על מצוינות ציונות ושאיפות דתיות
לו היו מזלזלים בנו, קל היה יותר לאויבינו להשיג את תמיכת ההמון הדומם בהחרמתנו.
לו היו מזלזלים בנו, קל היה יותר לאויבינו להשיג את תמיכת ההמון הדומם בהחרמתנו.
השיח השמרני-דתי מבקש לדחוק כל אמירה וכל פעולה במרחב אל זירת ההיאבקות בין השמרנים לפרוגרסיבים. לפעמים נראה שאין זה משנה מהי עמדת ההלכה, בכל מקרה תיווצר התבצרות בעמדה השמרנית. כחלק מהתבצרות זו משמשות טקטיקות שונות של הדרה, כלפי נשים בפרט, וקולות ליברליים בכלל. על הליברלים לחשוב האם הם באמת מסכימים, בשם אחדות מקודשת כלשהי, להשתתף בשיח מעין זה. טור דעה.
אימוץ השמרנות בגרסתה האמריקאית הוא קודם כל אסטרטגיה של התמודדות מול האיום שבשטפון הפרוגרסיבי – בעולם המתקדם בזרם מהיר הדרך היחידה לא להיסחף היא ייצוב של המוסדות התרבותיים. כך, בחברה הדתית לאומית עולה עולם ערכי חדש, כזה המתמקד בשימור צורת הקיום הדתית לאומית, ללא התוכן המצדיק אותה. כדי שלא תשקע לקיום של דתיות שאינה יותר מתרבות, הציונות הדתית נמצאת בסחרור של חיפוש אחר חזון, אך חזון הנובע מצורך עלול להצטמצם גם הוא למשענת לקיום כפי שהוא במקום להתמסרות אמיתית. מסה בשני חלקים – חלק ראשון.
מקדמי השמרנות בישראל מקדמים ליברליזם כלכלי בצורה קיצונית יחסית לעמדה הישראלית הרווחת. הדבר כרוך בסתירות שונות – הן למול המסורת הישראלית והאתוס הציוני, והן למול ערכים שמרניים מובהקים נוספים כמשפחה וקהילה. למה בחרו מובילי השמרנות בישראל לקדם דווקא ליברליזם כלכלי? כיצד הם מיישבים את הסתירות? אילו התפתחויות עשויות להתחולל ביחסה של השמרנות הישראלית למדינת הרווחה?
המאבק בגישה הפרוגרסיבית היה הדגל של מנהיג ישיבות 'הקו', הרב צבי טאו, שנות דור לפני שהפך לשאלה פוליטית מרכזית ואך טבעי הוא שמתנגדים בולטים למחנה הפרוגרסיבי ישתפו פעולה עם בית המדרש של הקו. אך בעוד חלקם של מתנגדים אלה הוא שמרני, זרם הקו הוא ההיפך הגמור מכך: לא פלג שמרני, אלא קבוצה בעלת השקפה מהפכנית ורדיקלית.
המאמר הזה לא אמור להיות ניתוח סוציו-פוליטי מדוקדק של עובדות חברתיות 'קשיחות', משובץ גרפים וטבלאות. הוא גם לא עוסק בספרות או ברעיונות מופשטים כשלעצמם, ולא תהיה בו סקירה גנאלוגית מקיפה של תתי-הזרמים השמרניים השונים בימין הישראלי או בציונות הדתית. במקום זאת, הייתי רוצה לנסות ולהסיט לרגע את מבט מהבימה המוארת אל היציע המוחשך, הבלתי-נראה, […]
השמרנות לא מחבבת אנשים שמוכנים לסכן הכול ולהקריב את ההווה למען חזון עתידי מעורפל, ולא יכולה לחיות בשלום עם האנשים מהסוג שבזכותם אנו חיים כאן היום. אם ננסח את הדברים אחרת, השמרנות – בכל אחת מן הגרסאות שלה – מנוגדת להיסטוריה הציונית, לאופי הישראלי וגם לאתוס הציוני-דתי. לפני מספר שנים סערה הביצה הרעיונית […]
ארגונים ופרטים המזוהים עם השמרנות הישראלית נאבקים באחד מהפרויקטים החשובים, הראויים, מצילי החיים והלא שנויים במחלוקת של התנועות הפמיניסטיות: המאבק באלימות במשפחה. לעיתים רבות הם אף כורכים את המאבק שלהם כחלק ממיצוב רעיון "מוסד המשפחה" השמרני. אך כמו חסמים קודמים לטיפול באלימות, גם הנרטיבים שארגוני השמרנות מבקשים לקדם לא מבוססים ונשענים על פרשנות בעייתית ולעיתים מעוותת של נתונים, ולעיתים אף על ידיעות כוזבות.
האימוץ של ההגות השמרנית בקרב חלקים מהציבור הציוני-דתי נובע מצורך ב'תחמושת רעיונית' אשר נועדה להגן על עמדה אחרת, כזו שלא עולה בקנה אחד עם השמרנות עצמה. יתר על כן, העמדה השמרנית מתאימה דווקא לחלקים אחרים מן הציונות הדתית, חלקים אשר לעת עתה לא ששים לאמץ ולהתהדר בה.
"אני מעדיף סובייקטיביות נשלטת ומודעת לעצמה על אובייקטיביות שהיא בסופו של דבר אשליה" (סטנלי פיש) את רוח העקרונות המרכזיים, אותם אנו מוצאים כמעט אצל כל מי שמגדירים עצמם כשמרנים – הדרישה לענווה וזהירות בשל קוצר דעתנו וידיעתנו, כבוד לנסיון הדורות הקודמים ומוסדותיהם, ורתיעה ממהפכות – ניתן לסכם במילה אחת – ספקנות. אך לו היינו מתבקשים […]
כמקובל בציבור הדתי, גל השמרנות שטף את המגזר הדתי לאומי באיחור של עשרות שנים מאז פריחתה המחודשת בימי תאצ'ר ורייגן. גל השמרנות הגיע לציבור הדתי לאחר שבמשך עשרות שנים לא חשב במונחים של שמרנות אלא היה שקוע במלחמתה של ארץ ישראל (בעיקר מימין), וביקש להיות המקף המחבר בין שני חלקי הנוסחה "מדינה יהודית-דמוקרטית". גם מימוש […]