פרשת מצורע: על גאווה וידיעה קדומה / רונן לוביץ

בתקופה בה חוגגים את היציאה ממצרים לקראת ההגעה לארץ היעודה, ושמחים ביציאה מהגלות של זמנינו וכינון הישיבה בארץ עם קום המדינה, עלינו לזכור ולהזכיר את מגמת שיבתנו לארץ הזאת, ואת חובתנו לכונן בה חברת מופת של חיים ערכיים ומוסריים, שבהם יבוא לידי ביטוי ייזכינו לשוב לארצנו אחרי 2000 שנות גלות. אבותינו ואבות אבותינו חלמו והתפללו לשוב לציון, אך רק בדורותינו זכינו לכך. דומה שלעיתים "בעל הנס אינו מכיר בניסו" (נדה לא, א). שומה עלינו ללמוד מדברי רבותינו על חזקיה, כמה חשובה ההכרה בנס וההודיה על כך. אבותינו שחלמו ולא זכו, היו מוכנים לשלם הון תועפות כדי לחיות במדינת ישראל, עם כל בעיותיה וסיבוכיה.

פרשת אחרי מות: האם יש תעודת ביטוח על הישיבה בארץ? / רונן לוביץ

בתקופה בה חוגגים את היציאה ממצרים לקראת ההגעה לארץ היעודה, ושמחים ביציאה מהגלות של זמנינו וכינון הישיבה בארץ עם קום המדינה, עלינו לזכור ולהזכיר את מגמת שיבתנו לארץ הזאת, ואת חובתנו לכונן בה חברת מופת של חיים ערכיים ומוסריים, שבהם יבוא לידי ביטוי ייחודינו הרוחני.

שוב עמדו העמודים / בית המקדש והיהדות בתפיסתו של הרצל – עליזה לביא

לכאורה, נדמה שיחסו של הרצל אל הדת והיהדות היה כאל תפיסות מיושנות ומנהגים שצריכים לפוג מן העולם. אולם עיון בכתביו מגלה תמונה אחרת. הרצל ראה את הדת כמשמעותית לעם, את הרבנים כחלק מהנהגת שיבת ציון, ואפילו חזה את בית המקדש כמקום שמאחד את כל חלקי העם היהודי בארצו. עליזה לביא