פעילות לראש חודש חשון
מבט חברתי על שנת השמיטה תשס"ח
הקדמה
עם סיומו של חודש תשרי, בפתחה של שנת השמיטה, אחרי החגים, התפילות, הטיולים והארוחות המשפחתיות, עכשיו אנחנו מתחילים באמת את השנה. כעת אנו פנויים לשאול את עצמנו: מהי עבורנו שנת שמיטה? מה משמעותה בחיינו? מה זה אומר לנו במאה ה-21?
מטרת הפעילות
- חשיפה לנושא שנת השמיטה.
- הבנת הערכים החברתיים העומדים בבסיסה של שנת השמיטה.
- חיבור ערכי- מהעבר להווה.
- הגדרת מטרות קונקרטיות למימוש ערכי השמיטה בעשייה חברתית.
מהלך הפעילות
- חלק 1- חשיפה לנושא שמיטה והבנת הערכים החברתיים העומדים בבסיסה.
- חלק 2- דיון ערכי- עבר והווה (על סמך המאמר "תנוח, תחלק, תניח").
- חלק 3- מה עושים?
- סיכום- 'מה מעשיך?'
חלק 1
מהי שמיטה ואלו ערכים חברתיים היא מייצגת?
לחלק זה שתי גרסאות: אחת לקבוצות בעלות ידע קודם נרחב בנושא השמיטה, והשניה לקבוצות בעלות ידע מועט בנושא.
גרסה א'- לקבוצות בעלות ידע קודם בנושא שמיטה
מטרת הפעילות: להציף את ההיבטים החברתיים של מצוות שמיטה.
הקבוצה תתחלק לארבע קבוצות קטנות. כל קבוצה תקבל מהמנחה כרטיס משימה.
(לגרסת הדפסה ראה נספחים).
על הקבוצה לדון בנושא המופיע בכרטיס שלה ולענות על השאלות המוצגות בו.
כעבור כמה דקות יתכנסו כולם במליאה. כל קבוצה תמנה דובר שיקריא את הציטוט המופיע בכרטיס ויציג בקצרה את הנושא שנדון בקבוצה.
כרטיס משימה 1-
שמיטת קרקעות
וְשֵׁשׁ שָׁנִים, תִּזְרַע אֶת-אַרְצֶךָ; וְאָסַפְתָּ, אֶת-תְּבוּאָתָהּ. וְהַשְּׁבִיעִת תִּשְׁמְטֶנָּה וּנְטַשְׁתָּהּ, וְאָכְלוּ אֶבְיֹנֵי עַמֶּךָ, וְיִתְרָם, תֹּאכַל חַיַּת הַשָּׂדֶה; כֵּן-תַּעֲשֶׂה לְכַרְמְךָ, לְזֵיתֶךָ. שמות פרק כ"ג
- מנו חמישה טעמים למצווה זו.
- אלו רווחים היא מביאה לאדם ולחברה?
- אלו מחירים משלמים עליה היחיד והחברה?
כרטיס משימה 2-
שמיטת כספים
מִקֵּץ שֶׁבַע-שָׁנִים, תַּעֲשֶׂה שְׁמִטָּה. וְזֶה, דְּבַר הַשְּׁמִטָּה–שָׁמוֹט כָּל-בַּעַל מַשֵּׁה יָדוֹ, אֲשֶׁר יַשֶּׁה בְּרֵעֵהוּ: לֹא-יִגֹּשׂ אֶת-רֵעֵהוּ וְאֶת-אָחִיו, כִּי-קָרָא שְׁמִטָּה לַיהוָה. וַאֲשֶׁר יִהְיֶה לְךָ אֶת-אָחִיךָ, תַּשְׁמֵט יָדֶךָ. אֶפֶס, כִּי לֹא יִהְיֶה-בְּךָ אֶבְיוֹן: דברים פרק ט"ו
- מהי שמיטת כספים?
- מנו שלוש מטרות ערכיות חברתיות שהיא נועדה להשיג.
- מהם המחירים שמשלמים הפרט והחברה בדרך להשגת המטרות?
כרטיס משימה 3-
היתר מכירה- ביטול שמיטת הקרקעות
הרב קוק, אגרת השמיטה: "מצד עקת המצב טרחו גדולי ישראל.. הגדולים חביבי האומה ואוהביה מנפשם, להסכים להיכנס בהיתר בפירצה דחוקה, למצוא נתיב צר על פי דרכה של תורה לקיום היישוב החביב, כחוק לישראל להורות כזאת במקום דחק עצום ורב, על ידי סדר ההפקעה שעל-ידי המכירה הנהוגה".
נסו למנות את השיקולים שהנחו את החכמים שתיקנו את 'היתר המכירה' בימי העליות לארץ- ישראל וחידוש החקלאות היהודית בה.
אלו ערכים נפגעים מהיתר המכירה?
על מי הוא נועד להגן? אלו ערכים חברתיים עומדים מאחורי ההיתר?
כרטיס משימה 4-
פרוזבול- ביטול שמיטת החובות.
"והלל התקין פרוזבול מפני תיקון עולם. תנן התם: פרוסבול אינו משמט, זה אחד מן הדברים שהתקין הלל הזקן, שראה את העם שנמנעו מלהלוות זה את זה… עמד והתקין פרוזבול; וזהו גופו של פרוזבול: מוסרני לכם פלוני דיינין שבמקום פלוני, שכל חוב שיש לי אצל פלוני שאגבה כל זמן שארצה, והדיינים חותמים למטה או העדים". משנה ממסכת שביעית
1- מדוע תיקן הלל הזקן את הפרוזבול? על מי הוא נועד להגן?
2- האם לדעתכם התקנה של הלל הזקן מקדמת שוויון וצדק חברתי?
3- מהם הרווחים ומהם המחירים, לפרט ולחברה?
סיכום הדיון במליאה:
על צדק חברתי משלמים מחיר
מצוות השמיטה הביאה לעולם בשורה חדשה ומהפכנית, בשורה רוחנית וחברתית.
חשוב להבין כי החברה הישראלית בימי המקרא הייתה חברה חקלאית. מכיוון שלא היו בתקופה זו האמצעים לשימור ושינוע כמויות גדולות של מזון, ולא היו להם אמצעי קיום אחרים מלבד החקלאות, ברור שחוק השמיטה היה קשה ביותר ותובעני, לפרט ולחברה. גם אלה שלא היו עניים שילמו מחיר כבד עבור השבתת החקלאות למשך שנה שלמה. לא כל שכן אלה שנדרשו לוותר על הכספים שהיו חייבים להם.
חשוב להדגיש!!
נקודה זו משמעותית כדי להבין עד כמה גבוה הציבה היהדות את הרף לגבי המחיר שחברה ופרטים מוכנים וצריכים לשלם עבור צדק חברתי.
הערה:
למרות שכבר בימי קדם חוקקו 'מעקפים' שונים לשמיטה (היתר מכירה, פרוזבול- להרחבה ראה נספחים) ולמעשה השמיטה לא מתקיימת ככתובה, אנחנו מתבוננים היום בנושא השמיטה כחזון אוטופי, כאיזשהו אידיאל שהציבה היהדות לדרך שבה דברים צריכים להתנהל למען צדק חברתי. האתגר שאנו מציבים לעצמנו הוא לבדוק כיצד השמיטה רלוונטית לימינו. מהם הערכים העומדים בבסיסה ומהן הדרכים להגשימם במציאות של ימינו.
גרסה ב'- לקבוצות בעלות ידע מועט בנושא שמיטה
מהלך הפעילות: המנחה יציג בפני הקבוצה את הכרטיסיה עם הפסוק ואחר- כך יסביר את המושג שעולה מתוך הפסוק. (לגרסאות ההדפסה ראה נספחים)
1) שמיטת קרקעות
כרטיסיה 1
וְשֵׁשׁ שָׁנִים, תִּזְרַע אֶת-אַרְצֶךָ; וְאָסַפְתָּ, אֶת-תְּבוּאָתָהּ. וְהַשְּׁבִיעִת תִּשְׁמְטֶנָּה וּנְטַשְׁתָּהּ, וְאָכְלוּ אֶבְיֹנֵי עַמֶּךָ, וְיִתְרָם, תֹּאכַל חַיַּת הַשָּׂדֶה; כֵּן-תַּעֲשֶׂה לְכַרְמְךָ, לְזֵיתֶךָ.
שמות פרק כ"ג
מושג: שמיטת קרקעות- החקלאי רשאי לעבד את אדמותיו שש שנים ברציפות, ואילו בשנה השביעית הוא נדרש "לשמוט" את השדה ולאפשר לעניים לאכול ממנו.
טעמים: יציאה מהמרוץ החומרי והתחברות למימד הרוחני, לקיחת 'פסק- זמן', בטחון ב-ה', מנוחה לאדמה, ענווה, פשטות, שוויון כלכלי- נתינה לעניים.
2) שמיטת כספים
הקדמה פרונטלית- לפני הצגת הכרטיסיה-
לקבוצה: דמיינו שאתם חיים בתקופה המקראית. אתם עניים, חיים בדוחק. יש לכם משפחה גדולה, הרבה ילדים, הרבה פיות להאכיל, להלביש, להנעיל. לאחד מהילדים יש נכות קשה מלידה. אם- המשפחה מצליחה בקושי לטפל גם בו וגם בצרכי הבית השוטפים.
יש בבעלותכם שדה קטן שממנו אתם מתפרנסים בקושי רב.
לפני שנתיים לקחתם הלוואה גדולה מהשכן העשיר שלכם כדי לקנות עוד חלקת שדה קטנה ולהרחיב את מקורות הפרנסה. היבול בשדה החדש לא היה מוצלח, לא יכולתם להחזיר את ההלוואה, החוב גדל ותפח מאז, ואין ביכולתכם לשלם לשכן מהמעט שאתם מצליחים להשתכר. כעת, משהגיעה שנת השמיטה, אתם מודאגים מאד מכך שלא תוכלו לעבד את שדותיכם ולא תהיה לכם הכנסה כלל. מה יהיה?
הערה למנחה: המטרה בתרגיל- הדמיון היא לתאר סיטואציה ריאלית לתקופה ההיא שרלוונטית לשמיטה, ולברר איך זה השפיע על חיי הפרט. מה היתה המשמעות של השמיטה עבור האנשים העניים? אנו נכנס לנעליים שלהם ודרך כך נבין את העובדות ואיך שנת השמיטה היטיבה אתם.
לאחר הצגת הסיפור על המשפחה, יחשוף המנחה את הכרטיסיה:
כרטיסיה 2
מִקֵּץ שֶׁבַע-שָׁנִים, תַּעֲשֶׂה שְׁמִטָּה. וְזֶה, דְּבַר הַשְּׁמִטָּה–שָׁמוֹט כָּל-בַּעַל מַשֵּׁה יָדוֹ, אֲשֶׁר יַשֶּׁה בְּרֵעֵהוּ: לֹא-יִגֹּשׂ אֶת-רֵעֵהוּ וְאֶת-אָחִיו, כִּי-קָרָא שְׁמִטָּה לַיהוָה. וַאֲשֶׁר יִהְיֶה לְךָ אֶת-אָחִיךָ, תַּשְׁמֵט יָדֶךָ. אֶפֶס, כִּי לֹא יִהְיֶה-בְּךָ אֶבְיוֹן:
דברים פרק ט"ו
מושג: מצוות 'שמיטת כספים' או 'שמיטת חובות' היא חיוב ביהדות החל אחת לשבע שנים בסוף שנת השמיטה, כאשר על המלווה לוותר על חובות כספיים שהגיע מועד פירעונם והם לא נגבו. כלומר- כל החובות שזמן פירעונם חל לפני סוף שנת השביעית, נשמטים ביום האחרון של שנת השמיטה.
טעמים: הגנה וסעד לחלשים
אחד הטעמים הניתן לשמיטת הכספים הוא טעם סוציאלי. ישנם הרואים בשמיטת הכספים מצווה עם מטרה מרחיקת לכת של ביעור מוחלט של העוני. זאת בנוסף לשמיטת הקרקעות ומתנות עניים אחרות, כאשר מצוות שמיטת הכספים מספקת לעניים כסף ולא רק מזון. בנוסף, אפשר לראות בשמיטת הכספים רשת ביטחון המונעת מאדם להיכנס לחוב תמידי, בדומה להליך של פשיטת רגל.
בחברה המבוססת בעיקרה על החקלאות, לא היתה לאדם הכנסה בשנת השמיטה, וממילא לא היה לו כסף להחזיר את החוב שלקח. זו המשמעות של שנת השמיטה מההיבט של העוני: בשנת השמיטה על החברה לדאוג לכך שכל אחד יוכל לקיים את משפחתו.
אלמלא שמיטת החובות היו עלולים בעלי חוב רבים למצוא את עצמם במבוי סתום. משפחות רבות היו מצטרפות למעגל העוני. עבור בעלי חוב בתקופה ההיא שלא היו יכולים לשלם את חובם היתה רק אלטרנטיבה אחת: לשעבד את עצמם כעבדים. לכן מצוות שמיטת כספים היתה למעשה גלגל הצלה משמעותי עבורם.
אם נחזור למשפחה הדמיונית שלנו, משמעות הדבר שחרור מהחוב המכביד וסיכוי להישרדות כלכלית.
|
על צדק חברתי משלמים מחיר
חשוב להבין כי החברה הישראלית בימי המקרא הייתה חברה חקלאית. מכיוון שלא היו בתקופה זו האמצעים לשימור ושינוע כמויות גדולות של מזון, ולא היו להם אמצעי קיום אחרים מלבד החקלאות, ברור שחוק השמיטה היה קשה ביותר ותובעני, לפרט ולחברה. גם אלה שלא היו עניים שילמו מחיר כבד עבור השבתת החקלאות למשך שנה שלמה. לא כל שכן אלה שנדרשו לוותר על הכספים שהיו חייבים להם.
חשוב להדגיש!!
נקודה זו משמעותית כדי להבין עד כמה גבוה הציבה היהדות את הרף לגבי המחיר שחברה ופרטים מוכנים וצריכים לשלם עבור צדק חברתי.
חוק שמיטת ההלוואות הוא חוק חברתי שבא לצמצם את הפערים בין העשירים לעניים.
הערה:
למרות שכבר בימי קדם חוקקו 'מעקפים' שונים לשמיטה (היתר מכירה, פרוזבול- להרחבה ראה נספחים) ולמעשה השמיטה לא מתקיימת ככתובה, אנחנו מתבוננים היום בנושא השמיטה כחזון אוטופי, כאיזשהו אידיאל שהציבה היהדות לדרך שבה דברים צריכים להתנהל למען צדק חברתי. האתגר שאנו מציבים לעצמנו הוא לבדוק כיצד השמיטה רלוונטית לימינו. מהם הערכים העומדים בבסיסה ומהן הדרכים להגשימם במציאות של ימינו.
חלק 2
עבר והווה
א'- דיון קבוצתי
מה אומרים לנו הערכים האלה היום?
איך מתרגמים את עולם התוכן של השמיטה לעולם שלנו?
האם זה רלוונטי? כיצד?
ב'- קריאת המאמר – "תנוח, תחלק, תניח"- חלק א' (לגרסת הדפסה ראה נספחים)
ג'- דיון נוסף
האם אתם מסכימים עם האמירה של המאמר?
איך תוכלו אתם לפעול בהתאם לרוח המאמר? (תרומה לחברה, מעורבות, עשייה)
ד'- קריאת חלק ב' של המאמר (לגרסת הדפסה ראה נספחים).
סופו של המאמר מוביל לשאלת המעשה ולחלק השלישי בפעילות:
חלק 3
מה עושים?
לקבוצה: המאמר מדבר על מקומה של המדינה. בואו נחשוב עלינו כפרטים.
למרות שאתם תלמידים ועדיין לא לוקחים חלק במרוץ הכלכלי עצמו, אתם נמצאים בעמדה חשובה שבה אתם יכולים להשפיע.
אפשר לקחת את שנת השמיטה כהזדמנות לעשות שני דברים:
- "שמיטה רוחנית"– שנת השמיטה כפסק זמן מהמרוץ, זמן לעצור ולהתמקד ברוחני, להתנתק מהחומריות, לעשות חשבון נפש חברתי, להתחבר לערכים החברתיים.
- "שמיטה ערכית"– להתחבר לאידיאה של שנת השמיטה ולמצוא כיוונים לעשייה חברתית לצמצום הפערים החברתיים ולמתן הזדמנות להתחיל מחדש.
פעילות בקבוצות קטנות
- על כל קבוצה לדון בשאלה- איזו עשייה חברתית אני רוצה לקחת על עצמי בשנת השמיטה? בקבוצה יעלו מגוון רעיונות. (מה מתאים לי? מה אני יכול? מה מעניין אותי? קרוב אלי? חשוב לי?)
- בתום הדיון- כל משתתף מקבל פתק ומכשיר כתיבה. כל משתתף כותב על הפתק את העשייה החברתית שבחר לעצמו ואת שמו.
- התכנסות במליאה: כל משתתף מציג את הפתק שכתב ומדביקים אותו על הלוח (למנחה: כדאי לקבץ יחד נושאים משותפים ודומים).
על הלוח מתקבלת תמונה קבוצתית- אלו תחומים של עשייה זכו ליותר ייצוג, ואלו פחות? האם יש כיוון מרכזי? מדוע?
סיכום
קטע הקראה קצר לקינוח-
מעשים של ממש
חסיד אחד ,שהיה מתלמידיו של הרבי מבריסק, בא אחרי שנים לבקר את רבו.
שאל הרבי: "מה מעשיך?"
"השבח לאל", השיב לו, "אני בריא ושמח בחלקי, עוסק במסחר ומצליח."
המשיך הרבי בשיחתם ואחרי דקות אחדות שב ושאלו : "מה מעשיך?"
"ברוך השם, אני רואה ברכה במעשי ידי," השיב החסיד.
לא חלפה שעה קלה והרבי שב ושאל אותו: "מה מעשיך?"
תמה החסיד ואמר: "רבי,זו פעם שלישית שאתה שואל אותי אותה שאלה, והן כבר השבתי לך עליה."
" צר לי," אמר לו הרבי, "לא השבת לי עליה. אני שואל אותך מה מעשיך ואתה מספר לי על בריאותך, עיסוקך במסחר והצלחתך. אלה אינם מעשיך אלא פרי מעשיו של בורא עולם למענך, ואילו אני שואל אותך על מעשיך אתה : האם נותן אתה צדקה? האם אתה תומך באלמנות וביתומים? האם ביתך פתוח לעניים ולקשי יום?"
נספחים
כרטיס משימה 1
שמיטת קרקעות
וְשֵׁשׁ שָׁנִים, תִּזְרַע אֶת-אַרְצֶךָ; וְאָסַפְתָּ, אֶת-תְּבוּאָתָהּ. וְהַשְּׁבִיעִת תִּשְׁמְטֶנָּה וּנְטַשְׁתָּהּ, וְאָכְלוּ אֶבְיֹנֵי עַמֶּךָ, וְיִתְרָם, תֹּאכַל חַיַּת הַשָּׂדֶה; כֵּן-תַּעֲשֶׂה לְכַרְמְךָ, לְזֵיתֶךָ. שמות פרק כ"ג
- מנו חמישה טעמים למצווה זו.
- אלו רווחים היא מביאה לאדם ולחברה?
- אלו מחירים משלמים עליה היחיד והחברה?
כרטיס משימה 2
שמיטת כספים
מִקֵּץ שֶׁבַע-שָׁנִים, תַּעֲשֶׂה שְׁמִטָּה. וְזֶה, דְּבַר הַשְּׁמִטָּה–שָׁמוֹט כָּל-בַּעַל מַשֵּׁה יָדוֹ, אֲשֶׁר יַשֶּׁה בְּרֵעֵהוּ: לֹא-יִגֹּשׂ אֶת-רֵעֵהוּ וְאֶת-אָחִיו, כִּי-קָרָא שְׁמִטָּה לַיהוָה. וַאֲשֶׁר יִהְיֶה לְךָ אֶת-אָחִיךָ, תַּשְׁמֵט יָדֶךָ. אֶפֶס, כִּי לֹא יִהְיֶה-בְּךָ אֶבְיוֹן: דברים פרק ט"ו
- מהי שמיטת כספים?
- מנו שלוש מטרות ערכיות חברתיות שהיא נועדה להשיג.
- מהם המחירים שמשלמים הפרט והחברה בדרך להשגת המטרות?
כרטיס משימה 3
היתר מכירה- ביטול שמיטת הקרקעות
הרב קוק, אגרת השמיטה: "מצד עקת המצב טרחו גדולי ישראל.. הגדולים חביבי האומה ואוהביה מנפשם, להסכים להיכנס בהיתר בפירצה דחוקה, למצוא נתיב צר על פי דרכה של תורה לקיום היישוב החביב, כחוק לישראל להורות כזאת במקום דחק עצום ורב, על ידי סדר ההפקעה שעל-ידי המכירה הנהוגה".
נסו למנות את השיקולים שהנחו את החכמים שתיקנו את 'היתר המכירה' בימי העליות לארץ- ישראל וחידוש החקלאות היהודית בה.
אלו ערכים נפגעים מהיתר המכירה?
על מי הוא נועד להגן? אלו ערכים חברתיים עומדים מאחורי ההיתר?
כרטיס משימה 4
פרוזבול- ביטול שמיטת החובות
"והלל התקין פרוזבול מפני תיקון עולם. תנן התם: פרוסבול אינו משמט, זה אחד מן הדברים שהתקין הלל הזקן, שראה את העם שנמנעו מלהלוות זה את זה… עמד והתקין פרוזבול; וזהו גופו של פרוזבול: מוסרני לכם פלוני דיינין שבמקום פלוני, שכל חוב שיש לי אצל פלוני שאגבה כל זמן שארצה, והדיינים חותמים למטה או העדים". משנה ממסכת שביעית
1- מדוע תיקן הלל הזקן את הפרוזבול? על מי הוא נועד להגן?
2- האם לדעתכם התקנה של הלל הזקן מקדמת שוויון וצדק חברתי?
3- מהם הרווחים ומהם המחירים, לפרט ולחברה?
שמיטת קרקעות
וְשֵׁשׁ שָׁנִים, תִּזְרַע אֶת-אַרְצֶךָ; וְאָסַפְתָּ, אֶת-תְּבוּאָתָהּ. וְהַשְּׁבִיעִת תִּשְׁמְטֶנָּה וּנְטַשְׁתָּהּ, וְאָכְלוּ אֶבְיֹנֵי עַמֶּךָ, וְיִתְרָם, תֹּאכַל חַיַּת הַשָּׂדֶה; כֵּן-תַּעֲשֶׂה לְכַרְמְךָ, לְזֵיתֶךָ.
שמות כ"ג
שמיטת כספים
מִקֵּץ שֶׁבַע-שָׁנִים, תַּעֲשֶׂה שְׁמִטָּה. וְזֶה דְּבַר הַשְּׁמִטָּה–שָׁמוֹט כָּל-בַּעַל מַשֵּׁה יָדוֹ, אֲשֶׁר יַשֶּׁה בְּרֵעֵהוּ: לֹא-יִגֹּשׂ אֶת-רֵעֵהוּ וְאֶת-אָחִיו, כִּי-קָרָא שְׁמִטָּה לַיהוָה. וַאֲשֶׁר יִהְיֶה לְךָ אֶת-אָחִיךָ, תַּשְׁמֵט יָדֶךָ. אֶפֶס, כִּי לֹא יִהְיֶה-בְּךָ אֶבְיוֹן:
דברים פרק ט"ו
מתוך– "תנוח, תחלק, תניח"
מאת אבי שגיא וידידיה שטרן
פורסם בעיתון "הארץ" 26-9-07
חלק א
חברה שמאמצת את הרכוש ככלי הערכה חד-ממדי מסתכנת באובדן צלמה. השמיטה היא גורם מאזן: שש שנים תעבוד, תצבור, תנצל; בשנה השביעית תצמצם את עצמך – ובכך תיצור מרווח לנוכחות אנושית של האחר, חלש או מוחלש
השמיטה הישראלית היא חוויה מדכאת של החמצת רגע חסד פוטנציאלי בחיינו הלאומיים. הרעיון המקראי נהפך לזירת קרב נוספת בין פוסקי הלכה, זה באיסורו וזה בהיתרו, בלי שייתנו דעתם לאידיאה הנאצלת, המוטלת מדממת לפתחה של המדינה היהודית. שורת הנפגעים ארוכה: הדת, שמידרדרת לחוסר רלוונטיות ואף גרוע מכך; המדינה, שמאבדת הזדמנות להתהדר בגלימה יהודית מוסרית מפוארת ומתקנת עולם; החקלאות היהודית, שאגרוף האיסור ההלכתי מכה בבטנה הצמוקה והשדופה; וכלל האזרחים, שחמישית מהם עניים, שייאלצו לשלם מחיר מופקע על מצרכי יסוד, דווקא בשנת השמיטה. בתלמוד נאמר, "לא חרבה ירושלים אלא על שדנו בה דין תורה", קרי: על שהדין הפורמלי השתלט על החוויה הדתית-החברתית ורוקן אותה מתוכן. בכאב גדול יש להודות, שהפער הבלתי נתפש בין רוחה של השמיטה לבין דרך מימושה בתשס"ח מעורר חשש דתי בדבר עתיד ירושלים.
המקרא מצווה: "ושש שנים תזרע את ארצך ואספת את-תבואתה. והשביעת תשמטנה ונטשתה, ואכלו אביני עמך, ויתרם, תאכל חית השדה" (שמות, כ"ג, י'-י"א). לאחר שש שנות עבודה, שתכליתה להפיק מהרכוש את המרב הכלכלי, היהודי נדרש לחדול. השדה שעמל ויגע בו – לא ייעדר ויוזנח; הכרם שעזק וסיקל – לא יזמר ויתנוון; הגינה ששובב בה את נפשו – תעלה שמיר ושית. לא זו אף זו: עליו להניח את תנובת אדמתו הפקר לכל אדם וחיה. ההיבט החשוב ביותר של בעלות על נכס – השימוש בו – מושעה לתקופה ארוכה. אכן, הדרישה לשמוט ולנטוש נוגדת את האופי האנושי. יש לה השלכות חינוכיות מרחיקות לכת במישור האישי-הקיומי וגם במישור החברתי, המדיני והדתי.
כיצד נמדד ערכו של אדם? גבריאל מרסל, הפילוסוף הצרפתי, עמד על כך שבני אדם משיבים על השאלה "מי הם?" כאילו נשאלו "מה יש להם?" הקניין שאדם צובר ממלא את הווייתו; האדם ורכושו חד הם. כסף ורכוש קוצבים את ערכנו בעיני עצמנו ובעיני זולתנו. עמנואל לוינס העיר, שמצב אנושי זה מדרבן אותנו להשתלט על האחר ו"למחוק" את פניו. על רקע זה נדרשת, ממש מתחייבת, שנת שמיטה. היא מחוררת את הבלון הרכושני שתפח ומעמידה אותנו מחוץ לקנייננו, בשורה אחת עם אחרים שרכושם גדול או קטן משלנו. השמיטה מלמדת, שהאדם אינו מה שיש לו, אלא מה שהינו. היא מאלצת אותנו לנכוח בהווייתנו הפנימית, ולא בהווייתנו הרכושית.
בצד המסר הקיומי, עולה גם מסר חברתי. המקרא אינו דורש חלוקה מחדש של העושר מדי שבע שנים ושוויון מלא. לו כך היה, החיים הכלכליים היו מתנוונים, בהעדר תמריצים אישיים. אבל חברה שמאמצת לה את הרכוש ככלי הערכה חד-ממדי מסתכנת באובדן צלמה. השמיטה היא גורם מאזן. שש שנים תעבוד, תצבור, תנצל; בשנה השביעית תנוח, תחלק, תניח. אינך נדרש לוותר על קניינך, אך עליך ללמוד להתנתק ממנו ובכך למתן דחפים קפיטליסטיים חסרי מעצורים. האדם נדרש לפעול בניגוד לטבעו ולצמצם את עצמו ובכך ליצור מרווח לנוכחות אנושית של האחר, חלש או מוחלש.
בישראל המופרטת, הגלובלית ורבת הפערים, השמיטה היא סימן קריאה הכרחי. יש לנו, באמתחתנו הלאומית, תרופה מוכנה לשיקום הסולידריות הבין-אישית שהתרופפה. במובן זה, השמיטה היא מרכיב בחוסן הלאומי.
קשה שלא להתרשם מעמקות האידיאה, הנעה בזהירות בין הרצון לשמר את רכושו של האדם לרצון שלא לראות ברכוש חזות הכל. השמיטה היא קריאה לביצור בועה בזמן, שבה העשייה הכלכלית אמורה להגיע לרגיעה, שמטפחת חמלה, רחמים ואף שותפות בין כל החולקים את פני האדמה, כולל חיית השדה. בשנה השמינית המרוץ יימשך, מכיוון שהאנושות זקוקה לו, אך האידיאה וזיכרונה יחלחלו אל מחוץ לשנת השבתון, אל שש שנות הקדחתנות היצרנית.
חלק ב
אם נשכיל להבין שהשמיטה אינה סעיף בהלכות כשרות, אלא הזדמנות לתיקון שגיאות והפרזות אישיות, חברתיות ולאומיות שנצברו בשש שנות המעשה, נוכל להיפתח, למשל, לרעיונות הבאים: אחת לשבע שנים ייבנה תקציב המדינה באופן שיהיה נדיב מהמקובל כלפי החלשים. אפשר לחשוב על הגדלה מדודה של תשלומי העברה לנזקקים; על סבסוד מוצרי יסוד; על מיקוד לאומי למלחמה בעוני ועוד ("ואכלו אביוני עמך"). המדינה תשאף לייעד מדיניות כלכלית-חברתית שתנקוב במידת הפער המקסימלי בין העשירונים השונים שיש להגיע אליו אחת לשבע שנים, מתוך מגמה לשמר אופי של מדינת רווחה.
בשמיטה תוקדש תשומת לב ציבורית – בחינוך, בתקשורת, בפוליטיקה – לא רק לייצור, לעבודה ולמרוץ אל העושר, אלא גם לאיכות החיים, למשמעותם, לרובדי העומק של המסע האנושי. אפשר לצפות לתיקון עולם יהודי עכשווי, שיוביל להכרזה על ריכוז מאמץ, במסגרת שבתון לאומי, לטובת דיון על איכות החיים ולא רק על רמת החיים ("ובשביעית תשמטנה ונטשתה"). ועוד: בעולם מתחמם, מזדהם ומתכלה, כדאי להקדיש את השנה השביעית לפעולות חינוכיות ומעשיות, שתכליתן העלאת המודעות לחיוניות של שמירת הסביבה ("שנת שבתון יהיה לארץ"). כל הערכים הללו, ששנת השמיטה יכולה להגן עליהם, מבטאים רוח דתית מובהקת. ממילא יתקיים בשמיטה המחודשת הפסוק "ובשנה השביעית… שבת לה'".
בשנת השמיטה תשס"ח הדת שומטת את אחיזתה במציאות; המדינה שומטת את אופייה היהודי הייחודי; החברה שומטת את אחריותה לצדק חלוקתי מינימלי. נדרשת קואליציה אגרסיווית שתאגד כוחות חברתיים, מוסריים, תרבותיים, דתיים ולאומיים במדינה היהודית והדמוקרטית, לטובת החייאת אידיאת השמיטה. הבו לנו מנהיג דתי או אחר שיעשה מעשה הלל הזקן.
קישור לכתבה המלאה
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=907264&contrassID=2&subContrassID=2&sbSubContrassID=0
הרחבה למנחה
היתר מכירה
'היתר המכירה' הנו הסדר שנועד להתיר ולאפשר לחקלאי היהודי לעבד את שדהו בארץ בשנת השמיטה, לאחר שזו נמכרת לגוי לפני תחילת שנת השמיטה. האדמה נמכרת לגוי לפני ראש השנה של שנת השבע, ואז הקרקע נחשבת לאדמת נכרי, ומותר לעבד אותה בשמיטה במגבלות מסוימות. לאחר השמיטה האדמה חוזרת לבעליה היהודיים.
רקע:
עם התחדשות ההתיישבות היהודית בארץ ישראל, התעורר הצורך להתמודד עם ציוויי שנת השמיטה. בשנת תרמ"ב (1882), התקיימו רק פתח תקווה, מוצא ובית הספר החקלאי מקווה ישראל והם שמרו את השמיטה על ידי הימנעות מכל עבודות חקלאיות. עם הגידול במספר המושבות, לקראת השמיטה בשנת תרמ"ט (1889), החל לחץ מצד חלק מחקלאי ארץ ישראל אשר חששו ששמירת השמיטה תשאיר אותם ללא מקור פרנסה. בעקבות זאת, התכנס דיון של רבני חובבי ציון בדיון האם ניתן להפקיע את קדושת הקרקע למשך שנת השמיטה. למרות שראש רבני חובבי ציון, הנצי"ב מוולוז'ין, התנגד להיתר, גייס הרב שמואל מוהליבר את רבי יהושע מקוטנא ואת הרב שמואל זאנוויל מוורשא והם פרסמו את ההיתר בתמיכת הרב יצחק אלחנן ספקטור, שנחשב ראש כל בני הגולה (=פוסק לכל הדור). ההיתר הוביל לויכוח חריף בין תומכיו למתנגדיו. בראש המתנגדים עמדו הרבנים האשכנזיים של ירושלים, בעוד הרבנים הספרדיים, ובהם הרב חיים משה אלישר והרב רפאל מאיר פאניג'ל, תמכו בהיתר.
בשתי השמיטות הבאות, הפולמוס שכך ורבני ירושלים, הרב דיסקין והרב שמואל סלנט הביעו תמיכה בעל פה בהיתר.
כשעלה הראי"ה קוק לארץ, סמך גם הרב קוק ידיו על ההיתר, בגלל המצוקה הגדולה של היישוב החדש אשר פרנסתו הייתה תלויה בחקלאות. נוהג זה נמשך מאז בכל שנות השמיטה עד היום, על ידי הרבנות הראשית לישראל. כיום רוב היישובים החקלאיים בארץ ישראל משתמשים בהיתר המכירה, אך רוב החרדים אינם סומכים על ההיתר ומעדיפים לקנות בשנת השמיטה תוצרת חקלאית מערבים או מחו"ל. חלק מהיישובים החקלאיים הדתיים אימצו את "אוצר בית דין" כפתרון.
מכירת הקרקעות לגוי נעשית במרוכז על ידי הרבנות הראשית לישראל. הישוב או החקלאי מעביר לרבנות כתב הרשאה, המרשה ומסמיך את הרבנים למכור את הקרקע לגוי.
הנושא נתון במחלוקת קשה וסוערת בין הפוסקים החל בחידוש הישוב היהודי בימינו, ועד היום.
בסוף שנת 2007 תשס"ז לקראת שנת שמיטה שחלה בתשס"ח דווח כי המדינה מכרה על פי היתר המכירה את כל קרקעות המושבים, הקיבוצים והחקלאים בישראל – כ-1.75 מיליון דונם, ב-70 מיליארד ש"ח לידי אל"מ במיל' חאמדה גאנם.
פרוזבול
לפי התורה, פוקעים כל החובות ביום האחרון של שנת השמיטה.
דבר זה גרם לכך שאנשים נמנעו מלתת הלוואות, והעניים שהיו זקוקים להלוואות לא יכלו לקבלן.
בגלל מצב זה וכדי למנוע אסון חברתי- כלכלי, תיקן הילל הזקן את הפרוזבול: שטר שאדם נותן אותו לבית הדין, ובית הדין גובה עבורו את החובות מן הלווים.
הדין של פקיעת החובות לא חל על חובות ציבוריים, ותקנת הלל נשענת על כך, כשעיקרה הפיכת כל חוב לחוב ציבורי שבית הדין אחראי לו, ולכן הוא אינו נשמט.
