מרכזיותן של מצוות בין אדם לחברו במסורת היהודית אינה מוטלת בספק: לא תעמוד על דם רעך, עזוב תעזוב עימו, ואהבת לרעך כמוך, לא תעשוק שכר שכיר, והדרת פני זקן, בפני עיוור לא תשים מכשול, חרש לא תקלל, ואהבת את הגר, יתום ואלמנה לא תונו, מבשרך לא תתעלם, פתוח תפתח את ידך, וחי אחיך עימך, לא תשיג גבול רעך, השבת אבידה- כל אלו הם חלק קטן ממצוות עשה ולא תעשה שבין אדם לחברו.
יחד עם זאת, רווחת בקרב צבורים רבים תפיסה מצומצמת של מצוות בין אדם לחברו. לרוב הן נתפסות כחובות של אדם פרטי אחד כלפי אדם פרטי אחר ("חברו") ה"חבר" יכול להיות חולה, זקן, יתום, אלמנה, עני ועוד. תפיסה מצומצמת זו, נובעת בחלקה, משום שבמסורת היהודית עצמה יש עיסוק רב בעני ופחות בתופעת העוני,
יחד עם זאת, רווחת בקרב צבורים רבים תפיסה מצומצמת של מצוות בין אדם לחברו. לרוב הן נתפסות כחובות של אדם פרטי אחד כלפי אדם פרטי אחר ("חברו") ה"חבר" יכול להיות חולה, זקן, יתום, אלמנה, עני ועוד. תפיסה מצומצמת זו, נובעת בחלקה, משום שבמסורת היהודית עצמה יש עיסוק רב בעני ופחות בתופעת העוני,
ישנן דרישות רבות בנוגע ליחס לזקן, אך אין עיסוק, מקביל בהיקפו, בשאלות של הזדקנות בכבוד, פנסיה וכן הלאה. ביקור חולה והטבת מצבו הינם עניינים חשובים ביהדות, אולם לא נלווה לכך עיסוק במערכת הבריאות. אין אנו רגילים לפרש מצוות אלה, של בן אדם לחברו, בהקשר רחב יותר. למשל, כמחויבות להתמודד עם תופעות חברתיות כמו עוני או אבטלה, תופעות, "שמאחוריהן" עניים ומובטלים רבים. כך גם לגבי שאלות של שירות רפואי פרטי והיווצרות של שתי מערכות בריאות שונות באיכות השירות הניתן לעשירים ולעניים- שיש לה השלכות קשות מאוד על מצבם הבריאותי של אזרחים רבים וכן הלאה.
בניגוד לתפיסה מצמצמת זו, אטען כי הסתכלות מעמיקה על מצוות בין אדם לחברו, מובילה למסקנה ברורה שמימוש מלא של המצווה וכוונותיה מוביל בהכרח לשאלות חברתיות רחבות יותר ולהכוונה לבחינתן ולפעולה לשינוין. על מנת לבסס טענה זו, נבחן "בזכוכית מגדלת" את מצוות הצדקה ונחשוף את חלקיה הפחות גלויים לעין. נראה כי התעניינות אמיתית בזולת ובמצבו אינה יכולה להיעצר בו בלבד, או בהטבה זמנית של מצבו. היא חייבת להמשיך ולעסוק בשאלות נוספות כגון כיצד מראש למנוע מאנשים להגיע למצב של עוני, כיצד להוציא אנשים ממעגל העוני וכדומה. שאלות והכוונה, שהן תחילתו של המעבר מהצדקה אל הצדק החברתי. בהמשך אבחן את הקשרים האפשריים שבין צדקה וצדק חברתי ואת ביטויים של השניים בתחום החינוך.
בניגוד לתפיסה מצמצמת זו, אטען כי הסתכלות מעמיקה על מצוות בין אדם לחברו, מובילה למסקנה ברורה שמימוש מלא של המצווה וכוונותיה מוביל בהכרח לשאלות חברתיות רחבות יותר ולהכוונה לבחינתן ולפעולה לשינוין. על מנת לבסס טענה זו, נבחן "בזכוכית מגדלת" את מצוות הצדקה ונחשוף את חלקיה הפחות גלויים לעין. נראה כי התעניינות אמיתית בזולת ובמצבו אינה יכולה להיעצר בו בלבד, או בהטבה זמנית של מצבו. היא חייבת להמשיך ולעסוק בשאלות נוספות כגון כיצד מראש למנוע מאנשים להגיע למצב של עוני, כיצד להוציא אנשים ממעגל העוני וכדומה. שאלות והכוונה, שהן תחילתו של המעבר מהצדקה אל הצדק החברתי. בהמשך אבחן את הקשרים האפשריים שבין צדקה וצדק חברתי ואת ביטויים של השניים בתחום החינוך.
