נישואי תערובת באירופה / יחיאל וסרמן

 

not memberg

 

שיעור ההתבוללות ונישואי התערובת משתנה בין המדינות השונות באירופה, והוא מושפע משני גורמים עיקריים: מידת יכולת ההתערות של היהודים בחברה הכללית בשל המציאות השונה במדינות השונות, ועוצמת הזהות היהודית של הנוער. על הגורם הראשון לרוב לא נוכל להשפיע, ולפיכך דרך הפעולה המתבקשת היא חיזוק הזהות היהודית, באמצעות חינוך ופעילות קהילתית

 

בין התבוללות לנישואי תערובת

נישואי תערובת אינם תופעה חדשה בעם היהודי. כבר לפני אלפים וחמש מאות שנה, כאשר עלה עזרא הסופר לארץ, הוא נדהם ממספר הנשואים לנשים נוכריות ודרש מהם לגרש אותן. נישואין אלו אסורים על פי ההלכה היהודית, ובמשך דורות הם נחשבו לטאבו בקרב יהודים.

בדורות הקודמים מספרם של היהודים שביקשו להינשא לבני זוג לא יהודים אבל רצו להישאר יהודים בעצמם היה נמוך. בדרך כלל אלו שנישאו לבני זוג לא־יהודים המירו את דתם, ולפיכך הייתה המרת הדת מחסום רציני בפני נישואי התערובת. בעקבות האמנציפציה נפתחו שערי הגטאות בפני היהודים והתאפשר להם להשתלב בחברה מבחינה כלכלית, תרבותית, חברתית ופוליטית. ככל שבוטלו החוקים המגבילים את היהודים וגברה מעורבותם בחברה, פחת הצורך להמיר את הדת. יהודי יכול היה להינשא לבן זוג לא יהודי ולהישאר יהודי וחבר בקהילה. בנקודה הזו החל מספר נישואי התערובת לעלות. תהליך זה החל בראשית המאה העשרים, ברוב חלקי אירופה.

עלינו להבחין בין שני המושגים 'התבוללות' ו'נישואי תערובת'. תופעת ההתבוללות היא ניתוק מהעולם היהודי, מהמסורת היהודית וממנהגיה, ואיבוד כל קשר לעם היהודי ולזהות יהודית. זוהי התערות מושלמת בחברה הכללית ואימוץ תרבותה ומנהגיה. לעומת זאת, נישואי תערובת הם נישואין בין יהודי או יהודייה לבן זוג שאינו יהודי. ההתבוללות מגדילה את הסיכוי לנישואי תערובת, ונישואי תערובת מגדילים את הסיכוי להתבוללות ולניתוק מהעם היהודי, אך אין זה מן ההכרח. קיימת אפשרות שבה צעיר יהודי שאין לו קשר לעם היהודי יתאהב בבת זוג יהודייה ויתחתן איתה, וקיימת גם אפשרות הפוכה, שבה יהודי או יהודייה יגדלו ויחיו בחברה יהודית ויקבלו חינוך יהודי, אך לבסוף יתחתנו עם בן זוג שאינו יהודי. גם במקרה כזה, בנישואי תערובת בהם קיימת הסכמה בין בני הזוג, ניתן לשמור על מסורת יהודית, לחגוג חגים יהודיים ולהשתמש בריטואליים דתיים, וכן לשמור על קשר לעם ישראל ועל זהות יהודית.

ישנם מקרים לא מעטים של יהודים שנישאו לנשים לא יהודיות ונולדו להם ילדים משותפים (אשר אינם יהודים על פי ההלכה), והם ממשיכים להגיע לקהילה, להיות מעורבים בה ואף ליטול בה חלק פעיל. אני מכיר אישית מקרים של יהודים הנשואים ללא־יהודים, אשר מעורבים בקהילה, מגיעים לתפילות ולאירועי הקהילה, ואף זוכים להערכה. לפעמים ילדיהם מקבלים חינוך יהודי. במישור הקהילתי הם נושאים לפעמים גם תפקידי מפתח קהילתיים־ציבוריים, למרות נישואיהם ללא יהודי, והם גאים ביהדותם. הם מדברים על קשר רגשי עמוק למדינת ישראל ועל תחושת שייכות עמוקה לעם היהודי.

נישואי תערובת מאז ועד היום

הבוחן את יהדות התפוצות ומעיין בסקרים ובמחקרים המתפרסמים מפעם לפעם, מגלה כי קיימת עלייה הדרגתית ומתמדת במספר נישואי התערובת. בקהילות יהודיות בתפוצות יש כיום תהליך של התרחקות מהמסורת היהודית וממורשתה, וניתוק מהעם היהודי, דבר הגורם להתבוללות ומגביר את שיעור נישואי התערובת.

קיימים קווי דמיון סוציולוגים בין תקופתנו לתקופת האמנציפציה. במאה ה־19 הושוו זכויותיהם של היהודים לסביבה המקומית, והתאפשר להם להתערות בחברה האירופאית. בעקבות זאת נכנסו היהודים לתחומי תעסוקה חדשים, למקצועות חופשיים, דבר שהוביל להתערות חברתית, כלכלית, תרבותית ופוליטית, שבאה לידי ביטוי בהגירה למרכזים עירונים, באימוץ לבוש הולם ומתאים לחברה ובהענקת חינוך כללי לילדיהם בבתי ספר שאינם יהודים. תקופה זו הייתה קו פרשת המים של מעבר מחברה שמרנית ומסוגרת לחברה פתוחה ופלורליסטית. אז החל ויכוח נוקב על דרכה של היהדות ועל דרכים לשמר את הזהות היהודית.

בעידן שלנו אנו עדים לתופעה דומה בממדים רחבים יותר, דבר שמגביר את תופעת ההתבוללות ונישואי התערובת. התמורות הרבות שחלו בדור האחרון, בייחוד בהתפתחות הטכנולוגית, הנגישות הגבוהה והזמינה למידע והצטמצמות המרחקים הגאוגרפים, יצרו מציאות חדשה של כפר גלובלי ודינמי. האינטרנט והרשתות החברתיות השונות הגבירו את הדינמיות שבה אפשר לתקשר במהירות אדירה ובצורה ישירה בין קצוות תבל. הדבר מאפשר ליהודים רבים להגיע למחוזות חדשים, אשר בעבר לא הגיעו אליהם. בעידן זה מתהווה זהות קולקטיבית ושפה אחת המאחדת את כלל האנשים. מטבע הדברים, הזהות האינדיבידואלית והזהות היהודית מיטשטשת ומאבדת את מקומה, ולרוב גם נעלמת כליל. דבר זה מגביר את ההתבוללות ואת אחוז נישואי התערובת.

האינטרנט והרשתות החברתיות השונות הגבירו את הדינמיות שבה אפשר לתקשר במהירות אדירה ובצורה ישירה בין קצוות תבל. הדבר מאפשר ליהודים רבים להגיע למחוזות חדשים, אשר בעבר לא הגיעו אליהם. בעידן זה מתהווה זהות קולקטיבית ושפה אחת המאחדת את כלל האנשים. מטבע הדברים, הזהות האינדיבידואלית והזהות היהודית מיטשטשת ומאבדת את מקומה, ולרוב גם נעלמת כליל. דבר זה מגביר את ההתבוללות ואת אחוז נישואי התערובת

התקופה המודרנית והפוסט־מודרנית הביאו שינויים משמעותיים גם ביחס היהדות דה־פקטו לנישואי תערובת, לאחר שתופעה זו התגברה באופן משמעותי. למרות ההתנגדות וההסתייגות מנישואין אלו, הם הציבו בפני החברה היהודית שאלות מעשיות רבות במג

וון תחומים, והעמידו רבני הקהילות בפני שאלות הלכתיות רבות, כגון: עליה לתורה, ברכת כוהנים, השתתפות בחיי הקהילה ועוד.

נישואי תערובת באירופה

מדובר בתופעה עולמית, והמספרים המדאיגים שונים בכל יבשת. בארצות הברית ובאירופה – שני הריכוזים היהודיים הגדולים בעולם מחוץ לישראל, יש קהילות שכבר חצו את רף שבעים האחוזים בנישואי תערובת. יש קווי דמיון רבים בין שני ריכוזים אלו, אולם קיים גם שוני מהותי בסיבות לתופעה ובהתייחסות אליה בין מדינות אירופה לבין ארצות הברית. מכאן שגם הדרך להתמודד עם הבעיה שונה.

תהליך ההתבוללות של היהודים בארצות הברית פחות מורכב באופן יחסי. היהודים שם חיים בתחושת ביטחון מלאה, הם רחוקים ממדינת ישראל מההיבט הדתי, הפוליטי והגאוגרפי ומחצית מהם אינם קשורים למוסד יהודי כלשהו. לכן, הם אינם חשים קושי בהתנתקות מהעם היהודי ובהתבוללות.

באירופה, לעומת זאת, בשל המצב החברתי, האנטישמיות הגואה, פעולות הטרור והפיגועים נגד מוסדות יהודיים רבים – היהודים חיים בתחושת חוסר ביטחון; הקרבה הגאוגרפית למדינת ישראל מעניקה להם תחושה יהודית יותר; במדינות אירופה חיים היהודים בתחושת ארעיות – וממילא שיעור ההתבוללות הכללי נמוך יותר. שנית, האוכלוסייה היהודית באירופה קטנה משמעותית בהשוואה לצפון אמריקה, ועומדת על מיליון ורבע יהודים בלבד (לעומת כשישה מיליון יהודים בארצות הברית). כמיליון מתוכם מתגוררים בשלוש מדינות בלבד – צרפת, אנגליה וגרמניה – והנותרים מפוזרים ב־23 מדינות אחרות.

שיעור נישואי התערובת במדינות אירופה נע בסביבות ארבעים עד חמישים אחוזים בממוצע, והוא נמצא בקו עלייה מתמיד. אולם אירופה אינה מקשה אחת, וקיימים הבדלים משמעותיים בין צפון אירופה, דהיינו מדינות סקנדינביה, לבין מערב אירופה, וביניהן לבין שתי הקהילות היהודיות הגדולות בבריטניה ובצרפת.

ההבדלים נובעים משני גורמים: הגורם הראשון הוא מידת הפתיחות של המדינות לקבל קבוצות שונות, ומידת התערבותן והשתלבותן של קבוצות אלו. הגורם השני, ואולי החשוב יותר, הוא עוצמת הזהות היהודית של הנער או הנערה היהודיים, המושפעים כמובן מהחינוך היהודי. מחקרים הוכיחו שיש קורלציה ברורה בין חינוך יהודי לבין התבוללות ונישואי תערובת: בהעדר חינוך יהודי, וכאשר הזהות היהודית קלושה, או איננה קיימת כלל, הדרך להתבוללות ברורה וקצרה.

ההבדלים נובעים משני גורמים: הגורם הראשון הוא מידת הפתיחות של המדינות לקבל קבוצות שונות, ומידת התערבותן והשתלבותן של קבוצות אלו. הגורם השני, ואולי החשוב יותר, הוא עוצמת הזהות היהודית של הנער או הנערה היהודיים, המושפעים כמובן מהחינוך היהודי

הקהילה היהודית בצרפת, שהיא הקהילה היהודית השנייה בגודלה בתפוצות והגדולה ביותר באירופה, עוברת שינוי עצום. הקהילה מורכבת כיום ברובה מיוצאי צפון אפריקה, שהיגרו לצרפת בשנים 1955–1960, בעקבות מתן עצמאות למדינות צפון אפריקה. היהודים בצרפת היו הראשונים באירופה שזכו לשוויון מלא, כבר בשנת 1791. המעבר החד מחברה מסורתית בצפון אפריקה, לחברה בה יש מסורת של שוויון זכויות מלא, גרם לשינויים בדפוסי ההתנהגות הדתית, לנטישת דרך המסורת, להתערות תרבותית ודתית בחברה, להתבוללות ולנישואי תערובת. יהודי צרפת מדברים על שיעור נישואי תערובת של חמישים אחוז. בתקופה האחרונה, בשל השינוי בחברה הצרפתית, אחוז המהגרים הגבוה, וריבוי מקרי האנטישמיות ופעולות הטרור נגד יהודים, החלו היהודים להסתגר שוב ולהחזיר את הילדים לבתי ספר יהודים, דבר שעשוי להפחית את אחוז נישואי התערובת.

בניגוד לצרפת, שאוכלוסייתה היא מסורתית ביסודה, האוכלוסייה היהודית המתגוררת כיום בגרמניה היא ברובה המכריע יוצאי ארצות חבר העמים, שהיגרו לגרמניה לאחר נפילת החומות. הם הגיעו ממדינה אתאיסטית, ללא שורשים יהודיים חזקים או זהות יהודית כלשהי, ורובם המכריע הוא חילוני. מטרתם הייתה אחת: להתאקלם ולהתערות במקום המגורים החדש בצורה מהירה וטובה. הרצון להתאקלם במדינה חדשה, יחד עם שורשים יהודיים חלשים ביותר, הם מתכון בטוח לשיעור גבוה של נישואי תערובת והתבוללות. ארגונים וגופים לא מעטים עוסקים בחיזוק הזהות היהודית אך התוצאות אינן מעודדות. אמנם אין מחקרים עדכניים ומדויקים על שיעור נישואי התערובת בגרמניה, אך נראה שמדובר באחוזים גבוהים.

מדינות סקנדינביה הן ליברליות, לא קיימות בהן מחיצות, והן מקבלות בזרועות פתוחות את היהודים. ואלו מצדם שואפים להשתלבות מלאה בחברה בה הם חיים. השתלבות זו כרוכה בוויתור על מאפיינים בסגנון החיים, בהתנהגות ובאורח החיים, וממילא הדבר גורם לאיבוד הסימנים הריטואליים היהודיים והזהות היהודית ומביא להתבוללות. שבדיה, לדוגמה, המדינה שבה מתגוררים רוב יהודי סקנדינביה, היא מדינה בעלת אופי חילוני, ליברלית ומקיימת שוויון מלא. היהודים שואפים להשתלב ולהתערות בחברה וזו מקבלת באותם בזרועות פתוחות. כתוצאה מכך הזהות היהודית מיטשטשת, והקהילה פחות משתמשת בסממנים יהודיים. מאידך, בשנים האחרונות, עם בואם של המהגרים המוסלמים, גובר הפחד אצל היהודים. הם מסתגרים יותר, אינם מבליטים סימנים יהודיים חיצונים, בלבוש ובהתנהגות. שני הגורמים, ההפוכים לכאורה, יוצרים הלכה למעשה התבוללות, ואכן שיעור נישואי התערובת גבוה מאוד, ולדברי מומחים חצה את רף שמונים האחוזים.

בבריטניה המצב שונה לחלוטין. האקלים החברתי בה הוא שמרני, לקהילה היהודית מסורת עתיקה, ושיעור נישואי התערובת הוא נמוך יותר. מחקר שנעשה לפני שנים אחדות מצביע כי שיעור נישואי התערובת הוא כשלושים אחוז, והמספרים נשארים יציבים למדי לאורך השנים.

כיום רק כרבע מהילדים בצפון אמריקה ובאירופה מקבלים חינוך יהודי. שתי סיבות עיקריות מביאות להימנעות מהענקת חינוך יהודי לילדים: האחת היא עלות החינוך היהודי הגבוהה מאוד, לעומת החינוך הכללי במדינה שלרוב ניתן בחינם; והשנייה היא אדישות ההורים וחוסר דאגה ביחס להמשכיות היהודית, הפיזית והרוחנית, של ילדיהם

הפתרון העיקרי: חינוך יהודי

כאמור לעיל, נישואי התערובת מושפעים משני גורמים עיקריים: מידת יכולת ההתערות של היהודים בחברה הכללית, ועוצמת הזהות היהודית של הנוער. על הגורם הראשון לרוב לא נוכל להשפיע, ולפיכך דרך הפעולה המתבקשת היא חיזוק הזהות היהודית. משום כך, אחד הפתרונות היעילים למיתון תופעת ההתבוללות ונישואי התערובת, הוא חינוך יהודי. ילד יהודי המקבל חינוך יהודי וחי בסביבה יהודית, הסיכוי שיתחתן עם בת זוג יהודייה גבוה בהרבה מזה שלא קיבל חינוך יהודי ולא גדל בסביבה ובאווירה יהודית.

ואכן, כיום רק כרבע מהילדים בצפון אמריקה ובאירופה מקבלים חינוך יהודי. שתי סיבות עיקריות מביאות להימנעות מהענקת חינוך יהודי לילדים: האחת היא עלות החינוך היהודי הגבוהה מאוד, לעומת החינוך הכללי במדינה שלרוב ניתן בחינם; והשנייה היא אדישות ההורים וחוסר דאגה ביחס להמשכיות היהודית, הפיזית והרוחנית, של ילדיהם.

חיזוק הזהות היהודית יכול להיעשות גם במסגרת הקהילתית באמצעות אירועים קהילתיים יהודיים, ציון חגים יהודיים, תגבור לימודי המסורת והמורשת היהודית וגם באמצעות טיפוח הקשר למדינת ישראל. אמצעים אלה ואחרים לחיזוק הזהות היהודית, בכוחם לצמצם את שיעורי נישואי התערובת וההתבוללות בתפוצות.

 

*הרב יחיאל וסרמן הוא חבר ההנהלה הציונית וראש המערך לשירותים רוחניים בתפוצות