הרב שרון שלום: איך אפשר לבקש מאדם להאמין שיש איזשהו סדר, ושבעצם יש מישהו מלמעלה שנותן את השכר לאנשים שמקיימים את מצוות התורה, ומעניש את אלה שעוברים על מצוות התורה? זה קשה מאוד. העולם הזה העולם סתום ולא מובן, והתפקיד של האמונה הוא לספק כלים לחיות מתוך עולם של ספק. בכל זאת, להמשיך לצעוד בעולם הסתום והלא מובן. לא לאבד את התקווה, חרף הספק המכרסם של החיים.
העמדה הקיומית של הרב בן דוד היא להיות בענווה או להיות בהבנה שהפער בין איך שאנחנו מדמים את טובו של הקדוש ברוך הוא לבין הרוע שאנחנו פוגשים בעולם, הוא פער שלא ניתן ליישב אותו באיזושהי סכמה אינטלקטואלית או באיזושהי תבנית של תפיסת עולם סגורה והרמטית שאפשר לעמוד מאחוריה. הרב מעודד לקחת את האנרגיה בניסיון לברר את השאלו הזו א ולנתב אותה ליכולת שלנו כבני אדם, להביא לידי ביטוי בצורה הטובה ביותר שאנחנו יכולים את האנושיות שלנו, בתוך מצבים של מצוקה, של רוע, של קושי, שאנחנו עומדים מולם בכל מיני הקשרים בחיים שלנו.
הקדוש ברוך הוא, מנהיג את העולם ברצון רחוק, לא ברצון קרוב, זאת אומרת- הקב"ה נותן לעולם לרוץ עם חוקי הטבע – אנשים יכולים לבחור לעשות רע אז הם יעשו רע והקדוש ברוך הוא לא יעצור אותם אלא אם כן יקרה נס. ברירת המחדל היא שאין ניסים. יכול להיות שלפעמים הקדוש ברוך הוא ישנה את הטבע ויעשה נס אבל זה לא המצב הפשוט. האדם עושה לעצמו את רוב הרעות, זאת אומרת אנשים עושים אחד לשני הרבה דברים רעים, אבל עוד יותר רע האדם גורם לעצמו.
לא תמיד יש תשובה לשאלה הזאת. לפעמים פשוט צריך להדהד את הכאב, ולא לרוץ למענה האוטומטי של "הכל לטובה". צריך שתהיה לנו את היכולת לחיות עם השאלה הזאת. אני מתפללת אמנם שיהיה לי טוב, אבל גם כשלא טוב לי וגם כשיש כעס- אני צריכה ויכולה להיות עם הקב"ה בתקשורת, ולהיות מחוברת לדורות קודמים ולה' באמונה.
ההתערבות האלוקית בתקופה שלנו היא לא בצורה גסה של לשלוח יד מהשמיים או אפילו לשלוח רפואה מן השמיים דווקא לאדם ספציפי. ההתערבות היא בדרך הרבה יותר נסתרת, בדרך הרבה יותר מעודנת, לא ברורה ולא מובנת מאליה, ולכן לטבע יש רשות. בדיוק כמו שלאדם יש רשות, לטבע יש רשות לעשות. בימי הבריאה הטבע קיבל רשות, שהבריאה לא הייתה בדיוק כמו הצו האלוהי. ברגע שיש רשות לטבע- זה מחייב את קיומו גם של רע בעולם. ברגע שיש רע, זה גם יקרה לצערנו לאנשים טובים.
מי שמקיים מצוותצריך לקיים את המצוות כי הוא מאמין בדרך המצוות, בלי ציפייה לקבל שכר. זה קשה, אבל אני חושב שזה באמת עידן יותר גבוה מאשר הזמנים שבהם אנשים קיימו מצוות כדי לקבל שכר או כדי לא לקבל עונש. היום הבחירה שלנו היא בחירה יותר אמיתית, כי אני יודע שגם אם אני לא אקיים מצוות לא בטוח שאני אקבל עונש, ואם אני אקיים מצוות לא בטוח שאני אקבל שכר, ואני מקיים את המצוות כי אני באמת בוחר בדרך הזאת. הקדוש ברוך הוא נותן לעולם להתנהל על פי חוקי הטבע, על פי העשייה האנושית, וזה בעצם מה שגורם אולי לדברים רעים שיפגעו באנשים טובים. זה לא מכוון מאת הקדוש ברוך הוא.
הפרספקטיבה האלוהית היא שונה קצת מהפרספקטיבה האנושית שלנו. מה שאנחנו רואים באותה נקודה הוא לא בהכרח כל התמונה, וצריך לעשות איזה זום אאוט ולצאת מנקודת המבט שלי. מנקודת מבט אנושית יש דברים שנראים כדבר רע, מנקודת המבט האלוהית, מהפרספקטיבה של הטווח הארוך, יש דברים שיתכנו שהם הכרחיים, ובסופו של דבר הם יביאו איתם איזשהו טוב. הצעה צנועה – להגיד שאנחנו לא תמיד יודעים. כשאנחנו מסתכלים על מציאות ואנחנו אומרים שהיא רעה, אכן בנקודת המבט האנושית העכשווית שלנו היא רעה, אבל אולי צריך את הענווה להבין שיש איזשהם חשבונות יותר גדולים שאולי בסוף יגלגלו את זה לטובה.
שאלתם אותנו בוואטספ של חדר השאלות:
מאז תחילת המלחמה עולות לי שאלות אמוניות קשות איך ניתן להאמין באלוהים גם במצב הקשה הזה? איך אלוהים אפשר לרצוח 40 תינוקות? זה לא מסתדר בהגיון
תשובת הרב ג'פרי וולף:
שלום! קודם כל, טוב מאד ולגיטימי לגמרי שהעלית וביטאת את המועקה הרוחנית ואת הספקות שלך בעקבות הדברים הנוראיים שאנו עברנו. נכון, האמונה בקב"ה היא והביטחון בו הם המוקד והבסיס לחיינו. אולם, ד' ברא אותנו בצלמו, ולפי הרבה דעות, הכוונה היא להיותנו בריות חושבות ומשכילות. לכן, זה בלתי נמנע שנחפש היגיון במה שקורה סביבנו, שנתהה על דברים לא הגיוניים שמתרחשים (במיוחד דברים רעים) ושיתעוררו אצלנו ספקות. בקיצור, הספק הוא חלק לגמרי לגיטימי בחיי האדם המאמין. השאלה היא איך מתמודדים עם הספק? מה עושים כשדברים נוראיים קורים לאנשים טובים, ובמיוחד מעשי זוועה כפי שחווינו (בעקיפין או במישרין) בשמחת תורה? ניסחת את האתגר בצורה קולעת: 'איך ניתן להאמין באלוהים גם במצב הקשה הזה? איך אלוהים אפשר לרצוח 40 תינוקות? זה לא מסתדר בהגיון.' זה נכון. אבל את(ה) יודע(ת) טוב מאד ששאלת הרוע בעולם מלווה אותנו מאז ומתמיד. חז"ל דבירו על הבעיה של 'צדיק ורע לו, רשע וטוב לו.' אבל זה לא התחיל שם. כל ספר איוב מוקדש לנושא חשוב זה וחכמינו והוגינו מאז ועד היום דנים ומתלבטים, מתייסרים ומעיינים בו. הם עשו זאת, וזו תחילת תשובתי, מבפנים, מתוך אמונה, מתוך רצון להבין למה בורא העולם שאנו כל כך אוהבים ושנתן לנו כל כך הרבה דברים טובים מאפשר לדברים רעים לקרות. שואלים ותמהים מתוך אמונה, מתוך הכאב, מתוך ה'למה.' זה גם אומר, שמחשבות וספקות כבדי משקל כאלה, מחייבים כובד ראש ובדרך מאד יהודית, לימוד. אני מאד ממליץ ללמוד את מה שאמרו גדולי הדורות המאמינים כשהתמודדו עם מצבים דומים לזה שבו אנו מוצאים את עצמנו, בחייהם הפרטיים או בחיי האומה. עומד לרשותך אוצר בלום שמאד יתכן יעזור לך ואשמח מאד לעזור בהכוונתך. בינתיים, יש לי עוד עצה. הרב סולובייצ'יק במסתו 'קול דודי דופק' טוען שהמענה הכי עוצמתי לשאלת הרע והרשע בעולם הוא לא להסתפק בחיפוש תשובה לשאלת הלמה, כי החיפוש הוא ארוך ולפעמים משתק. על האדם, הוא אמר, לחפש דרכים מעשיות לרפא את הנזק שגרם הרע, לצקת תוכן פיזי ורוחני בחיינו, לחפש פתרונות לשאלה: מה יעשב הסובל וחי בסבלו? כי ד' בתורתו ציווה אותנו לחיות. אתה לא לבד בייסורי האמונה והספק. יש רבים המוכנים לעזור ואנו כאן ביניהם בשבילך. אבל בראשם עומד ד' הטוב שאפילו בהסתרה שבתוך ההסתרה רוצה בטובת מעשה ידיו.
(ט"ו חשוון תשפ"ד)
