מאמר מפורסם שראה אור ב-2014 ע"י חוקר חינוך בשם ברק רוזנשיין, משלב מחקר בפסיכולוגיה קוגניטיבית עם מצוינות בהוראה, ומציע דרך ליישום מסקנות המחקר לטובת הוראה מוצלחת.
יש לציין, שישנה חפיפה מסוימת בין שיטתו של רוזנשיין לשיטת מדליין הנטר, אלא שהיא נתנה מתכונת מדויקת כיצד לבנות שיעור, ואילו הוא נותן כאן כללים רחבים וגמישים יותר – ובעיקר מתווה עקרונות.
המורה הוא כמו מנצח תזמורת. הוא חייב לכוון כל אחד למקום הנכון, ולהפיק מכל כלי את הצליל המתאים בזמן המתאים.
הדבר הכי חשוב הוא בניית שגרה בשיעור כדי שהכל יזרום. בניית שגרה מצריכה לימוד התנהגויות ופעילויות שיאפשרו שיעור רציף ללא הפרעות. חייבים לזהות את הזמנים הפוטנציאליים של 'בלגן' והשתוללות, וללמוד איך לנהל ולכוון אותם ולהוביל את הכיתה למצב של סדר ולמידה.
מה פתאום סילבוס? זה לא שייך רק לאוניברסיטה?
התשובה היא לא. סילבוס הוא כלי חשוב, שרצוי מאד לשלב גם בארגז הכלים של מורה בבית הספר. הסילבוס נותן למורה מסגרת שבה הוא יכול להציג את המבנה של ההוראה ולשקף אותו בבהירות לתלמידים, ולשים על הנייר את היעדים שלו לשנה הקרובה. באמצעות הסילבוס יש למורה הזדמנות לפרט מהם הכללים הרצויים בכיתה, להבהיר מה הוא מצפה מהתלמידים וגם – איך ומתי הוא מתכוון לבדוק ולהעריך זאת.
אחד מהכלים הכי חיוניים של המורה הוא היחס האישי עם התלמידים. פשוט להתעניין בתלמיד עצמו ולא רק בציונים שלו, ובגישה לא שיפוטית.
למה זה חשוב – הרי כמורה מקצועי אני בעיקר בא ללמד?
כי למעשה המניע החשוב לתלמידים (ולכולנו) הוא יחס אישי. כשאני מסתדר עם מישהו – הדברים זורמים. מחקרים הראו, שכאשר יש לתלמידים יחסים טובים עם המורים, ההתעניינות האקדמית שלהם בשיעור עולה ב-33%, וההפרעות פוחתות ב-75%.
אז איך משיגים את זה? מה צריכים לעשות?
המחקר מציע דרך תלת-שלבית: ביסוס, שימור ושחזור.
שיעור למופת – מדליין הנטר
נכנסתי לכיתה. זה הזמן להתחיל ללמוד. מה אני אמור לעשות עכשיו? איך בכלל בונים שיעור? האם יש דרך סלולה או מבנה מסויים שצריך לאמץ, או שכל אחד צריך להמציא את הגלגל בכל שיעור מחדש?
בלוג חינוכי של הרב מאיר אקשטיין. בלוג שמדבר על יחסי הורים ומורים ויכול לסייע לקראת ישיבות הורים ומורים.
השבועות הראשונים בכיתה הם כמו 'דייט' בין המורה לתלמידים. שני הצדדים מתרגשים אך קצת נלחצים: מה יהיה? את מי הם יכירו בצד השני? איך השנה תראה? איך הם יסתדרו אחד עם השני?
השבועות הראשונים משמעותיים מאוד לעיצוב המשך השנה, ועשויים לקבוע איך השנה תתקדם ותראה בהמשך. לכן, יש חשיבות רבה בהכנת התשתית של השנה כבר מההתחלה. הרכבת תשתית נכונה אמנם דורשת זמן בשיעור – זמן שאינו לימודי או אקדמי – אך מדובר בתהליך משמעותי שאינו בבחינת בזבוז זמן. מצד שני, חשוב גם להקפיד לפתוח בלימוד רציני כדי שהתלמידים יבינו מההתחלה למה לצפות מבחינה לימודית במהלך השנה
הרבה מורים מסכימים שלא כיף להיות איש המשמעת וה'שוטר' בכיתה – הרבה יותר נחמד להיות מורה סחבק ואהוב על התלמידים. אבל רוב הזמן התלמידים זקוקים גם למסגרת ברורה, וחוקים בהירים עם השלכות מיידיות וידועות דווקא עשויים לעזור להם.
תוכנית שלנו למנהיגות חינוכית דתית מתמזגת השנה יחד עם בית מדרש 'רשות-רבים' – מפגש של עולמות דתיים.
התוכנית מיועדת לאנשי ולנשות חינוך, למנהיגות ולמנהיגים חברתיים/יות, אשר ברצונם להתמודד עם הקיטוב ועם החומות הפנימיות שבציבור הדתי-לאומי.
דנו בסוגיות מרכזיות המעסיקות אותנו כציבור דתי לאומי וכיחידים, וניסינו להבין את נקודות המוצא השונות ונלמד לקבל מהן את הטוב והראוי. בין השאר נעסוק ביחס למדינת ישראל, במעמד האישה בחברה הדתית, ובמקומה של ההלכה במאה ה-21.
בתכנית 14 מפגשים לאורך השנה, הכוללים לימוד, סדנאות וסיורים, והיא מזכה את העמיתים במלגה. מחזור ג' התחיל לפעול במרחשוון תשע"ב, אוקטובר 2011.
לקראת שנת תשע"ג, אנו מזמינים גברים ונשים בגילאי 42-30 מן הציבור הציוני-דתי, בעלי כישורי מנהיגות בתחומים של חינוך, חברה וקהילה, הפתוחים להידברות, להגיש את מועמדותם לבית המדרש.
המפגשים נערכים במהלך שנה"ל במתכונת של ימי עיון ושבתות בהם נשמע מטובי המרצים.
הקבוצה מונחית על ידי שני מנחים בעלי נסיון עשיר בחינוך, ובעלי הנהגה והשקפה ייחודית.
נשמח אם תעיינו בתוצרי הקבוצה ותהיו שותפים ברעיונות.
