גיליון המאה של דעות, הוא גם גיליון הפרידה שלי.
ואולי, לא במקרה, הגיליון הזה עוסק בשנת השמיטה.
כבר כמה שנים שאני עסוקה במנגנון המופלא שמלמדת אותנו השמיטה – יכולת הפירוק, הכאוס המידתי, הפרידה הזמנית, לצורך בניה והתקדמות. התורה מביאה איתה הבנה עמוקה שפעם בכמה זמן הכל צריך להתפרק (מי אמר מגיפה עולמית?) כדי לייצר תהליכים בריאים ומחודשים. בסופה של שנת השמיטה התורה מצווה על מעמד הקהל, שאוסף ונוטע בעם כוח למחזור רוחני חדש. אם תרצו – סוג של מסע שעם ישראל עובר יחד, כולם שווים, הכלכלה מתאזנת בין כולם, הלב שלנו הופך לחומל ורך יותר, ורק מתוך המקום הזה אפשר להתאסף מחדש, להתאגד, ולצאת שוב לתהליכים מקדמים אחרים.
הגיליון כולו מנסה לבחון את את מנגנון הפירוק שלצורך בניה – בתחומים שונים ובאופנים שונים. יחד עם השמיטה גם אני בוחרת להפרד מהתפקיד הזה, להתכנס מעט, כדי להבין ולחשוב על הכתיבה שלי, לפרק קצת, ולהמשיך איתה הלאה, למקום אחר.
***
לפני שנתיים וחצי שמואל התקשר ואמר שהתקבלתי, ורגע אחרי שסיכמנו את כל הפרטים הטכנים, הרמתי טלפון מבוהל לשלומית, חברת המערכת וחברה שלי, ושאלתי אותה איך עושים את זה. איך מתחילים תפקיד חדש, שמעולם לא מילאת קודם. היא אמרה כל כך הרבה מילים טובות ובעיקר נתנה לי את התחושה שאני מסוגלת. ושנתיים אחר כך, מסתבר שהיא צדקה.
ערכתי תשעה גיליונות של דעות, בתקופה של מגיפה עולמית, של מערכות בחירות בלתי נגמרות, ובזמן שבחיים האישיים שלי עברתי פירוק ולאחריו – בנייה של הבית הפרטי שלי. התחושה היתה שבכל רגע החיים מתהפכים ושאנחנו לא יודעים איך העולם יראה בעוד שבוע. בתוך הכאוס הזה, העריכה של דעות חייבה אותי תמיד להסתכל במבט על, תמיד לבחון נושאים בצורה רחבה יותר, ציבורית יותר.
ניסיתי להאיר מחדש נושאים חברתיים יומיומיים, שכמעט מובנים מאליהם – כמו זקנה, אלימות, חינוך, בחירות ומסורתיות. מנגד, רציתי להביא גם קולות בנושאים שאני חושבת שלא עוסקים בהם מספיק – כמו מיניות רווקית ובית המקדש.
בנוסף, רציתי להביא בעריכה שלי יותר קולות נשיים. השתדלתי מאוד להקפיד על שוויון מגדרי בכותבי וכותבות המאמרים וניסיתי לטעת בנשים אחרות, את אותה תחושת מסוגלות שקיבלתי אני מנשים לפני. הלוואי שנמשיך כולנו לכתוב ולהשמיע את הקול שלנו בעולם.
***
אני רוצה להגיד תודה גדולה לשמואל שטח, לאידית ולכל עובדי נאמני תורה ועבודה על העבודה המשותפת ועל היכולת להחזיק יחד איתי את הגיליונות, גם בתקופות משוגעות.
תודה לשלומית נעים-נאור ולשאר חברי המערכת – שליוו, חשבו, ייעצו, נפגשו בין בידודים ועזרו לי להביא את שלל הרעיונות והמילים שהיו כאן בשנתיים האחרונות.
תודה לנילי דביר ולכל צוות הסטודיו של דב אברמסון – כל כך נעים וטוב לעבוד אתכם. תמיד ביצירתיות וכל כך הרבה כשרון.
תודה גדולה לכל הקוראים והקוראות. תודה על התגובות, על הדיוקים, על ההערות והארות. ניסיתי לענות ולהגיב לכולכם, אני מקווה שלא פספסתי בדרך.
ותודה גדולה לרואי, האיש שלי. על החשיבה המשותפת והיכולת שלך לנתח איתי מחשבות ולהגיד לתובנות חדשות.
תודה לגילעד הסה על העזרה בעריכת הגיליון האחרון. אני מאחלת לך הצלחה גדולה בעריכת דעות ויודעת כמה טוב וחדש עוד תביא לבמה הזו.
זו היתה זכות גדולה ועונג בשבילי לערוך את 'דעות' בשנתיים האחרונות. המייל שלי נשאר לרשותכם ומקווה שעוד נפגש בדרכים אחרות – reuthamburger@gmail.com
