גם הדתיים הליברלים ביותר לא אוהבים 'פריצות'. הניסיון הדתי להכיל את תופעת הלהטבי"ם הדתיים, לא תמיד מצליח ליישב את עצמו עם הסלידה הדתית המובנית כלפי מצעדי הגאווה התל אביביים, הטפות חוזרות ונשנות במדיה כלפי התנסות במיניות חד-מינית, ותרועות נלהבות כלפי מי שמגלה שהוא מסוגל ליהנות ממיניות מרובת פרטנרים ומגדרים. מה מכל זה מתדפק על דלת בית הכנסת שלנו? המאמר הזה מנסה לעשות קצת סדר בבלגן.
היוזמות הפרטיות המבקשות לספק שירותי דת מחוץ לרבנות מתחילות לצמוח גם בלב לבו של הקונצנזוס הציוני-דתי, בקרב רבנים אורתודוקסים שמאסו ברבנות ומבקשים לייצר לה אלטרנטיבה. אסף זיידרמן, ממחוללי מיזם 'השגחה פרטית – כשרות קהילתית', טוען שהיוזמות הללו מתאפשרות בשל היחלשות היסוד הממלכתי בתפיסת העולם של הציונות הדתית, והן עשויות לבשר את המעבר מיהדות של מדינה ליהדות של קהילה
התמורות שעוברות על החברה הדתית-לאומית ועל החברה החרדית משקפות מגמה כללית בציבוריות הישראלית: התעצמותה של לאומיות אתנית, והתגבשותה של זהות יהודית אתנוצנטרית. הציונות הדתית נתונה בתהליך הולך וגובר של חילון, בעוד שהלאומיות עולה כגורם הזדהות אלטרנטיבי. ההשפעות של המגמה הזו על המרחב הישראלי ניכרות לא רק בשחיקה של ערכים הומניסטיים וליברליים, אלא גם בשחיקת הזהויות הדתיות של שומרי המצוות
היכולת לשנות שינויים המתחייבים מחיינו בעולם המודרני, וזאת מבלי לשבור את הכלים שההלכה מעמידה לרשותנו, היא האתגר הגדול והמבחן הגדול של הציבור הדתי בדור הזה. האם בצומת שבין פנייה לאפיק הקונסרבטיבי מצד אחד לבין ריאקציה אורתודוקסית מצד שני, יימצא נתיב נוסף? הגיעה העת לאלטרנטיבה רבנית אורתודוקסית פתוחה, שתתמודד עם האתגר בתעוזה הלכתית ובאומץ לב ציבורי
אל מול הפניית העורף של החרד"לים מערכים ליברליים ומודרניים, ואל מול חציית הקווים האדומים של היהדות ההלכתית בקרב התנועה הקונסרבטיבית, מבקשת האורתודוקסיה הליברלית לשלב בין העולם הדתי לבין העולם הליברלי, מתוך נאמנות להלכה ומתוך קשב עדין לאתגרי עולם המודרני
ההבדל היסודי בין האורתודוקסיה לרפורמה איננו היחס להיסטוריות של ההלכה, אלא אופיו של השיח ההלכתי. בשיח האורתודוקסי, ההיסטוריות מבוצעת אך אינה מוצהרת: הדינמיות של השיח ההלכתי תלויה בכך שההלכות לא תיתפסנה כשייכות להקשר היסטורי מסוים או לתפיסה ערכית מוגדרת, אלא תישארנה פתוחות לפירוש מחודש – וזאת באמצעות השפה הפנימית של ההלכה
אם לא ניתן להגדיר את היהדות בדרך דוגמטית כלשהי, אזי גם אין להניח שיש בה תכונות א-פריוריות הטבועות בה או שאפשר שיצוצו בה. הנכון הוא כי היהדות, מהיותה כוח היסטורי מתמשך וצומח, עוברת טרנספורמציות לאורך כל התחנות ההיסטוריות שלה. למראית עין זוהי תופעה היסטורית דינמית. ועם זאת – היא מתפתחת בצל כנפיו של רעיון גדול, […]
הבוז והשנאה שמופגנים מצד חלק מהממסד הרבני כלפי הזרמים האחרים ביהדות הם מהעוולות המשמעותיות שמתבצעות מצד יהודי ישראל כלפי שאר העולם היהודי. במקום מחלוקת וויכוח מהותי על עיקרי האמונה ועל היחס להלכה, אנו מתמודדים עם אלימות והתרסה. יש אשמים רבים בהתנהגות הזו: החל מהשבר ההיסטורי עם הרפורמה בתקופת ההשכלה (שחלקו כבר אנכרוניסטי מאוד בימינו) ועד […]
