משיחות עם אנשי חינוך בנושא הפרדה בגילאי חינוך היסודי / פרופ’ דניאל שפרבר, רחל קרן, הרב יהודה גלעד

 

 

 

 

 

  • מאמרים, מחקרים ושיחות נוספות בנושא- באתר התנועה: toravoda.org.il

 

הרב פרופ’ דניאל שפרבר, ראש מועצת חמ”ד לשעבר:

“…צניעות זה לא רק צניעות מינית אלא צניעות חברתית באופן כללי, הכוללת יחס לזולת ויחס לאחר. כשישנה הפרדה מוחלטת ומנסים לחנך את הבנים שלא יסתכלו על בנות, ומורים להם ללכת עם העיניים כלפי מטה על מנת שלא יראו דברים אסורים, הדבר יוצר לחצים נפשיים שהם לא בריאים וגורמים לתוצאה הפוכה. נוצר מצב לא טבעי לחלוטין שבו הבחורים חושבים יותר מידי על מיניות והניסיון לעצור את זה באופן מלאכותי יוצר דחפים אצל אותם בחורים. צריך להבין דברים ולדעת מה מותר ומה אסור, אבל באופן טבעי ולא באופן כפוי וקיצוני. הקיצוניות בנושאים האלה אינה בריאה. …”
רחל קרן, מדרשת עין הנצי”ב
“…במקום לקיים שיח בריא בין המינים, להתמודד עם הקשיים שהוא יוצר בצורה פתוחה וגלויה, מכבדת את האדם ומכבדת את ההלכה, במקום לקיים שיח גלוי לכל, אנו משתיקים כל שיח. וכך אנו דוחקים את ילדינו הצעירים לקיים בתוך עצמם את כל השיח והמחשבות אודות המין האחר, שיח שהוא אך ורק מיני, ובשל כך מפחיד ומרחיק. גם אם יש מקום לחשוב על הפרדת תלמידים ותלמידות בגילאי העשרה, משיקולים פסיכולוגיים, התפתחותיים ואחרים, הרי דווקא בשל כך עלינו לשמור על כך שיתקיימו מעגלי מפגש ושיח בגילים הצעירים יותר, בתנועת הנוער, בפעילויות שאינן במסגרות הלימודים, כדי שיתפתחו להכיר, לכבד, להעריך, ולחיות באופן הרמוני ונכון.
אנו מגדלים את ילדינו בתוך משפחות בריאות, שומרות תורה ומצוות, שיש בהן מקום ראוי לכל אחד מבני ובנות המשפחה, ומייחלים שכך גם הם יבנו את ביתם. כדי ליצור מצע בריא כזה, כדי ליצור משפחה שיש בה חיים דתיים ואנושיים על פי דרכה של תורה, ראוי לנו ללמד את ילדינו לחיות בצוותא, ללמוד בצוותא, להעריך כל אחד את כל חברותיו וחבריו על יסוד מכלול אישיותם ולא רק על בסיס מיניותם”.

 

הרב יהודה גלעד, ראש ישיבת מעלה גלבוע:
“…כמו כן יש לזכור שעם כל החשיבות של הצניעות, גם העיסוק בצניעות צריך להיעשות באופן צנוע ובאיזון הנכון. לעתים העיסוק האובססיבי בצניעות , הוא עצמו הופך לחוסר צניעות.

…דבר נוסף שחשוב להבין הוא שאחד העקרונות החשובים בחינוך הוא שהחינוך משקף במידה רבה את החברה שממנה יוצא המתחנך ואליה הוא חוזר. פער גדול מידי בין הנורמות החינוכיות לבין החברה שבה הוא חי יוצר בסופו של דבר נזק חינוכי מפני שהוא הופך את החינוך לבלתי אמין כי הוא מנותק מהחיים האמיתיים. במקרה כזה הסכנה היא שגם דברים אחרים שחשובים יותר מהחינוך לצניעות, נתפסים כנכונים רק בביה”ס. אם יש פער גדול מידי, זה הופך את הערכים החשובים ביותר בעולמנו כמו תפילה ושבת לדברים ששייכים רק לביה”ס.

אני חושב שצריך להביא בחשבון את מכלול השיקולים ולזכור שבגיל הצעיר של הכיתות הראשונות של היסודי, כבר ראינו פוסקים רבים אשר ראו בכך שאלה חינוכית-ערכית ולא שאלה הלכתית…”.