אבינועם רוזנק

סוגיית נישואי התערובת היא לא 'עוד אתגר חינוכי'; היא קו פרשת המים שמשנה את כללי המשחק. אימוץ כללי השיח המערבי אינו מאפשר להצדיק את המשך הקיום הנבדל של עם ישראל, ואת ההתנגדות לנישואי תערובת. נרדמנו בשמירה. איבדנו את קרקע הבית, את השפה התרבותית הפרטיקולרית שלנו, ושיכנעו אותנו שזה לא פוליטיקלי קורקט להמשיך ולתחזק בית יהודי מובחן ומחייב. זה הזמן להתעורר

ד"ר אבינועם רוזנק מלמד בחוג למחשבת ישראל באוניברסיטה העברית בירושלים ומשמש כעמית במכון ון-ליר

שתי מערכות שונות של תפילה – תפילה סגורה ותפילה פתוחה – ניצבות כאפשרויות ממשיות בפני האדם המתפלל: הראשונה מסגרתית, מערכתית וסדורה; השנייה מחפשת אחר הניגון, כוונת הלב והדממה ומשחזרת את התפילה בגן-עדן. השאיפה להכיל את שתיהן יוצרת פרדוקס, ומאירה באור אחר את הפער המתסכל בין הפוטנציאל הרב של התפילה לבין המציאות היום-יומית השוממת. מסה

איש ההלכה ואיש הרוח מייצגים שני סוגים שונים
של קיום דתי, שהפער העמוק ביניהם אינו ניתן לטשטוש; כתביו של הרב קוק, למשל, הם
עדות אישית ומאלפת לכך. כצעד ראשון בהתמודדות עם המתח ביניהם יש לבחון בזהירות את
מעלותיהם ואת חסרונותיהם של שני העולמות הללו.