לימודי אנגלית בחברה הדתית בישראל / אריאל פינקלשטיין

/ /

 

 

 

אריאל פינקלשטיין הוא רכז מדיניות ומחקר תחום החינוך בתנועת 'נאמני תורה ועבודה'

 

מצב האנגלית בחינוך הדתי גרוע. הנתונים מצביעים על פערים מהותיים בין החינוך הממלכתי-הדתי לבין החינוך הממלכתי. מהיכן נובע הפער הזה? הבעיה הניצבת לפתחה של מערכת החינוך הממלכתית-הדתית מחייבת בחינה מעמיקה של המצב, אך עוד יותר מכך – בחינתם של הפתרונות האפשריים למצב העגום. אריאל פינקלשטיין סוקר את הנתונים ומציע את הסבר בלתי מעודד למצב

 

היחס בין אקלים חברתי והפרדה מגדרית בחינוך היסודי הממלכתי דתי

/ / /

 

היחס בין אקלים חברתי והפרדה מגדרית

בחינוך היסודי הממלכתי דתי

אריאל פינקלשטיין

אב התשע"ג | יולי 2013

©

כל הזכויות שמורות

תקציר

מסמך זה סוקר את הבדלי האקלים החברתי בין כיתות נפרדות וכיתות מעורבות בבתי הספר היסודיים בחמ"ד על סמך עדויות תלמידי כיתות ה' וכיתות ו' עצמם במבחני המיצ"ב שנערכו בשנים תש"ע ותשע"א (בשתי השנים יחד, ענו על שאלוני המיצ"ב כלל תלמידי כיתות אלה בחמ"ד).

מסמך זה מציג את הנתונים ודן בהם מתוך התחשבות ברקע הסוציו-אקונומי של התלמידים. משרד החינוך מפרסם את נתוני המיצ"ב כאשר הוא מחלק את בתי הספר לשלוש רמות סוציו-אקונומיות שונות. מכיוון שבבתי ספר מעורבים ישנה כמות גבוהה בהרבה של תלמידים מרקע סוציו-אקונומי נמוך, לנתון זה יש השפעה מכרעת על נתוני מסמך זה. במדדים מסוימים רמה סוציו-אקונומית נמוכה מתואמת עם אקלים חברתי חיובי יותר, במדדים אחרים היא מתואמת עם אקלים חברתי שלילי יותר וישנם מדדים בהם אין לרמה הסוציו-אקונומית השפעה משמעותית על הציון הסופי.

המדד בו נמצאו הפערים המשמעותיים ביותר הינו מדד הבודק את התחושה הכללית של התלמידים כלפי בית הספר. ציון המדד מהווה את אחוז התלמידים בבית הספר שהעידו על אהבתם את בית הספר ועל חוסר רצונם לעבור לבית ספר אחר. הציון הממוצע בבתי ספר בהם הכיתות מעורבות עומד על 74.33 ואילו בבתי הספר בהם הכיתות נפרדות, עמד הממוצע על 67.9 בלבד, פער משמעותי של כ-6.5 נקודות. על פי נתוני משרד החינוך לרמה הסוציו-אקונומית של התלמידים לא הייתה השפעה משמעותית על מדד זה ולפיכך נראה שיש לייחס את הפער הזה להפרדה או לנגזרותיה (כדוגמת תפיסה תורנית וכדומה). ראוי לציין שבדיקת בתי הספר ברמה הארצית מלמדת שבתי הספר המעורבים מצויים במדד זה במצב דומה לכלל בתי הספר בארץ שנבחנים במבחני המיצ"ב (שהם ברובם המוחלט מעורבים), ואילו בתי הספר הנפרדים הם החריגים.

נתון משמעותי נוסף מתייחס לשני המדדים שהציון בהם משקף את אחוז התלמידים המעידים שאינם מרגישים מוגנים בבית הספר ואת אחוז התלמידים המעידים על מעורבות באירועי אלימות. במדד "היעדר תחושת מוגנות" נמצא שבבתי ספר מעורבים, בממוצע, 7.16% מהתלמידים מרגישים לא מוגנים ואילו בבתי ספר נפרדים, בממוצע, 7.85% מהתלמידים מרגישים לא מוגנים, ומכאן שבבתי הספר הנפרדים ישנם 10% יותר תלמידים שמרגישים לא מוגנים. כמו כן, במדד "מעורבות באירועי אלימות" נמצא שבממוצע בבתי ספר מעורבים 15.3% מהתלמידים מעורבים באירועי אלימות לעומת 16% בבתי ספר נפרדים, ומכאן שבבתי ספר נפרדים ישנם 4.5% יותר אירועי אלימות. הנתונים הללו מפתיעים במיוחד לאור העובדה שבבתי ספר מעורבים ישנו ריכוז גבוה בהרבה של בתי ספר בהם הרקע הסוציו-אקונומי נמוך, ועל פי הנתונים הארציים של משרד החינוך בבתי ספר מסוג זה התלמידים מעורבים הרבה יותר באירועי אלימות ומרגישים הרבה יותר חסרי הגנה: ברמה ארצית, בשנת תש"ע בבתי ספר מרקע סוציו-אקונומי נמוך 15% מהתלמידים הרגישו תחושת חוסר מוגנות, לעומת 9% בבתי ספר מרקע סוציו-אקונומי בינוני ו-6% מרקע סוציו-אקונומי גבוה. על פי שקלול הרקע הסוציו-אקונומי של בתי הספר יוצא שבבתי הספר המעורבים, בממוצע, 9.79% מהתלמידים היו אמורים להרגיש חוסר מוגנות לעומת 7.75% בבתי הספר הנפרדים, וכך הפער האמיתי היה אמור להיות יותר משתי נקודות דווקא לטובת בתי הספר הנפרדים, אך בפועל הפער עומד על דווקא 0.7 נקודות לטובת בתי הספר המעורבים. כך גם, במדד "מעורבות באירועי אלימות", שקלול הרקע הסוציו-אקונומי של התלמידים מלמד שהציון הצפוי של בתי הספר המעורבים היה 15.22 לעומת 14.39 אצל בתי הספר הנפרדים, אך בפועל, הפער היה הפוך דווקא לטובת בתי הספר המעורבים.

במדד "יחסים חיובים בין תלמידים לחבריהם" נמצא שבבתי ספר מעורבים, בממוצע, 70.81% מהתלמידים העידו על קשר טוב עם חבריהם לעומת 69.37% בבתי ספר נפרדים. בשקלול הרקע הסוציו-אקונומי מתברר שפער זה נובע כמעט כולו מהבדלי הרקע הסוציו-אקונומי בין בתי הספר המעורבים לנפרדים כיוון שבמדד זה ברמה הארצית רקע סוציו-אקונומי נמוך היה מתואם דווקא עם יחסים חיוביים יותר בין התלמידים לחבריהם.

המדד האחרון שנבדק במסמך זה עוסק בעדות התלמידים על "התנהגות נאותה של תלמידים". גם במדד זה נמצאו בתי הספר המעורבים בעדיפות: בממוצע, בבתי ספר מעורבים 42.8% מהתלמידים העידו על התנהגות נאותה של תלמידים בכיתה לעומת 42.15% בבתי ספר נפרדים. אלא שגם כאן, שקלול הרקע הסוציו-אקונומי של בתי הספר מלמד שהפער נובע כולו מהבדלי הרקע הסוציו-אקונומי בין בתי הספר המעורבים לנפרדים כיוון שבמדד זה ברמה הארצית רקע סוציו-אקונומי נמוך היה מתואם דווקא עם התנהגות נאותה יותר של תלמידים.

מגמות בהפרדה המגדרית בחינוך היסודי בחמ"ד, 2000-2013

/ / /

תקציר מנהלים

במסמך זה מוצגים נתונים ראשוניים על אודות ההפרדה והעירוב המגדריים בבתי הספר היסודיים בחינוך הממלכתי דתי (להלן – חמ"ד) החל בשנת 2000 עד היום.
הממצאים מלמדים על מהלך הדרגתי של הפרדת כיתות: בשנת 2000 למדו 40% מהתלמידים בחינוך היסודי בחמ"ד בכיתות נפרדות ולעומתם 60% למדו בכיתות מעורבות. בשנת 2013 לומדים 57% מהתלמידים בכיתות נפרדות, לעומת 43% הלומדים בכיתות מעורבות.
ברמת בתי הספר התמונה מורכבת יותר: בחמ"ד מתנהלים שמונה סוגים שונים של הפרדה ועירוב מבוססי מגדר בבתי הספר. חמשת המודלים המרכזיים הם:
(1) בית ספר נפרד לבנים בלבד;
(2) בית ספר נפרד לבנות בלבד;
(3) בית ספר מעורב שבו הכיתות נפרדות;
(4) בית ספר מעורב שבו כל הכיתות מעורבות;
(5) ובית ספר מעורב שבו הכיתות הנמוכות מעורבות והכיתות הגבוהות נפרדות.
בשנת 2000 עמד שיעור בתי הספר המעורבים שבהם כל הכיתות מעורבות על 50.5% מכלל בתי הספר בחמ"ד ואילו כיום שיעורם עומד על 34%. מנגד, נרשמה עלייה בשיעורי בתי הספר מן הסוגים האחרים.
הבנים והבנות אינם מתפלגים בצורה שווה לגמרי בין המודלים השונים של בתי הספר. ככל שבית הספר מציג מדיניות מעורבת יותר, שיעור הבנים בו גבוה יותר ואילו ככל שבית הספר מציג מדיניות נפרדת יותר, שיעור הבנות בו גבוה יותר. בבתי ספר שבהם לומדים תלמידים בכיתות מעורבות בלבד, ישנם כ-52% בנים לעומת כ-48% בנות, ואילו בבתי הספר שבהם כל הכיתות נפרדות ישנם דווקא כ-52% בנות לעומת כ-48% בנים. תופעה זו מלמדת על שאיפה מסוימת של חלק מציבור ההורים בחמ"ד לשלוח את בנותיהם לחינוך נפרד ואת בניהם דווקא לחינוך מעורב, שאיפה הנובעת כנראה מהתפיסה הרווחת שחינוך מעורב עשוי להועיל לבנים אך להזיק לבנות.
מבחינה של 90% מבתי הספר עולה כי ככל שבית הספר נוטה יותר להפרדה מגדרית, כך הרמה החברתית-כלכלית (סוציו-אקונומית) של התלמידים בו גבוהה יותר. כך, למשל, בבתי ספר שבהם כל הכיתות מעורבות, 34.5% מהתלמידים הם מרקע חברתי-כלכלי נמוך, בבתי ספר שבהם חלק מהכיתות מעורבות וחלק מהן נפרדות, 25% מהתלמידים הם מרקע חברתי-כלכלי נמוך ואילו בבתי ספר שבהם כל הכיתות נפרדות, רק 9% הם מרקע חברתי-כלכלי נמוך. מנגד, רק 17.5% מהתלמידים בבתי ספר שבהם כל הכיתות מעורבות הם מרקע חברתי-כלכלי גבוה, לעומת 26.5% בבתי ספר שבהם חלק מהכיתות נפרדות וחלק מעורבות, ו-29% בבתי ספר שבהם כל הכיתות נפרדות. ההסבר לנתון זה הוא ככל הנראה מתאם מסוים בין רמה חברתית כלכלית נמוכה ובין תפיסה דתית שאינה רואה בעיה בלימוד בכיתות ובבתי ספר מעורבים, וכן של שימוש בקריטריונים דתיים כדוגמת הפרדה מגדרית, כדי לסנן מבית הספר אוכלוסיות מרקע חברתי-כלכלי נמוך שאינן מעוניינות בהפרדה מגדרית.
בניגוד לתפיסה הרווחת הממצאים מלמדים כי הפער הכולל בין ממוצע התלמידים בכיתה נפרדת ובין ממוצע התלמידים בכיתה מעורבת הוא קטן למדי. בשנת 2013 ממוצע התלמידים בכיתה נפרדת בחינוך הדתי היסודי עמד על 24.3 לעומת 25.2 תלמידים בממוצע בכיתה מעורבת, כשבשנת 2012 הפער היה אפילו קטן עוד יותר: 24.4 לעומת 25 תלמידים. על אף הפער הקטן, ההפרדה עדיין יוצרת עלויות כספיות לא-מבוטלות של עשרות מיליוני שקלים בשנה וזאת בשל סיבות שונות שהמרכזית שבהן היא השיעור הגבוה משמעותית של כיתות לא-תקניות (כיתות שבהן לומדים פחות מ-20 תלמידים) שנוצר בבתי הספר המפרידים כיתות בשל ההפרדה שאינה מאפשרת "לשחק" עם כמות התלמידים בכיתה.