דוח מבקר המדינה 2012- ביחס לחינוך הדתי
במסגרת דו"ח מבקר המדינה, מאי 2012, פורסם פרק מיוחד (22 עמ') העוסק בהתנהלות תהליך ההתחרדות של מוסדות בחינוך ממלכתי דתי. לקריאת הפרק: -החינוך הדתי. מבקר המדינה
פרק זה נכתב לאור פניות רבות אותן ריכזה התנועה אל מול משרד החינוך, ביחס לסוגיות כמו ההפרדה של בתי הספר, הורדת לימודי החול, הכנסת תלמודי תורה באופן לא מבוקר ועוד. ריכוז הפניות כלל אלפי שעות עבודה שכללו מפגשים, ישיבות ונסיעות למקומות שונים.
דו"ח מבקר המדינה שהתפרסם, נתן ביטוי לכל אלה וקבע באופן ברור שיש צורך בגיבוש מדיניות סדורה אשר תמנע את הבעיות שנוצרו.
מתוך מעקב רציף ומתוך הערכה רבה לראשי המערכת, אנו יודעים כי כבר השנה תוקנו מס' ליקויים, ונעשו צעדים חיוביים ביותר, בסוגיות לימודי חול, הפרדה, תשלומי הורים וכן בדרכי פעולתם של גרעינים תורניים מסויימים.
הדבר מוכיח עד כמה יש חשיבות לערנות ולמעקב וכי יש שכר לפעולותינו ולפעולת ההורים הרבים איתם פעלנו ואותם חיזקנו.
_______________________________________________________________________________
מאמרים שפורסמו עם פרסום הדו"ח:
1. מי בעל הבית על הממ"דים?
אם מרבית ההורים רוצים חינוך חדרי לאומי- כך יהיה. אך אם רק מיעוטם רוצה זאת וכופה זאת, כאילו בנועם, על השאר- זה לא תקין. שמואל שטח קרא את דו"ח מבקר המדינה, ויש לו מה להגיד על הגרעינים התורניים.
10.05.12 10:13 / פורסם באתר "סרוגים".
כמו בפרשת סא"ל אייזנר, ברגע שפורסם דו"ח מבקר המדינה, קפצו להם הצדדים לפי נוהל תגובה אוטומטי.
מחד, כלי תקשורת כלליים שראו כיצד הגרעינים התורניים יביאו אותנו לאיראן ומאידך ההתקרבנות הדתית שצעקה: "המבקר נגד הגרעינים התורניים"- כאילו מוסד המבקר הצטרף לרשימת בג"צ-מר"צ-שלום עכשיו ומה לו למבקר להתערב בסוגייה אידיאולוגית אם "זה מה שהציבור רוצה"?
אלא שכל מי שראה את הדו"ח שם לב לתמונה מורכבת יותר ואדגים אותה מתהליך שראיתי. הרבה מריבות פנימיות היו סביב הפרדת כיתות. בזה אחר זה, במהלך עשר שנים, הפכו מרבית בתי הספר היסודיים בחינוך הדתי, לבתי ספר נפרדים. הורים רבים הרגישו שהדבר נעשה ללא שיתוף, ללא התחשבות ולעיתים בערמה.
כשפנינו לראשי המערכת דאז, ביקשנו שההחלטה תעשה לפי קריטריונים ולאור תפיסת עולמו של הרוב המקומי. המפקח על בתי הספר היסודיים סרב. בינתיים, המשיכו המריבות והסכסוכים וביקשנו שוב, שנה אח"כ, שהחלטה בדבר תעשה במסודר לפי רוב ההורים ולא בשיטת "מצליח".
הפעם נענינו בכך שהיחידים שצריכים להחליט הם הרבנים הראשיים. – כן, הרבנים הראשיים הם שיקבעו את מדיניות החמ"ד בנושא.
מכיוון שאלו התשובות שניתנו, הרי שהשטח הגיע למצב של "כל דאלים גבר". כשאין קריטריון מוסכם, מתחילות המריבות, ה"פויילישטיקים" וה"פוליטיקות".
את חוסר המדיניות ניצלו חלק מהגרעינים התורניים (כן, רק חלק!), ע"מ שהמדיניות תקבע על פיהם. מבחינת כמה מאנשי הגרעינים, התורה ירדה מסיני הישר לתוך ישיבות מסוימות. רבניהם הם ההלכה ואיך יתכן שהחינוך הדתי ילך שלא על פיה. וכמו שאמר לי, בשפה שקטה, אדם "אמוני" במהלך ויכוח על הנושא: "אז תלך לחינוך החילוני".
לא היתה פה תפיסה של "אלו ואלו" וודאי שלא דאגה למנהג המקום. בחורים טובים חשו כאילו, בעצם הויתור שעשו שלא לגור בישוב מתבדל על קוצו של הר, הם זכאים שכולם, גם הרוב, יתחשב ויתכופף לפי תורתם.
אמת היא כי הפולמוסים המרעישים אירעו רק בכמה מקומות בודדים ואולם התפיסה המתנשאת הרואה את התפיסה החרדית לאומית כתפיסה ה"נכונה" היחידה, חדרה ומוחדרת עד היום ורומסת תחתיה רבים מאלה שמנסים להציע תפיסות אחרות, אך אין להם זמן וסבלנות לעמוד עליהן.
הטרגדיה נעוצה בכך שהציונות הדתית כולה וכך גם חלק מקברניטי המדינה הביעו תמיכה בלתי מסוייגת בגרעינים מבלי להבין שכמו בכל דבר מצליח, צריך לשים גבולות והנחיות. רבים מתומכי הפריפריות, לא תפסו שגם שם, באותה עיירה רחוקה, נמצאת לה קהילה מקומית, חיה ותוססת אשר לה מנהגים והבנות משלה.
ערעור על אותם מנהגים, גם בתואנה של "חיזוק", עלול להביא לקריסת הקיים. יתרה מכך, ברצון הנכון של המדינה, לצמצם את נהירת התלמידים לרשת "אל המעיין" ודומותיה, לא כולם הבחינו בין סוגי הכיפה ולעיתים חיזקו את אלו שבונים אותה מערכת חרדית, נבדלת ומופרדת, רק עם כיפה סרוגה.
דו"ח המבקר שעוסק בכמה סוגיות לא בא אלא ע"מ להבהיר שחייבים למצוא מדיניות ביחס להפרדה, ביחס לשעות החול, ביחס לשעות "מלמדים" ועיסוקם וכו' וכו'. הדו"ח לא קבע עמדה אידיאולוגית עצמאית וגם לא יצא כנגד מוסד הגרעינים התורניים המבורך, אלא הצביע על בעיות רבות שארעו בתהליך כניסתם לבתי ספר קיימים.
אם מרבית ההורים רוצים חינוך חדרי לאומי- כך יהיה. אך אם רק מיעוטם רוצה זאת וכופה זאת, כאילו בנועם, על השאר- זה לא תקין.
בינתיים, עד היום, כבר הרבה ליקויים תוקנו ונדמה שגם גרעינים רבים למדו את הלקח. כיום כבר מובן, שהשליחות וההקרבה הם לא רק ביחס לאלו שבאו מרחוק לשבת בערי המרכז, אלא גם ביחס לאלו שישבו שם מקדמת דנא.
במסמך המרכזי לקראת שנת הלימודים תשע"ג נכתב שאחד המדדים להצלחת בי"ס הוא "קליטת ילדי גרעינים תורנים". זהו חידוש מרענן משום שפעם היתה תפיסה רחבה שחשבה שהגרעינים, מתוקף שליחותם, הם מעין בעלי הבית על המוסד החינוכי והם "יסבירו" למקומיים מה נכון לעשות. היום, לשמחתנו, כבר ברור שהתושבים המקומיים הם בעלי הבית והם אלה שצריכים להשתדל על מנת לקלוט את כולם.
==
שמואל שטח הוא מנכ"ל תנועת נאמני תורה ועבודה.
2. מנכ"ל "נאמני תורה ועבודה": שיתפנו פעולה עם המבקר, למה לא?
שמואל שטח מודה בהתערבות התנועה בדו"ח המבקר שמתח ביקורת על רמת הלימודים בחמ"ד: "המבקר איננו ´הפריץ´, אני גאה לומר שיש לנו חלק בשיפור מערכת החינוך של ילדינו"
י' אייר תשע"ב, 02/05/2012 14:38. פורסם באתר "כיפה".
התגובות הראשונות שקיבלתי לא היו על תוכן הדברים שנכתבו בדו"ח מבקר המדינה על החינוך הדתי. לא על שאלת ההפרדה וגם לא על לימודי החול. הזעם יצא על כך – "ששיתפנו פעולה עם מבקר המדינה".
אז נתחיל במעט רקע: לפני כמה שנים חידשנו את הפעילות הותיקה סביב חיזוק החינוך הממלכתי דתי. הצטברו אצלנו תלונות רבות של קבוצות הורים שהופתעו בן לילה לגלות שבית הספר של ילדיהם הפך לבעל תפיסה חרדית לאומית. עזרנו להורים בפניותיהם למערכת וגם אנו פנינו באופן מסודר. אלא שבאותם ימים, לא קיבלנו מענה ולו התייחסות נימוסית. לא אנו ולא ההורים.
והנה הסתבר שדווקא היה מישהו שכן קרא את המכתבים ואף פנה אלינו. היה זה מישהו ממשרד מבקר המדינה. תפקידו, כך הסביר, הוא לעקוב בתוך משרד החינוך אחר דואר נכנס בעל משמעות ופנייתנו צדה את עיינו. כל שנותר לנו היה לאשר שאכן אנו עומדים מאחורי הדברים ששלחנו. את הבדיקה, התחקיר והמסקנות עשו אנשי המשרד שלא הסכימו, מסיבות מקצועיות, לשתף מישהו חיצוני בתהליך בדיקתם.
כעת, עם פרסום הדו"ח המציג את התנהלות תהליכי ההתחרדות עליה הצבענו, התגובות נעות בין אמירת יישר כוח לבין הטחת ביקורת על שהיינו ה"מויסר". ואולי זה הדבר המדאיג ביותר, הרבה יותר מכל מה שכתוב בדו"ח. קיימים אנשים לא מעטים בתוך מערכת החינוך הממלכתית דתית ובציבור הציוני דתי אשר רואים את מוסד מבקר המדינה כסוג של "פריץ".
הבעיה היא קודם כל בשאלה מהו מינהל תקין. לכל מערכת תקינה, יש גוף אשר אמור לתת מענה במקרים שהוא לא ניתן ויש גוף שאמור לנתח את פשר התלונות. ההיבטים שעל מבקר המדינה לבחון הם חוקיות וסדירות, חיסכון, יעילות, אפקטיביות וטוהר המידות. זה לא מחליש את המערכת אלא רק מקדם אותה. מוסד מבקר המדינה הינו במידה רבה המשך עדכני של מוסד הנביאים, אשר בין תפקידיו, היה גם להיות הגוף המבקר את מלכי ישראל על התנהלות מוסרית וחברתית שאינה תקינה. מי שיקרא את נוסח הדו"ח העוסק בחינוך הדתי, רואה את הניסוח המכבד והזהיר בו נקט הדו"ח, שמטרתו אינה אלא להצביע על ליקויים המחייבים חשיבה מחדש. גם תשובות משרד החינוך מלמדות על תהליך אמיתי של בחינה והערכה שהדו"ח אותו מעודד. אדם שלא מבין שביקורת היא חלק טבעי מעבודתו, ראוי שיעבור למקומות בהם נוהגים לפתור את הבעיות בחדרי חדרים.
אך מעבר לכך דאגתנו האמיתית נובעת מהיחס למוסדות המדינה כאילו אינם אלא שייכים ל"צאר" וכי פנייה אליהם היא בעצם "הלשנה". זה בדיוק חלק מתופעת ההתחרדות הנוגדת את ערכיו של החינוך הממלכתי הדתי אשר כשמו כן הוא. חינוך דתי השייך לממלכה – והממלכה הזו היא מדינת היהודים. גם לנו יש לא מעט ביקורת על הממלכה, המדינה, אך מי שמתייחס אליה כאל משהו זר אינו אלא שייך לזרם חינוכי אחר ומן הראוי שישב שם.
בינתיים, ואולי גם בזכות עצם תהליך הביקורת של משרד המבקר, השתנו לא מעט דברים לטובה. נעשו תהליכי בירור ובימים אלו נקבעת מדיניות מסודרת אשר כולנו מקווים שתצליח להנמיך את גובה להבות המאבקים שהיו בין אוכלוסיות החמ"ד.
כן, אני גאה לומר שהיה לנו חלק בשיפור המערכת בה אני מאמין ושאליה אני שולח את ילדי.
הכותב הוא מנכ"ל תנועת "נאמני תורה ועבודה"
