ישראל מתמודדת בימים אלה עם משבר רחב היקף. אבל זהו המצב גם בקרב יהדות התפוצות. בתור מדינת הלאום של העם היהודי, אין לישראל את הפריווילגיה להסיט את מבטה מהמתרחש שם. חיזוק השותפות, דווקא בזמן משבר, הוא דבר משמעותי. מעבר לכך, מדובר בהזדמנות לעצב באופן מחדש את מערכת היחסים בין ישראל ליהודי התפוצות כך שיהיה רלוונטי לעשרות השנים הבאות.

 

ישראל ויהודי התפוצות

למדינת ישראל יש שני כובעים. מחד גיסא, היא מדינה המחויבת לבני העם היהודי, ללא קשר לאזרחות שלהם, ומאידך גיסא היא מדינה המחויבת לכלל אזרחיה, ללא קשר לדתם או ללאום שלהם. לצערנו, בעוד דיונים על היחסים בין ישראל לאזרחיה הלא-יהודים מקבלים מקום ראוי וחשוב בשיח הציבורי, הדיונים על יחסה של ישראל ליהודים שאינם אזרחיה לא נמצאים על סדר יומו של הציבור בישראל. על פניו נדמה כי המרחק, הפרשי השעות ופערי השפה והתרבות הם הגורם לכך. אולם היעדר השיח הציבורי מעיד על בעיה עמוקה בהרבה: גם כיום, בעשור השמיני של מדינת ישראל, טרם ענינו על השאלה הבסיסית: מהם תפקידיה ואחריותה של ישראל אל מול חברי העם היהודי שאינם אזרחיה?

מאז 1950 הביטוי החוקי הבולט ביותר להיותה של מדינת ישראל בית לכל יהודי העולם הינו חוק השבות, שסעיפו הפותח מצהיר: "כל יהודי זכאי לעלות ארצה".[1] עידוד העלייה, כמו גם המאבק באנטישמיות ברחבי העולם, היו במשך שנים התחומים הכמעט בלעדיים ביחסיה של ישראל עם הקהילות היהודיות בתפוצות. מלבד זאת, אתוס שלילת הגלות של בן-גוריון שלט בכיפה. מערכת החינוך לימדה על יהודים שגורשו (מספרד ומקומות נוספים), שנרצחו (בפוגרומים, בפרהוד או בשואה) ושעלו לישראל (באחת העליות או באניות המעפילים), ובעצם תלמידי ישראל סיימו 12 שנות לימוד בלי ללמוד על מרבית העם היהודי, שבוחר שלא לחיות בישראל, וממשיך לקיים קהילות יהודיות תוססות ברחבי העולם. מראשית ימי המדינה ועד היום, כלל לא ברור מה התפקיד שישראל רואה לעצמה ביחס ליהודי התפוצות.

מאז 1950 הביטוי החוקי הבולט ביותר להיותה של מדינת ישראל בית לכל יהודי העולם הינו חוק השבות, שסעיפו הפותח מצהיר: "כל יהודי זכאי לעלות ארצה". עידוד העלייה, כמו גם המאבק באנטישמיות ברחבי העולם, היו במשך שנים התחומים הכמעט בלעדיים ביחסיה של ישראל עם הקהילות היהודיות בתפוצות.

שאלה זו חזרה וצפה בחודשים האחרונים, על רקע משבר הקורונה העולמי. במדינות רבות הקהילות היהודיות נפגעו בצורה לא מידתית לחלקן היחסי באוכלוסיה. בבריטניה למשל, הקהילה היהודית מונה כ-300,000 אנשים[2] וקברה מעל 400 מתים מהנגיף. בצרפת, בה הקהילה גדולה רק במקצת, נפטרו לפחות 1,300 מחברי קהילה. בשתי המדינות מדובר באחוז גבוה יותר של נפטרים מאשר בישראל, המונה מעל 7 מיליון יהודים (וכמעט 10 מיליון אזרחים בסך הכל). גם בארצות הברית, בה חיה הקהילה היהודית הגדולה בעולם מחוץ לישראל, נפטרו מאות אנשים, ועוד אלפים רבים סבלו מהמחלה. אך הפגיעה בקהילות אינה רק פגיעה בנפש. המאבק במגיפה הצריך צעדי מנע חברתיים, כולל סגירת בתי כנסת ומוסדות קהילתיים נוספים.[3]

מעבר לכך, הנזק הכלכלי כתוצאה מצעדי המנע וההשבתה של תחומי משק רבים משליך גם על הקהילה היהודית. דוגמא בולטת ניתן לראות בעולם החינוך. בניגוד לישראל, חינוך יהודי ברחבי העולם הוא חינוך פרטי, עליו ההורים משלמים ממיטב כספם. לפי הערכות שונות ההפסדים של בתי הספר היהודיים בארצות הברית בשנת הלימודים הבאה (התשפ"א) יעמדו על כרבע מיליארד דולר,[4] כתוצאה מהפסקת שנת הלימודים הנוכחית וההבנה שהורים רבים לא יוכלו לשלם בשנת הלימודים הבאה את שכר הלימוד הנדרש. גם החינוך הבלתי פורמאלי, כגון הפעילות של תנועות הנוער הציוניות[5] ומסעות תגלית להבאת צעירים יהודים לישראל,[6] הוקפאו או בוטלו.

האם, לנוכח הפגיעה הקשה בקהילות היהודיות יש מקום למעורבות של מדינת ישראל?

אלפי קהילות, בעשרות מדינות, נמצאות במצוקה. מן הראוי שישראל תיתן כתף ותעזור במקומות בהם היא יכולה לסייע. כמובן שמשבר הקורונה פוגע גם בישראל ובכלכלה שלה. הציפייה שישראל תסייע באמצעות הזרמה של מאות מיליוני דולרים אינה מציאותית, וגם אינה נכונה ברמה העקרונית. אבל, לישראל יש יכולות מוכחות בשלל תחומים, וארגז כלים מגוון. שני אלה צריכים לשמש גם את הקהילות היהודיות הזקוקות להן, בבחינת "זה נהנה וזה אינו חסר".

כל ישראל ערבין זה בזה

בהנחה שמדובר על מערכת יחסים הדדית, המבוססת על הציוי המוסר "כל ישראל ערבין זה בזה", התשובה צריכה להיות חיובית. לאורך השנים הקהילה היהודית בארצות הברית, כמו גם קהילות אחרות, תמכו בישראל. בערך מיליארד דולר[7] מועברים כל שנה מארצות הברית לישראל. לפי מחקר של אוניברסיטת ברנדייס ואוניברסיטת תל אביב, מערכות ההשכלה הגבוהה והבריאות הן שתי הצרכניות הגדולות ביותר של התרומות: בין 2000-2015, הן קיבלו תרומות בסך מיליארד דולר, ו-706 מיליון דולר, בהתאמה.[8] במצבי חירום הסיוע רק גובר. כך למשל, לאחר מבצע "צוק איתן" בשנת 2014, ארגון ידידי מד"א בארצות הברית גייס מעל 25 מיליון דולר[9] לטובת הקמת בנק הדם החדש בישראל.

אך לאורך השנים – למעט במקרים של אלימות על רקע אנטישמי – ישראל היתה כמעט תמיד בצד שקיבל את הסיוע, ולא בצד שהעניק אותו. דוגמאות חריגות לעזרה ישראלית ליהודי התפוצות ניתן לראות בשנים בהן נפתלי בנט כיהן כשר התפוצות. בין 2014-2016 המדינה העבירה סיוע ליהודי אוקראינה תוך כדי מלחמת האזרחים,[10] וב-2017 הועברו כספי שיקום לקהילה בטקסס לאחר שזו נפגעה אנושות בהוריקן הארווי.[11] מדובר על היוצאים מהכלל המעידים על הכלל, אך גם על תחילתה של שינוי מגמה: התחזקותה המדינית והכלכלית של ישראל בעשורים האחרונים הורידו באופן דרמטי את הצורך שלה להישען על סיוע זר, ואפשרו לה לסייע יותר ויותר, גם לקהילות יהודיות שהיו זקוקות לכך.

נכון לכתיבת שורות אלה, אלפי קהילות, בעשרות מדינות, נמצאות במצוקה. מן הראוי שישראל תיתן כתף ותעזור במקומות בהם היא יכולה לסייע. כמובן שמשבר הקורונה פוגע גם בישראל ובכלכלה שלה. הציפייה שישראל תסייע באמצעות הזרמה של מאות מיליוני דולרים אינה מציאותית, וגם אינה נכונה ברמה העקרונית. אבל, לישראל יש יכולות מוכחות בשלל תחומים, וארגז כלים מגוון. שני אלה צריכים לשמש גם את הקהילות היהודיות הזקוקות להן, בבחינת "זה נהנה וזה אינו חסר". מה עוד, שיצירת שיתופי פעולה במצבים מהסוג הזה מנטרלים את הדיונים הטעונים על זהויות דתיות או מחלוקות פוליטיות שנוטות להשתלט ולעצב את סדר היום ביחסי ישראל-תפוצות. הוצאת המוקשים הללו מהשיח היא הזדמנות לחזק את תחושת הערבות ההדדית הבסיסית בין כל חלקי ישראל.

להלן מספר דוגמאות למהלכים אפשריים בזמני משבר:

  1. בניית חוסן קהילתי

המשבר הנוכחי חשף את חוסר המוכנות של הארגונים היהודיים להתמודד עם מצבי משבר מתמשכים. תרחישי החירום שהם התכוננו אליהם סבבו בעיקר סביב מקרים נקודתיים של בטיחות וביטחון (צורך שלצערינו התגבר לאור מקרי ירי בבתי כנסת ותקיפות אנטישמיות נוספות). הפדרציות, בתי הכנסת, המרכזים הקהילתיים – אף אחד מהם לא היה ערוך להתמודדות עם משבר מתמשך, הפוגע בקהילה בצורה רוחבית ולאורך זמן.

לעומתם, ישראל תפקדה כמדינה עם חברה אזרחית מתורגלת ויוזמת. לאורך השנים פיתחה ישראל מודלים לבניית חוסן קהילתי ולהתמודדות חברתית עם משברים. לא מדובר רק בדפוסי הפעולה של כוחות החירום, אלא גם בארגוני חברה אזרחית התנדבותיים, כגון החמ"לים של ארגון "לב אחד" או יוזמות חלוקת מזון ותרופות שרוכזו בידי החברה למתנ"סים. היכולות הללו צריכות להיות מתורגמות ומתואמות כדי לעזור לקהילות היהודיות בעולם לבנות רשת ביטחון קהילתית לחבריהן, כך שעבודה נכונה בשגרה תגרום לתפקוד טוב יותר בחירום.

  1. חינוך יהודי מקוון ונגיש

עוד לפני משבר הקורונה, בתי הספר היהודיים ברחבי העולם, ובארצות הברית בפרט, נתקלו בקשיים רבים, ובראשם הקושי לאייש משרות הוראה בידי מורים מוסמכים ומוכשרים לנושא ואתגרים כלכליים לא פשוטים. כפי שצוין, המשבר הנוכחי פגע בבתי הספר היהודיים כבר בהתחלה. אולם, ההגבלות החברתיות שהוטלו עליהן ועל מסגרות החינוך הלא פורמאלי גרמו לרבים לפתח תכנים חינוכיים ולהעלות אותם לרשת. מדובר במאות רבות של שעות הוראה המותאמות לשלל גילאים ורקעים.

לחומרים הללו יש פוטנציאל ענק. מדובר באוצר בלום של חינוך יהודי, שניתן להמשיך ולהעביר לתלמידים יהודיים באמצעים דיגיטליים גם ביום שאחרי המשבר. חשוב לזכור שבארצות הברית פחות מ-10% מהתלמידים היהודיים לומדים בבתי ספר יהודיים (לא כולל הקהילה החרדית). צריך לשמר את הידע, לאחד אותו ולפתח אותו כך שישמש מאות אלפי יהודים מדי שנה.

כדי שזה יקרה צריך גורם שיודע לעשות זאת ברמה מקצועית. שיתוף פעולה של הקהילות עם ממשלת ישראל יכול להוליד תוצרים מדהימים – גם עבור ילדי ישראל. כמו בארצות הברית ובשאר העולם, משרד החינוך הישראלי פיתח מערכי לימוד דיגיטליים, לרבות בתחומים כגון ציונות, תולדות עם ישראל ולימודי יהדות. ניתן לתרגם ולהנגיש מערכים אלה לתלמידים יהודיים ברחבי העולם, תוך הטמעה של החומרים שפותחו על ידי הקהילות עצמן בתהליך. עבודה חכמה ונכונה של משרד החינוך, משרד התפוצות והקהילות היהודיות יכולה להניב חינוך יהודי איכותי שנגיש עבור כל משפחה החפצה בכך, ללא קשר למקום מגוריה או מצבה הכלכלי.

  1. פיתוח שירות קהילתי לתיקון העולם

מדי שנה יהודים רבים בעולם מתנדבים בשלל פרויקטים תחת הכותרת של "תיקון עולם", כולל התנדבויות בנפאל, אתיופיה ומדינות נוספות. לאחרונה משרד התפוצות – תחת Mosaic United[12] – השיק מיזם לתמיכה לפעילויות מהסוג הזה. ההבנה שטיסות בינלאומיות הולכות להצטמצם בצורה דרסטית בשנה-שנתיים הקרובות מחייבת את הקהילה היהודית בארצות הברית לפתח אפשרויות להתנדבות קרובה יותר לבית.

גם כאן, יש מודל ישראלי שיכול להוות נר לרגלי יהודי התפוצות: שנת השירות, בה מאות בוגרי תיכון תורמים מזמנם בבתי חולים, גני ילדים, בתי אבות, תנועות נוער, חינוך מיוחד, מקלטים לנשים מוכות ושאר מקומות בהם מודל זה יכול לעזור. לאורך עשרות שנים ישראל פיתחה תכנית עבודה סדורה לעבודה עם נוער בגילאים 17-19, היוצאים מהבית לדירות וגרעיני שירות ומתמודדים עם אתגרים חברתיים לא פשוטים. חשיבה משותפת ונבונה תוכל לתת גם ליהודי התפוצות מתאר נכון ליצירת הזדמנויות מהסוג הזה בקרב הקהילה.

  1. פילנתרופיה שיתופית

מטבע הדברים, העולם הפילנתרופי פועל בראש ובראשונה במעגלים המיידיים של התורמים. "עניי עירך קודמים" הוא לא בהכרח ציווי, אלא אבחנה חדה של המציאות. אנשים נוטים לתמוך ביוזמות וארגונים הקרובים אליהם, גם כי יש מגבלת משאבים תמידית. המשבר הנוכחי מדגים זאת היטב: בישראל, אנו רואים עלייה חדה ומבורכת ברצון של פילנתרופים ישראליים לתת ולתמוך. כמי שמעורבת ביוזמת "יכולים נותנים", אני יכולה להעיד עד כמה זה לא מובן מאליו. בקהילות היהודיות בארצות הברית, אנשים תומכים בפעילות חירום מקומית – לאו דווקא בארגונים היהודים, אלא גם בבתי החולים, כוחות ההצלה וכל מי שנאבק סביב השעון להצלת חיים.

בתווך נמצאות יוזמות לחיזוק הקשר בין ישראל לקהילה היהודית בארצות הברית. מיזמים כגון תגלית, משלחות נוער, חילופי משלחות – כל אלה נשענים על תרומות של מי שיש ביכולתם להגדיל את תמיכתם גם בהיקף וגם במרחק מהבית. מטבע הדברים, המשבר הכלכלי המסתמן יכול לפגוע קשות במיזמים מהסוג הזה.

אך כאן נעוצה גם ההזדמנות: יש בישראל חסמים רבים – ביורוקרטיים, משפטיים ואחרים – המונעים את צמיחתה של הפילנתרופיה המקומית. מנגד, הקהילה היהודית בארצות הברית נשענת על מודלים אמריקאים המתעדפים קרנות ונתינה בהיקפים גדולים. חשיבה משותפת של שני הצדדים יכולה לעזור בפיתוח מודלים פילנתרופיים חדשים בישראל, כמו גם ביצירת שותפויות בין גופים פילנתרופיים, שיתרמו לחיזוק אסטרטגי של הקשר בין הצדדים.

שיתוף פעולה של הקהילות עם ממשלת ישראל יכול להוליד תוצרים מדהימים – גם עבור ילדי ישראל. כמו בארצות הברית ובשאר העולם, משרד החינוך הישראלי פיתח מערכי לימוד דיגיטליים, לרבות בתחומים כגון ציונות, תולדות עם ישראל ולימודי יהדות. ניתן לתרגם ולהנגיש מערכים אלה לתלמידים יהודיים ברחבי העולם, תוך הטמעה של החומרים שפותחו על ידי הקהילות עצמן בתהליך. עבודה חכמה ונכונה של משרד החינוך, משרד התפוצות והקהילות היהודיות יכולה להניב חינוך יהודי איכותי שנגיש עבור כל משפחה החפצה בכך, ללא קשר למקום מגוריה או מצבה הכלכלי.

  1. הכנסת הקהילות החרדיות לשיח

אחת הבעיות המשותפות לישראל ולקהילה היהודית בארצות הברית היא שלעתים קרובות "שוכחים" את חבריה החרדיים של הקהילה, אלא אם הם מובאים כצד בוויכוח סביב דת ומדינה. העובדה שקהילות חרדיות נפגעו קשה מאוד מוירוס הקורונה בכל העולם – ישראל, ניו יורק, לונדון ועוד – מציבה זרקור על היותם של בני הקהילה החרדית חלק בלתי נפרד מהחברה בתוכה הם חיים.

דבר זה מעניין גם לאור ההשפעות ההדדיות הרבות הקיימות בין הצדדים, כמו גם לאור ההבדלים ביניהם. כך למשל, אחד הקמפיינים היעילים ביותר לשינוי דפוסי התנהגות בחברה החרדית בישראל היה שימוש בשמותיהם ותמונותיהם של חברי הקהילה החרדית שנפטרו מהמגפה ברחבי העולם. פשקווילים הזועקים על מותם בטרם עת של אנשים "מקרב קהילות היראים והחרדים לדבר ה'", ועליהם תמונות מלייקווד, קראון הייטס, בורו פארק ושכונות חרדיות נוספות באזור ניו יורק, הפכו לכלי כמעט יום-יומי להעברת המסר לקהילות בבני ברק, כפר חב"ד ומאה שערים.

הקהילות החרדיות נפגעו קשה בנפש, והן זקוקות לעזרה. תמונות של חיילים המחלקים מזון למשפחות בבני ברק ושל ילדות האומרות תודה לחיילים הזכירו לנו שיש מצבים בהם חילוקי דעות קשים ביותר מוזזים הצידה למען מטרה משותפת גדולה יותר. אפשר לקוות שגם לאחר המשבר, נשכיל למצוא דרכים לחבר את האוכלוסיות השונות המרכיבות את העם היהודי, שכן השלם גדול מסך חלקיו.

  1. יצירת שולחן עגול, מרכזי ומוביל

על מנת להתמודד עם המשבר הנוכחי בצורה המיטבית, על ממשלת ישראל – בראשות משרדו של ראש הממשלה – לכנס שולחן עגול שיאפשר לכל הנוגעים בנושא לדבר יחד על האתגרים, הבעיות והפתרונות האפשריים. סקר שנערך לאחרונה על ידי הקרן מראה כי רוב גדול מהציבור היהודי בישראל מעוניינים בפורום מעין זה.

כדי שיצליח, השולחן העגול צריך לכלול את הנציגים של משרדי הממשלה הרלוונטיים, פעילי חברה אזרחית רלוונטיים, ארגונים המוקדשים לנושא ונציגים מעולם הפילנתרופיה. אך הצלחה של פורום מעין זה עכשיו יכולה לסמן את הכיוון הנצרך בשביל לנהל דיאלוג אמיתי בין ישראל לתפוצות גם בעתות שגרה: באמצעות דיון פתוח, שלא מטאטא דברים מתחת לשטיח אבל גם לא מפחד לחפש את המאחד והמחבר ולפעול לאורו.

שש הדוגמאות הללו הן רק קצה המזלג מבחינת הפוטנציאל הטמון במינוף המשבר הנוכחי והפיכתו להזדמנות היסטורית, בה נגדיר מחדש את מהות היחסים בין ישראל לקהילה היהודית בארצות הברית, ובתפוצות בכלל.

ביולי 2018 התווסף לספר החוקים חוק יסוד: ישראל מדינת הלאום של העם היהודי. סעיף 6 בחוק מוקדש לקשר של ישראל עם העם היהודי. החלק הראשון של הסעיף לא מפתיע, שכן הוא מדבר על מאבק באנטישמיות ועזרה למי שנרדף "בשל יהדותם". אך השורות הבאות מחדשות. הן מטילות על מדינת ישראל את החובה "לשימור הזיקה בין המדינה ובין בני העם היהודי", כמו גם "לשימור המורשת התרבותית, ההיסטורית והדתית של העם היהודי בקרב יהדות התפוצות".[13] שבעים שנים לאחר כינונה של מדינת העם היהודי, הממשלה החלה לעסוק בשאלות של הקשר עם יהודי התפוצות שאינם בסכנה ובוחרים שלא לעלות ארצה. המשבר הנוכחי יכול לשמש מנוף לחיזוק המגמה ופיתוח אסטרטגיה רחבה ליחסים של ישראל עם יהודי התפוצות בכלל, ועם הקהילה היהודית בארצות הברית בפרט – לא רק במצבי קיצון, אלא גם בשגרה.

 

שבעים שנים לאחר כינונה של מדינת העם היהודי, הממשלה החלה לעסוק בשאלות של הקשר עם יהודי התפוצות שאינם בסכנה ובוחרים שלא לעלות ארצה. המשבר הנוכחי יכול לשמש מנוף לחיזוק המגמה ופיתוח אסטרטגיה רחבה ליחסים של ישראל עם יהודי התפוצות בכלל, ועם הקהילה היהודית בארצות הברית בפרט – לא רק במצבי קיצון, אלא גם בשגרה.

ניצול נכון של משבר הקורונה יאפשר לעולם היהודי להתארגן מחדש – לא רק ברמה הפרטנית של כל מוסד או ארגון קהילתי, אלא גם בראייה מערכתית כוללת ורחבה של מערכת היחסים בין הקהילות בתפוצות לבין מדינת ישראל. אסור לנו לפספס את ההזדמנות: לקיים שיח אמיתי בנוגע ליחסיה של ישראל עם יהודי התפוצות בשגרה, ולתפקידה של המדינה כאשר קהילות מוצאות עצמן במצוקה. חשיבה נכונה היום לא תעזור רק לשבועות הקרובים, אלא תעזור למדינת ישראל לעצב בצורה נכונה את תפקידה התמידי אל מול הקהילות היהודיות בתפוצות גם שנים קדימה.

 

[1] https://www.knesset.gov.il/laws/special/heb/chok_hashvut.htm

[2] https://www.makorrishon.co.il/international/221689/

[3] https://www.latimes.com/california/story/2020-03-21/jewish-community-members-look-out-for-one-another-during-virus

[4] https://forward.com/news/443172/jewish-day-school-parents-tuition-coronavirus-donations-revenue/

[5] https://www.makorrishon.co.il/news/220441/

[6] https://www.timesofisrael.com/birthright-calls-off-trips-to-israel-over-coronavirus-concerns/

[7] https://www.yediot.co.il/articles/0,7340,L-5428591,00.html

[8] https://www.inss.org.il/he/publication/the-american-jewish-community-and-israels-national-security-a-call-for-action/

[9] https://afmda.orghttps://toravoda.org.il/wp-content/uploads/2015/08/AFMDA-report-2014-v008.pdf

[10] http://www.mda.gov.il/Diaspora/JewishIdentity/Pages/Ukraine.aspx

[11] https://www.20il.co.il/%d7%99%d7%a9%d7%a8%d7%90%d7%9c-%d7%aa%d7%a2%d7%91%d7%99%d7%a8-%d7%9e%d7%99%d7%9c%d7%99%d7%95%d7%9f-%d7%93%d7%95%d7%9c%d7%a8-%d7%9c%d7%a9%d7%99%d7%a7%d7%95%d7%9d-%d7%94%d7%a7%d7%94%d7%99%d7%9c%d7%94/471935/

[12] גילוי נאות: שירה רודרמן היא חברת הוועדה המייעצת של Mosaic United, חל"צ לחיזוק הקשר בין ישראל לתפוצות.

[13] https://fs.knesset.gov.iודl/20/law/20_lsr_504220.pdf

*שירה רודרמן היא מנכ"לית קרן משפחת רודרמן, הפועלת לחיזוק הקשר בין ישראל לקהילה היהודית בארצות הברית ולשילוב אנשים עם מוגבלויות בכל תחומי החיים והחברה.