מטרות:
- בירור היחס שלנו לנושא הזיקנה ולאנשים קשישים, כיחידים וכחברה.
- דיון בשאלת כיבוד הקשישים, תוך התייחסות למקורות היהודיים.
שלב א'
אפשרות 1' (לקבוצה בוגרת / חזקה יותר)
סבב פתיחה
כל אחד מקבל דף וכותב תיאור של: איזה זקן אני אהיה? (מה יהיה סדר היום שלו? מה יעשה בשעות הפנאי? איפה יגור? וכד') מי שרוצה יכול גם לצייר את דמותו כזקן.
כל אחד מציג את עצמו בדמות הזקן שיהיה.
(למנחה: מטרת הסבב היא הכרות, כניסה לנושא ובירור ראשוני של הסטריאוטיפים שלנו כלפי זיקנה).
בתום הסבב כדאי לברר עם המשתתפים:
- האם היה לי קל/קשה לתאר עצמי כזקן? אם קשה – מדוע?
- איזה "זקנים" קיבלנו בחדר? (מגניבים, משעשעים, מעוררי רחמים, משעממים…) האם דמויות ה"זקנים" בחדר משקפות את דמויות הזקנים במציאות? האם באמת כך נראים זקנים? כך הם חיים את חייהם? (למנחה: המטרה לברר הסטריאוטיפ שיש לנו בראש לגבי זיקנה, באמצעות הדרך שבה אנו מתארים את עצמנו כזקנים).
- מה אפשר להסיק מכך על יחסינו לזיקנה? האם זה משקף את ההתייחסות החברתית לזקנים? כיצד תופסת החברה את הזקנים?
אפשרות 2 (לקבוצה צעירה / חלשה יותר)
כל משתתף מקבל חץ מנייר ורושם עליו אסוציאציה שיש לו לזקנים. מדביקים את החץ על החזה באופן הבא:
אם האסוציאציה שלילית, החץ פונה למטה.
אם האסוציאציה חיובית, החץ פונה למעלה.
- איזו תמונה קבוצתית קיבלנו (לאן פונים רוב החיצים?)
- מה זה אומר על היחס שלנו לזקנים (שלילי או חיובי)?
- האם זה משקף את ההתייחסות החברתית לזקנים? כיצד תופסת החברה את הזקנים?
אפשרות 3 (מתאים לכל קבוצה)
מפזרים בחדר הגדים שונים על זיקנה (נספח 1). מבקשים מכל משתתף לבחור היגד שהיה רוצה להגיב עליו (מסכים/לא מסכים/מעלה בו רגשות ומחשבות וכד').
מבקשים מהמשתתפים לספר על ההיגד שבחרו.
- מה עולה מתוך ההיגדים? האם זיקנה היא עניין אובייקטיבי או סובייקטיבי?
- האם היא תפיסת הזיקנה תלויה בתרבות, בחברה?
- איזה תפקיד ממלאים זקנים בחברה שלנו? איזה מעמד יש להם?
- איך אתם תופסים את סבא וסבתא שלכם? אילו יחסים יש לכם איתם? האם גם להם אתם קוראים "זקנים"? (כדאי לעודד את המשתתפים להביא דוגמאות וסיפורים אישיים שלהם במפגש עם זקנים).
- מדוע החברה שלנו (כמו כל החברה המערבית) תופסת זקנים כדבר נחות יותר, מיותר, נטל? מה צריך לקרות כדי שזה ישתנה?
כדאי לצפות בקטע מתוך משפחת סימפסון על מנת להרחיב את הדיון
(לא ראיתי אז קשה לי לנסח שאלות לדיון)
למנחה: בחברות מסורתיות עמד הזקן בראש הסולם החברתי, וניתן לו מעמד של כבוד. "זקן השבט" היה כינוי לאדם במעמד חשוב. לעומת זאת בחברה המודרנית הזקן מוצא את עצמו לרוב מחוץ למעגל העבודה, נדחק לשוליים החברתיים, ועיתים אף נתפס כחסר תועלת ואפילו נטל. המוטו בחברה המודרנית הוא ש"העולם שייך לצעירים".
שלב ב'
היחס לזקן ביהדות – הזקן לא נמנה במקורות בין הקבוצות החלשות כדוגמת העני, הגר, היתום והאלמנה, אשר דורשים יחס מיוחד של צדקה וחסד מחמת חולשתם. אם כך, של מי האחריות לדאוג לזקן? ובמה צריכה להתבטא הדאגה לזקן?
קוראים ולומדים יחד את הסיפור הבא:
יש שהוא מאכיל את אביו פטומות, ויורש גיהנום; ויש שהוא כודנו [=מעבידו] ברחיים, ויורש גן עדן.
כיצד מאכיל את אביו פטומות, ויורש גהינום?
מעשה באחד שהיה מאכיל לאביו תרנגולים פטומים.
פעם אחת אמר לו אביו: בני, הללו מנין לך?
אמר לו: זקן, זקן, אכול ושתוק, שהכלבים אוכלים ושותקים.
נמצא מאכיל את אביו פטומות, ויורש גיהנום.
כיצד כודנו ברחיים, ויורש גן עדן?
מעשה באחד שהיה טוחן ברחיים. שלח המלך להביא טוחנים [לעבודה עבור המלך].
אמר לו [לאביו]: אבא, היכנס וטחן תחתי [ואני אלך לעבודת המלך]. אם יגיע לידי בזיון, אתבזה אני ולא אתה.
נמצא כודנו ברחיים, ויורש גן עדן.
(תלמוד ירושלמי פאה, פרק א, הלכה א)
למנחה: הסיפור מציג עוסק בפער שבין קיום מצוות כיבוד אב ואם (במקרה זה אב זקן) בכסף, לבין קיום המצווה תוך דאגה לשלומו וכבודו של ההורה.
שאלות לדיון:
- * לפי הסיפור, מה צריך להיות היחס שלנו כלפי הזקן? האם צריך להסתפק בדאגה לרווחתו הכלכלית או שמוטל עלינו להתייחס אליו בכבוד?
למנחה: אפשר לקשר זאת לעבודה ההתנדבותית שלהם עם קשישים. האם הבעיה של הקשישים הללו היא בעיה כלכלית? – הרי יש מי שדואג להם למזון ולקורת גג. הבעיה היא חברתית – הקשישים נמצאים מחוץ למעגל החברתי, לא מקבלים את היחס והכבוד הראויים. בשלב זה כדאי לבדוק עם המשתתפים מה הם יכולים לעשות כדי להחזיר את הקשישים למעגל החברתי (להזמין אותם לביקור בבית ספר, לעשות פעילויות משותפות של קשישים ותלמידים, לבקש מהקשישים להרצות בפני התלמידים על נושא מסויים שהם בקיאים בו, וכך לשבור את היחסים החד צדדיים של נותן ומקבל, ועוד).
- הזקנים הם חלשים מעצם זיקנתם. תקופת הזיקנה מביאה איתה חולשה פיזית, חוסר אונים, ירידה ביכולת להתפרנס, ועוד. האם לדעתכם על החברה מוטל לדאוג לזקנים מעצם היותם זקנים, או רק בתלות במעמדם הכלכלי (לדאוג רק לזקנים עניים)?
למנחה: כדאי לתייחס כאן לעניין קיצבת הזיקנה שניתנת באופן שווה לכלל הקשישים ללא תלות במצבם הכלכלי. הדיון בזה יוכל להמשך גם בפעילות הבאה שעוסקת בפגיעה בקצבאות הזיקנה.
- כדאי להציג בפני המשתתפים את הנתונים (נספח 3) כדי לסבר את האוזן.
שלב ד' – סיום
לסיום כדאי לקרוא קטע מתוך הספר "דו-קרב" של דויד גרוסמן (נספח 2)
למנחה: דרך הסיפור ניתן לחבר לחוויה האישית שלהם במפגש עם הקשישים במסגרת מחויבות אישית (לקבוצה שעוד לא נפגשה – כדאי לברר האם יש להם תחושות כאלה, שלא תהיה להם שפה משותפת, שלא תהיה להם סבלנות וכד'. לקבוצה שכבר נפגשה – האם זה משקף? האם גם אתם חשים שהקצב משתנה? איך אתם מתמודדים עם זה?)
- כיצד אתם רואים את התפקיד שלכם במפגש עם הקשישים?
- מה אתם תורמים לו? מה הוא תורם לכם?
- למה בכלל יש צורך במפגש הזה? על איזה צורך של הקשיש זה עונה?
- על איזה צורך שלכם זה עונה? מדוע בחרתם במחוייבות אישית עם קשישים?
נספחים
נספח 1 – היגדים על זיקנה
"הנעורים מאושרים משום שטמונה בהם היכולת לראות יופי.
כל אדם השומר על יכולת לראות יופי, לעולם לא יזקן…" (פרנץ קפקא)
"אין זקן אלא מי שקנה חכמה" (קידושין לב, ב)
"זקן לעולם אינו חש עצמו זקן. מתגובותיהם של אחרים אני לומד מה
פירושה של הזקנה. הם מתבוננים בי ואומרים "הזקן הזה" ונוהגים בי
יפה מפני שבקרוב אמות ומתייחסים אלי בכבוד רב. האחרים – הם הזיקנה שלי" (ז'אן פול סארטר)
"הקשב לקשישים, הם יספרו לך אודות חיים ומוות, הם ילמדוך כיצד
להיות אמיץ, אוהב ומעודד. הם סיימו פקולטה מפוארת בלי חדרי לימוד פורמלים, הם מלמדים לא מספרים, אלא מנסיון חיים ארוך" (עפ"י מורטלסון)
"הטבע מתעב את הישישים" (רלף ולדו אמרסון)
"הילדות כליל של ורד; הזקנה כליל קוצים" (שבת קנב, א)
"אל תשליכני לעת זקנה, ככלות כוחנו אל תעזבנו" (תהילים ע"א, ט')
"הלומד מן הזקנים למה הוא דומה – לאוכל ענבים בשלות ושותה יין ישן"
(פרקי אבות ד', כ"ה)
"אין לך גיל שאין לו גיל משלו…" (זלמן שז"ר)
"והנה אתה בא בימים, זקנת ושבת,
וימיך ספורים ויקר מניינם שבעתים,
ותדע: כל יום אחרון תחת השמש,
ותדע: חדש כל יום תחת השמש"
(לאה גולדברג/שירי סוף הדרך)
נספח 2 – קטע מתוך "דו-קרב" מאת דויד גרוסמן
כבר סיפרתי, שפגשתי את רוזנטל כאשר התנדבתי – ביחד עם כמה תלמידים מהכיתה שלי – למבצע של "אימוץ קשיש".
הבעיה של הזקנים במקום כזה היא השעמום, הבדידות, ולכן חשוב שיהיה מי שידאג להם. ארבעה תלמידים התחילו את המבצע הזה בתחילת השנה, אבל לאחר
שלושה חודשים רק אני המשכתי בו. שאר הילדים אמרו, שאין להם זמן ושהזקנים שהם אימצו אינם סבלניים ביותר; אבל אני יודע שפשוט היה להם קשה לשבת במשך שעה שלמה ולהקשיב לספורים של הזקנים, שלא תמיד היו מעניינים, ובכלל – בגיל שלנו נדמה שהדברים מתרחשים במהירות עצומה, שאם לרגע לא נשים לב, נפסיד הכל; ומשום כך קשה "לסובב את הכפתור" ולעבור לקצב אחר,
אטי הרבה יותר, קצב של זקנה.
אני, כמובן, אינני מאשים את החבר'ה ש"נשברו", שהפסיקו את הפגישות עם הזקנים. אני חושב, שלו הייתי במקומם, גם אני הייתי מתקשה. גם אמא שלי לא חדלה לומר לי, שלדעתה כבר מלאתי את חובתי די והותר, ושהגיע הזמן שאבחר לעצמי חברים, שהגיל שלהם אינו מהוה כפולה של 35.
אבל האמת היא, שלא היה לי קשה להמשיך ולהיפגש עם רוזנטל פעם ופעמיים בכל שבוע, מפני שפשוט רציתי להיפגש אתו; מפני שרוזנטל היה זקן כזה, שכלל לא הניח
לי להרגיש שאני עוזר לו, ולפעמים אפילו חשבתי שלהפך: שהוא זה שעושה את החיים שלי מעניינים יותר…
נספח 3 – קצת נתונים
מצב הזקנים במדינת ישראל:
החברה הישראלית ממשיכה להזדקן: בישראל חיים קרוב ל- 680,700 אזרחים ותיקים מעל גיל 65. הם מהווים כ-: 9.9% מכלל האוכלוסייה, כאשר תוחלת החיים הממוצעת כיום הינה 76.7 שנים לגברים ו– 80.9 לנשים. אחוז בני ה- 65+ באוכלוסייה צפוי לעלות ל12% בשנת 2020. לפי החלופה הבינונית של התחזית, צפוי מספרם של הקשישים להגיע בשנים 2010 ו- 2020 ,ל- 722,000 ול- 1,026,00 בהתאמה.
יותר זקנים סובלים מעוני: שיעור העוני בקרב הזקנים עלה מ22.3% ל- 25.1% (שיעור כלל המשפחות העניות- 20.3% )כך ע"פ דוח העוני האחרון לשנת 2004. בעקבות התיקון משנת 2003 לחוק הביטוח הלאומי, החל מיום 1.1.2006 תוחלף הצמדת קצבת הזקנה מהצמדה לשכר הממוצע אל הצמדה לשכר הבסיסי. שינוי שיטת ההצמדה יוביל לנסיגה תלולה ברמת החיים של מקבלי הקצבאות ככלל ושל אוכלוסיית הזקנים בפרט. כך למשל,קצבת זקנה ליחיד העומדת על כ16% מהשכר הממוצע במשק(בשנת 2001 )תשחק בהדרגה עד לשיעור 11% בשנת 2020)
