דבר היו"ר

גיליון מיוחד זה של כתב העת דעות יוצא במהלך "תקופת ההמתנה" שלפני המערכה, במשבר החמור ביותר שידענו מאז מלחמת העצמאות. אין בית שהדי ההדף לא הגיעו אליו, ואינו מבכה את טובי בנותיה ובניה של הארץ שנטבחו ושנהרגו בקרבות הגבורה של אותה שבת שחורה. בימים קשים אלה אי אפשר שלא להתפעם מחזרת האחדות והלכידות הפנימית ומעוצמתה […]

שבת אחר הצהריים באמצע שנות השמונים, בסניף גילה, על ספסל פח מלוכלך במקלט של בית הספר "הרוא"ה", הקשבנו בעיניים בורקות למדריך טוביה שהקריא מאמר של קישון על נוער חסר ציניות, שדברים מיושנים כמו תיקון פני החברה, עידוד העלייה וחידוש ההתיישבות מדברים אל ליבו. כך הועבר גם אלינו הנרטיב על הכיפות הסרוגות – ציבור שמתנהג אחרת, […]

לפני כחודש ניתן פסק דין בהליך משפטי חריג שניהלה התנועה בבית משפט השלום בתל אביב – תביעה שהגיש הסטודנט עדי דויטש נגד אוניברסיטת תל אביב ובה טען כי הופלה לרעה על רקע אמונתו הדתית. התביעה הוגשה בעקבות שורת אירועים חגיגיים שערכה האוניברסיטה במסגרתם הפגישה בין תלמידי תואר שני למנהל עסקים באוניברסיטה לבין סטודנטים ואנשי עסקים […]

החיים בתוך סיר הלחץ הישראלי, בעידן של שחור ולבן, של חידוד מסרים, של הגעה למסקנות מיידיות תוך דילוג על שלב ליבון המחלוקת והגדרתה – הופכים מחלוקות למגה-מחלוקות, ויריבים לאויבים. האקלים הנפיץ הזה חל ביתר שאת על חילוקי דעות הנוגעים לאופייה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית בתוך הציבור הדתי.
כך, בפאנל בו השתתפתי הועלתה מצוקתם של מאות אלפי אזרחי המדינה, יוצאי חבר העמים וילדיהם שאינם יהודים על פי ההלכה, ושאין באופק היתכנות לגיורם לנוכח עמדת הרבנות הראשית. בתגובה לכך אמר נציג ציבור שהשתתף באותו פאנל כי הוא היה מעדיף שלא יעלו אותם לארץ.

בדברי זיכרון שנכתבו על אודות המשורר נתן זך שנפטר החודש לא יכלו אלה שעמדו על גדולתו כמשורר להימנע מציון מפגש אישי נוקשה, התנהלות בוטה או אמירה קשה מצדו שהותירו בהם צלקת. זך היה ככל הנראה אדם קשה לעתים, אבל הוא הותיר מאחוריו כמה מהשורות היפות, האנושיות והכנות שנכתבו בשפה העברית. קיים פער בין נתן זך […]

גם בשיא משבר הקורונה, מרבית משימות התנועה קיימות ורלוונטיות יותר מתמיד ולכן המשיכה תנועת נאמני תורה ועבודה את פעילותה השוטפת. בימים אלה של הקמת ממשלה חדשה, אנו פועלים כגורם מרכזי וא-מפלגתי מול כלל מקבלי ההחלטות, על מנת לנצל את ההזדמנות ליצירת תיקונים היסטוריים ולמניעתן של החלטות אשר יחמירו את המצב. עבור נבחרי הציבור אנו משמשים כעוזרים, אנשי מו"מ, מומחי תוכן וכתובת מקצועית ליד והצעות.

מאמר שפרסם פרופ' אריאל הירשפלד לפני שבועות אחדים, "הערות על החילוניות הישראלית", התקבל בתשומת לב רבה ובהערכה על ידי גורמים רבים בצד השמאלי של מפת הציבוריות הישראלית שאמצו אותו כמסמך מכונן.

הירשפלד הפנה את מאמרו לעבר קבוצת ייחוס שאותה כינה "יהדות האיבה" שמאפייניה לדבריו הם: שנאת חילוניות, שנאת נשים הבאות בכפיפה אחת עם ימניות לאומנית. בפועל מאמרו הוא מניפסט המופנה כנגד כל רובדי החברה הדתית מ"הדתיות היהודית הפורמלית, הלמדנית" ועד ל"דתיים בארצנו, גם ה"לייט" ביותר".

הירשפלד מצהיר כי בניגוד לדעה שלדעתו רווחת, דתיות אינה יסוד התורם את המוסר והרוח לחברה, והחילוניות אינה היסוד התורם את הבשר והפריצות, כי אם לגמרי להיפך.  הוא מאפיין החילוניות כמצע שבו ניתן לאדם להביע את אמונותיו ודעותיו במלוא ייחודיותו ויצירתיותו, וכמקום היחיד שבו יכולה להתפתח אומנות של אמת. על – כן הוא כותב כי רוח רוגשת של יוצרים דתיים דוגמת זלדה או יונדב קפלון ניתן למצוא רק בסביבה חילונית.