חברה

אין מקום לכיפה הסרוגה במחאות של מפונקים-כך אמר אתמול הרב חיים נבון בפאנל שנערך באוניברסיטת בר אילן, ועסק בקול הדתי בסוגיות החברתיות. לעומתו טען הרב בני לאו כי דתיים צריכים לשאת את הדגל בכל סוגיה ולא רק בהוזלת מחירי הקוטג'. בהמשך התלהט הויכוח שכלל ציטוטים מהגמרא ומהפוסקים בעיקר סביב שאלת היחס לקדמה.

דיון סוער התקיים אתמול (ג') בערב, באוניברסיטת בר אילן במהלך כנס בנושא "הקול הדתי בסוגיות חברתיות".

בכנס שאורגן כחלק מפרויקט "עת לעשיה", של צעירי "נאמני תורה ועבודה", השתתפו הרב ד"ר בני לאו והרב חיים נבון.

במהלך הפאנל דנו השניים בשאלה – האם קיים "קול דתי" בסוגיות חברתיות? ואם כן, מדוע הוא לא נשמע בקיץ האחרון כמעט בכלל?

ראשון הדוברים היה הרב בני לאו, שענה כי ליהדות יש מה להגיד על כל דבר, ומשום כך ראוי שהדתיים יישאו את הדגל בסוגיות חברתיות ועקרוניות נוספות. הרב הביע את צערו מכך שדתיים מעטים השתתפו במחאה, וטען כי צר היה לו שבאותה עת ממש התאגדו בני הישיבות למחיר מוזל לקוטג', במקום לקחת אחריות ציבורית ולקדם את הוזלת המחיר לכלל החברה.

עוד הדגיש הרב, כי התורה וההלכה מעודדות לפיקוח על מחירים ולצדק חברתי. ולא רק זאת, לדעתו קול התורה צריך להשמע בסוגיות ציבוריות נוספות – רווחה, בריאות, ואף מדיניות וביטחון.

ביגוד אליו, טען הרב חיים נבון בתוקף, כי התורה אינה קובעת ומדריכה אותנו בסוגיות מדיניות וציבוריות כמעט בכלל (למעט בהקשרים ספציפיים כמו שמיטה ויובל). להפך, לדעתו התורה היא הדרכה ערכית והלכתית בעיקר לפרטים, ואסור שתהיה לה השפעה על מוסדות ציבוריים שהכרעותיהם נוגעות לשיקולים מקצועיים.

כך לדוגמא, טען הרב נבון כי השאלה המדינית ביטחונית צריכה להקבע משיקולים מדיניים ביטחוניים ולכן לו, כאיש תורה, אין מה להוסיף על כך.

לדעתו "חזון הנביאים" הוא ההתנהגות של הפרטים שצריכה להשתפר ולבוא לידי ביטוי בדאגה לחלש, למשל על ידי מעשר כספים.

לדבריו המחאה בקיץ האחרון היתה "מחאה של מפונקים שרוצים לטוס לחו"ל כל שנה ובוכים על כך שאינם סוגרים את החודש. אם כל אחד מהאנשים שיצאו לאוהלים היה נותן מעשר כספים – לא היו יותר בעיות חברתיות במדינת ישראל!".

לדעתו אין, ולא צריך להיות, קול "דתי" בסוגיות אלה, משום שהתורה אינה עוסקת בהן והיא משאירה לפרטים את שיקול הדעת הכלכלי, החברתי והמדיני. 

לכופף את עצמי לתורה

הויכוח בין השניים היה סוער, ובאמצע הדיון אף נראה שהם שכחו ש"יש להם קהל". השניים הרבו לצטט קטעי שו"תים, מימרות מהגמרא ופסוקים שונים כדי להוכיח את עמדתם – כל אחד בחר כמובן, את הקטעים שמסייעים לדעתו.

חוסר ההסכמה התבטא בסוגיות נוספות – כמו היחס לקדמה.

הרב בני לאו טען שהוא אופטימי מהתקדמות העולם ורואה ברוחות הנושבות בו סימנים חיוביים המחייבים אותו להיות חלק מהם (היחס למוגבלים, מעמד האישה ועוד).

הרב חיים נבון לעומת זאת, הביע חוסר אמון ב"רוחות" הללו, וטען ש"קידמה" זו הביאה עלינו את השואה.

כשהרב חיים נבון אמר כי הוא מכופף את האינטואיציות שלו אל מול התורה – מכיון שהוא מאמין שיש בדברי התורה אמת גדולה יותר מזו שהעולם לכאורה בוחר בה (גם בהקשר של מעמד האישה למשל). ענה הרב בני לאו כי הוא מאמין באינטואיציות הללו ומנסה למצוא את המקום בדברי התורה בו יוכל להתלות כדי לבסס את דבריו.

הערב התקיים כחלק מפרויקט "עת לעשיה" של תנועת נאמני תורה ועבודה. מטרת הפרויקט היא לקדם שיח דתי, עמוק, רחב, פתוח ומחויב להלכה, ומתוך שיח זה לצאת לעשיה חיובית בתחומים השונים.

מרכזת הפרויקט, אפרת גרבר-ארן, הביעה שמחה מהצלחת הכנס "הויכוח בין השניים היה אמיתי. אני מרגישה שחלק ממטרת הפרויקט שלנו הוא לשקף את המורכבות שיש בסוגיות הדתיות-חברתיות."

"גם הרב בני לאו וגם הרב חיים נבון הם אנשי תורה פתוחים, אלא שכל אחד מהם תופס את הדברים אחרת לחלוטין. אני רק מקוה שכל המורכבות הזו לא תמנע מאיתנו בסופו של דבר לפעול ולעשות כדי להוסיף טוב לעולם – גם ובעיקר בסוגיות ציבוריות"