהילה היהודית בצרפת פי 8 יותר חולים לעומת כלל החברה הצרפתית. בנוסף, מיהרו הקולות האנטישמיים גם הם "לקפוץ" על המציאה. היהודים ברחבי העולם, מסתבר, אשמים (גם) בהתפשטות נגיף הקורונה, בהתפרצותו ובהפצתו. הקורונה הגבירה משמעותית את האלימות והשנאה כלפי יהודי העולם, ובפרוץ הנגיף נרשמה עליה חדה באנטישמיות, שהיתה בשיעור גבוה גם כך בעידן טרום הקורונה. הדבר התבטא בתכנים פוגעניים שהופצו ברשתות החברתיות, קריקטורות אנטישמיות נגד יהודים, פגיעות בבתי ספר, בתי כנסת, מרכזים קהילתיים ועוד.

באופן טבעי, הסיטואציה גרמה לרצון גדול מאי-פעם של יהודי הגולה לבקר בישראל, לפגוש את משפחותיהם וקרוביהם ולחוש את ארץ הקודש מקרוב. מדינת ישראל היתה אמורה לברך על כך, הרי תיירות יהודית מביאה עימה תמיד גם הכנסות. אבל דווקא בזמן הזה, החליטה המדינה שהיא "סוגרת את השמיים". הסיטואציה גרמה לכעס רב ותסכול גדול בקרב הקהילות היהודיות בחו"ל. יהודים בגולה שתורמים לישראל מזה שנים, ששכנעו את ילדיהם לעלות לארץ כדי להתגייס לצה"ל ולהגשים את החלום הציוני, גילו מאז פרוץ משבר הקורונה כי הכניסה לישראל מותרת, רב הזמן, לאזרחים בלבד (למעט מקרים חריגים). הם לא יכלו לבקר את משפחותיהם ולהתראות עימן וסבלו מריחוק פיזי ומנטלי אדיר. פגשתי סבים וסבתות שאינם יכולים לבקר את נכדיהם או להגיע לחתונת ילדיהם, הורים שחשים מנותקים מילדיהם; כאבם גדול מאוד, קשה מנשוא.

כל מי שיש לו משפחה או חברים יהודים שאינם ישראלים וגרים בחוץ לארץ היה עד למרמור הזה בשנתיים האחרונות. המשבר חיזק אצל יהודים רבים את התובנה שאם הם רוצים לחיות ביחד עם קרוביהם ועם היקרים להם, אין הם יכולים לגור רחוק, וחיזק את רצונם של אלפי יהודים לעלות לישראל. 

גם הנתונים המספריים ומחקרים שנעשו בתחום מראים כי פוטנציאל העליה אכן ענק. אחרי הפיגוע בהיפר-כשר ב-2015 ביקש נשיא צרפת דאז פרנסואה הולנד לבצע מחקר על הקהילה היהודית בצרפת. 51% מתוך 44,000 נשאלים ענו שברצונם לעזוב את צרפת (!), ו-43% מתוך כלל המדגם אמרו שברצונם לעלות לישראל. 13% טענו שהם רוצים לעשות זאת בטווח הקצר. כיום חיים בצרפת כ-500,000 איש שנחשבים ליהודים על פי ההלכה ועוד כמיליון זכאי עליה נוספים. 40,000 עלו לישראל בעשור האחרון, 15,000 מהם מאז פרסום תוצאות המחקר. גם אם נראה את תוצאות המחקר כרלוונטיות רק לאותם חצי מליון יהודים על פי ההלכה, הרי שמתוך כ-65,000 איש שהתכוונו לעלות בשנת 2015 (13% מתוך חצי מיליון), 50,000 טרם עשו זאת. 

אם כן, מדוע לא מתקיימת עליה מאסיבית מצרפת? התשובה פשוטה – אין תכנית. 

ועוד – בשנת 2021 10,000 ראשי בתי אב יהודים בצרפת השתתפו בהרצאות של הסוכנות היהודית בנושא עליה. מעטים מהם יעלו בזמן הקרוב. והתשובה לשאלה מדוע, נותרת אותה התשובה. אין תכנית.

פספוס ענק של מדינת ישראל: 

החוסר בתכנית הוא פספוס ענק. נוכחותם של העולים מצרפת בישראל מחזקת את הדמוגרפיה היהודית במדינה ומחזקת את הזהות היהודית של מדינת ישראל במאה ה-21. בייחוד כאשר כ-95% מן העולים מצרפת בעשור האחרון הם גם יהודים על פי ההלכה.

לכל העולים מצרפת יש תעודת בגרות ולכחצי מהם יש תואר אקדמאי. הגמלאים מתוכם עבדו עשרות שנים בצרפת ומקבלים פנסיה בצרפת. כל אלה אנשים שמביאים עמם כוח כלכלי גדול למדינת ישראל. צרפת מימנה לילדיהם את הלימודים בבית הספר, לסטודנטים את הלימודים האקדמאים ולפנסיונרים את הפנסיה שלהם. רווח נקי למדינת ישראל. כך על פי מחקר שערכה אוניברסיטת בר אילן, על כל שקל שמושקע בעליה מצרפת תקבל המדינה 15 ₪ חזרה ב-9 השנים הקרובות. 

אותם העולים מהווים גם פוטנציאל ליישוב מדינת ישראל ואזוריה הפחות מאוכלסים של המדינה. רוב העולים מצרפת בעבר אמנם גרים כיום במה שמכונה "חמשת הערים הקדושות": ירושלים, תל אביב, נתניה, רעננה ואשדוד. אבל, כיום ישנה כבר ההבנה שמי שיעלה בעתיד לא יוכל לגור באותן ערים גדולות בעיקר מסיבות כלכליות. כבר כיום ניתן לראות עולים מצרפת בשומרון, בחדרה, באשקלון, בנהריה ובנוף הגליל. 

בצרפת רובם של העולים הללו היו נהנים מעזרה סוציאלית רחבה מהמדינה: מאות יורו בחודש לקצבאות ילדים, לימודים באוניברסיטה בחינם, 80% משכורת למובטל ועוד. 

עניין זה יצר לצערנו "תרבות של נתמכים" בדומה ל"דור המדבר" שקיבל מן ולא רצה להיכנס לארץ ישראל. כשהבינו המרגלים שכבר לא יהיה מן, באר וענני כבוד אלא עבודה קשה, הם הבינו שעדיף להישאר במדבר. כך, הצרפתים בכלל והיהודים הצרפתים בפרט ניזוקו מאוד ממנת יתר של תמיכה סוציאלית. יותר מפעם אחת נשאלתי מדוע עולי ברית המועצות לשעבר היו מקבלים כל עבודה שהוצעה להם ועולי צרפת לא? התשובה פשוטה. בברית המועצות להיות מובטל היה מעשה פלילי. קראו לאנשים אלה "פרזיטים". מי שלא עבד היה חייב למצוא עבודה, ואם לאו, היו מכניסים אותו לכלא. כשהגיעו עולי בריה"מ לישראל הם לא רצו להרגיש "פרזיטים" והלכו לעבוד בכל עבודה. בצרפת התרבות שונה. עם טיפת הומור יגידו שבצרפת זאת מצווה להיות מובטל… כל מי שעובד בצרפת שנתיים יכול לא לעבוד שנתיים נוספות ועדיין לקבל את רוב רובה של המשכורת. במצב כזה, למה לעבוד? 

זהו האתגר הראשי בנושא חשוב זה של קליטת יהודי צרפת. לא שפה, אלא מנטליות. תפקידנו ההיסטורי הוא להפוך אותם ל- "ישראלים חוצפנים" ולא ל-"צרפתים נתמכים". אם נצליח במשימה זו, מדינת ישראל תקבל את המתנה שהיא הכי זקוקה לה מעליה זו – חיבור בין חלקי החברה הישראלית.

זהו האתגר הראשי בנושא חשוב זה של קליטת יהודי צרפת. לא שפה, אלא מנטליות. תפקידנו ההיסטורי הוא להפוך אותם ל- "ישראלים חוצפנים" ולא ל-"צרפתים נתמכים". אם נצליח במשימה זו, מדינת ישראל תקבל את המתנה שהיא הכי זקוקה לה מעליה זו – חיבור בין חלקי החברה הישראלית.

יהדות צרפת עשויה להיות הפתרון לשסעים הקיימים בחברה הישראלית בין דתיים לחילונים. בבית הספר בו למדתי בפריס הייתי יושב בצוותא עם חילונים ועם דתיים. בית הספר היהודי בצרפת היה בית ספר יהודי – לא ממלכתי, ממלכתי דתי או תורני אלא יהודי. למדנו שם לחיות יחד, וזו המתנה העיקרית והחשובה ביותר שעולי צרפת מביאים עימם כבר היום למדינת ישראל. אנחנו, העולים מצרפת, מהווים גשר בין החלקים השונים של החברה הישראלית.  

מיהודים בסיכון לנוער בסיכון:

מי שמוצאו אינו מצרפת וקורא את השורות הללו יודע על צרפת בדרך כלל את מה שהוא זוכר מהביקור בפריס: "שאנז-אליזה" ומגדל אייפל. עוד פחות הוא יודע על היהודים החיים בצרפת. בניגוד לסטיגמות, הרוב המובהק של היהודים בצרפת לא גר ב"שאנז אליזה". באופן לא מודע הצבר הממוצע עשוי לחשוב שרוב היהודים גרים באזורים אלה כי זו צרפת שהוא מכיר. בפרברי פריס הוא לא היה, והוא לא ביקר באזורים השייכים למעמד הסוציו-אקונומי הבינוני, ולעתים נמוך ממנו, בהם גרים רוב יהודי צרפת. עשרות אלפים גרים באזורים מוכים באנטישמיות איסלאמית. רבים אינם יכולים לעלות לישראל ולא יעלו אלא אם כן ניקח אחריות, ניסע אליהם ונסביר להם למה הדבר אפשרי. אם תהיה תכנית. 

בלי תכנית כזו אפילו אלו שכבר חיים פה ילכו לאיבוד. כ-20% מן הצעירים שעלו מצרפת לפני גיל 16 נושרים מן השירות הצבאי בצה"ל. נהוג לחשוב שחיילים בודדים הם אלה שהכי קשה להם, אך לא כך במציאות. העובדה שהם באו לפה מתוך בחירה מחזקת אותם בזמן שירותם בצה"ל. מנגד, ילד שהוריו החליטו בשבילו כי הוא עולה לישראל בזמן שהוא לא בחר בזה, ואף לא רוצה לחיות פה כי כל חבריו עדיין בצרפת, יתקשה מאוד בלי תכנית קליטה מתאימה.

עצוב פי כמה הוא מקרה הרצח של הילד יוסף קטן ז"ל שנהרג בקטטה בין עולים בשכונת הר חומה בירושלים לפני כמה שנים. הכתובת הרי, היתה על הקיר. בצרפת, ילדים יהודים הולכים לבית ספר יהודי עד השעה 16.00. ביציאה מבית הספר גשום בחוץ, יש אנטישמיות במטרו והורים, סבים וסבתות מחכים לילד בבית. לאחר שאותם ילדים "עושים עלייה" הם משתחררים מבית הספר בשעה 14:00, השמש בחוץ זורחת, אין אנטישמיות ברחוב, ההורים לא בבית וסבא וסבתא גרים בצרפת. אותם נערים מתחילים להסתובב ברחובות והופכים מיהודים בסיכון לנוער בסיכון. אך ממשבר זה נולדה הזדמנות. בדומה לתוכנית "מפתחות" הקיימת למען קליטת נערים עולים מאתיופיה, נולדה תוכנית "מחוברים" מבית החברה למתנ"סים, הנותנת כיום מענה לאלפי בני נוער עולים מצרפת שמגיעים מרקע סוציו-אקונומי נמוך. התוכנית היתה פרי יוזמתו של שר החינוך דאז, וראש ממשלת ישראל לשעבר נפתלי בנט, שהבחין במצוקה והחליט לפעול על מנת שקליטת נערים עולים מצרפת תהיה מיטבית. 

לצד הילדים, ישנה חובה לעזור גם להוריהם, בעיקר בתחום התעסוקה. על פי מחקר של מכון גאוקרטוגרפיה ('מעמדם וצרכיהם של עולים דוברי צרפתית'), כרבע מהם לא מצליחים למצוא תעסוקה בשוק העבודה הישראלי. רוב השירותים של המדינה בנושא זה לא מתאימים לעולים מצרפת כפי שבזמנו רוב שירותי התעסוקה לא התאימו לקהל חרדי שלא מצא מענה מותאם תרבותית בלשכות התעסוקה של המדינה. כיום מוסדות המדינה גם עדיין אינם מבינים את היתרון הגדול שמביאים איתם אנשים שלמדו תארים אקדמאיים במדינת מוצא מהמפותחות בעולם. אמנם חלה התקדמות, וכיום רופאים, רופאי שיניים ורוקחים שעלו מצרפת יכולים לקבל רישיון בישראל מבלי שיצטרכו לעבור בחינה, אך אחיות לדוגמא, לא יכולות עד היום לעבוד בישראל. עשרות אחיות היו רוצות לתת יד ולעזור למערכת בריאות שהתקשתה בתקופת הקורונה, אך עדיין קיים ניתוק, ואינטרסים של גילדות מקצועיות שמסרבות להכרה בדיפלומה של האחיות מצרפת.

דוגמא זו מסכמת את העניין: הפוטנציאל ישנו, והוא גדול מאוד. מדינת ישראל רק תרוויח מהגעת עשרות אלפי עולים מצרפת. על מדינת ישראל להשקיע בתכנית מותאמת כדי שכולנו נוכל להינות מהפירות.

בכדי לממש את החזון הזה הוקם ארגון קעליטה כארגון הגג של עולי צרפת בישראל. השם קעליטה הוא משחק מילים וחיבור בין קליטה לעלייה. הרי, לפני הכול, אנו חייבים לדאוג לקליטה מיטבית של 40,000 העולים מצרפת שהגיעו לישראל בעשור האחרון. אנו עושים זאת באמצעות מרכזי תעסוקה המיועדים לעולים, אמצעי תקשורת שמשדרים מידע על קליטה, מתנדבים, עזרה לנזקקים ותמיכה בעשרות פרוייקטים המובלים על ידי עמותות בתחומים שונים ומגוונים כמו: חינוך, תעסוקה, רווחה, תרבות ועוד.

מעבר לכך ועל מנת להגשים את החלום הציוני אנו חייבים להשפיע על הגורמים השונים במדינת ישראל כדי שתוציא לפועל תכנית להעלאת 50,000 יהודים מצרפת. רק אם באמת נרצה בכך, אם באמת נרצה עולים, ניתן יהיה לעזור ליהודי צרפת בהגשמת החלום. לשם כך, יש להגות תכנית פרואקטיבית שתציע לעשרות אלפי יהודים בצרפת להגיע לישראל. העיקרון פשוט. יש להגיע למצב בו אותם יהודים יקבלו עזרה משמעותית בשנה הראשונה לחייהם בישראל כדי שלאחר מכן יוכלו להיות עצמאיים. עזרה מאסיבית בלימוד השפה, בהתאמת המקצוע, ליווי מול הבירוקרטיה וקליטת ילדים. זאת במקביל לצמצום ההוצאות של העולים בשנה הראשונה של עלייתם כדי שבזמן זה יוכלו להתרכז במציאת עבודה ההולמת את כישוריהם. 

רק אם באמת נרצה בכך, אם באמת נרצה עולים, ניתן יהיה לעזור ליהודי צרפת בהגשמת החלום. לשם כך, יש להגות תכנית פרואקטיבית שתציע לעשרות אלפי יהודים בצרפת להגיע לישראל. העיקרון פשוט. יש להגיע למצב בו אותם יהודים יקבלו עזרה משמעותית בשנה הראשונה לחייהם בישראל כדי שלאחר מכן יוכלו להיות עצמאיים.

אם לא נעשה זאת, עשרות אלפי יהודים צרפתים פשוט לא יוכלו להגיע הנה. 

*אריאל קנדל הוא מנכ"ל "עמותת קעליטה", ארגון הגג של עולי צרפת בישראל. עלה לארץ בגיל 17 ובעל תואר ראשון בחשבונאות ניהולית ממכון לב בירושלים ותואר שני בחינוך יהודי מהאוניברסיטה העברית בירושלים. בסוכנות היהודית היה קנדל סגן מנהל של המכון למדריכי חו"ל, ניהל את דסק אירופה במחלקה לחינוך ויצא לשליחות בצרפת כמנהל משלחת של הסוכנות היהודית במדינה. קנדל בעל טור שבועי בשבועון ACTUALITE JUIVE המתפרסם לעשרות אלפי קוראים בצרפתית בצרפת ובישראל.