not memberg

בחינת סדר העדיפויות הערכי של הציונות הדתית היום מעלה שבראש הסולם עומדת ארץ ישראל, והרחק מתחתיה, אם בכלל, עומדים ערכים חברתיים. נדמה שמצוות חברתיות רבות נשכחו מתורתה של הציונות הדתית. אולם לא תמיד זה היה כך, ואפשר גם אחרת. האם בשנת המאה למדינת ישראל תעמוד הציונות הדתית בראש המאבק למען חברה יהודית יותר, שהיא חברה צודקת יותר?

 

הרבה דברים טובים אפשר וצריך לזקוף לזכותה של הציונות הדתית כפי שהיא היום. קהילתיות, ערבות הדדית, מתן צדקה, לימוד תורה, תחושת שליחות שמלווה את בניה ובנותיה, חינוך לערכים וכמובן אהבת הארץ. עם זאת, בפרוס עלינו יום העצמאות השבעים למדינת ישראל הגיעה עת גם לתיקון. תיקון, אשר מחייב אותנו להסיט את ההגה ולשנות את סדרי העדיפויות. העת לבנות ציונות דתית אחרת, אולי נוספת, כזו המבוססת על שוויון, על צדק ולא על צדקה, כזו השמה בראשה את היחס לחלש, לגר, ליתום ולאלמנה. כזו השמה את הישראלים על ראש שמחתה ולא רק את יהודה ושומרון.

אין ספק שיישוב ארץ ישראל הוא ערך בסיסי המשותף לכולנו. משפחתי עלתה ארצה מתוך ציונות ואהבת הארץ. אני סרן קרבי, בוגר חטיבת הצנחנים, משרת עשרות ימי מילואים בשנה וגאה בכך. אני קרוי על שם בן דודי שנהרג במלחמת לבנון הראשונה, ודוד של אמא שלי נפל על הגנת ירושלים בשנות השלושים.

אכן, ישנה מחלוקת האם צריך ליישב את ארץ ישראל השלמה, או לחלק את הארץ שלנו כדי להבטיח את המשך קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. נשאלת גם השאלה היכן נמצאת השאיפה לשלום בציונות הדתית והיכן הם תלמידי החכמים אשר אמורים להרבות שלום בעולם. אולם, לא כאן אפרט את הטיעונים בנושא זה. במאמר קצר זה, ארצה להרחיב את היריעה על חוסר האיזון המוחלט הקיים היום בציונות הדתית בין ארץ ישראל לעם ישראל, על נטישה של ערכים רבים ביהדות, אשר הפכו להיות לנטע זר בציונות הדתית, ולהציע קריאת כיוון לציונות דתית המושתתת על ערכים אלה.

מבחן עלוני השבת

אפתח בסיפור קטן. את חזרות הש"צ של תפילת מוסף בבית הכנסת בו אני מתפלל, אני נוהג לבלות בקריאת עלוני השבת שמלווה במשחק קצר שלי עם עצמי. המשחק הולך ככה: בכל פעם שיש כתבה או פרסומת על התיישבות ביהודה ושומרון, יד ימין שלי מקבלת נקודה, ובכל פעם שמופיעה כתבה או פרסומת על נושאים חברתיים־כלכליים או על צמצום פערים חברתיים, יד שמאל שלי מקבלת נקודה.

אשמח שתיראו מופתעים מתוצאות המחקר הלא מדעי שלי. רק בחצי השנה האחרונה יד ימין שלי קיבלה קרוב לאלף נקודות, כאשר יד שמאל, זאת האמונה על הנושאים החברתיים, קיבלה חמש נקודות בלבד. מי שמכיר מקרוב את הזרם המרכזי בציונות הדתית הנוכחית אינו מופתע מהנתון הזה.

איננו צריכים להיתלות רק בעלוני השבת בשביל להבין מה חשוב באמת לציונות הדתית. בואו ניקח כאבן בוחן את מפלגת הבית היהודי, המפלגה לה מצביעים מרבית אנשי הציונות הדתית. על מנת לבדוק מה באמת חשוב למפלגה מסוימת ואינו בבחינת מס שפתיים, יש לבחון את הקווים האדומים שלה – הנושאים עליהם המפלגה מאיימת במשבר קואליציוני ועליהם היא הייתה מוכנה ללכת לבחירות.

לרוב זה מתחיל ומסתיים בפינוי של מאחזים כאלו או אחרים. על פינוי כואב של כמה משפחות, אשר בית משפט קבע שהן יושבות על קרקעות לא להן – אש וגופרית, הקצאה של עשרות מילוני שקלים, ישיבות מרתוניות אל תוך הלילה ועמידה על הרגליים האחוריות. אך בנושאים חברתיים – שקט ודממה. את האור לגויים תחפשו במקום אחר, לא בנושאים חברתיים כאלו או אחרים.

בואו נדבר תכלס. האם אתם זוכרים משבר קואליציוני של מפלגת הציונות הדתית על הפערים החברתיים בישראל? תיראו שוב מופתעים כאשר אזכיר לכם שמדינת ישראל היא המדינה עם הפערים החברתיים כמעט הכי גבוהים בעולם המערבי.

האם אתם זוכרים משבר קואליציוני של מפלגת הציונות הדתית על הפערים החברתיים בישראל?

האם אתם זוכרים איום בהתפטרות, משבר קואליציוני, או חלילה הליכה לבחירות על כך שיש בישראל קרוב לשני מיליון עניים, מתוכם 800 אלף ילדים? או אולי מסיבת עיתונאים דרמטית של ראשי הציונות הדתית על כך שחצי מהעובדים בישראל משתכרים בפחות מ־6800 ש"ח לחודש? ומה לגבי הלנת שכר לעובדי קבלן, למורים – מה דעתכם, האם זה חשוב מספיק? הרי הרמב"ם כבר אמר: "כל הכובש שכר שכיר כאילו נטל נפשו ממנו שנאמר ואליו הוא נושא את נפשו".[1] גם כאן דממת אלחוט, הצמיגים אינם בוערים, הכבישים אינם נחסמים, מרבית הרבנים אינם יוצאים בזעקות שבר.

ומה בנוגע למערכת הבריאות, החינוך והרווחה, להן חסרים אלפי תקנים? לפי דו"ח של בנק ישראל, מדינת ישראל נמצאת בתחתית הטבלה בכל הנוגע להוצאה ציבורית פר נפש בעולם המערבי. נשמע משעמם, אבל זה אומר פחות מיטות בבתי החולים, יותר תלמידים בכל כיתה, פחות רווחה, יותר עובדי קבלן, פחות עובדות סוציאליות, פחות שירותים ציבוריים, יותר פערים חברתיים. סוגיה עברית מהמעלה הראשונה אשר לא נמצאת על סדר יומה של הציונות הדתית המרכזית.

ומה דעתכם על משאבי הטבע של מדינת ישראל, למשל ים המלח ואוצרות הגז אשר נמכרו בנזיד עדשים לבעלי ההון? חברי כנסת מסוימים מהבית היהודי הובילו את מתווה הגז ואת ההתנגדות לתמלוגים על ים המלח. ומה לגבי הפרטת קרקעות ומכירת הארץ לצמיתות? האם על סוגיות חברתיות חשובות אלו, שמעתם פעם משהו משמעותי ממנהיגי המגזר? אולי חסימת כביש של מכינה כלשהי, או התבטאות קיצונית של רב כלשהו? האם הציווי של "והארץ לא תמכר לצמיתות" אינו נוגע להעברת משאבי הטבע שלנו לקומץ טייקונים? או שאולי אם זה לא מאחז על גבעה בשומרון זה לא באמת מעניין אותנו?

החלק הנשכח של התורה

נמשיך במסע קריאת הכיוון שלנו. היהדות נחשבת לדת שהייתה פורצת דרך ביחס לזמנה ונתנה לאנושות מתנות רבות בדמות זכויות סוציאליות. החשובה והבולטת ביניהן היא השבת, יום המנוחה לעובדים באשר הם. בל נשכח כמובן את דיני העבדים המתקדמים מאוד לעת ההיא, האיסור על הלנת שכר, הדאגה ליתום ולאלמנה – המטרה הייתה להעניק זכויות ולשים דגש דווקא על מי שהיו נחשבים החלשים בחברה. התורה עצמה, כבר לפני אלפי שנים, הקדישה פרשות שלמות לנושאים חברתיים מהפכניים – לעיתים ממש לקידום אג'נדה שהיום היו קוראים לה 'קומוניסטית' – במטרה למנוע את הצטברות העושר בידי מעטים.

ניקח כדוגמה את מצוות היובל. אחת לחמישים שנה הנחלות היו חוזרות לבעליהן המקוריים, וכל העבדים היו משתחררים לחופשי: "וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל יֹשְׁבֶיהָ יוֹבֵל הִוא תִּהְיֶה לָכֶם וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ וְאִישׁ אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ תָּשֻׁבוּ".[2] נמשיך למצוות השמיטה, מצווה לצמצום פערים חברתיים נטו. התורה מצווה אותנו אחת לשבע שנים לשמוט את הקרקעות ואת החובות הכספיים, כשהמטרה גם כאן היא לא להתעשר יתר על המידה, לזכור למי שייכת האדמה, לתת אפשרות נוספת גם לחלש ולעני:

וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּהַר סִינַי לֵאמֹר. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַה'. שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְמֹר כַּרְמֶךָ וְאָסַפְתָּ אֶת תְּבוּאָתָהּ. וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ שַׁבָּת לַה' שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמֹר. אֵת סְפִיחַ קְצִירְךָ לֹא תִקְצוֹר וְאֶת עִנְּבֵי נְזִירֶךָ לֹא תִבְצֹר שְׁנַת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ. וְהָיְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ לָכֶם לְאָכְלָה לְךָ וּלְעַבְדְּךָ וְלַאֲמָתֶךָ וְלִשְׂכִירְךָ וּלְתוֹשָׁבְךָ הַגָּרִים עִמָּךְ.[3]

האם הציונות הדתית הולכת לאור ערכי מצוות היובל והשמיטה? מצוות מרכזיות מאוד, אשר גוזרות משמעויות גדולות על כלכלה, חברה ומה שביניהן – והערכים שבבסיסן נזנחו כמעט לגמרי בדורנו.

ומה לגבי הגרים? הציווי לזכור כי גרים היינו בארץ מצרים מופיע בתורה יותר מכל ציווי אחר.[4] "וְכִי יָגוּר אִתְּךָ גֵּר בְּאַרְצְכֶם לֹא תוֹנוּ אֹתוֹ. כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם".[5] נחמה ליבוביץ' מסבירה כי "יחס זה אל הזר, אל חסר הכוח ונטול החסות הוא אבן הבוחן – אם יש יראת אלוהים בלב או אין".[6] התורה 'השמאלנית', הממומנת על ידי הקרן החדשה, ממש דורשת מאיתנו לאהוב את הגר רחמנא לצלן.

החלק הזה של התורה נשכח לגמרי אצל מרבית הציונות הדתית ונציגיה. בואו נניח שהגיעו לישראל אלף פליטים, וכל השאר מבקשי עבודה. האם אתם מעלים על דעתכם את סיעת הבית היהודי נלחמת למען השארת אותם הפליטים כאן, כי לא שכחנו מה זה להיות יהודים? האם בתי המדרש ומרבית הרבנים שכחו את הציווי הזה? האם יש אפשרות ריאלית שהציונות הדתית הנוכחית תוביל מאבק בנושא, כדי לקיים את הציווי של "לא תסגיר עבד אל אדוניו"?

בואו נניח שהגיעו לישראל אלף פליטים, וכל השאר מבקשי עבודה. האם אתם מעלים על דעתכם את סיעת הבית היהודי נלחמת למען השארת אותם הפליטים כאן, כי לא שכחנו מה זה להיות יהודים? האם בתי המדרש ומרבית הרבנים שכחו את הציווי הזה? האם יש אפשרות ריאלית שהציונות הדתית הנוכחית תוביל מאבק בנושא, כדי לקיים את הציווי של "לא תסגיר עבד אל אדוניו"?

יש עוד סוגיות חברתיות רבות והיריעה קצרה מלהכיל. נסיים בעוד נושא אחד, אשר אינו נותן לי מנוח: תאונות הבניין. בשנים האחרונות צונחים אל מותם עשרות בני אדם באתרי הבנייה בארץ תוך שהם בונים את הבתים שלנו. הם מתים רק מפני שהם פועלי בניין מוחלשים. רק בשנת 2017 נהרגו 35 פועלי בניין, ונפצעו קשה מאות.

מניח שחלקכם תוהים מה הקשר בין פועל בניין הרוג (ועוד רחמנא לצלן, ערבי או סיני) לבין הציונות הדתית. זאת אכן שאלה מצוינת, כי אין קשר היום, אבל, ואולי אני נאיבי, צריך שיהיה קשר. הציוויים "ונשמרתם מאד לנפשותיכם", "לא תעמוד על דם רעך", והמקום המרכזי ביהדות של פיקוח נפש וקדושת החיים, היו אמורים להוביל אותנו להוביל את המאבק גם סביב נושא זה, כי הרי "כל המציל נפש אחת, כאילו הציל עולם ומלואו".

אך לצערי ולצערה של מדינת ישראל, הציונות הדתית הנוכחית כמעט ולא מתעניינת בנושאים אלו, ובטח שלא חורטת אותם באותיות של קידוש לבנה. בשם קידוש גבעה בשומרון, נשכחו ערכים יהודיים רבים. הברית ההיסטורית בין תנועת העבודה למפד"ל נזנחה לטובת אג'נדה כמעט בלעדית של ארץ ישראל השלמה, ולאחרונה הצטרפה לכך אידאולוגיה חדשה־ישנה של הדרת נשים. גם ניצני החברתיות והערכים הסוציאליים אשר היו קיימים במפד"ל לפני כעשור ושניים, נבעטו החוצה. החלשים, הפליטים, הגרים, הפערים החברתיים, מיליוני העניים, שירותי הרווחה הקורסים הם בתחתית סדר העדיפויות, ולא נזכיר חלילה את המילה האסורה אשר נאמרת פעמים רבות בכל תפילה – שלום.

לא בשמיים היא

בשנת המאה לכינונה של מדינת ישראל היקרה, הפוליטיקאים הדתיים יאיימו במשבר קואלציוני בגלל היחס לגר, ליתום ולאלמנה. הרבנים יהיו עסוקים בלימוד סוגיות של צדק ויחס לשונה, ותלמידיהם יצאו לרחובות במטרה לחסל את תופעת עובדי הקבלן, אשר מהווה לטענתם עבדות מודרנית וסותרת את ערכי היהדות הבסיסיים

אבל זה לא תמיד היה ככה וזה לגמרי בעל תשובה ותיקון.

תארו לכם את שנת המאה למדינת ישראל. ראשי הציונות הדתית מדליקים משואה על המאבק שלהם להקטנת הפערים החברתיים בישראל ועל היחס למיעוטים. לא מתוך מקום של התנשאות והדרה, אלא מתוך מקום של "בית תפילה יקרא לכל העמים".

בשנת המאה לכינונה של מדינת ישראל היקרה, הפוליטיקאים הדתיים יאיימו במשבר קואלציוני בגלל היחס לגר, ליתום ולאלמנה. הרבנים יהיו עסוקים בלימוד סוגיות של צדק ויחס לשונה, ותלמידיהם יצאו לרחובות במטרה לחסל את תופעת עובדי הקבלן, אשר מהווה לטענתם עבדות מודרנית וסותרת את ערכי היהדות הבסיסיים.

זה אולי נשמע כמו מדע בדיוני, אבל גם הקמת מדינת ישראל בארץ ישראל לפני שבעים שנה נראתה תסריט מופרך לחלוטין, עד שהגיעו אנשי החזון והמעשה, הפריחו את השממה ושינו את פני ההיסטוריה העברית.

אני מכיר כוחות אדירים של גברים ונשים מקרב הציונות הדתית שיכולים לעשות את זה ולהשיט את ספינת הציונות הדתית, ובע"ה גם את מדינת ישראל למקומות אחרים – מקומות של ואהבת לרעך כמוך, גם אלו שאינם דומים לנו, מקומות של שלום, שלום לרחוק ולקרוב. ואכן, לא בשמיים היא.

*יאיא פינק הוא מייסד ומנכ"ל לובי 99, וחבר המועצה הציבורית של צו פיוס

[1] הלכות שכירות יא, ב.

[2] ויקרא כה, י.

[3] ויקרא כה, א–ו.

[4] 36 פעמים, ויש מי שאומרים 46 פעמים – ראו בבא מציעא נט ע"ב.

[5] ויקרא יט, לג–לד.

[6] עיונים חדשים בספר שמות, ירושלים תש"ל, עמ' 33.