הצורך בחינוך

 

פורסם ב"מוסף שבת", מקור ראשון, סיוון תשע"א

בתקופה האחרונה שוחחו איתי מספר רופאים על בעיות המתעוררות בקרב זוגות דתיים צעירים המתקשים לחיות חיי משפחה תקינים לאחר חתונתם. הרופאים תולים את הקושי בהפנמה יתירה של רעיון הצניעות. איני יודע מה היקף הבעיה מבחינה סטטיסטית ואם הבעייה חורגת מבעיות נורמטיביות הקיימות בכל חברה, אך אני נוטה לקשר בין עיסוק יתר בנושאי צניעות לבין בעיות ומעצורים בבניית קשר רוחני ופיזי תקין לאחר הנישואין. בייחוד מדאיג אותי הדיבורים החוזרים ונשנים בתנועת בני עקיבא על הצורך לשמור ולשמור על דיני הצניעות.

מלבד העובדה שיש בדיבורים השכיחים על ענייני הצניעות התנהלות בלתי צנועה, נראה שבתחום זה, שלא באשמתנו,אין לנו, המחנכים והרבנים, פתרון כולל לבעיה אמיתית.

שורש הבעיה, וכאן אני מתייחס לניסיוני בחינוך הבנים במערכת החינוך הממלכתית דתית, נעוץ בעובדה שהחל מגיל ההתבגרות ועד זמן החתונה עוברות שנים רבות שבהן אין לבנים מענה לתביעות המיניות הטבעיות והנורמליות.

במידה רבה אנחנו כבולים. אנחנו כבולים בראש ובראשונה בגלל דחיית גיל הנישואין בחברה המודרנית. למן זמן מתן תורה ועד לעת החדשה בעיה זו לא התעוררה מאחר שגיל החתונה היה סמוך לתקופה של ההתבגרות המינית. העידן המודרני והמתרנות המינית חברו יחדיו והובילו לדחיית גיל הנישואין באופן משמעותי. אנחנו מצפים מתלמידנו לסיים את הלימודים בתיכון, ללמוד אולי שנה בישיבה עד לגיוס ולאחר מכן לשרת שירות משמעותי בצה"ל. גם למקדימים להתחתן בגיל עשרים ושתיים, וחלק גדול מהבוגרים אינם מרגישים בשלים להתחתן בגיל זה, אין אפיק לגיטימי לדחפים המיניים במשך כל השנים האלו.

אנחנו דוחים מכל וכול את המתרנות המינית המקובלת בעולם המערבי החילוני. אנחנו דוחים תפיסת עולם זו לא רק בגלל בעיות הלכתיות טכניות אלא מפני שתפיסת עולם זו נוגדת את היסודות המרכזיים של קדושת ישראל. אנחנו גם דוגלים בכך שאינטימיות ומחויבות כרוכות זו בזו ושהאינטימיות של מערכת יחסים מינית אמורה לבוא במקביל למחויבות של חופה וקידושין כדת משה וישראל. ובכלל, אנחנו לא מפחדים לחנך ל"איפוק" כחלק מאורח חיים המאפשר לנו לחיות חיים רוחניים מליאים יותר.

אולם, גם ברור לנו, שבחברה מעורבת יתפתחו מערכות יחסים של ידידות עזה בין בנים לבנות. גם אם בני עקיבא יחליט על הפרדה גמורה בין בנים לבנות הרי שהבנים ימצאו את הבנות והבנות ימצאו את הבנים בתנועת נוער חלופית או סתם בקרן הרחוב. במציאות זו ימשיכו להתפתח מערכות יחסים של ידידות עזה בין הבנים והבנות. חוץ מהבעיות שיש במצב זה, הרי שהוא גם מאפשר למתבגרים להכיר את עצמם בתוך מערכת שיש בה מהמין השני. מניסיוני בחינוך הבנים אותם צעירם שמדריכים ביחד עם בנות בתנועת הנוער מפתחים יחס בריא ושוויוני לבנות. העבודה החינוכית המשותפת מאפשרת לבנים להסתכל על הבנות לא רק כאובייקט מיני אלא כעל אדם בעל יכולות רוחניות ואינטלקטואליות. לנו, הרבנים והמחנכים אין בדיוק פתרון "הלכתי" למצב זה.

אך גם בלי קשר לשאלת יחסי הבנים והבנות וגם אם היינו מאמצים תפיסת עולם חרדית המפרידה בין בנים לבנות, הרי שזה בלתי סביר מבחינה מעשית, ואולי גם בלתי אנושי, לתבוע מהבנים סטנדרטים הלכתיים אבסולוטיים של נזיר נוצרי בתחום שז"ל. תביעה שכזאת סותרת את הטבע האנושי וממילא לא יכולה להיות דרישה יהודית, לא רוחנית ולא הלכתית. תביעה כזאת אפשרית רק כשמתאפשר לחיות אישות נורמליים. על הנזקים שחוקי הכנסייה גרמו לכמרים הקתוליים אנחנו קוראים יום יום בעיתוני חו"ל.

מכיוון שאין לנו פתרון להתנגשות של התורה עם אורח החיים המודרני, אל לנו, הרבנים והמחנכים להעמיד פנים שיש לנו פתרון מושלם לכל המצוקות של תלמידנו. מכיוון שאיננו רוצים לחתן את ילדינו בנישואים מוקדמים שעלולים להפוך לנישואי בוסר, הרי שנצטרך לקבל את העובדה שהם לעולם לא יוכלו לעמוד בכל הציפיות ההלכתיות. ומכיוון שאל לנו חס ושלום לשנות גופי תורה, אולי טוב יותר אם נמעיט לדבר על נושא הצניעות. את עיקרי ההלכות הרי התלמידים יודעים. אם נגרום להם לעוד קצת רגשות אשם על איסורים שהם עוברים לא נרוויח שום דבר. ייתכן שרק נזיק להם לטווח ארוך. הייתי גם מזהיר את ההורים מפני מחנכים המרבים לדבר על נושאים אלו באופן אינטימי או באופן מופרז. כמה נזק נפשי נגרם מספרוני תלמידי רבי נחמן בתחום זה הנמצאים בכל בית מדרש.

העובדה שאנחנו נמצאים במלכוד מסוים לא צריך לייאש אותנו. נושא זה היה מורכב ומסובך מאז בריית העולם ויישאר תמיד מורכב ומסובך. הטענה שלי היא שאנחנו צריכים להודות שאין לנו, ובמציאות הנוכחית גם לא יכולה להיות לנו פתרון מושלם לסוגייא זו. חלק מהאנרגיות המיניות יכולות להיות מנווטות ליצירה, לימודים רציניים, טיולים, ספורט ועבודת התנדבות. הבטלה כפי שהסבירו לנו חז"ל מביאה לידי שעמום והשעמום מביא לידי חטא. אולם צריך לזכור שאת היצר לעולם לא נוכל לבטל, וכנראה שטוב שכך. בלי יצר, אומרים לנו חז"ל, העולם היה חדל מלהתקיים.

מרוב דיבורים על נושא הצניעות הרי שבמערכת החינוך של הבנים אנחנו שוכחים לדבר על המשמעות של מערכת יחסים זוגית. זוגות שרוצים לבוא בקשר מכל סוג שהוא צריכים להבין את המשמעות העמוקה של קשר שבין גבר לאישה. השאלה החשובה שצריך לדון בה עם צעירים שיש להם קשר משמעותי היא מה טיב מערכת היחסים. האם היא מערכת יחסים מכבדת או מניפולטיבית, האם היא מקדמת את בני הזוג מבחינה רוחנית או שמא, חס ושלום, להיפך. האם זהו קשר שיכול להתרחב לשותפות אמיתית מרובת שנים, או שמא עניין יצרי ורגעי. מהי המשמעות של כבוד הדדי ומחויבות. מהי המשמעות של ברית בין אנשים ומהי המשמעות של פשרה במערכת יחסים. חמור מאוד יהיה אם נעודד זוגות להתחתן רק מכיוון שהם רוצים להחזיק ידיים. בסופו של דבר אנחנו צריכים לדבר על האושר הגדול שעשוי לנבוע מחיי משפחה ועל העצבות הגדולה שיכולה להיות טמונה במערכת משפחתית שאינה מתפקדת כראוי ושאין בה שלום בית. התלמידים גם צריכים להבין שהאושר או העצבות הטמונים בחיי משפחה אינם תלויים בהכרח ביד הגורל. ניתן ללמוד, בעיקר בעזרת הדרכת הורים, כיצד לנהל משפחה ולפתח דו שיח מתאים עם בן הזוג. נראה שההכנה של הבנות במערכת החינוך הדתית טובה מזו של הבנים. אמנם, הנהלת החינוך הדתי עושה מאמץ גדול לאפשר שיח כזה גם בבתי הספר של הבנים. אך בכל מקרה, רצוי שההורים יהיו מעורבים בחינוך המיני של ילדיהם ולא ישאירו מלאכה עדינה זו רק למחנכים.

טוב יהיה אם מערכת החינוך הדתית, הפורמלית והבלתי פורמלית, תהיה קצת פחות אובססיבית בשאלת ההפרדה שבין המינים. ראוי יותר לתת לתלמידים -חניכים כלים רגשיים המכינים אותם טוב יותר לבנות קשרים יציבים שלתווך ארוך יעזרו להם להתגבר על הערעור שהעולם המודרני מערער על מוסד המשפחה.