החינוך הדתי – למען כללי ילדי ישראל עקרונות יסוד לנבחרי ציבור

מדיניות ציבורית אחראית על כלל ילדי ישראל, תוך שמירה על תחרות הוגנת:

א. צימצום הפערים החברתיים ונתינת מענה לכלל ילדי ישראל:

  1. לכל מוסד יתקבלו כל החפצים בחינוך דתי. הרישום יעשה אוטומטית דרך עיריות ומוסדות רשמיים. לא יונהגו ראיונות קבלה, מבחני מיון, תקנונים מדירים וכדומה. לכיתות תיכון (י’-י”ב) ניתן לקיים מבחני קבלה בהתאם לחוק, ובתנאי שקיים במקום תיכון ציבורי דתי הפתוח לכל ומנגנון הרישום מסודר ושקוף. בהתאם לאלה: ביטול מתווה הת"תים הציוניים המאפשר תקצוב מלא למוסדות אשר מתנהגים כמוסדות פרטיים.
  2. לא יוכרו בתי ספר שאין להם הצדקה מספרית ומוסד ללא רישיון לא יזכה בתקצוב ישיר או עקיף מכל סוג שהוא. מוסד מוכר שאינו רשמי לא יקבל תקצוב הגבוה מ- 65% ויש לתקן בהתאם את "חוק נהרי". על מנת לחזק את החינוך הציבורי, יש להגביל את יכולת המעברים, כגון, מוסדות המיועדים לבני הציונות הדתית לא יחסו תחת מטרייה של החינוך החרדי.
  3. הרשם יוודא את קיומו של איזון חברתי ואחריות בין המוסדות בכל אזור, דבר המחייב בניית מנגנונים בין רשויות. הדבר כולל פיקוח על קיום שעות פרטניות, כיתות חנ"מ, מענה לעולים, ילדים מחוננים, תקני יעוץ חינוכי, שירות פסיכולוגי ועוד . בנוסף, "התמונה החינוכית" תתוקן בהתאם לרמת הסינונים והאינטגרציה.
  4. הכנסת מדדים חברתיים למבחני התמיכה של גרעינים תורניים, כאשר התמיכה תסתיים לאחר מספר שנים, באופן המחזיר את הכוח לקהילה המקומית.

ב. התייעלות תקציבית, צימצום שכר הלימוד הגבוה ושמירה על תחרות הוגנת בין המוסדות:

  1. הסדרה והנגשת כלל תקציבי מערכות החינוך הדתי באופן קבוע, שקוף ושיוויוני לכלל המוסדות תוך ביטול התלות בתקציבים קואליציוניים. זאת בין היתר ע"י פתיחת מערכת "תקנט", בדומה למערכת "מית"ר".
  2. הקפדה על גודל מינימלי של מוסדות חינוך ונתינת תמריצים משמעותיים לגודל כמו ע"י הכנסת מרכיב "מדד פיזור". הועדה העליונה האחראית על הקמת מוסדות חדשים תהיה אחראית גם על מוסדות שאינם רשמיים. יש ליצור מנגנון אשר מאפשר לחמ"ד ליצור הסדרה על אזורית אשר תמנע הקמת מוסדות מיותרים. הסדרת מנגנון תקציבי שיאפשר הפרדה מגדרית בכיתות, על פי החלטת הקהילה, בתצורה בה השעות והתקנים הנדרשים, מתקזזים באופן שקוף ומסודר עם המשאבים הקיימים של ביה"ס ולא מעודדים יצירת סמל מוסד חדש.
  3. התקצוב הדיפרנציאלי לכלל מערכת החינוך, בהתאם לדירוג החברתי-כלכלי של בית הספר, יורחב גם למוסדות על יסודיים, על שלל מרכיבי התקצוב כולל "הוצאות אחרות" המחייבות תִקנון ותקצוב מלא.
  4. הקטנת שכר הלימוד תעשה באמצעות הקפדה על מוסדות גדולים ובעזרת שקיפות וגבייה בהתאם לחוק. יוקפד שהתשלומים ייעשו רק במקום בו קיימת אפשרות ללמידה בחינוך דתי ללא תשלומים אלו. כמו כן, יש לעדכן את ערך שעות התל"ן מצד המשרד, על מנת להתאימן לעלותן במציאות, באופן בו יעלה ערך השעה תוך הקטנת מספר השעות המותרות לגבייה.

ג. צמצום מאבקים בין אגפי הציונות הדתית יעשה ע”י קביעת אופיו של החינוך המקומי בהתאם לקהילה:

נתינת מענה לגוונים השונים בהתאם לרצון מרבית ההורים, תוך הקפדה על יתרון הגודל, מניעת פיצולים ואחריות לכלל. קיימת חובה לברר באופן מקצועי מהו רצון הרוב ולאפשר חלופות אזוריות למיעוט.

יש לעדכן את המלצת מועצת החמ"ד ביחס להפרדה (ד'-ו' ניפרד). ההמלצה ניתנה מתוך רצון לפשרה אך בפועל היא מיושמת על צד אחד.

נקודות עבודה לחברי כנסת – לחיזוק החינוך הדתי:

– יש לפעול על פי מדיניות ציבורית סדורה אשר תיקח אחריות על כלל ילדי ישראל, תוך שמירה על תחרות הוגנת בין מגוון המוסדות.

בהתאם לכך:

-תיקון עיוותים בתקציב החינוך:

*תקצובם של מוסדות מוכרים שאינם רשמיים ירד לפחות מ – 65%.
*התקצוב הדיפרנציאלי לכלל מערכת החינוך, בהתאם לדירוג החברתי-כלכלי של בית הספר, יורחב גם למוסדות על יסודיים, על שלל מרכיבי התקצוב והוצאות אחרות.
*הסדרה והנגשת כלל תקציבי מערכות החינוך הדתי באופן קבוע, שקוף ושיוויוני לכלל המוסדות. מי שיעמוד בתבחינים- יתוקצב, ולא כתלות בהחלטה שרירותית של מפקח/ראש רשות כזה או אחר.

-יעילות מערכת החמ"ד – חיזוק המוסדות הקיימים:

*הפסקת המגמה של פתיחת מוסדות קטנים לכל תת-נישה בחמ"ד, ע"י קביעת גודל מינימלי של מוסדות חינוך (לפחות 3 כיתות בשכבה) ומניעת פתיחה של מוסדות חדשים ללא הצדקה מספרית.

-גרעינים תורניים:

*תיקון מבחני התמיכה של גרעינים תורניים כך שהם יתחשבו במדדים חברתיים ויחזקו את הקהילה המקומית. התמיכה תסתיים לאחר מספר שנים, באופן המחזיר את הכוח לקהילה המקומית.

שאלות לנבחרי/ות ציבור דתיים/ות :

1.צמצום פערים חברתיים:

– כיצד תצמצמם את הפערים החברתיים בין מוסדות החינוך הדתי?
– כיצד תבטיח שלכל ילד/ה יהיה מוסד דתי קרוב שיקבל אותו?
– כיצד תמנע את עזיבתה של האוכלוסייה המסורתית מהחינוך הדתי?

2.התייעלות תקציבית:

-כיצד תקטין את שכר הלימוד הגבוה?
-כיצד תסדיר ותנגיש את כלל התקציבים באופן קבוע, שקוף ושיוויוני לכלל המוסדות?

3.תחרות הוגנת וחיבור לקהילה:

-כיצד תסדיר בין המוסדות את הליכי הרישום ותחייב את כולם באחריות ציבורית?
-כיצד תבטיח את קביעת אופיו של החינוך המקומי בהתאם לקהילה?
-כיצד תביא להסדרת היחסים שבין גרעינים לבין קהילות מקומיות?

החינוך הדתי – איך לזהות הבטחות בחירות מול מציאות

כדי להתמודד עם השאלות וגם עם התשובות השונות שיגיעו מהפוליטיקאים, אנחנו מתכבדים להגיש מסמך שממפה את הבטחות הבחירות, המורכבוּת העומדת מאחוריהן והפתרונות האפשריים:

הבטחה המורכבות והפתרון האפשרי
"נביא עוד כסף לחינוך הדתי" כבר היום, החינוך הדתי מתוקצב באחוזים ניכרים יותר מהחינוך הכללי, בכל פרמטר. הן בתקצוב הרגיל והם כתוצאה מכספים קואליציוניים.זו הבטחה שאין לה כיסוי ולעיתים גם אינה מוסרית. הדרך הנכונה היא ליעל את המערכת באמצעות הגדלת המוסדות, התמקצעות כלכלית ועוד.
"נשנה את החוק או את נוסחת התקצוב" אי אפשר (וגם לא ראוי) לתקצב בחוק רק את לימוד התורה בבתי הספר הדתיים. תקצוב בחוק של לימודי יהדות, יחייב תקצוב דומה גם לחינוך הממלכתי. הדבר כרוך בעלות של יותר ממליארד ₪. מדובר בחוק מבורך, אך במצב התקציבי הקיים, הוא יוכל לעבור במקביל להליך התייעלות בחמ"ד, וכמובן תוך ביטול התקציבים הקואליציוניים.
"נהפוך את החמ"ד למחוז עצמאי" מעבר לבידול שהדבר יוצר, הרי שמדובר בצעד בעל רמת סיכון גבוהה מאוד. הפיכת החמ"ד למחוז, פירושה שהחמ"ד יתנהל באופן ישיר על פי המצב הפוליטי לטוב ולרע. הדבר יגרור חוסר יציבות, הסרת אחריות מצד גורמי ממשל ותלות גוברת בפוליטיקה.
"נאסור תשלומי הורים מעל המותר" למעשה כבר יש כללים ואיסורים. הבעיה שאין אכיפה מספקת. הפתרון הוא בחיזוק מערך האכיפה ונתינת כוח למשרד החינוך להפחית תקציב למוסדות שפועלים ללא אישור גביה תקין. זאת מעבר לתיקוני העומק הרשומים מטה.
"ניצור "מאצינג" לתשלומי הורים: על כל שקל שההורה נותן – המדינה נותנת שקל בהתאם למדרג סוציו אקונומי". הרעיון עטוף בהבטחות לתמיכה בחלשים, אך למעשה מדובר בהצעה קפיטליסטית אשר תגדיל פערים ותחזק את מי שכבר יש לו. המפסידים הגדולים יהיו בתי הספר אשר קולטים אוכלוסיות חלשות.
"נסדיר את אחריות הרשויות המקומיות על המוסדות ונמנע את ההתחמקויות של הרשויות" לא ניתן לבקש אחריות מהרשות המקומית מבלי לקחת אותה ביחס לכלל תושביה. על מנת לקדם את אחריות הרשות המקומית חובה למנוע את הסינונים, או ליצור מנגנון עירוני מסודר ושקוף, של אחריות משותפת לכלל התלמידים.
"ניצור שוק חופשי  ונגביר את התחרות" בחינוך הדתי כבר קיים שוק חופשי, יש תחרות, וקיימת בחירה מלאה של ההורים, כמעט בכל רחבי הארץ. המנהלים עסוקים בשיווק, במקום בחינוך.הצורך הוא בשמירה על תחרות הוגנת, קרי, לוודא שכל המוסדות מקבלים תלמידים בעלי אתגרים, תלמידים מרמות חברתיות – כלכליות נמוכות, ושהתקציבים שקופים. אז התחרות תהיה מלאה.
"נחזק את הגרעינים התורניים" קיימים גרעינים המסייעים לאוכלוסייה המקומית וקיימים גרעינים היוצרים נזק חברתי ודתי רב.חובה לבחון מחדש את תקנות התמיכה ולהכניס מדדים חברתיים, תוך סיום התמיכה לאחר מספר שנים, באופן המחזיר את הכוח לקהילה המקומית.יש לציין כי לגרעינים, כעמותות נתמכות, אסור לקחת חלק במשחק המפלגתי.
"נדאג לחינוך המיוחד" מצויין. הבעיה היא שמוסדות החמ"ד קטנים ועל כן, קשה בחלקם הגדול לאגם משאבים לכיתות חינוך מיוחד.הדרך לתקן זאת היא בין היתר באמצעות הגדלת המוסדות ובאמצעות הסדרה אזורית בין מועצות מקומיות שונות.
"נדאג לישיבות התיכוניות / לתלמודי התורה הציוניים דתיים" אם הכוונה לדאוג לכל החמ"ד באופן שווה – מצויין.אם הכוונה לדאוג רק לתקצובו של סוג מסויים של מוסדות, הרי שזה בהכרח יבוא על חשבון מוסדות אחרים של החינוך הדתי, ובהכרח יצור פערים.יתרה מכך, כאשר התמיכה היא במוסדות המתנהגים כפרטיים, הדבר פוגע במרבית הציבור ומבריח אוכלוסיות גדולות מהחמ"ד.
"אני אדאג לפתוח לכם בית ספר חדש" פתיחת בי"ס חדש היא דבר מרגש. השאלה היא אם יש לו הצדקה כלכלית.אם אין מספר צפוי של לפחות כשלוש כיתות בכל שכבה, הרי שמהר נגלה שבית הספר אינו מצליח לשרוד כלכלית ותפוקת החינוך קטנה מאוד. פוליטיקאי שגוזר סרט של בית ספר חדש לא ייתן את הדין, כאשר בית הספר יהיה דל ויעמוד על סף סגירה.קיימים מקרים חריגים בהם יש הצדקה לקיומו של מוסד קטן ואולם אלו מקרים בודדים ביותר.
"ישיבות נקים בכל מקום" הצורך הגדול הוא בביסוסן של הישיבות הקיימות. רבות מהישיבות הגבוהות, ישיבות ההסדר והמכינות, נמצאות במצב של חוסר, וממילא תפוקתן התורנית קטנה יותר. נכון יותר להרחיב את הקיים ולחזקו ולא להקים עוד מוסדות קטנים ודלים, כלכלית ותורנית.