דיני "תערובות"- דף מקורות לשיעור בנושא הפרדה בבי"ס יסודי

 

 דיני "תערובות"

(*דף מקורות לשיעור של הרב רונן ניובירט בנושא)

לצפייה בהרצאה בנושא:

חלק א: http://www.youtube.com/watch?v=VohYBeruFc4

חלק ב': http://www.youtube.com/watch?v=sTlCeBC5qxk

1. תלמוד בבלי מסכת סוכה דף נא עמוד א
מאי תיקון גדול? – אמר רבי אלעזר: כאותה ששנינו, חלקה היתה בראשונה והקיפוה גזוזטרא, והתקינו שיהו נשים יושבות מלמעלה ואנשים מלמטה. תנו רבנן: בראשונה היו נשים מבפנים ואנשים מבחוץ, והיו באים לידי קלות ראש, התקינו שיהו נ-שים יושבות מבחוץ ואנשים מבפנים. ועדיין היו באין לידי קלות ראש. התקינו שיהו נשים יושבות מלמעלה ואנשים מלמטה. היכי עביד הכי? והכתיב +דברי הימים א כח+ הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל! – אמר רב: קרא אשכחו ודרוש, +זכריה יב+ וספדה הארץ משפחות משפחות לבד משפחת בית דוד לבד ונשיהם לבד. אמרו: והלא דברים קל וחומר. ומה לעתיד לבא – שעוסקין בהספד ואין יצר הרע שולט בהם – אמרה תורה אנשים לבד ונשים לבד, עכשיו שעסוקין בשמחה ויצר הרע שולט בהם – על אחת כמה וכמה.

 

2. תלמוד בבלי מסכת ברכות דף כ עמוד א
רב גידל הוה רגיל דהוה קא אזיל ויתיב אשערי דטבילה, אמר להו: הכי טבילו והכי טבילו. אמרי ליה רבנן: לא קא מסתפי מר מיצר הרע? אמר להו: דמיין באפאי כי קאקי חיורי

 

3. ספר הפרדס לרש"י (מהדורת עהרנרייך, דף עב):
אסור להתערב הנשים עם האנשים בין בסעודה בין במחול בין בכל עניין, אלא נשים לבד והאנשים לבד. מקל וחומר: ומה אם בעונת האבל כתיב "וספדה הארץ משפחות משפחות לבד, משפחת בית דוד לבד ונשיהם לבד", המשתה והשחוק על אחת כמה וכמה, מפני שיצר הרע מתגרה בה.

4. ספר חסידים (בולוניה, מהדורת מרגליות, סי' שצג)
כל המברך שהשמחה במעונו צריך לחקור אם קיימו "וגילו ברעדה", אם רעדה במקום גילה. אבל אם לוקח אדם אישה שאינה הגונה או היא לוקחת איש שאינו הגון או שניהם אינם הגונים או אין תרבות שם וניבול פה ביניהם או נשים יושבות בין האנשים שהרהורים שם, לא ייתכן לברך שהשמחה במעונו… כל מצוה הבאה עבירה על ידה, מוטב שלא יעשה המצוה – כמו מצוה לשמח החתן; ואם יש פריצים ויודע שבלא פריצות לא יהיה או אינו יכול להיות בלא הרהור או אינו יכול להיות מלראות בנשים, אל יהיה שם.

 

5. בעל הלבושים (לבוש החור, מנהגים, סי' לו):
ואין נזהרין עכשיו בזה. ואפשר משום דעכשיו מורגלות הנשים בין האנשים ואין כאן הרהורי עבירה כ"כ, דדמיין עלן כקאקי חיוורא מתוך רוב הרגלן בינינו, וכיון דדשו דשו.

 

6. שו"ת ציץ אליעזר חלק ט' סימן נ
גדר האיסור של הליכה אחורי אשה ובנוגע לזמן הזה.
באחת הפגישות לפי זמן מה שאלני כתר"ה מהו הגדר של האיסור להלוך אחורי אשה, ואם זה שייך גם בעליה לאוטובוס, ולפעמים קורה שאשת אדם גדול מחכה ג"כ לעלות לנסוע האם יש להמנע מלכבדה לעלות קודם משום חשש האיסור של הליכה אחורי אשה.
…בלקט יושר חיו"ד…כותב בשם רבו התה"ד וז"ל: ואמר שמותר לילך אחר אשת חבר או אחר אמו משום דבזמן הזה אינו אנו מוזהרין כ"כ מלילך אחר אשה עכ"ל. ולכאורה מופלאים המה דברי לקט יושר אלה ואין להם כל הבנה, דמאי שנא אשת חבר מאשה דעלמא? והאם בהליכה אחריה אין גבה אותו חשש הרהור שחיישינן בזה על אשה דעלמא?
(ג) ועוד יש לומר דכוונת התה"ד היא בכזאת, דלכן שאני זמן הזה מבזמן הקדום, משום דבזמן הקדום לא היתה האשה רגילה ללכת ברחובות קריה והיתה יושבת בירכתי ביתה, וכדברי הרמב"ם בפי"ג מה' אישות הי"א שאין יופי לאשה אלא לישב בזוית בזה רק דהוא משום דגנאי הדבר. וברמב"ם ושו"ע נפסק ברמ"א באה"ע סי' ע"ג סעי' א' דאשה לא תרגיל עצמה לצאת הרבה שאין יופי לאשה אלא לישב בזוית ביתה. ולכן הפגישה וההילוך אחריה ברחוב היה מביא ביותר לידי הרהור, אבל משא"כ בזמן הזה שהמציאות לא כן, אלא האשה אינה יושבת בירכתי ביתה כבזמן הקדום ורגילין יותר בראית אשה ברחוב, לכן קלקלתם תקנתם דאין כ"כ עתה חשש הרהור בהליכה אחריה כפי אז ועל כן הקיל התה"ד משום ה"ט עכ"פ באשת חברו ובאמו כנ"ל.

 

7. שו"ת אגרות משה חלק או"ח א' סימן מא
ובמקום קבוץ לדברי הרשות ואף בחתונות מסופקני אם יש האיסור זה באופן שליכא חשש יחוד ויותר נוטה שליכא לאיסור זה דהא אשכחן באכילת הפסח שהיו אוכלין האנשים והנשים בבית אחד, והיו שם כמה משפחות שאין לך כל פסח ופסח שלא נמנו עליו יותר מעשרה

 

8. שו"ת אגרות משה חלק יו"ד ד' סימן כד
ובקשר להצטרכות למחיצה בחתונה, ידוע שהסברתי בספרי אג"מ או"ח (חלק א' סימן מ"א ד"ה ובמקום קיבוץ, ועי' גם לעיל חלק אורח חיים סימנים י"א – י"ב) שהחיוב למחיצה יש רק לדבר שפתוח לרבים, וחתונה נחשב כדבר פרטי.

 

9. שו"ת יביע אומר חלק ו-או"ח סימן יג ד"ה (ה) ואמרתי
ובעירובין (נג סע"ב) כששאל ר' יוסי הגלילי לברוריה באיזו דרך נלך ללוד, ענתה לו: גלילי שוטה, לא כך אמרו חכמים אל תרבה שיחה עם האשה, היל"ל באיזו ללוד. ולא מצינו לת"ח יראי ה' שישקלו בפלס דבריהם שלא להרבות שיחה עם האשה, ונ"ל עפמ"ש הלבוש שבזה"ז שהנשים מורגלות בינינו, אין כאן הרהורי עבירה כ"כ, דדמיין באפן כי קאקי חיורי וכו'. וה"נ לענין זה, ודוקא בזמנם שלא היו רואים אשה בחוץ שכל כבודה בת מלך פנימה, ובראיית אשה מיד באים לידי הרהור במחשבה שבלב, משא"כ עתה שהנשים עוסקות במשא ומתן, ומורגלות בינינו, ואין האדם מתפעל בראייתן ובשיחתן לבוא לידי הרהור, ומ"ש באשתו אמרו הוא משום גזירה וגדר לנשים אחרות, משא"כ בזה"ז.

 

10. שו"ת שרידי אש חלק ב סימן ח
(א) במכתבו מיום ח' טבת ש' ז' מתאר כת"ר את דרך החינוך של ארגון ישורון שנוסד בארץ צרפת לפני כמה שנים, שהוא מתנהג עפ"י שיטת החינוך שהי' נהוג במדינת אשכנז לפני החורבן, ועכשיו קמו נגדו עוררים מצד חוג ידוע של חרדים, אשר לפי דעתם אין הדרך הזאת לפי רוח היהדות, כפי שהנחילונו אבותינו ורבותינו הקדושים.
מכל מקום, כשנשאלתי ע"ז ממנהלי ישורון הוריתי להם שימשיכו את פעולתם עפ"י הדרך שהתוו להם גדולי אשכנז, שהיו צדיקים גדולים וכל כוונתם היתה לש"ש =לשם שמים=, להציל את הנוער מסכנת הטמיעה שהתפשטה באשכנז בימיהם ועי"כ הצילו כמה נפשות מישראל והצליחו לקרבם לתורה ולי"ש, וגדולי אשכנז היו בקיאים ומומחים בחכמת החינוך ולכן הצליחו במעשיהם להקים דורות שלמים של בעלי יר"ש והשכלה חילונית כאחד, מה שלא עלה בידי גאוני גדולי ליטא ופולין, לפי שלא ידעו לכונן את החינוך עפ"י תנאי הזמן. וידוע מה שסיפר הגאון מהר"י סלנטר זצ"ל בשובו מאשכנז ושם נזדמן עם הגה"צ ר"ע הילדסהיימר זצ"ל וראה אותו מרצה שיעורים בתנ"ך ושו"ע לפני נשים צעירות ובתולות. וכה אמר: אם יבוא מי מרבני ליטא להנהיג כן בעדתו, וודאי שיעבירו אותו מכהונתו, וכן הדין. מ"מ הלואי שיהי' חלקי בג"ע =בגן עדן= עם הגה"צ ר"ע הילדסהיימר. והטעם הוא משום עת לעשות לה' הפרו תורתך, כמו שנבאר להלן.
והנה רבני פולין ואונגרן שנתגלגלו למדינת צרפת רואים את המנהגים החדשים שהנהיגו חרדי צרפת עפ"י שיטת גאוני וצדיקי אשכנז, והם מוחים נגדם בעוז, לפי שמנהגים אלו הם נגד דינים מפורשים בגמ' ופוסקים, כנ"ל. אולם אין הרבנים הנ"ל בקיאים בתנאי החיים השוררים במדינת צרפת ואינם רואים את המצב הירוד של היהדות שם. להיפך, בדרישותיהם הם מעמידים בסכנה את התפתחותו של הארגון הזה, אשר כבר הצליח הרבה בפעולתו החינוכית, כמו שתיאר כת"ר במכתבו וכל דבריו הם כנים ואמתיים, וזה ידוע לכל.
(ב) ידוע כמה חזק שטף ההתבוללות בארץ צרפת וכמה גדול מספרם של נשואי התערובת במדינה זו. בניגוד לארצות אחרות ששם היהדות הולכת ומתגברת ומתנערת משפלותה, הנה בצרפת הטמיעה הולכת וגדלה. תנאי הסביבה הצרפתית המיוחדת, המצטיינת בקלות דעת ובדלות של עיון רציני מעמיק, רוח החירות והחופש והרדיפה אחרי נוחיות נעימה וזוהר חיצוני מקסים, גורמים להתפשטות מחלת ההתבוללות בארץ זו ורבים הם חלליה בקרב יוצאי רוסיה ופולין… עצם ההתאגדות של בנים ובנות תחת דגל התורה והמסורה מהוה כח גדול של חיזוק ועידוד לרוח הנוער שהוא נתון תחת השפעה בלתי פוסקת של בית הספר הנכרי והסביבה הגויית. הגורם העיקרי למצב המעציב והמבאיש שנולד בצרפת הוא לפי דעתי רגש הבדידות המעיק על לבו של הנוער היהודי. הנער, או הנערה היהודית, מרגיש א"ע =את עצמו= בודד ונעזב לנפשו. אין לו אחיזה נפשית בקרב הבית או המשפחה של הוריו וקרוביו… היהדות, כפי המתודה של הוראת הזקנים והישישים מסוג הישן, היא בעיניו חיים של נזירות ובדידות, והלימוד עצמו מורגש אצלו כשעמום מיגע, ואת היהדות הם רואים כעין גיטו רוחני של ימי הביניים שיש להחלץ ממנו בכל כוח. הצעירים והצעירות בצרפת הם מנותקים מכל מגע ומשא חברותי עם יהדות אמת מלאה חיים ותנועה, מכל לימוד מבדח ומושך את הלב, אין שום קשר בין איש לאיש, אינם מצטרפים ואינם מתחברים זה אל זה מחוסר אידיאלים משותפים, ולפיכך הם הולכים ונסחפים עם הזרם הזר של הסביבה הגויית. התוצאות ידועות למדי, הם הולכים ונטמעים ונבלעים בין הגויים
והנה במס' סוכה נ"ב מבואר שהיו מקפידים שלא יתערבו האנשים והנשים …וכבר הביא ביד מלאכי כלל ה' אות קע"ז בשם
הרבה ראשונים, שהאיסור הוא הסתכלות בהבטה יתירה ועי"ש מה שפירש הגמ' בע"ז דף כ': ונשמרת מכל דבר רע שלא יסתכל אדם באשה נאה ואפילו פנוי' וכו', שהכוונה להסתכלות המביאה לידי הרהור עבירה… אבל באספות של רשות, כגון בשעת הכנסת כלה לחופה או בשעת נאומים ודרשות לא הקפידו מעולם לעשות מחיצות ורק מדקדקים שלא ישבו אנשים ונשים יחד ולא יתערבו זה עם זה …

ואמנם מבין אני לרוח קצת החרדים המרננים נגד ישורון, שהם רואים במנהגיו סטיה מן המנהגים שהורגלו בהם באורח חייהם בפולין ובאונגארן. אולם הם מעלימים עיניהם מן המצב בצרפת כמו שהוא. ליהודים החרדים מן הסוג הישן אין שום השפעה על מהלך החיים, הם מרוכזים בתוך חוגם המצומצם ואינם שמים את לבם לתהליך ההתבוללות העושה שמות גם בקרב החרדים.
צו השעה הוא ליצור חוג של צעירים וצעירות דתיים, תנועת נוער עם התלהבות מדבקת וכוח משיכה חזק, אשר בהיותם מושרשים בקרקע היהדות הדתית יסתגלו להכניס זרם חדש בקרב היהדות, זרם של להט נפשי, של רוח רענן וחי, שבכוחו לכבוש את הלבבות ולרומם את הנפשות הנחשלות, שהגעגועים לחיי קדושה של יהדות טהורה עוד לא עומעמו בקרבן. יחיאל יעקב וויינבערג.

שגם הנשים משתתפות בכל הדברים, אף שאין ידוע הטעם שמקילין במדינה זו בפשיטות אבל כיון שמקילין אין שום טעם שיצאו בשעת הלמוד כי גם נשים צריכות לידע דיני התורה וטוב להן שישמעו דברי תורה דינים ומוסר כדאמרו חז"ל בהא דמצות הקהל ריש חגיגה נשים באות לשמוע. וכן טוב שישמעו בכל מקום דברי תורה. אבל אם יגיע זמן תפלת מנחה או מעריב וירצו להתפלל שם יצטרכו הנשים לצאת לחדר אחר ולא בחדר שמתפללין שם האנשים.
ידידו,
משה פיינשטיין

11. שו"ת אגרות משה חלק יו"ד ב סימן קט
מע"כ הנכבד ר' יוסף בראון שליט"א.

הנה בדבר המיטינגען של הסאסייטע שבאין לשם אנשים ונשים לשוחח ולהווכח ולהחליט בעניני חול של הסאסייטע, ותיקנו שבכל מיטינג ילמוד אחד מהחבורה איזה דבר תורה בפסקי דינים משלחן ערוך או בדברי מוסר ויראה, הוא תקנה טובה ויישר כחכם. ובדבר הנשים אם יכולות להיות שם גם בשעת הלמוד כמו שהן נמצאות שם בשעת השיחות ודיונים בעניני חול, או שצריכות לצאת לחדר אחר, הנה דברי תורה ומוסר לא גרעי מעניני חול וכיון שאין אתם מחמירים עליהן שלא לבא להמיטינגען כמו כל הסאסייטעס שבמדינה זו

12. שו"ת משפטי עוזיאל חו"מ ס' ו'
הסברא נותנת לומר דבכל כנסיה רצינית ושיחה מועילה אין בה משום פריצות, וכל יום ויום האנשים נפגשים עם הנשים במשא ומתן מסחרי, ונושאים ונותנים, ובכל זאת אין שום פרץ ושום צווחה. ואפילו היותר פרוצים בעריות, לא יהרהרו באיסור בשעה שעוסקים ברצינות במסחרם. ולא אמרו רבותינו אל תרבה שיחה עם האישה (אבות א' ה) אלא בשיחה בטלה שלא לצורך, ושיחה כזאת היא הגוררת עון, אבל לא שיחה של וכוח בענינים חשובים וצבוריים; ואין הישיבה במחיצה וכפיפה אחת לשם עבודת הצבור, שהיא עבודת הקדש, מרגילה לעבירה, ומביאה לידי קלות ראש, וכל ישראל האנשים והנשים קדושים הם, ואינם חשודים בפריצת גדר הצניעות והמוסר. ואל תשיבני ממה שאמרו חכמים: בראשונה היו נשים מבפנים ואנשים מבחוץ, והיו באים לידי קלות ראש, והתקינו שיהיו נשים יושבות מלמעלה ואנשים מלמטה (סוכה נ"א), שלא נאמר זה אלא בכנסיה המונית גדולה של כשרים ופרוצים יחד, ובכגון זה חוששים למעוטא דפרוצים, וביותר בהיותם עסוקים בשמחה ויצר הרע שולט בהם, אבל בכנסיה של נבחרים לא נאמר דבר כזה לעשות את נבחרי העם לפרוצים בעריות, ולא תהיה כזאת בישראל.

13. שו"ת "מלכי בקדש" (להרב חיים הירשנזון; ח"ב תשובה ד')
ומכל אלה הדברים וביחוד מדברי הר"ן דמגילה שהבאתי שמתרץ שלא חיישינן לפריצותא כאשר לא משנים נוסח הברכה, ולפי דברינו גם בהשינוי אין פריצותא אם, לא הזכרת ברית ושנוי, ומכל הדברים האלה מתבטלים כל הני פטפוטי של מעוטי תורה אשר פריצותא פריצותא תפסי להני גברי, ולא יודעים שגם בגזירת פריצותא יש תורה ודינים וכללים קבועים ולא כל הרוצה לטול את השם לבזות בנות ישראל ובני אברהם יצחק ויעקב לחשוב אותם לשטופי זימה ח"ו וכל פגיעתן רעה להביא לידי פריצות, ולחשוד לכל אישי ישראל שלבם ריק מן החכמה ויצרן של עריות אורב עליהם, ותפלתן מלאה הרהורים רעים ח"ו ופגישת אישה בהם היא כאש בנעורת, ויהי' אסור לנו לצאת לשוק בעת אשר ברחובות תשקקנה, לא ללכת בקרון ולא לנסוע במסילת הברזל, או שנשליך את נשותינו ובנותינו ההרמונה כאשר עושים הטורקים הפראים אשר בתיהם מלא זימה, חס לי' לאיש יראי אלוקים לחשוב כזאת על בני ובנות ישראל, וכמה טיילים וטיילתא מטיילים בשוק ולא בא להם הרהור חטא כלל אפי' בעמים שמנומסים ומכש"כ בישראל קדושים, והנבואה מייעדת לנו עוד ישחקו נערים ונערות בחוצות ירושלים בנותינו כזויות מחוטבות תכנית היכל בנינו כנטיעים אין פרץ פריצת המוסר ואין יוצאת כנפקת ברא ברחובותינו אשרי העם שככה לו. ובמצות הקהל היו הנשים באות לשמוע ונחשב להם לזכות ובשמחת בית השואבה תקנו תיקון גדול לעשות גזוזטרא בעזרת נשים אשר היו באים שם אנשים ונשים וחששו חכמים כי מתוך חדות ליבם יכולים לבוא לידי פריצותא ועשו גזוזטרא, אבל לא נמצא בשום מקום שהיה שער מיוחד לכניסתן לעזרה לעלית הגזוזטרא, כי ידעו חכמים את נפש בניהם ובנותיהם כי לא תעכסנה ברגליהן בהליכתן ובחזרתן משמחה של מצווה וכל עת אשר לא מתרגשים הרבה מרוב חדוה לא ישכחו את הנימוס, ולא מצינו בשום מקום איסור פגישת אנשים ונשים בהמון בעת אשר אין איסור יחוד ואדרבא אפי' במקום שיש לחוש להרגל עבירה חשבו להתיר היכא דאיכא דעות.

14. שו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ג סימן עח
הנה כבר ידוע ומפורסם מה שכתבתי לאיזה מקומות בדבר למוד ביחד ילדים וילדות וגם נדפס בתשובותי אחת מהן בספר אגרות משה יו"ד ח"א סימן קל"ז שבעצם אין ללמוד ביחד אף לקטנים ביותר מצד חיוב חינוך אך בזה שייך להקל במקומות שליכא באפשרי לעשות בית ספר מיוחד לילדות קטנות, אבל לגדולים וגדולות קצת וכ"ש הכתות דשנת השביעי ושנת השמיני שהם ילדים וילדות גדולות הוא אסור מדינא לכולי עלמא ומחוייבין לעשות בתי ספר מיוחדין אחד לילדים ואחד לילדות ולא שייך להקל בשביל שום דוחק בין בלמודי קדש בין בלמודי חול ובזמן שמניחין אותן לזמן קצר לצאת החוצה לשחק שצריכין להיות במקומות אחרים דוקא.

15. שו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ד סימן כח
א. מקום שאם לא ילמדו יחד יצטרכו לשלוח את הילדות ללמוד בבית ספר של גויים
בדבר סקרענטאן שהמציאות הוא שבהישיבה הקטנה מתמעט מספר התלמידים מצד שהרבה מיהודים התושבים הולכים משם להכרכים, או מסיבות אחרות יהיה מאיזה טעמים שיהיו, והגיע בשנה זו למספר פ"א שהם יחד ילדים וילדות שבכל כיתה איכא מספר קטן מאד. ובכיתות שמחמישית ולמעלה יש שהם רק שמונה או שבע תלמידים, ואם יחלקו הילדים והילדות הרי יהיה רק ד' וה' וגם ג' תלמידים בכיתה שהלימוד לא יעלה יפה כידוע, וההוצאה יהיה כפלים, שכמעט לא יהיה באפשרי. דהרי אף לפי סך התלמידים הוצאתם גדולה ערך כפלים מסתם ישיבות קטנות שבערים אחרות. שלכן אף שהכל יודעים דעתי לדינא שצריך להפריד בעצם אף קטני קטנים כשאפשר, כדעושין כן בנוא יארק. ואף בערים אחרות שקשה לחלק, לא התרנו אלא עד עשר שנים. אבל בסקרענטאן שמספר התלמידים קטן ביותר, שכמעט אי אפשר ללמוד בפחות, ולצרף התלמידים ביחד שתי כתות ה' ו' וז' ח' כמובן הוא דבר לא טוב ורוב ההורים ואולי כולם לא ירצו בזה – ואף שעתה אומרים הורים אחדים שיסכימו לזה הוא רק אמירה בעלמא דכשיעבור מקצת זמן לא ירצה בזה – לכן נמצא שא"א להפריד בשום אופן, אלא לבטל הלימוד מהילדות ולשלחן לבי"ס דהעיר יחד עם נערים שהם גם גויים, הוא ח"ו טמוע בגויים. שלכן עיר סקרענטאן יחידה לעניין זה שאי אפשר להפרידם. ועת לעשות לה' הפרו תורתך.

16.שו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ב סימן קד
הנה טעם האומרים שאין שום חשש הוא משום שעדין אין בהם יצה"ר וחשש הרהור, אבל הא חייבין לחנך אותם להתרחק מנשים והילדות להתרחק מאנשים וכשלומדין ביחד אדרבה עוד מתרגלין להיפוך להתקרב ויתרגלו מזה גם לכשיתגדלו שכבר יהיה בהן יצה"ר וחשש הרהור. ולכן אף שאין מצדם שייכות חשש איסור עתה דאף אם היו גם קטנים חייבין במצות לא היה שייך בהו האיסור מ"מ יש חיוב חינוך…וגם ידוע שבמדינה זו אין גבול לחשיבות קטנים ואם יקילו אף בקטנים ביותר יאמרו גם על בני תשע בני עשר שיש להם כבר דעת שגם הם קטנים.
אבל א"צ לזה כי מדינא יש לאסור כדלעיל. אך מה שאירע איזה מקומות שגם אני הסכמתי להקל היה זה רק במקום שלא היה אפשרי כלל לעשות בית ספר מיוחד לילדים ומיוחד לילדות והיו הילדות מתחנכות בבתי ספר של המדינה שהוא ללא אמונה וללא מעשים ח"ו ולכן עדיף שילמדו בבתי ספר שיסדו שומרי תורה אף שלומדים יחד עם ילדים כשהן קטנים טובא, דכיון דלא יוכלו לקיים שני החינוכים חינוך הבנות באמונה עדיף אבל אם אך יש אפשריות לעשות בית ספר אחר לילדות מחוייבין לעשות.
ב. אם יש להעדיף מוסד שמפריד הילדים מגיל ארבע על אחר שמפרידם מגיל חמש
באתי בזה לאשר מה שמסר נכדי הרה"ג מוהר"ר מרדכי טנדלר שליט"א בשמי, שמה שכתבתי בתשובתי באגרות משה יו"ד ח"א סימן קל"ז, ובח"ג סימן ע"ח שבעצם אין ללמוד ביחד אף לקטנים מצד חיוב חינוך, פירושו, שנחוץ מאד להדגיש מגיל צעיר ההצטרכות להפרדה, שישריש זה בלבם ומוחם של הילדים. אבל אין שום עדיפות מצד זה, בין אם מוסד אחד מתחיל להפריד מגיל חמש, ומוסד שני מפריד מגיל ארבע, משום שבשניהם יהיה מודגש המושג, ויחנכו התלמידים בדרכי הצניעות.

17. שו"ת יחווה דעת חלק ד סימן מו
שאלה: ממנהל בית ספר תיכון דתי: האם ההפרדה בין הבנים לבנות בבית הספר היא חובה מן הדין, או אינה אלא ממדת חסידות?
לאור כל האמור הדבר ברור שחובה קדושה מן הדין הגמור להפריד בין הבנים לבנות בבתי הספר, וכל ההורים והמורים החרדים לדבר ה' מפחד גאונו לעמוד על המשמר ולנהוג הפרדה מלאה בין הבנים לבנות. ובפרט בדור יתום זה שהפריצות גדולה, והמתירנות אוכלת כל חלקה טובה, שבודאי שחובה מוסרית היא מעיקר ההלכה לקיים הפרדה בין התלמידים לתלמידות שלא יבואו לידי עבירה…
אולם במקום שאין מספר תלמידים מספיק לכל כתה, ואין כל אפשרות להקים כתה מיוחדת לבנים, וכתה מיוחדת לבנות, כי לא יכיר בזה משרד החינוך הממשלתי, וקיים חשש סביר שילכו לבתי ספר של החילונים, ויגדלו שם ללא דת ואמונה, באופן כזה יש לבחור הרע במיעוטו, ולהעדיף שילמדו יחד ילדים וילדות בבית הספר הדתי, ובלבד שיהיו קטנים ביותר, כגון בגן ילדים, ובבית הספר עד כתה ג'.
בסיכום: חובת ההפרדה בבתי הספר בין הבנים לבנות היא מן הדין, ואינה ממדת חסידות בלבד. וכל הגודרים גדר ועומדים בפרץ לשמור משמרת הצניעות על ידי הפרדה בין בנים לבנות, ישאו ברכה מאת ה', ויזכו לעשות חיל להגדיל תורה ולהאדירה, וצדקתם עומדת לעד, שכל המזכה את הרבים זכות הרבים תלויה בו. וימצאו חן ושכל טוב בעיני אלקים ואדם.

18. שו"ת יביע אומר חלק ד – אבן העזר סימן ד
נשאלתי אודות מושב שקיים בו רק בית ספר חפשי, וכעת נתעוררו ההורים הדתיים להקים גן ילדים ובית – ספר דתי, אך מפני המספר המועט של הילדים אין באפשרותם ללמד את הילדים לבד והילדות לבד, אם מותר ללמדם במחלקה אחת, בנים ובנות בצוותא חדא.
ב. אולם בנ"ד שהמדובר הוא בקטנים ביותר שאינם יודעים לעשות רע, ואין להם יצר הרע כ"כ, י"ל שאין בזה מצות חינוך, שלא ציוו חז"ל על חינוך הבנים אלא לפי אותו המצב שהגדולים חייבים בו, אבל בכה"ג שאלמלא שיצה"ר מצוי בגדולים לא היו עושים ביניהם הרחקה, קטן פטור מחינוך….
ולכן ראוי להחמיר בדבר כל שיש אפשרות להקים בית ספר נפרד, הלא"ה יש להקל בשעת הדחק בקטנים וקטנות ללמדם במחלקה אחת, וכל זה בקטנים ביותר שאין להם יצה"ר כ"כ, אבל בילדים שהם עכ"פ למעלה מגיל תשע בודאי שיש להחמיר בכל אופן. והמיקל בזה אין רוח חכמים נוחה הימנו…

19. איש על העדה – מבחר איגרות, הרב יוסף דוב הלוי סולוביצ'יק
הרב רוזנפלד היקר,

קבל נא את התנצלותי על שלא השבתי על מכתבך מוקדם יותר. העיכוב נבע מלוח הזמנים שלי, שהוא עמוס יתר על המידה. באשר לשאלתך על אודות תוכנית הלימודים בבתי ספר מעורבים (בנים ובנות), כבר הבעתי לפניך לפני זמן רב את דעתי, כי תהיה זו החמצה מצערת עד מאוד מצדנו אם נארגן עבור הבנות שיעורים נפרדים במקצועות היהדות. לא רק שמותר להורות לבנות תורה שבעל-פה; בימינו זוהי חובה מוחלטת. מדיניות זו של הפליה בין המינים במה שנוגע לנושאי הלימוד ולשיטת הלימוד – מדיניות שתומכים בה עדיין קבוצות מסויימות בקרב הקהילה האורתודוכסית שלנו – תרמה רבות להתדרדרותה ולנפילתה של היהדות המסורתית. מן הראוי להכניס באורח דומה בנים ובנות אל היכליה הפנימיים של התורה שבעל-פה.
אני מקווה להכין בעתיד הקרוב תשובה הלכתית אשר תמצה את כלל פניה של סוגיה זו. בינתיים אני תומך בכל לב בתוכנית אחידה לכלל אוכלוסיית התלמידים.