סוגיית שכר הלימוד הגבוה במוסדות העל-יסודיים של החמ"ד ובפרט בגילאי החטיבה העליונה (תיכון) מעוררת בשנים האחרונות הד רב בציבור הדתי-לאומי. שכר הלימוד הגבוה הביא למחאות רבות של הורים, לסדרה של כתבות בתקשורת ואף להקמת שתי ועדת ציבוריות-פוליטיות שדנו בנושא. למרות כל זאת, נראה שהמצב בפועל לא השתנה באופן מהותי. מטרתו של חלק זה היא לבחון, על בסיס נתונים מעודכנים ככל האפשר, את הטיעונים השונים העולים בקרב הגורמים השונים הדנים בסוגיה (ההורים, מוסדות החינוך והפוליטיקאים) ולנסות להציג מתווה שיאפשר להתמודד עם המצב הקיים.

בעוד במוסדות החינוך הממלכתי תשלומי ההורים בחינוך העל-יסודי הנם זניחים יחסית ועומדים על כ-2,000 ₪ בשנה, שכר הלימוד במוסדות העל-יסודיים בחמ"ד עומד על בין כ-5,000 לכ-15,000 ש"ח בשנה במוסדות שאינם פנימייתיים, ואילו במוסדות פנימייתיים שכר הלימוד בדרך כלל גבוה יותר ויכול להגיע אף ל-20,000 ₪ בשנה. מחקרים מלמדים כי משפחה ממוצעת במגזר הדתי-לאומי מוציאה כ-3,200 ₪ בחודש על תשלומים ישירים למוסדות החינוך – כרבע מסך ההוצאות של משפחה דתית-לאומית ממוצעת – סכום שהנו פי ארבעה מההוצאה הממוצעת הכללית על חינוך בישראל . על פי עמותת 'מקימי', העוסקת במלחמה בעוני במגזר הדתי, שכר הלימוד במוסדות החינוך הוא אחד הגורמים הבולטים לעוני בחברה זו.

במציאות שנוצרה כיום, ישנו מיעוט של בתי ספר דתיים ממלכתיים, המספקים חינוך שההורים מחשיבים לאיכותי מחד, אך שכר הלימוד בהם אינו גבוה מאידך. כך, הורים רבים מעדיפים לשלם תשלומים גבוהים מאוד ובלבד שילדיהם יקבלו חינוך איכותי, ומנגד ישנה קבוצה לא מבוטלת של הורים שאינם יכולים לעמוד בנטל התשלומים ולפיכך מעדיפה לשלוח את ילדיהם לחינוך ממלכתי שאיננו דתי.

מחקר זה בוחן תחילה לעומק שלושה פתרונות אפשריים לסוגיית שכר הלימוד, שהועלו בשיח הציבורי, ומראה כי אין בהם פתרון מקיף וכולל, בוודאי שלא לטווח הרחוק:

1. שכר הבכירים והתנהלות המוסדות: עמדה הנשמעת רבות בשיח הציבורי, בדרך כלל על ידי חלק מנציגי ההורים, טוענת שהסיבה לשכר הלימוד הגבוה נעוצה בשכר גבוה של הבכירים במוסדות ובהתנהלות לא תקינה של המוסדות. למעשה, הנתונים מלמדים שברוב המוסדות שכר הבכירים אינו גבוה כלל וכלל, אך גם אם בחלק מהמוסדות ניתן לקצץ בשכר הבכירים וניתן לאמץ אמות מידה מחמירות יותר, למעשה הדבר לא יביא להפתחה משמעותית בגובה שכר הלימוד.
2. חוסר תקצוב ממוסדות החינוך: עמדה נוספת הנשמעת רבות בשיח הציבורי, בדרך כלל על ידי נציגי מוסדות החינוך, טוענת שהאשם המרכזי בשכר הלימוד הגבוה הא משרד החינוך ומוסדות המדינה שאינם מתקצבים את החמ"ד כיאות. למעשה, הנתונים מלמדים כי הן בחינוך היסודי והן בחינוך העל-יסודי החמ"ד מקבל את התקצוב הגבוה ביותר לתלמיד ובפער גבוה מהחינוך הממלכתי, החינוך הערבי והחינוך החרדי. לאור זאת, קשה להצדיק מבחינה ערכית העברות תקציביות נוספות לחמ"ד, ולאור הביקורת שעלתה בתקשורת בשנים האחרונות על ההעדפה התקציבית שמקבל החמ"ד קשה להאמין שמשרד החינוך ירחיב עוד יותר את הפערים התקציביים. יתרה מכך, גם אם משרד החינוך היה חפץ בכך, הוא היה מתקשה למצוא את המקורות התקציביים הנוספים שיביאו להפחתה משמעותית בשכר הלימוד.
3. הגבלת שכר הלימוד: נציגי הציבור (הפוליטיקאים) הדתיים-לאומיים פועלים בתקופה זו למען הפחתת שכר הלימוד באמצעות הגבלת שכר הלימוד שמוסדות החינוך יכולים לגבות מההורים. למעשה, המציאות מלמדת שללא הוספת תקציבים נוספים המוסדות אינם יכולים להעמיד את אותו חינוך איכותי שהם מספקים בד בבד עם הפחתה של שכר הלימוד. כך, הגבלה דרסטית של שכר הלימוד תביא למעשה לפגיעה באיכות החינוך, כך שההורים אולי ישלמו הרבה פחות, אך לא יקבלו את החינוך שאותו הם מבקשים. ניסיון העבר מלמד, שכאשר ההורים אינם מרוצים די הצורך מהמערכת הממלכתית (גם זו "הדתית") הם מחפשים חלופות ובדרך כלל פונים להקמת מסגרות פרטיות לגמרי שהתשלומים אליהן גבוהים בהרבה (או שלחלופין יהיו הורים שיפנו למערכת החינוך הממלכתית החילונית או החרדית). כך, לא רק שלא יופחת שכר הלימוד, אלא שכרו של המהלך יצא בהפסדו. יתרה מכך, הגבלת משמעותית של שכר הלימוד פוגעת בזכויותיהם של הורים (וילדים) הרוצים לאפשר לילדיהם מסגרת לימודים רחבה יותר, מעבר למימון של החינוך הממלכתי הרגיל. לפיכך, הגבלת שכר הלימוד יכולה להוות פתרון מפני מוסדות חינוך הגובים שכר לימוד גבוה במיוחד, אך היא לא יכולה להוות פתרון עומק לסוגיית שכר הלימוד הגבוה שקיים ברוב גדול של מוסדות החינוך הדתיים. יש להדגיש, כי הגבלה דרסטית של שכר הלימוד תשנה את אופיו של החינוך העל-יסודי בחמ"ד מקצה לקצה, ונראה שלא לכך מצפים רוב ההורים כאשר הם מלינים על שכר הלימוד הגבוה.

 

הבעיה המרכזית של כל הפתרונות שהוזכרו טמונה בחיפוש אחר "פתרון קסם" מהיר שיפתור את הבעיה אחת ולתמיד, על אף שפתרון מסוג זה אינו בנמצא. כפי שנראה להלן, הפחתת שכר הלימוד חייבת להיעשות בתהליך הדרגתי, מחושב ואִטי כחלק משינויים חלקיים במבנה מוסדות החמ"ד. אנו מודעים לכך שגם אם ההמלצות המפורטות להלן תיושמנה אחת לאחת, הדבר יביא רק להקלה חלקית על ההורים ולא לביטול גמור של נטל התשלומים, אך אנו סבורים שהדבר הכרחי, הן בשל הצורך להביא אפילו להקלה חלקית בנטל התשלומים, והן בכדי לפתוח את שערי החמ"ד למרב  האוכלוסיות המעוניינות בכך.

כיוון מרכזי אחד שאנו מעלים עוסק בריבוי המוסדות בחמ"ד המביא לכך שמוסדות החינוך העל-יסודיים בחמ"ד הנם מאוד קטנים, הן במספר התלמידים הממוצע במוסד והן במספר התלמידים הממוצע לכיתה. שכבה ממוצעת בחטיבה העליונה בחמ"ד ישנם 61.7 תלמידים בלבד לעומת 142.66 תלמידים בממוצע בפיקוח הממלכתי. כמו כן, מוסד לימודים על-יסודי בחינוך הממלכתי מונה בממוצע 654 תלמידים לעומת 306.2 בלבד בממוצע בחמ"ד. הדבר גורם לעלויות כלכליות גבוהות, שכן יש כאן מצב קלאסי של יתרון לגודל, או ליתר דיוק – חיסרון לקוטן: רבות מההוצאות של המוסדות הן עלויות קבועות שאינן תלויות בהיקף גודל המוסד, וכך, ככל שעלויות קבועות אלו נחלקות על פני יותר מוסדות, מנהלים ועובדים, התקורה ליחידה עולה, וההורים צריכים לשלם יותר.

נציגי המוסדות טוענים כלפי משרד החינוך כי מציאות זו היא כורח שנכפה על החמ"ד בשל פיזור האוכלוסייה, ההפרדה המגדרית וקליטת העלייה, אך כפי שהמחקר מלמד, באמצעות השוואה לבתי הספר היסודיים ונתונים נוספים, תופעות אלו הן רק חלק מהסיפור. למעשה, סיבה מרכזית לריבוי המוסדות היא החלטות מודעות של מנהלי מוסדות והורים בחמ"ד החפצים בחינוך בגוון מאוד ספציפי הכולל יחס פרטני לכל תלמיד. במילים אחרות, מדובר בתופעת הפיצולים וחידוד ההבדלים הרווחת בציבור הדתי-לאומי, בשילוב עם הרצון ביחס אישי ובחינוך לא "תעשייתי".

בנושא זה אנו מציעים מספר המלצות מרכזיות:

1. נהלים ותמריצים: הקשחת הנהלים בדבר פתיחת מוסדים חדשים, ומתן תמריצים כלכליים לאיחוד מוסדות קיימים ולאיגום משאבים בין המוסדות הקיימים.
2. מתווה לאיחוד מוסדות: הצעתנו המעשית היא לפעול לאיחוד מוסדות באופן של ריבוד תפיסות וגוונים בתוך המוסד. אין צורך שכל קבוצה בעלת תפיסת עולם שונה או תפיסת הוראה שונה תפתח מוסד משל עצמה, על כל העלויות הכלכליות הכרוכות בכך. ניתן לבנות מוסדות המכילים מסגרות שונות ותפיסות שונות באמצעות כיתות שונות בתוך המוסד. הדברים נכונים הן ברמת ה"שירותים" – כיתות שהתשלום אליהן שונה בהתאם ל"שירותים" – והן ברמה התפיסתית – כיתות בעלות גוון תפיסתי ורוחני שונה. כיום קיימת ישיבה מוסיקלית, ישיבה חקלאית, ישיבה משטרתית וכדומה. אין כל סיבה שהגוון הייחודי הזה לא יבוא לידי ביטוי בתוך אותו המוסד כך שבאותו מוסד תיפתח כיתה המשלבת עבודה חקלאית יחד עם כיתה רגילה.

כמובן, יש לבצע מהלך שכזה בצורה חכמה כך שלא תיווצרנה כיתות לעניים וכיתות לעשירים, או כיתות ל"טובים יותר" ו"טובים פחות", אך מכל מקום, יש לזכור שכבר כיום ישנה סגרגציה סמויה, כך שבמידה מסוימת כיום ישנם בתי ספר לעשירים יותר ופחות. אנו סבורים כי מעבר לחיסכון הכלכלי שבמהלך, טמון בו גם יתרון חברתי גדול מאוד, והוא יוביל מגמה של אחדות בציבור הדתי-לאומי, כך שקבוצות בעלות הבדלים שאינם כה גדולים ילמדו לשכון זו לצד זו, מבלי להתפצל ולהתפלג.

כאן גם טמון לדעתנו הפתרון למצב שבו להורים לא ניתנת האפשרות לחינוך ממלכתי-דתי זול. לכאורה הפתרון למצב בעייתי זה טמון בפתיחת מוסדות ממלכתיים חדשים, אך בפועל, הניסיון מלמד שהשוק החופשי גורם לכך שברוב המקרים מוסדות אלו אינם מצליחים לקלוט אליהם תלמידים ברמה גבוהה, וכך נוצר מעגל קסמים הגורם לכך שהורים שהיו מעוניינים בבתי ספר ממלכתיים-דתיים וזולים, בסופו של דבר ישלחו את ילדיהם לבתי ספר יותר פרטיים, שכמובן יותר יקרים. כמו כן, במצב הנוכחי הקמת מוסדות חדשים רק תביא לעלייה בתשלומי ההורים. ניסיון להקים בתי ספר ממלכתיים-דתיים זולים יותר הוא כמובן מבורך, אך לדעתנו כדאי להתמקד בעיקר בניסיון לשלב מסלולים שכאלה בתוך בתי הספר הקיימים במקביל למסלולים הרגילים.

3. מודל ההפרדה החלקית: מודל נוסף שניתן לקדם כדי לפתור את בעיית המוסדות הקטנים הוא המודל של מוסדות "שלהבת" בשוהם, שבו הוקמו ישיבה תיכונית ואולפנה הסמוכות זו לזו. מבחינה בירוקרטית מדובר במוסד אחד, אך בפועל, לישיבה התיכונית ולאולפנה ישנם שערים נפרדים, כאשר שירותי המנהלה מצויים בתווך שבין שני המוסדות ומשרתים את הישיבה והאולפנה גם יחד – כך כמובן ישנו חיסכון רב בעלויות. אמנם, ישנן קבוצות שתתנגדנה למבנה כזה של מוסד מסיבות דתיות המצדדות בהפרדה מגדרית טוטאלית, אך נראה שמדובר במודל שיכול להתאים לקבוצות גדולות בציבור הדתי-לאומי, ולכן מוצע לבחון אותו באופן רציני.

 

כיוון מרכזי נוסף העולה במחקר זה מצביע על שקיפות מוחלטת של המוסדות כלפי ההורים ככלי מרכזי לקידום הפחתת שכר הלימוד באמצעות דו-שיח בין ההורים ובין המוסדות. במשך השנים ניתנו המלצות רבות בנושא זה, שעיקרן מתן פירוט מלא של המוסד להורים על מרכיבי שכר הלימוד, אך רק בפתיחת שנת הלימודים האחרונה יצאה הנחיה ברורה בנושא. מבדיקה שעשינו עולה, כי לא כל המוסדות אכן ביצעו את הנדרש מהם בעניין, ולפיכך אנו ממליצים לאכוף באופן רציני את הנהלים.

ישנם הסבורים כי שקיפות מוחלטת תחשוף בפני ההורים את ההתנהלות הלא תקינה של המוסדות וכך תיווצר באופן ישיר התייעלות, אך אנו סבורים שגם אם אכן קיימות בעיות נקודתיות מסוימות, באופן כללי שכר הלימוד הגבוה איננו נגזרת של התנהלות לא תקינה של מוסד זה או אחר. למרות זאת, אנו סבורים כי ישנה חשיבות עליונה בשקיפות של בתי הספר כלפי ההורים. בשלב הראשוני, השקיפות צריכה להביא לכך שיתאפשר להורים להימנע מתשלומים שהם יכולים להימנע מהם כהורים בודדים, כדוגמת הזנה או הסעות. עם זאת, אי אפשר להתעלם מכך שישנן הוצאות כלליות שהורה בודד לא יכול להימנע מלשלם אותם, גם אם הוא אינו מעוניין בהן. לפיכך, בשלב השני מוצע שיתנהל תהליך מקיף של הידברות בין ההורים ובין מוסדות החינוך, בדבר ה"שירותים" שהמוסדות מעניקים לתלמידים. כאשר ההורים יעמדו בפני הפירוט של משמעות התשלומים שלהם, הם יוכלו לתעדף את המרכיבים השונים בשכר הלימוד, ולבקש מן המוסד לחסוך במרכיבים מסוימים, או לחלופין להחליט להשאיר את המצב על כנו. הדברים אמורים בעיקר בנוגע לפעילויות החברתיות ופעילויות ההעשרה שהמוסדות מספקים כדוגמת סמינריונים ושבתות עיון, פעילויות הכרוכות בהוצאות גדולות מצד המוסדות.

אנו סבורים כי אין זה נכון להציע הצעה אחת כוללת להפחתת שכר הלימוד בשל הגיוון התפיסתי הקיים בין הורי החמ"ד. עם זאת, בדיקת המרכיבים השונים של שכר הלימוד ושיחות עם גורמים שונים הביאה אותנו להציג מספר המלצות בקווים כלליים בלבד:

1. תוספת שעות: תוספת השעות התורנית שהחמ"ד מספק לתלמידיו מהווה מרכיב מרכזי בגובה שכר הלימוד בישיבות התיכוניות ובאולפנות ועומדת על אלפי שקלים, זאת על אף שמשרד החינוך מממן כחצי מעלות השעות הנוספות. כמות השעות התורניות במוסדות העל-יסודיים בחמ"ד עומדת על סדר גודל של 30-10 שעות, תלוי בסוג המוסד. בתיכונים רגילים כמות השעות התורניות עומדת על 10 שעות בשבוע, באולפנות ובתיכונים ישיבתיים מדובר על 18-16 שעות, בישיבות תיכונית ללא פנימייה – 24-22 שעות, ובישיבות תיכוניות פנימייתיות מספר השעות התורניות בשבוע מגיע ל-30-26. משיחות רבות שערכנו עולה, כי רבים סבורים שכמות שעות התורניות בישיבות התיכוניות גדולה מדי ואינה מתאימה לתלמידים רבים, ובפועל, רוב התלמידים כלל אינם לומדים בשעות הללו. עולה גם הטענה כי המצב הנוכחי משניא על רבים מהתלמידים את לימודי הקודש. ישנם ראשי ישיבות המודים – וזה כדבריהם "לא לציטוט" – כי היו רוצים לצמצם את כמות השעות התורניות, אך הם אינם עושים זאת משום שהם חוששים שהדבר ייתפס כ"ירידה" ברמת המוסד. למרות שגם הורים רבים סבורים כי יש לצמצם את לימודי הקודש, במציאות שנוצרה בפועל לימודי הקודש – הכרוכים באופן הדוק עם סיום הלימודים בשעה מאוחרת – הפכו לסמל סטאטוס של מוסד יוקרתי.

עם זאת, מובן שאיננו ממליצים על באופן גורף על צמצום לימודי הקודש. בהתאם להמלצתנו הכוללת במסמך זה, אנו סבורים שיש ליצור מודל מרובד יותר בתוך המוסדות. כך, למשל, ייתכן שבאותה כיתה במוסד חלק מהתלמידים ילמדו 18 שעות תורניות בשבוע, וחלקם ילמדו שבע שעות נוספות במסגרת תוספת של סדר ערב, הכול בהתאם ליכולות והרצונות הן של התלמידים והן של ההורים. כך, ייתכן שעבור חלק מהתלמידים הדבר יהווה צמצום בשעות התורניות ועבור אחרים דווקא תיתוספנה שעות תורניות בהתאם לבחירת ההורים והתלמידים. ניתן להפעיל מסגרת שכזו גם ברמה של כיתות שונות, אך יש להיזהר מאוד מיצירת סגרגציה בתוך המוסד. יש לציין, שכבר כיום תכנית שכזאת פועלת בכמה מוסדות. כך, למשל, במוסדות הבנים "אור תורה" ברמות ו"דרך אבות" באפרת פועלות כיתות בית מדרש, שבהם התלמידים מעמיקים בלימודים תורניים יותר מאשר בכיתות המקבילות במוסד.

מודל כזה פותר שתי בעיות במקביל: ראשית, הוא מאפשר להורים ולתלמידים מגוון רחב של אפשרויות תורניות בתוך אותו המוסד, כך שהורים המעוניינים בכך יוכלו לשלם פחות, ולקבל בתמורה פחות שעות תורניות. שנית, הדבר יפתור את הבעיות שנוצרו כיום בשל חוסר התאמה בין יכולות התלמידים ורצונותיהם ובין מספר השעות הגבוה שנדרש מהם ללמוד. למעשה, הדברים אמורים גם לגבי תוספת שעות החול העומדת על כ-750 ₪ בשנה להורה. במקום לחייב את ההורים לשלם את התוספת הזאת, מומלץ להציב מסלול מרובד יותר. כמובן, אם רוב מוחלט של ההורים יהיה באותה דעה, כך שיצדד/יתנגד לתגבור מקצועות החול, המוסד לא יפתח מסלול מרובד אלא מסלול אחיד לכל הכיתות.

2. ראש ישיבה וצוות ניהולי: ברוב מוסדות החמ"ד ישנה הפרדה בין תפקיד מנהל המוסד ובין תפקיד ראש הישיבה או האולפנה המביאה לעלות נוספת של כ-650 ₪ בשנה להורה. לאור זאת, מומלץ לבחון איגום משאבים גם בתחום זה. כך למשל, יש הטוענים כי ניתן לשלב בין תפקיד ראש הישיבה או האולפנה לתפקיד מנהל המוסד ואין חובה שיהיו שני אנשים שיאיישו תפקידים אלו. כמו כן, במוסדות רבים מקובל כי ראש הישיבה משמש במקביל לתפקידו כראש הישיבה גם כמחנך של אחת הכיתות, כך שניתן לחסוך עלויות גם במהלך כזה.