הסוד של הארץ הקדושה הוא בכך שזו תכנס אל תוכה את אי-ההלימה והתקיעוּת התיאולוגית. בה ייווצר הקושי שהוא איננו החלופה של האלוהי או העדרו, אלא האלוהי עצמו. מכאן נגזר גם תפקידה של הדת במדינה: הניסיון לייצר פתרונות שרירים וקיימים עבור המתח הבלתי-נסבל בין דת ומדינה מתכחשים לאמת התיאולוגית המפעמת במצב המדיני הנתון. יש לחיות את מצב התקיעות והאין מוצא החוקתי-הלכתי כמופע של התיאולוגיה של שבירת הכלים
הצידוד בהפרדה בין דת ומדינה אינו נותן דין וחשבון מעמיק למרקם המיוחד של הדת היהודית ושל החברה הישראלית, ולצורך העמוק שלה בממלכתיות שיש בה פן דתי. דווקא הזרמים המתונים בחברה הדתית צריכים לקחת אחריות על המרחב הציבורי היהודי, להיאבק על הפיכת הרבנות לדמוקרטית ומכילה יותר ולא להפקיר את הזירה למשיחיות הדתית הרדיקלית
הנישואין והגירושין הם מקרה מבחן לבחינת קריסת היחסים בין דת ומדינה בישראל. חוסר האמון שמביעים ישראלים רבים בממסד הדתי ומעמדן הבעייתי של נשים בבתי הדין קוראים ליצירת מודלים חדשים למיסוד הנישואין והגירושין, וזאת רגע לפני שהקונפליקט מגיע לנקודת רתיחה. יש ליצור הסדר שיאפשר חופש דת ויתיר התערבות מינימלית של המדינה, אך יביא לידי ביטוי את הממד הטקסי של הנישואין, על פי בחירתם של בני הזוג
המציאות הנוכחית, שבה מאות אלפי אזרחים אינם יכולים להינשא במדינת ישראל, מחייבת גיבוש מתווה הלכתי שיסדיר נישואין אזרחיים. חובתה של הנהגה רבנית איננה רק להגיב לבעיות ההווה, אלא גם לצפות את ההתפתחויות הצפויות בעם ישראל בשנים הקרובות, ולהוביל דרך שתהיה בבחינת הרע במיעוטו
הניסיון להפריד בין דת ומדינה ולהותיר את הזהות היהודית כעניין שמוסדר באופן טכני על ידי המדינה, מבלי לגעת בסוגיות הליבה הקורעות אותנו לגזרים, לא ישחרר אותנו מהצורך להגיע להסכמות עמוקות באשר לתוכן של הזהות היהודית המשותפת. המשימה שניצבת בפנינו היא ליצור תוכן זהותי משותף שרוב העם יסכים לו. לשם כך נדרשים מעשים תרבותיים, הגותיים וחברתיים גדולים
קבוצה הולכת וגדלה של אנשים דתיים מבקשים לקחת אחריות על עולמה הדתי ולהכריע הכרעה אוטונומית, ללא ציות לסמכות רבנית. מה תפקידם של הרבנים לנוכח המציאות הזו? האם הם עדיין רלוונטיים עבור אנשים שהכריעו שהם אינם זקוקים לסמכותם? האתגר שניצב לפתחם של הרבנים הוא לראות את עומק הקריאה הקדושה של הציבור הזה, העצמאי, מבקש הדרך. הדבר היחיד שיכול להציל אותנו, הרבנים, הוא השחרור מן הכוח
הדבר הנכון לעשות הוא לשמר ולקדם את אופייה היהודי של מדינת ישראל, הן בשל אופייה הציבורי של התורה והן בשל האחריות להמשכיות העם היהודי. לצד זאת, יש להתמודד עם נזקי המונופול של הרבנות ולאפשר ליחידים המבקשים לנתק בין הזהות הישראלית שלהם ובין הפרשנות ההלכתית לזהות היהודית למצוא דרך לעשות זאת
מדינת ישראל, כמדינה דמוקרטית וליברלית, אינה יכולה להתערב בכינון הזהות של אזרחיה. היא אמורה לספק את התנאים לשגשוג הזהויות של בני אדם החיים בה: יהודים ושאינם יהודים, דתיים בכל גוני הקשת של הדת היהודית וכאלה שאינם דתיים, אבל היא אינה יכולה לסמן את טיב היהדות של היהודים החיים בה. אי אפשר ליטול מהאזרחים את אחריותם לחייהם ולזהותם ולהפקידה בידי המדינה שתקבע מהי זהות יהודית וכיצד יש לממשה
אנו מכבדים את הרבנים, אבל נדאג לכך שמקומם יהיה בבתי הכנסת, כמו שמקומו של הצבא בקסרקטינים תיאודור הרצל, מדינת היהודים המחלוקות בנושאי דת ומדינה אינן יורדות מסדר היום הציבורי. הן שבות לעורר ולהסעיר את החברה הישראלית, כמו תובעות ממנה לחטט בפצעים הפתוחים, לרענן מחדש את הסטטוס-קוו, לקבל החלטות חדשות ולהגמיש את הגבולות הישנים. בשנים […]
החוברת המונחת לפניכם היא חוברת חשובה. היא חושפת שבר בציונות הדתית, ולא את זה המוכר, בין החרד"לים לבין האורתודוקסיה המודרנית והפתוחה, אלא שבר אחר, משמעותי לא פחות: בין אלו שעוד אוחזים בממלכתיותה של היהדות לבין אלו הסבורים שהיא צריכה להיפרד מהמדינה ולהתכנס במסגרות קהילתיות ופרטיות. המציאות מאז קום המדינה, ובראשה שיטת הסטטוס-קוו בענייני דת […]
