אשליית הגרעין התורני

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/132/951.html?hp=1&cat=468

אלו אשר מקדשים ומצדיעים לדרכם של הגרעינים התורניים מוותרים למעשה על הדרך הטבעית שבה קהילה פועלת
16/7/2010

בימים הקרובים יתקיים מפגן תמיכה והצדעה לפרויקט הגרעין התורני. אני מניח שיש לכך מספר מטרות: אחת לחזק את אנשי הגרעינים אשר מוסרים עצמם למען הרעיון הגדול ועל כך מגיעה להם הברכה על פעולתם למען מפעל חשוב ואדיר זה.

מטרה נוספת, היא לחזק בקרב הקהילות הציוניות דתיות את ההבנה שבעיותיהן יפתרו אם רק יהיה להם גרעין בתוכן ולכך אני מבקש להתייחס. לכל קהילה יש מחזור חיים: לידה, התבגרות והזדקנות. כל קהילה תחווה חילוקי דעות שונים ולכל קהילה יהיו עליות וירידות במספרן ובאיגודן. כשיש משבר עשויה הקהילה לחשוב על פתרון חיצוני. פתרון שכזה הוא הגרעין התורני: "נביא לכאן קבוצת צעירים נמרצים. הם יביאו איתם עוד משפחות, יפתרו את בעיותינו ויחנכו את ילדינו". ובא לציון גואל.
אלא שכאן צריכה הקהילה לדעת היטב למה היא נכנסת. לרוב, הקונספט ששמו "גרעין תורני" יכול לפעול נפלא, אך לעיתים במקרים מסוימים, גם יכול מאוד להזיק. ננסה לבחון זאת דרך כותרת המפגן "הציונות הדתית מתחברת אל העם". האם זו "התחברות אל העם" והאם זו "הציונות הדתית"?

"התחברות אל העם"? – הבעיה הראשונה אינה קשורה לדעותיהם של אנשי הגרעין אלא לעצם הגדרתו. כשמו "גרעין תורני", הוא מעיד כי מדובר במשהו חיצוני ולא בהליך טבעי של התחדשות קהילה. לעיתים ההתארגנות נצרכת: בכדי לחדש קהילה שהולכת ומזדקנת צריך לארגן כמה משפחות ולהחליט יחד שעוברים לגור באותה עיר. אולם לאחר ההגעה של המשפחות, הן צריכות להיות חלק בלתי נפרד מן הקהילה המקומית על מנהגיה, יתרונותיה וקשייה.

מי שבא לחיות על המזוודות מוטב שלא יבוא. מי שבא לעקור את מנהגי המקום ואולי אף מאיים כי אם "המקומיים"
לא יענו לדרישותיו, הוא יפתח בי"ס מתחרה, טוב יעשה אם יישאר בביתו. מעבר לכך, מי שחושב שהיותו "תורני", בהגדרה, הופכת אותו ליותר קרוב לקב"ה מאשר בעלי הבתים המקומיים הנהנים מיגיע כפיהם, ספק בעיני אם יכול באמת "להתחבר לעם ישראל".

"הציונות הדתית"? – הבעיה השנייה, במישור האידיאולוגי, באה מנקודת מבט צרה יותר של מי שעתיד ערכי הציונות הדתית חשובים לו. חלק מהגרעינים "משווקים" את ערכי הציונות הדתית. ואולם רבים מאוד מהם מהווים היום כוח מרכזי בהתנכרות לערכים אלו ובסתימת הגולל על הדרך שניסתה לשלב בין מחויבות הלכתית לפתיחות מחשבתית ובין תורה לדרך ארץ במובנה הרחב. במובן הסוציולוגי הם שייכים לציונות הדתית ואני מרגיש שהם אחי ורעי ואולם מן ההיבט הרעיוני זה כבר משהו אחר.

גרעין תורני הפועל ככל יכולתו ליצירת תלמודי תורה עם מינימום לימודי חול, להפרדה מוחלטת בין בנים לבנות, להישענות מוחלטת על סמכות הרב או להדרת אוכלוסיות אחרות, פועל למעשה על פי תפיסת עולם הקרובה יותר לזו החרדית. זו כבר אינה הדרך האמיצה של שילוב תורה ועבודה אלא דרך של חשש תמידי, המנסה לשים מחיצות וגדרות בין זרימת החיים והמציאות לבין עולם התורה.

יום הצדעה זה, צריך להיות חומר למחשבה עבור הקהילות בישראל, בדבר המקום אליו הן רוצות להגיע. קידוש והצדעה לדרכם של הגרעינים התורניים היא דבר מתבקש וראוי אלא שלעיתים הוא ויתור על הדרך הטבעית שבה קהילה פועלת. אם בחרתם בדרך הקלה והכנסתם אליכם גרעין ואם הוא גם הולך בדרך חרד"לית מובהקת, אל תתפלאו שבעוד עשר שנים ילדיכם יזנחו את הערכים עליהם גדלתם. סכנת הגרעין?

שמואל שטח הוא מנכ"ל נאמני תורה ועבודה