תגובה למכתב "הילדה עם התפילה הכי יפה בגן – על מקומן של בנות בטקסים הדתיים בגן הילדים" (דעות 35, טבת תשס"ח)
גן הילדים הוא הראשון ברשימת סוכני הסוציאליזציה המשמעותיים בחייה של הבת הדתית. החינוך למצוות בגן הילדים הממלכתי-דתי הוא חלק בלתי נפרד מסדר החיים היום-יומי בגן. חינוך זה בא לידי ביטוי בדרך של עשייה והתנסות – מתפילת שחרית בפתחו של יום, דרך נתינת צדקה ונטילת ידיים, ועד ברכות הנהנין וברכת המזון. הילדים מקיימים מצוות ולומדים תורה. הטקסים בגן אינם "סמי-דתיים", כדברי הכותבת. מצוות רבות מיושמות במהלך יום הלימודים, וחלק מן החינוך למצוות מתמקד בעידוד הילדים לקיום מצוות גם מעבר לשעות הלימוד בגן, תוך יצירת רצף חינוכי בבית ובגן. הילד בגן הממלכתי-דתי לומד להסתגל לאידיאלי, לערך. בגן הילד לומד על מנת לעשות, ולא על מנת להשתתף בטקס סמי-דתי, כפי שמציינת הכותבת. אנחנו מחנכים את הילדים לחובת קיום מצוות ומטפחים בהם את הרצון האמיתי לקיימן. חינוך לתורה, לאמונה ולדרך ארץ לשמן. הילד לומד אידיאות, דברי תורה ודברי חכמים, תוך קיום מצוות הלכה למעשה. הוצאת ספר תורה בגן היא בימי ב' ו-ה', לאחר תפילת שחרית. בכל הגנים יש ספר תורה קטן, ולא "חפץ דמוי ספר תורה", כפי שהכותבת מכנה אותו. לטקסים בגן משמעות רבה. הטקסים באים לחזק את זהותו הדתית של הילד.
אשר לחינוך הבת, אנו מודעים לתמורות העוברות על הבת הדתית ולמשמעויות של יסודות חינוך הבת בגיל הרך. אנו מטפחים תלמוד תורה משותף לכול ואת הרחבת ידיעותיה של הבת והשכלתה בתורה, בהלכה ובמידות. החוויות הדתיות שורשיהן בגן הילדים, ולכן עלינו להיות נאמנים למסגרת המקובלת והמשותפת לכל הפלגים. בגיל הרך הילד קולט בטקסים את הביטויים החיצוניים. הגננת צריכה להתמודד עם דרישותיהם של ההורים ולשלב בין פתיחות לאורח חיים מודרני ובין אורח החיים הדתי. עליה לחנך לנאמנות לעולמה של התורה מתוך זיקה למציאות של הזמן והמקום, ולהתמודד עם המורכבויות השונות והתמורות החברתיות.
האתגר שלנו הוא לחנך את ילדי הגן לחיבור החיים לתורה ולחיבור התורה לחיים.
שרה תאומים,
מפקחת ארצית על החינוך הקדם-יסודי הממ"ד ,
מינהל החינוך הדתי במשרד החינוך
