בזמן מלחמה צפות שאלות ייחודיות הן מצד נשים שמשרתות בצבא הן מצד נשים באזרחות, שבעליהן מגוייסים ועולמן הדתי משתנה. בכל המקרים האלה, רבנית תוכל לתת מענה מדויק ואורגני יותר מרבנים. הגיעה העת שהרבנות הצבאית תאמץ לתוך מדור ההלכה שלה רבניות צבאיות, שיוכלו להוות כתובת עבור אלפי השאלות שמגיעות מן השטח
היא פנתה אליי בשבוע הראשון למלחמה. חיילת, משרתת בבסיס ענק, ושבת מתקרבת. היא מתלבטת: יש תפילה וסעודת שבת במבנה רחוק מהמגורים. בגלל המצב אסור ללכת בבסיס אחרי רדת החשיכה. דמות ההולכת בחושך היא חשודה ועלולים לירות בה. מה היא תעשה בסוף סעודת שבת?
מה האפשרויות?, אני שואלת, והיא מסבירה: לישון על הרצפה במשרד ריק במבנה שבו אוכלים את סעודת השבת סותר נהלים כי חיילות לא ישנות במבנה בלי סורגים על החלונות. היא גם לא תרגיש בטוחה שם, בחורה צעירה לבד. להישאר במגורים בלי תפילה ובלי לאכול סעודת שבת היא כמובן לא רוצה. ולנסוע בשבת בחזרה למגורים אחרי הסעודה – כנראה אסור.
המצב המעורער, תחושת החירום והבדידות של דתיה כמעט לבדה בבסיס גדול – כל אלה מורגשים היטב בקולה ובמילותיה. אני שומעת שהיא גם עייפה מאוד, ורועדת מאוד מכל המציאות הזו שטרפה את שגרת השירות שלה.
ומה את רוצה? אני שואלת אותה, והיא עונה בפשטות: לשמור שבת. יהיה המחיר אשר יהיה.
צרכים ייחודיים ומתחדשים
במלחמות ישראל הקודמות לא היו רבניות, באופן שבו אנו נוהגים להגדיר תפקיד זה כיום. לא הייתה קיימת קבוצה של נשים שהיו מנהיגות דתיות בפני עצמן, עם קהל רחב שרואה אותן ככאלה. כיום יש בישראל עשרות נשים שממלאות תפקידים תורניים משמעותיים, ויוצרות שינוי מתגלגל באופי המנהיגות בציבור הדתי המתון. חלקן עומדות בראש מוסדות תורה, חלקן מובילות קהילות לצד רב או בפני עצמן. ההשכלה התורנית של חלקן מקבילה להסמכה לרבנות, וחלקן אף בתוך לימודים המקבילים לדיינות. הלגיטימיות שלהן בעיני הציבור כמנהיגות תורניות הולכת ומעמיקה.
התואר "רבנית", שלפני עשרים שנה תיאר "אישה שנשואה לרב" ולפני עשר שנים הייתה מבוכה לגבי התאמתו לדור החדש של נשים בעלות השכלה תורנית רחבה ועמדת מנהיגות, הפך להיות מובן וטבעי. למשל, תלמידותיי במדרשות השונות פונות לנשים שמלמדות אותן תורה בתואר "הרבנית" בלי התלבטות, והמלמדות נענות לו בנינוחות. ניתן לומר שהמושג "רבנית", שלא היה קיים בהגדרתו הנוכחית באף מלחמה קודמת, נוכח היום מאוד.
אז במלחמה הנוכחית יש בציבור הישראלי רבניות. העובדה הזו עשויה להיות משמעותית בגלל שני מאפיינים של המלחמה: הציבור הדתי מעורב מאוד בלחימה, ושיעור החיילות מקרב המגזר גבוה מאי-פעם. כלומר, במלחמה הזו יש יותר ציבור דתי ויותר נשים שלוקחות חלק פעיל, כך שיש מקום לבדוק את מקומן של מנהיגות דתיות והשפעתן. מה משתנה כשיש רבניות בעת מלחמה? מה הן מביאות למרחב?
אפשר לחלק את התשובה לארבעה חלקים, מעין חלון ג'ו-הארי:
יש ממדים הקשורים לצבאיות וממדים הקשורים לאזרחות; יש ביטוי רבני שקשור לעולם הרוח ויש שקשור לעולם ההלכה.
| תפקיד שקשור לרוח
ולעולם הצבאי |
תפקיד שקשור לרוח
ולעולם האזרחי |
| תפקיד שקשור להלכה
ולעולם הצבאי |
תפקיד שקשור להלכה
ולעולם האזרחי |
נתחיל מתפקיד הרבניות בהקשר לרוח ולעולם הצבאי:
הרבנות הצבאית פיתחה לאין ערוך את המענה הרוחני שהיא נותנת לחיילים מכל רחבי הצבא, ותפקודה בתחום זה במלחמה זוכה לשבחים רבים ובצדק. רבנים צבאיים מתפקדים כחלק אורגני מהיחידות הלוחמות, מתוך היכרות עמוקה עם החיילים והמשימה. כך הם מהווים כתובת טבעית לפניות (ולא רק בנושאים הלכתיים), מחזקים את רוחם של החיילים תוך כדי פעילות בדברי תורה ומוטיבציה, ודואגים לצרכים הקשורים לדת בתפקוד השוטף של יחידתם. כמו כן, הרבנות הצבאית מפעילה מערך הפקת תכנים עשיר, כולל דפי מדיה חברתית פעילים, משלוח דברי תורה שבועי, ימי לימוד וכינוסים.
עם זאת, הרבנות הצבאית עצמה שמה לב לחוסר במענה ייחודי לחיילות הדתיות בנושאים הקשורים למגדר, צרכים ייחודיים, שאלות שלא נוח להעלות בפני רב וכו'. מספר החיילות הדתיות גדל בהתמדה בשנים האחרונות, וזינק מאז פרוץ המלחמה. לא רק ששיעור הגיוס הולך ועולה, גם האוכלוסייה ממנה מגיעות המתגייסות הופכת מגוונת יותר; צעירות מרקע שמרני שעד לא מזמן נהגו שלא להתגייס אלא אם כן ביקשו להתרחק מהדרך שבה חונכו, כעת מתגייסות תוך שמירה על אורח החיים שלהן ועל השקפת עולמן. חיילות דתיות מגיעות כיום מכל גוני הציבור הדתי, והן בולטות במוטיבציה ובתרומה לצה"ל; ובהתאם המענה התורני הניתן על ידי רבנים צבאיים לפעמים מחמיץ אותן.
צורכי החיילות שונים מצורכי החיילים: עצם היותן נשים שהתחנכו במסגרות נשיות יוצר שפה חברתית ורוחנית אחרת מזו של גברים, והתוכן שיהיה מחזק ומשמעותי עבור חיילים לא תמיד ידבר גם אל חיילות. נוסף על כך, התפקוד כנשים צעירות בסביבה שהיא עדיין, במקרים רבים, סביבה גברית מובהקת, מְזַמֵּן מורכבויות וצורך בתמיכה והבנה של הסיטואציה שבה הן נתונות. יתרה מזו, הפנייה לרב ככתובת לא תמיד נוחה לחיילות דתיות, וככל שהשאלות והצרכים אישיים יותר או אינטימיים יותר כך יהיה קשה יותר לפנות איתם לרב. חיילות דתיות רבות חוששות גם מתדמיתן בעיני הרב הצבאי ומכך שלא יתפסו כ"דתיות באמת", ולכן עוד פחות נוח להן לפנות בשאלות ובקשות גם לגבי זכויות שמגיעות להן.
לאור תהליך השינוי המשמעותי באופי אוכלוסיית החיילות הדתיות, גוברת ההכרה בצורך ליצור תוכן תורני ומענה דתי המתאים להן, לאחר שנים שבהן היה נהוג לתפוס אותן כקבוצה "לא ממש דתית" או כנטולות צרכים ייחודיים. כעת יש הכרה בצורך ליצור מענה מותאם בתחום הדתי לחיילות, אבל לוקח זמן לשינוי זה לחלחל. הכרה זו התחילה ממדור טיפו"ח ("טיפול בחיילות") ששייך לרבנות הצבאית, ויוזמתו הביאה לשינוי משמעותי ביחס הרבנות הצבאית לנושא.
בשלה השעה למינוי
כיום, הרבנות הצבאית מספקת תכנים מתאימים לחיילות דתיות בהשקעה רבה, ובתוך כך יוצרת קשר רציף עם רבניות מחוץ לצבא ששולחות דברי חיזוק, סרטונים ודברי תורה עבור החיילות. יתרה מזו; נשות תורה נקראות לספק תמיכה רוחנית לחיילות במסגרת שירות מילואים, ויש התקדמות לקראת תפקיד קבוע של מלווה רוחנית ללוחמות דתיות בתוך הצבא. כמו כן, יש רבניות שעורכות תכנים הלכתיים בתוך מדור הלכה של הרבנות הצבאית, במסגרת שירות מילואים. צעד אחר צעד הולכת ומתבססת ההכרה כי כשם שהצבא מורכב מגברים ומנשים, כך גם המענה הרוחני שבו צריך לכלול רבנים ורבניות.
אלא שיחד עם ההתקדמות המרשימה הזו, מעורבותן של רבניות בצבא לא נוגעת כיום לתחום המענה ההלכתי לחיילות ולחיילים בפועל. בתחום זה, ה"מרא דאתרא" של צה"ל הוא מדור הלכה של הרבנות הצבאית ושם אין רבניות צבאיות. מצב זה בעייתי במיוחד, משום שלרבנות הצבאית חשוב למצב עצמה ככתובת ההלכתית הבלעדית לחיילים ולחיילות. אפילו כאשר רבניות קבוצת "משיבת נפש" (המפעילה את אתר השו"ת ההלכתי של בית הלל) מנסות ליצור תוכן מותאם ואיכותי עבור חיילות דתיות – מבחינת הרבנות הצבאית אסור להן לציין אפילו ברמז את היותן כתובת לשאלות הלכתיות.
ובכל זאת, רבניות רבות הן כתובת לשאלות של חיילות דתיות, הרואות בהן מקור להתייעצות עוד מימי המדרשה או התיכון. שאלות אלה, כמו השאלה איתה פתחנו, מופנות לרבניות בגלל ההיכרות המוקדמת והאמון שיש לחיילות בהן. לא תמיד החיילת יודעת בכלל מיהו רב היחידה שלה, ובמהומת המלחמה לא תמיד יש לה כוח לחפש איך ליצור איתו קשר. בפנייה אל הרבנית המוכרת משכבר הימים יש גם הזדמנות לעידוד ועטיפה רגשית, ולחיזוק התודעה של החיילת שהיא שליחת עם ישראל ומקיימת מצווה גדולה.
הפנייה אל הרבנית המוכרת מימי האזרחות, ככל שהיא נוחה ומזמינה, עלולה להיות בעייתית מכמה סיבות: לרבנית האזרחית אין את כל המידע הנחוץ כדי לתת תשובה נכונה ומותאמת לסיטואציה הצבאית, ומתן כל המידע עלול לפגוע בביטחון שדה (למשל, לגבי השאלה איתה פתחנו – איזה נסיעות מבצעיות מתרחשות בליל שבת בבסיס הזה והאם החיילת יכולה להצטרף אליהן כדי להגיע למגורים? מה מידת הסכנה בהליכה בלילה או בשינה במשרד? וכו'). ככל שהשאלה מערבת יותר מרכיבים צבאיים, כך הסיכוי שרבנית אזרחית תוכל לתת מענה מדויק יורד; והדברים נכונים גם כמובן לגבי רבנים אזרחיים.
נוסף על כך, כדי שהרבנות הצבאית תוכל ליצור פתרונות לבעיות הלכתיות של חיילים וחיילות היא צריכה קודם להיות מודעת לבעיות הללו. כל חייל וחיילת שפונים לרב היחידה עם בעיה הלכתית מקדמים את יצירת הפתרון עבור החיילים הבאים שייתקלו באותו המצב. לעומת זאת, חיילת שפונה אל הר"מית שלה אולי תקבל את האפשרות ההלכתית הטובה ביותר במצב הנתון, אבל לא תקדם את פתרון הבעיה הרחבה יותר.
למשל, פורים האחרון חל ביום ראשון בשבוע בפרזים ובירושלים ביום שני. חיילות ירושלמיות שהתבקשו להתייצב בבסיסיהן ביום ראשון בבוקר הבינו שלא יהיה להן פורים, כיוון שבראשון בבוקר הן בבית בירושלים ובשני כבר יהיו בתפקוד מבצעי לא בירושלים. אחת מהן פנתה ל"משיבת נפש" בשאלה האם עליה לצאת מירושלים כבר במוצאי שבת כדי לישון במקום אחר ולקיים את מצוות הפורים. העברת השאלה לרב צבאי הביאה לחידוד ההנחיה הרחבה לכלל החיילים הירושלמים לחזור לבסיסיהם רק ביום שני בבוקר (למעט מקרי פיקוח נפש כמובן). זוהי דוגמה לכך שהמענה ההלכתי יכול להגיע מרבנית אזרחית, אך המענה הנכון יבוא מפנייה לרבנות הצבאית.
לצד זאת, אין לפסול לחלוטין את מעורבותן של רבניות כנשות הלכה אזרחיות מול שאלות של חיילות. במקרים רבים, הפנייה אל הרבנית האזרחית אינה מנוגדת לתפקוד רב היחידה גם כשמדובר בשאלות הלכתיות. למשל, פעם כשהשכמתי קום קיבלתי עוד לפני עלות השחר שאלה מתלמידה-לשעבר, שכתבה בקצרה: "נתנו לנו עכשיו זמן להתפלל, אפשר להתפלל שחרית כבר?". במקרה זה ברור שהתלמידה יכולה הייתה למצוא את התשובה גם בלעדיי; היא יודעת לפתוח לוח זמני תפילות. אבל היא מכירה אותי ויודעת שאני קמה מוקדם, וזו הדרך שלה לשמור על קשר סביב המאמץ שלה להחזיק את שגרת התפילה בתוך עומס השירות, ולקבל תמיכה אוהבת. התשובה שלי לא באה במקום תשובה של רב צבאי, שפנייה כזו אליו אינה מתאימה.
דוגמה נוספת ומורכבת יותר היא השאלה הבאה, שהגיעה אל שו"ת משיבת נפש לאחרונה:
"אני חיילת בבסיס בו רוב החיילים חילונים. קיבלנו מתנה מכשיר מולטי-שף (כעין מחבת חשמלית) והיה סיכום ששומרים אותו כשר. היחסים החברתיים בינינו טובים ויש אמון. אולם גילינו שהחיילים החילונים השתמשו במולטי שף בשבת (עם מוצרים כשרים כמו שסוכם). האם הוא נחשב כשר? אני מניחה שגם בעתיד ישתמשו בו בשבתות… האם זה יטריף אותו?"
את השאלה הזו לא מתאים שהחיילת תפנה לרב היחידה, בשל הרגישות החברתית שבה; היא לא תרצה שהרב יתערב בדינמיקה העדינה שבינה ובין חבריה החילונים. נוהלי הכשרות של הצבא לא יכולים לסייע בסיטואציה שלה, וחידודם אף עלול להרע את המצב מבחינתה. הרבנית האזרחית, לעומת זאת, תיתן לה תשובה מועילה וגם תחזק אותה על המאמץ לשמור על קשרי חברות טובים בתוך היחידה (את התשובה המלאה שכתבה הרבנית רבקה ויצ'נר ניתן לקרוא באתר משיבת נפש).
נסכם ונאמר שתפקיד הרבנית כאשת הלכה בהקשר הצבאי הוא מורכב – הרבניות צריכות לדעת מתי לענות לשאלות הלכתיות ומתי עדיף להפנות את החיילות לרב צבאי. אולם, עצם קיומן של רבניות ככתובת למענה הלכתי הוא חשוב ומשמעותי למצבים מסוימים. המציאות מורה שבשלה השעה למינוי רבנית צבאית שתהיה חלק מהמערכת ההלכתית של הרבנות הצבאית, תוביל את המענה לחיילות ותתרום מיכולותיה וידיעותיה בדיוק כשם שעושים הרבנים בצה"ל.
חשיבות עולה באזרחות
המלחמה מעוררת סוגיות הלכתיות העולות גם מחוץ לצבא עצמו, ורבניות עוסקות בהן באינטנסיביות. חלק מהסוגיות הללו פשוטות – למשל, החל מימי הלחימה הראשונים הגיעו אל הרבניות שאלות העוסקות במצב החדש שבו נשים מנהלות בית הלכתי ללא גבר לצידן, כגון ענייני קידוש והבדלה, שמחד אין בהם מורכבות מיוחדת אך מאידך היה חוסר היכרות של ציבור הנשים עם ההלכות הרלוונטיות.
סוגיות אחרות חמורות ומורכבות יותר: נשות המגוייסים היו זקוקות למענה בסוגיות הקשורות להלכות נידה, שעלו באינטנסיביות רבה בתחילת המלחמה, וכללו מצבים מורכבים הלכתית ונפשית. בנושאים אלה ישנה חשיבות מכרעת לנוכחות נשים בשיח ההלכתי – יש יותר נינוחות בפנייה לאישה לתיאור מצבים גופניים שונים, פרטים אינטימיים ומצבים רגשיים; היכולת של רבנית אישה להבין את הניואנסים הרגשיים שהשואלת מתארת רבה יותר, ויש להם לפעמים משמעות הלכתית; וכן, חשובה מאוד יכולתה של רבנית לנחם ולתמוך בשואלת במצב שבו ההלכה אינה מאפשרת את הפתרון שהיא זקוקה לו. במצבי עומס רגשי כמו זה שהוטל על זוגות בתחילת המלחמה, הנוחות היחסית שבפניית אישה לאישה הופכת למרכיב קריטי בהתמודדות. יכולתן של רבניות לתת מענה הלכתי קשוב, עדין ואמין הייתה משמעותית לזוגות רבים ואפשרה את שמירת ההלכה לצד שמירת האיזון הרגשי והמשפחתי עד כמה שהיה ניתן בימי הטלטלה הגדולה.
בקצה המורכב ביותר של השאלות ההלכתיות שרבניות עוסקות בהן נמצאת ההתגייסות לחשיבה תורנית בסוגיות כבדות משקל במיוחד, הקשורות לשבי ולעגינות (התייחסות רחבה לנושא מצויה במאמרה של הרבנית רבקה לוביץ' בגיליון זה). בנושאים אלה נערכו דיונים בקבוצות של רבנים ורבניות, בשיתוף פעולה ומתוך הבנה של רגישות הנושאים.
בעולם ההלכתי, מה שנכון בשגרה נכון גם במלחמה. אמנם ההלכה היא הלכה ולכאורה אין הבדל אם רבנים גברים עוסקים בה או רבניות; אבל הרחבת נקודת המבט וההוספה של עין נשית לצד העין הגברית מעניקה למענה ההלכתי יותר עומק ופרספקטיבה מדויקת. נוסף על כך, קיומם של בתי מדרש המשלבים רבנים ורבניות חשוב עבור ההתייחסות לנושאים הלכתיים כבדי משקל וחמורים; נקודות המבט המשלימות תורמות לחשיבה וליצירת פתרונות הלכתיים נצרכים.
התפקיד של רבניות כנושאות אמירה רוחנית מחוץ לצבא הוא לכאורה היציב והרציף ביותר מכל התחומים שבהם נגענו. רבניות פועלות בסביבתן כמלמדות תורה ומציעות קשר לעולם דתי עשיר ומעמיק. עשו זאת מורות ומחנכות, כמו גם נשים שניחנו בתכונות מנהיגותיות, עוד לפני מהפכת לימוד התורה הנשי, וכמובן רבניות עשו זאת עוד מלפני המלחמה וממשיכות בכך גם עכשיו. מה קורה לתפקיד הרוחני של רבניות במלחמה קשה וארוכה?
מצד אחד, בזמני חירום עולם הרוח עלול להיתפס כמותרות; בזמן מלחמה יש פחות פניות נפשית וטכנית לענייני לימוד תורה ועיסוק רוחני. למשל, מלמדות במדרשות הרגישו שנת המלחמה שהתלמידות מתקשות לשקוע בתורה בין עדכוני החדשות, הדאגות והלוויות. מלמדות בקהילה חוו ירידה בפניות של הציבור ללמוד תורה, כי למי יש זמן כשיש מילואים וכלכלת משפחה להחזיק ואין שני הורים בבית. כותבות שביקשו לעסוק בהגות תורנית או להפיץ דברי תורה הרגישו שהדעת מתקשה להתיישב כשהלב כל כך סוער. זהו מאפיין כללי של חברה במצב מצוקה המרוכזת בהישרדות ואינה פנויה לאתגרי רוח.
אולם, נראה שלמרות כל אלה, חשיבות התפקיד החברתי-רוחני של רבניות רק עלתה בתקופת המלחמה. פמיניסטיות רבות חששו שהמלחמה תסיג לאחור את מה שהושג גם בתודעה וגם במציאות הקונקרטית, כשהמלחמה מציבה באופן חד מאוד את מרכזיות תפקיד הלחימה הגברי. היעדרות האבות מהסביבה הביתית לתקופות ארוכות שאבה את האמהות למאמצים מוגברים בתחומים הנשיים המסורתיים של תחזוקת בית ודאגה לילדים. כמובן, היעדרות האבות הרחיבה את תפקיד האמהות גם לתחומים שנחשבים גבריים – הן בתחום הדתי והן בתחומי אבהות אחרים. אבל המאמץ המוגבר בחזית הביתית יצר אצל רבות תחושה שזהותן כנשים עצמאיות ובמשפחות שוויוניות יחסית נחלשה.
לדוגמה, קיום אירועי תפילה וקריאת התורה לנשים או קריאת מגילת אסתר בפורים הפך קשה הרבה יותר בהיעדר אבות רבים מהבית. הנשים שכבר התרגלו לסיוע בן הזוג שמאפשר להן את ההשתתפות באירועים משמעותיים לעולם הדתי שלהן, נאלצו לוותר לצורך התפקיד האמהי. אמא שלא הצליחה להגיע לקריאת התורה ולאחר מכן עשתה קידוש לה ולילדים אמנם מילאה גם את התפקיד הגברי, אבל איבדה את המקום הנשי-דתי המשמעותי לה.
ברמה החברתית-תרבותית, שמעתי מכמה נשים הדים לתחושה שהפריצה המחודשת של אתוס הלחימה והחוזק הגברי צמצמה את היכולת לחוות עולם רך יותר מבחינת גבולותיו המגדריים, כאילו נדלק אור חזק והעלים את הגוונים העדינים שהתפתחו במשך שנים.
למול כל אלה, מציבות הרבניות בעצם קיומן אלטרנטיבה: הן נשים, שנכנסו לתחום שנחשב לגברי באופן מובהק. הן מציגות אפשרות של גיוון הקול הדתי בלי לשבור את עקרונותיו ובלי שנשיותן תסתור את תורתן. בעומק הדברים, ההמשכיות הרציפה של עשיית הרבניות משמעותה שגם בסערת המלחמה העולם התורני ממשיך להשמיע גם קול נשי, ומציאות המלחמה לא בולעת את הכל.
ראינו אם כך את תפקידן של הרבניות במלחמה כנותנות מענה הלכתי, הן לשאלות מחיילות (לצד הפנייתן אל הרבנות הצבאית) הן לשאלות מהעולם האזרחי שבהן יש חשיבות לזהותן כנשים; ראינו את תפקידן הלא ־הלכתי כתומכות ומציעות תוכן תורני מחזק, הן כלפי חיילות הן באזרחות.
בחזרה לחיילת שפנתה אלי בשבוע הראשון: לא עניתי לשאלה ההלכתית שלה. התשובה לשאלה הייתה שעליה לפנות לרב היחידה שיספק פתרון אשר בו היא תהיה בטוחה ותוכל לשמור שבת. עודדתי אותה לפנות אליו ועזרתי לה להרגיש פחות נבוכה; הצעתי לה לראות את עצמה כממלאת תפקיד חשוב של העלאת קושי הלכתי לתודעת האחראים השואפים לדעת על בעיות אלה ולתקנן. כשם שחשוב שנשמור כרבניות על מקומנו בתקופה זו, כך חשוב שנשמור על מקומם של גורמים אחרים הפועלים בגזרתם. כאמור, המצב שאליו יש לשאוף הוא שתהיה לחיילת כתובת נשית ברבנות הצבאית, רבנית בעלת ידע הלכתי אליה יהיה לה נוח לפנות, שתבין גם את החשש הנשי מלינה לבד וגם את הבעיה ההלכתית בנסיעה בשבת. לכך עלינו לשאוף, וזו מטרה אפשרית לחלוטין כיום. לצד זאת, יש להודות על חלקנו כרבניות ועל המציאות שבה יש לנו יכולת לסייע לחיילות ולנשים, למשפחות ולקהילות, במציאות מורכבת ורבת אתגרים. מי יודע אם לעת כזאת הגענו לאן שהגענו
__________________________________________
הרבנית שלומית פיאמנטה היא מנכ"לית ארגון 'בית הלל'
