יין ישן בקנקן חדש: יישוב סכסוכים דיגיטליים / חנן מנדל
 

מפגשים בין אישיים מסוגים חדשים בעולם המקוון הביאו להופעת סוגים חדשים של סכסוכים, אבל גם לפיתוח כלים מתקדמים ליישוב סכסוכים. הכלים אמנם חדישים, אך הם מבוססים על עקרונות עתיקים, שמצויים כבר בתורת יישוב הסכסוכים במשפט העברי

הליכים חלופיים ליישוב סכסוכים קיימים למעשה עוד לפני הופעת בתי המשפט של המדינה. בוררות היא תופעה חברתית ותיקה, עוד מהתקופה השבטית, וכך גם גישור. ההליכים החלופיים הפכו לכאלו רק לאחר שהמדינות, בתהליך איטי, החליטו לתת את שירותי יישוב הסכסוכים בעצמן. הליכי יישוב הסכסוכים השונים – בבית המשפט ומחוץ לו – עוברים שינויים מהותיים כאשר מופיעים מוסדות חברתיים חדשים, תפיסות חדשות, וגם טכנולוגיות חדשות. אחת המהפכות המשמעותיות שעוברות על הליכים אלו במאה ה־21 היא המהפכה הדיגיטלית והמקוונת. האינטרנט הביא ליצירת מפגשים אנושיים רחבים ושונים, והשימוש בכלי מידע דיגיטלי מביא גם לסכסוכים חדשים אולם גם להזדמנויות חדשות לפתור סכסוכים. לתחום הזה, של יישוב סכסוכים דיגיטלי ומקוון, מקובל לקרוא ODR (Online Dispute Resulotion) או Digital Justice.[1]

במסגרת תחום זה ניתן למצוא הליכים מוכרים כמו גישור ובוררות שעושים שימוש בטכנולוגיות שמייעלות את השימוש בהם. במקביל, בתחום זה נולדים גם כלים חדשים, שרק הטכנולוגיה הדיגיטלית אִפשרה את קיומם, כמו מערכות ממוחשבות לניהול משא ומתן ומערכות להכרעה דיגיטלית. בכלים אלו משתמשים גורמים פרטיים, אך גם גופים ממשלתיים ואפילו מערכת בתי המשפט עצמה.

מרתק לראות כי יסודות בתורת יישוב הסכסוכים במשפט העברי, בהלכה, מופיעים גם בכלי יישוב הסכסוכים המתקדמים הללו. לצורך כך נעמוד על שלושה יסודות מרכזיים שעולים בהליכים הדיגיטליים בימינו, ונראה את היחס אליהם בתורתנו.

מניעה מוקדמת של סכסוכים

מספר סוגיות הלכתיות עוסקות בחובה למנוע סכסוכים מראש. המצווה הדורשת מאדם לסייע לאחר שנקלע למצוקה ("עזוב תעזוב עִמו") מופיעה בספר דברים כלפי חבר, ובספר שמות כלפי אויב. הרמב"ן מסביר כי החובה כלפי האויב מקורה ברצון למנוע הופעת סכסוך המבוסס על השנאה בין האנשים: "וזכור האחווה ותשכח השנאה".[2] המדרש מרחיב את התהליך: "כי כשיראה האויב כי באת ועזרת לו, יאמר בלבו אני אמרתי כי זה אויבי? חס וחלילה! אם היה אויבי, לא היה עוזר לי. אבל הוא אוהבי ואני אויבו בחינם, אלך ואפייסנו".[3]

הליכים מקוונים ליישוב סכסוכים משתמשים בכלים מגוונים שמטרתן למנוע את הסכסוך לפני יצירתו ולפני הסלמתו. כלים אלו, שמטרתם לטפל בתקופה המכונה Pre-Dispute, הפכו אפשריים באמצעות טכנולוגיות המידע המתקדמות. כדוגמה לשימוש בטכנולוגיות המידע למניעת סכסוכים ניתן לראות את מערכת דירוג המוכרים והקונים של eBay. מערכת זו – שאוספת ומציגה את דעתם של הצדדים לעסקאות הנעשות באמצעות האתר – הביאה, לפי דיווחיה של החברה, לירידה משמעותית בכמות הסכסוכים שנוצרים בין מוכרים לקונים באתר. מאחר שהמוכרים מודעים למשמעות של ירידה בדירוגם הם מוכנים להתפשר יותר, ודואגים לשביעות רצון של לקוחותיהם. כיום, באתרים רבים בעולם המקוון מצויים כלי דירוג כאלו, שאחת מהמטרות המרכזיות שלהם הן מניעת סכסוכים מראש.

גם מערכות דיגיטליות של פיקוח ובקרה הפכו להיות כלים למניעת סכסוכים. מחקרים הראו כי הצבת מצלמות באזורים ציבוריים מביאה לירידה בכמות האלימות, ומערכות גיאוגרפיות דיגיטליות לתכנון ובנייה מביאות לשקיפות וליתר הבנה של התושבים באשר לסביבת החיים הצפויה להם. גם בתוך בתי המשפט מופעלים כיום כלים שמטרתם למנוע מראש את הדיון המשפטי היקר, הארוך והעימותי ברובו, כלים שנעשו רלוונטיים יותר רק בימינו. לדוגמה, הליכים דיגיטליים לגילוי מוקדם (e-Discovery) מיועדים להביא לחשיפת מירב המידע שיש בידי הצדדים מראש, לפני תחילת עיקר ההליך הדיוני, מתוך הבנה שחשיפה זו תביא למניעת הסכסוך או לפחות לצמצומו.

תכנון סכסוכים

במחצית השנייה של המאה העשרים החלה כתיבה רבה בתחום של יישוב סכסוכים, שבתוכה זרם אחד להבנת תופעה זו, שנקרא DSD – Dispute Systems Design. בין העקרונות המנחים זרם זה הייתה התפיסה שסכסוכים שונים דורשים הליכים שונים. יתרה מכך, הליכי יישוב הסכסוכים דורשים תכנון מתמיד ושוטף שלהם, ועדכון ההליך בהתאם לתוצאות של הליכים קודמים. אין הליך אחד אופטימלי ליישוב הסכסוך, ואנו חייבים להמשיך ולשכלל את ההליכים שבידינו כדי להגיע לפתרונות מוצלחים יותר. הרעיון המרכזי הוא התכנון: יש צורך להשקיע זמן ומאמץ בתכנון של פרוצדורות שונות, מיוחדות ומתאימות ליישוב סכסוכים.[4]

בסוגיה הנדונה בבבלי, שבה מתאר רב אשי את גישתו ליחס בין דין (הכרעה בבית הדין לפי כללי המשפט) לבין פשרה, מתואר מצב של "שתי ספינות עוברות בנהר ופגעו זה בזה".[5] כדי למנוע כאוס – "שתיהן טובעות" – מוצגת אפשרות הדין "תידחה שאינה טעונה מפני טעונה … תידחה קרובה מפני שאינה קרובה". אולם אם אין אפשרות ליישום הכלל הרגיל – "היו שתיהן קרובות שתיהן רחוקות" אז מצווה הדיין: "הטל פשרה ביניהן". ומהי הפשרה הנדונה? "ומעלות שכר זו לזו" – כלומר, בין הספינות מתנהל הליך תמחור שבו הן מבטאות את האינטרס המדויק והכלכלי שלהם במעבר, ובהתאם לכך אחת עוברת ראשונה. זו דוגמה מצוינת לתכנון הליך ליישוב סכסוכים: במקום הליך מייגע שבו כל צד ינסה להראות בבין הדין כיצד הוא יותר חשוב ("ספינה טעונה") או היה ראשון בתור ("ספינה קרובה"), ובכך יבטא בעיקר את העמדות האישיות שלו לגבי הסכסוך ולגבי מקומו בעולם, יתנהל הליך תמחור פשוט וזול, שבאמצעותו יוכלו הצדדים להכריע בסכסוך.

המעניין הוא שחובה זו מוטלת על הדיין – כלומר הכלי החדש ליישוב הסכסוך אינו מתבצע מחוץ לבית המשפט, אלא בתוכו. ה'תורת חיים' הסביר את המנגנון כך: "שמוטל על הדיין לשער כמה שכר תעלה אחת לחברתה כדי שתדחה ואם תתרצה אחת מהן ליטול השכר הרי טוב ואם לאו יטיל גורל ביניהם".[6] הדיין הוא זה שמבצע את ההליך המורכב, שכולל הצעת מחיר שמשער הדיין, והטלת גורל במידה ולא יתאפשר המשא ומתן הישיר.

רעיונות תנועת ה־DSD מיושמים היטב במנגנוני יישוב סכסוכים דיגיטליים ומקוונים. ניתן לראות בהם שינויי עיצוב תדירים והתאמה מרבית לשדה הסכסוך, כמו גם חידוש דפוסי פעולה והתנתקות מהגדרות קודמות של סוגי סכסוך. בין השאר, במנגנון יישוב הסכסוכים UDRP (Uniform Domain Dispute Resolution Policy) שהקים הארגון השולט בהקצאת שמות המתחם באינטרנט (ICAAN – הגוף שהכי קרוב להגדרת 'ממשלת הרשת') נוכל לראות יישום של תפיסות אלו. ההליך דומה מאוד לבוררות אבל שונה ממנה במספר עקרונות יסוד, בכללם יכולת של מתלונן לכפות על הצדדים להסכם שימוש במנגנון, וביישום של נורמות שקבע הארגון לגבי חלוקת שמות המתחם. הוא גם מתעדכן באופן תדיר, ולצורך התאמה לסוגי הקצאות המתחמים החדשים נוצרו בו הליכי משנה רבים, ששונים מההליך המרכזי.

יש לציין כי המנגנונים אינם בנויים ליישוב הסכסוך לפי השערת המיישב בלבד, אלא מבוססים על כללים משפטיים. במעבר לתכנון מקומי ומתמיד של הליכי יישוב הסכסוך, אין משום דרישה למשפט פוסטמודרני, שאינו מבוסס על 'אמת' אחת. גם הליכים מקוריים ליישוב סכסוכים שמעוצבים לפי הצורך המתחדש, מבוססים על עקרונות ערכיים ועושים בהם שימוש. עקרון זה משתקף בדבריו של הרב קוק:

אל תגעו, אדונים היקרים, בקדושת המשפט כי המשפט לאלוקים הוא. כשם שאנו ממתיקים את מרירותם של חוקי הטבע, שלפעמים הם חזקים יותר מכוחותינו, לא ע"י העברתם מן העולם, שלא נוכל ולא נחפוץ בזה, כי אם ע"י תיקונים מלאכותיים המכשירים אותנו להינות מטובם על פי אותה המידה המתאמת למצבנו, כך אנו משתדלים בכל עת הצורך – כשיש אפשרות לדבר – להיכנס לפשרה, על פי רצונם של בעלי הדין. בייחוד במקום שמידת המשפט היא חריפה יותר מדאי לאיזה צד, ומכל שכן כמו שיזדמן גם זה כשהיא כבדה על שני הצדדים גם יחד … אבל חלילה לנו לבעוט בשביל זה במשפט שלנו…[7]

הסדרת הדיאלוג

הדרך שבה מדברים צדדים לסכסוך אחד עם השני משמעותית. באקלים של עימות, אמירות מתפרשות כמשמעותיות יותר ממה שהן. לרגשות הנוצרים יש נטייה להסלים את הסכסוך ולהרחיקו מפתרון. חכמים לא היססו להגדיר מצב כזה "מחלוקת בבית דין – חורבן העולם".[8] מנגד, לדיאלוג מכבד ורגיש יש סיכוי להוביל את הצדדים לדרך טובה יותר. לעיתים מחוות קטנות יכולות ליצור את האווירה הנכונה, ולעיתים אנו נדרשים לפעולות משמעותיות יותר, דוגמת הפעולות המיוחסות לאהרן הכהן בסיפור המפורסם:

שני בני אדם שעשו מריבה זה בזה. הלך אהרן וישב אצל אחד מהן, אומר לו: בני, ראה חברך מה שהוא עושה, היה מטרף על לבו וקורע את בגדיו וחונק את עצמו, ואומר היאך אשא עיני ואראה חברי, בושתי הימנו, שאני הוא שסרחתי. היה יושב אצלו עד שמסיר קנאה מלבו. ואח"כ הולך אל חברו, אומר לו: בני, רואה חברך מהו עושה? היה מטריף על לבו, וקורע בגדיו, וחונק את עצמו, ואומר היאך אשא עיני ואראה את חברי? בושתי הימנו, שאני הוא שסרחתי עליו. והוא יושב עד שמסיר קנאה מלבו. וכשפוגעין זה בזה, גופפין ונושקין זה את זה.[9]

מערכות מתקדמות ליישוב סכסוכים מנסות להסדיר את הדיאלוג בין הצדדים. אתרי מדיה חברתית כמו פייסבוק משקיעים הון רב בבניית מערכות אנושיות ודיגיטליות שמזהות תוכן פוגעני וחוסמות אותו. אתרי מסחר מקוון מעדיפים להבנות את הדיאלוג בין מוכר לקונה בצורה ממוכנת: אינך יכול לשלוח לצד השני הודעה מנוסחת בעצמך, שיכולה להכיל ביטויים קשים ולהביא להחרפת הסכסוך, אלא לבחור בין אפשרויות של כשלים שונים שנצפו במהלך העסקאות השונות באתר, ומנוסחות בצורה אובייקטיבית ורגועה. גם התגובות להודעה מנוסחות במקרים רבים מראש. אתרים מסוימים אף מציעים למוכרים כלים לניהול תגובות מראש: למשל, אם עלות המוצר שהקונה טען שהגיע שבור היא עד סכום מסוים, או שהמוצר הוא מסוג מסוים, המערכת תשלח תגובה מוכנה מראש שמרגיעה את הקונה, מציעה לו החזר כספי מיידי, ומאפשרת לו להזמין את המוצר או מוצר דומה שוב.

הניסיון להסדיר דיאלוג חיובי הוא גם חלק מרצון להפוך את ניהול הסכסוך לרציונלי יותר.[10] הניתוק מזהותם של הצדדים אינו תמיד אפשרי ואף אינו נדרש, אולם תרבויות שונות ניסו בדרכים מגוונות לטפל בבעיה זו, ונראה כי בעולם המקוון פתרון להכוונת הדיאלוג לכיוונים חיוביים חשוב מתמיד.

יין ישן בקנקן חדש

אין להכחיש כי הטכנולוגיות מביאות גם לתופעות שליליות. השדה המקוון הוא מקור לעוולות חדשות, למפגשים לא נעימים ואף אלימים בין אנשים. עצם הופעת תחום המסחר המקוון הולידה סכסוכים חדשים שמקורם באי ההכרות בין הצדדים לעסקה, בשונות תרבותית ובמרחק פיזי. טכנולוגיות שאוספות מידע על אנשים מעלות סיכון לפגיעה בפרטיות ולעודף כוח מצד השלטון. מול תופעות אלו העולם המקוון מביא, לדעתי, יתרונות משמעותיים. מאזן היתרונות והחסרונות הוא מורכב, וקשה גם לחזותו מראש. עם זאת, אני חושב שדבריו של ריי קורצוויל, מההוגים הבולטים בתחום המהפכה הדיגיטלית, נכונים גם כאן:

עד עצם היום הזה אני מאמין באמונה שלמה בעיקרון הבסיסי הזה: יהיו הקשיים הניצבים בפנינו אשר יהיו – תקלות עסקיות, בעיות בריאות, תסבוכת ביחסים אישיים, שלא לדבר על האתגרים המדעיים, החברתיים והתרבותיים הגדולים של דורנו – תמיד יהיה רעיון שיאפשר לנו לגבור עליהם.[11]

יתרה מזאת, עיסוק בתוצאות של הטכנולוגיות המודרניות, הקנקן החדש, אינו יכול להתעלם מהערכים ומהעקרונות שביין הישן, בתפיסות היסוד שלנו על הדרך להתנהל בעולם.

סקרנו את התופעות השונות שמתרחשות בתחום יישוב הסכסוכים המקוונים בימינו, וראינו את הקשר שלהם ליסודות מתורת יישוב הסכסוכים היהודית. ראו נא עתה את יופיה של תורתנו: גם כאשר העולם משתנה ללא הכר, גם כאשר מתפתחות טכנולוגיות שלא שיערום רבותינו, מתאימה היא לחיים. דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום.

[1] לספר חדש ומרתק העוסק בנושאים אלו ראו:  Ethan Katsh and Orna Rabinovich-Einy, Digital Justice: Technology and the Internet of Disputes (2017).

[2] פירוש הרמב"ן לתורה, דברים ד, כב.

[3] מדרש אגדה, שמות כג. מקורות נוספים לעניין זה ראו אצל מיכל רונס (עורכת), סכסוכים ויישובם במקורות היהדות (התוכנית לניהול ויישוב סכסוכים ומו"מ, אוניברסיטת בר אילן, התשס"ח).

[4] ראו למשל: William Ury, Jeanne M. Brett, and Stephan B. Goldberg, Getting Disputes Resolved: Design Systems to Cut the Costs of Conflict (1993); Cathy Costantino and Christina Sickles-Merchant, Designing Conflict Management Systems (1996).

[5] בבלי, סנהדרין לב ע"ב.

[6] תורת חיים (הרב אברהם חיים שור, מגדולי רבני גליציה, המאה ה־17), סנהדרין לב ע"ב.

[7] אגרות הראי"ה א, קעו.

[8] מסכת דרך ארץ ז, לז.

[9] אבות דרבי נתן יב, ג.

[10] מיכל אלברשטין, "על כשלים, רציונליות מוגבלת וקולות נגדיים – תרבויות של משא ומתן ושל משפט", משפטים על אהבה, עמ' 657 (התשס"ה).

[11] ריי קורצווייל, הסינגולריות מתקרבת, עמ' 7 (2012).

*ד"ר חנן מנדל הוא מרצה וחוקר מערכות ליישוב סכסוכים, הפקולטה למשפטים, הקריה האקדמית אונו