פעולה לשבת – שלח לך- לא לפחד מהפחד

1.משחק: נשחק 3 מקלות בחצר הסניף. איך משחקים? (3 מקלות זה משחק שבו שמים 3 מקלות ברווחים קטנים אחד מהשני – וצריך לצעוד/לקפוץ ביניהם. כל פעם מרחיקים את המקל השלישי (ובהתאמה את המקל השני) לאיפה שהחניך האחרון הצליח להגיע בקפיצה האחרונה. עד שבסוף יש מנצח שמצליח לקפוץ בין כל המקלות הכי רחוק שיש. (אפשר לעשות תחרות בין הבנים של השבט בנפרד ובין הבנות של השבט בנפרד)

אחר כך אפשר לשחק 'לימבו': לוקחים מקל של מטאטא ומחזיקים אותו לרוחב באוויר משני הצדדים. כל החניכים צריכים לעבור מתחת למקל של המטאטא כשהם לא מכופפים ברכיים אלא רק לוקחים את הראש והגב אחורה עד כמה שאפשר. כל פעם שכולם מצליחים לעבור מורידים עוד קצת את גובה המקל עד שנשאר מנצח אחד בלבד שמצליח לעבור בלימבו!

2.דיון: השבת נדבר על היכולת שלנו לעמוד באתגרים, להתגבר על מחסומים, לא לפחד להגיע למקומות שעוד לא הכרתי ולהתגבר על החשש והפחד.

נשאל את החניכים בעקבות המשחק – מי באת העז לאתגר את עצמו ומי לא?

ננסה לשאול חניך שראינו שויתר מראש – למה ויתרת?

ננסה לראות חניך שדווקא לקח את עצמו למקסימום במשחק – מה נתן לך את הכוח לאתגר את עצמך?

3.לימוד: נקרא מתוך פרשת השבוע, בבמדבר פרק יג פסוקים כה-לג:

"וַיָּשֻׁבוּ, מִתּוּר הָאָרֶץ, מִקֵּץ, אַרְבָּעִים יוֹם. וַיֵּלְכוּ וַיָּבֹאוּ אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן וְאֶל-כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֶל-מִדְבַּר פָּארָן–קָדֵשָׁה; וַיָּשִׁיבוּ אֹתָם דָּבָר וְאֶת-כָּל-הָעֵדָה, וַיַּרְאוּם אֶת-פְּרִי הָאָרֶץ: וַיְסַפְּרוּ-לוֹ, וַיֹּאמְרוּ, בָּאנוּ, אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר שְׁלַחְתָּנוּ; וְגַם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ, הִוא–וְזֶה-פִּרְיָהּ: אֶפֶס כִּי-עַז הָעָם, הַיֹּשֵׁב בָּאָרֶץ; וְהֶעָרִים, בְּצֻרוֹת גְּדֹלֹת מְאֹד, וְגַם-יְלִדֵי הָעֲנָק, רָאִינוּ שָׁם: עֲמָלֵק יוֹשֵׁב, בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב; וְהַחִתִּי וְהַיְבוּסִי וְהָאֱמֹרִי, יוֹשֵׁב בָּהָר, וְהַכְּנַעֲנִי יוֹשֵׁב עַל-הַיָּם, וְעַל יַד הַיַּרְדֵּן: וַיַּהַס כָּלֵב אֶת-הָעָם, אֶל-מֹשֶׁה; וַיֹּאמֶר, עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ–כִּי-יָכוֹל נוּכַל, לָהּ: וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר-עָלוּ עִמּוֹ, אָמְרוּ, לֹא נוּכַל, לַעֲלוֹת אֶל-הָעָם:  כִּי-חָזָק הוּא, מִמֶּנּוּ: וַיֹּצִיאוּ דִּבַּת הָאָרֶץ, אֲשֶׁר תָּרוּ אֹתָהּ, אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר:  הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ, אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִוא, וְכָל-הָעָם אֲשֶׁר-רָאִינוּ בְתוֹכָהּ, אַנְשֵׁי מִדּוֹת: וְשָׁם רָאִינוּ, אֶת-הַנְּפִילִים בְּנֵי עֲנָק–מִן-הַנְּפִלִים; וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים, וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם:"

עכשיו קראנו את מה שהמרגלים מספרים על ארץ ישראל כשהם שבים מלתור אותה. מה אפשר להגיד על ההסתכלות שלהם על הארץ? במה שונה ההסתכלות של כלב על הארץ? איזו עצה הייתם רוצים לתת למרגלים, רגע לפני שהם חוזרים לעם ישראל לספר על ארץ ישראל?

4.סיכום: המרגלים חוששים מהכניסה לארץ. יש להם כמה וכמה סיבות טובות, ובכל זאת – הכל תלוי בצורת ההסתכלות, וביכולת האמונה שלהם. המרגלים יודעים שהקב"ה הבטיח לנו את ארץ ישראל ולכן הארץ אמורה להיות ארץ טובה, שיהיה לעם טוב בה. בכל זאת במבט האנושי הם מסתכלים על מה שיש בארץ ובמקום להתרגש מאשכול ענבים גדול במיוחד, הם בוחרים לבכות על כל מה שמפחיד. בכך הם הכשילו את דור המדבר וגרמו למוות של כולו במדבר. לפעמים- המשקפיים שבהם בוחרים להסתכל על המציאות הם המפתח להצליח! לפני שינוי גדול – כל עוד שאני מאמינ/ה שהשינוי נכון וטוב לי – אני צריכ/ה לחזק את עצמי בדברי כלב בן יפונה "עלה נעלה וירשנו אותה כי יכול נוכל לה!" גם כשה'תחנה' הבאה מפחידה, ולא בטוח אם יהיה לי טוב בה, אני צריכ/ה להאמין שיש לי את הכוחות להצליח במשימה, ולא לפחד מהאתגר!

שבת שלום מחדר השאלות!

יש לכם במקרה שאלה לא פתורה? על הפעולה, או בכלל? אנחנו כאן בשבילכם – גם בוואטספ!

שלחו הודעה 02-3764999!