בנושאי דת ומדינה

בהסכמים הקואליציוניים כפי שפורסמו כלולות משמעויות רבות בתחומי הדת והמדינה החינוך והתקצוב, הן הישיר והן העקיף. לפי הסכמים אלה, צפויה הגדלה משמעותית של תקציבים מגזריים, ביטול הישגים רבים בתחומי הדת והמדינה וחיזוק מאסיבי של החינוך הפרטי שתוביל לפגיעה משמעותית בחינוך הממלכתי. במסמך זה סיכמנו את ההסכמות העיקריות בתחומים אלה ומשמעויותיהן. המסמך מחולק לפי מפלגות וסיעות, ומפרט אודות כל אחת מהן את ההסכמות שנקבעו בתחום הדת והמדינה, בתחום החינוך, ובסוגיות התקצוב המגזרי ותקצוב תחומי היהדות והתרבות.

בתחום הדת והמדינה המגמה המובילה היא ביטול תקנות וחקיקה שנועדו להציע פתרונות לבעיות הרבות הקיימות בתחום זה, ללא הצעת אלטרנטיבות ואפשרות לתחרות, והגדלה משמעותית בכוחה של הרבנות הראשית שנוקטת קו הלכתי מחמיר בכלל הסוגיות בתחום.

בתחום החינוך, מעבר לסעיפים העוסקים בהשוואת תקצוב, ניכרים המאמצים להשגת תיעדוף יתר של מוסדות חינוך חרדיים ומוסדות דתיים לאומיים הנחשבים פרטיים. כלל תוספות התקצוב בתחום החינוך יעמידו בסופו של דבר את תקציב המוסדות החרדיים והפרטיים מעל לתקציב החינוך הממלכתי. תעדוף היתר ייצור תמריץ להקמת מוסדות פרטיים רבים, קטנים ובלתי מפוקחים, שיובילו לתקצוב בלתי יעיל, ולפגיעה הן בחינוך הממלכתי הציבורי, והן ביעילות ותקצוב המוסדות הפרטיים עצמם. עוד בולטות ההטבות לעסקנים השונים, למשל העמותות והבעלים הפרטיים שמשכירים את המבנים למוסדות החינוך שיהנו מפטור מס משמעותי, יחד עם השקעה של המדינה בהשבחת נכסיהם עם מימון ההנגשה שלהם, זאת בנוסף למימון מלא של השכירות על ידי משרד החינוך.

הבחירות הרביעיות בשער, וחשוב שנלמד מניסיון העבר ולשבץ ברשימות החדשות "מקצועני כנסת", כאלה שבאים לעבוד עבור הציבור אבל גם מבינים מה זה אומר בפועל. אולי על הדרך זה יסייע גם למנוע בחירות נוספות

משבר הקורונה מבליט את מקומן וחשיבותן של הרשויות המקומיות בישראל כמוקד לקבלת החלטות גמיש ומחובר לתושבים. בעידן בו נדרשת התאמה של ההחלטות המדיניות הרחבות לנעשה בשטח, קל וחומר בתקופה של משבר פוליטי מתמשך שמביא להתנהלות ללא תקציב מדינה, השלטון המקומי הופך למבוגר האחראי בשטח.

האוטונומיה החרדית בתחום דת ומדינה מבליטה את הניגוד בין ההתנגדות של המפלגות החרדיות לכל שינוי ביחסי דת ומדינה, לעומת חופש דת ממנו הם נהנים

בכתבות הקודמות בסדרה דנו בהיעדר הפיקוח הציבורי על המועצות הדתיות. חוסר המעורבות הציבורית – שלנו האזרחים והאזרחיות – לא רק פוגע בהתנהלות התקינה של המועצה הדתית, אלא גם מאפשר עיוותים בתחום הייצוג הנשי באותן הוועדות – על אף הנחיות המשרד לשירותי דת בעצמו.