אפשר לראות שיעקב מתכונן לגרוע מכל כשהוא מבין שהוא ועשיו הולכים להיפגש. יעקב מכין טקטיקה לריכוך של עשיו, מתפלל לה', עושה כל מה שאפשר כדי להבטיח את שלמות משפחתו ורכושו ואז מגיע המפגש עם עשיו, שבפשט נראה שמסתיים בחיבה ולא באלימות.
יעקב נמצא בסיטואציה לא פשוטה אבל דבר אחד הוא כביכול לא לוקח בחשבון. את האפשרות שעשיו לא יפגע בו. שזה יהיה מפגש תמים וטוב בין 2 אחים שלא נפגשו הרבה זמן.
העמותות הפרטיות שפועלות לטובת המאמץ המלחמתי וחיזוק העורף עושות עבודת קודש, אך גם גורמות לניוון הגופים העירוניים והממשלתיים ולחוסר ראייה מערכתית בחלוקת המשאבים. דעה אלפי יוזמות נפלאות צמחו מהשטח בימים האחרונים, וכולנו עדים לכוחו העצום של המגזר השני והשלישי, אשר מגויס לטובת סיוע למאמץ המלחמתי ולחיזוק העורף. יחד עם התרומה האדירה נשאלת השאלה היכן שירותי […]
זוועות הטבח שעשו מחבלי חמאס באזרחים תמימים ומספר לא יאומן של למעלה מ-1200 נרצחים, שינו אצלנו בראש ובראשונה את הרטוריקה. אם עד כה המרכז הישראלי לא העז להעלות על דל שפתיו ביטויים כמו 'למחוק את…', או לתמוך בעונש קולקטיבי, כעת הכל השתנה. אנשי ביטחון בהווה ובעבר, פרשנים ועיתונאים ואפילו הוגים ואינטלקטואלים מרשים לעצמם להתבטא בחופשיות […]
מצוות מחיית עמלק, התובעת מלחמת חורמה בעם שלם והשמדתו ללא רחמים סותרת את המוסר האנושי הטבעי, באשר היא מחייבת ענישה קולקטיבית וטוטלית של כל צאצאי עמלק, עקב מעשה שאירע בעבר הרחוק. ענישה זו עומדת, לכאורה, בסתירה לדרכה של היהדות, דרך של מוסר, צדק ושלום, אשר "דרכיה דרכי נעם, וכל נתיבותיה שלום" (משלי ג, 17).
המאמר מצביע על חמישה כיוונים עיקריים של פרשנות, שהתפתחו במסורת היהודית, על סוגיית עמלק והמצווה למחותו.
"הדבר היחיד שיש בצבא באופן בלתי מוגבל (אם כי מפקדים מנסים להסתיר את זה) הוא זמן. כולנו, בסדיר ובמילואים, נמצאים בצבא מסביב לשעון, עשרים וארבע שבע. ממילא, מה שלא קרה בבוקר אפשר להשלים בערב, הרי אנחנו בכל מקרה כאן. זו הסיבה האמיתית שהסעות בצבא מאחרות, מטווחים מתעכבים, ורכבים נתקעים בתיקון. כשאנחנו בכל מקרה כאן, הזמן […]
התגובות הפרו-פלסטיניות שנשמעות בעולם אוחזות בגישה הנמנעת מלבחון את "האירוע כשלעצמו" ומנסה להעריך את הטבח שביצע חמאס מתוך הקשרו הרחב. הגם שיש בגישה זו משהו מתוחכם וחיוני בשעת שגרה, היא לוקה בעיוורון מוסרי בשעת הופעתו של מאורע חריג, כפי שקרה כעת על "אלימותו" של החמאס נשמעו גינויים רפים, בהססנות ובלב כבד, בקמפוסים אוניברסיטאיים גדולים […]
השימוש שעושים רבנים בציונות הדתית במונחים 'עמלק' ו'נקמה' כדי לתאר את המערכה הנוכחית עלול להיות מסוכן ולעודד פעולות לא-שקולות ולא-מוסריות. יש להשתמש במונחים אחרים כדי להצדיק את המכה הקשה שאנו נדרשים לתת לחמאס, אך מבלי להסתכן בהקצנה חסרת מעצורים
למרות שפקודת השירות המשותף קיבלה את ברכתם של רבנים מרכזיים והיא אושררה על ידי ועדה מיוחדת שמינה הרמטכ"ל האחרון, צה"ל עדיין לא פתח את שורות המערך הלוחם לכל הנשים, בשל חששות לא מבוססים שהדבר פוגע ביכולתו המבצעית. במלחמה הזו, בו עולים לא מעט סיפורי גבורה של נשים לוחמות, הוכח סופית שזה לא נכון צה"ל […]
המערכה כעת היא כנראה המערכה עם הכי הרבה הרוגות, כי המוות אינו מבחין במגדר. אבל החיים כן מבחינים, ולכן צריך כבר כעת לדרוש ייצוג שוויוני לנשים בכל מוקדי ההחלטות כדי להבטיח מציאות טובה יותר, עכשיו וביום שאחרי המלחמה "זה לא קשור למגדר" – בביטוי הזה שהמצאתי ואימצתי לעצמי בשנים האחרונות, אני משתמשת כשאני רואה […]
המלחמה הנוכחית, שמציפה בעוצמה רבה קונפליקטים בין החרדים למדינה, מתגלה כזרז לפריחתה של המנהיגות הרבנית החדשה בציבור החרדי, שדורשת לקחת חלק פעיל במאמציה של החברה הכללית. צהר למנהיגותו של הרב דוד לייבל, מהמובילים המרכזיים את תופעת החרדיות החדשה
מעקב אחר המתחולל בחברה החרדית בעקבות המלחמה מגלה התעוררות בכל הנוגע לסוגיית השוויון בנטל: אם בזרם החרדי המרכזי הדבר מעורר מבוכה בעיקר אצל האברכים, אצל הציבור החרדי המודרני, התביעה המוסרית להשתתפות כבר הופכת לקריאה ברורה מצד הרבנים לקחת חלק בגורל החברה הישראלית
המלחמה הנוכחית גרמה לי להבחין ביסוד שלא הכרתי קודם: שישנו אויב הפועל בדרכים המשחיתות את צלם האנוש שבו הוא נברא, כחיות טרף ובתהומות נפש. על אויב כזה צריכים לחול כללי מוסר מלחמה אחרים מאלה שבדרך כלל ניסחתי ביחס לאויבינו
המעבר החד מהפילוג והשסע של השנה האחרונה אל גילויי האחדות והלכידות בעת המלחמה רק מעיד על עוצמת ההדף שחטפה החברה הישראלית כולה. גם אם לא ניתן לצייר כעת להיכן הדברים יובילו אותנו, חשוב להכיר בתזוזות שעוברות עלינו ולפחות להזדהות איתן
"כשהתותחים רועמים המוזות שותקות" (על פי קיקרו) לביטוי זה משמעות כפולה. יש המבטאים באמצעותו את מצוקתם של אנשי הרוח בעת המלחמה. כוחות היצירה דוממים כאשר כל תשומת הלב והאנרגיה מופנות לטיפול בצרכים הבסיסיים ביותר של האדם על פי הפירמידה הידועה של מאסלו: הזנת הגוף והביטחון הקיומי. אבל רוח, כמו רוח, לא יכולה באמת לשתוק. היא […]
עַל אֵלֶּה אֲנִי בוֹכִיָּה עֵינִי עֵינִי יֹרְדָה מַּיִם עַל לְמַעְלָה מֵאֶלֶף אֶזְרְחֵי מְדִינַת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּרְצְחוּ בְּאַכְזָרִיּוּת בְּדָם קַר בִּידֵי מְחַבְּלִים נֶעֶדְרֵי צֶלֶם אֱנוֹשׁ, וְעַל רַבִּים שֶׁנִּטְּלוּ כִּבְנֵי עֲרֻבָּה, יְלָדִים וִילָדוֹת, בַּחוּרִים וּבַחוּרוֹת, נָשִׁים וַאֲנָשִׁים, צְעִירִים וּמְבֻגָּרִים, וְעַל הָאֶזְרָחִים הָרַבִּים הַנֶּעֱדָרִים, וְעַל הַפְּצוּעִים הָרַבִּים, מֵהֶם קָשֶׁה וַאֲנוּשׁ. וְכָל זֹאת בְּיוֹם שַׁבָּת קֹדֶשׁ וּבְיוֹם שְׁמִינִי חַג הָעֲצֶרֶת […]
ימים ההולכים ומתארכים מאז האסון שפקד אותנו בחג שמחת תורתנו אני משרת בצוות רפואי בפלוגה מגוונת למדי של פיקוד העורף: דתיים וחילונים, נשים וגברים, מבוגרים וצעירים שהשתחררו מן הצבא הסדיר לפני חודשים ספורים. על אף השוני, כמעט מכל הפיות, וכך גם בכלי התקשורת ובדברי נציגי ציבור רבים, נשמעת מילה אחת שוב ושוב בצורות שונות: נקמה.
בשבוע הראשון לקרבות, הפך האלוף במילואים יאיר גולן לגיבור מקומי. ההיענות שלו לפניית אזרחים והירידה המהירה לשטח במדי צה"ל ונשק, לטובת חילוץ תושבים מהתופת, הביאו התפעמות גורפת מכל שכבות העם. גם אלוף נועם תיבון, שיצא לחלץ את בנו ומשפחתו מביתם בקיבוץ, ועד שחבר אליהם חיסל מחבלים יחד עם חיילים שפגש בשטח, קיבל כוכב של הכרה […]
השעה אחת וחצי בלילה. אני יושבת על המחשב, כותבת ומחכה. בן הזוג שלי אמר שבסביבות שלוש בלילה הוא יגיע הביתה לכמה שעות של הפוגה לפני שהוא חוזר אל זירת הלחימה. הוא ביקש שאשאיר לו מפתח אבל אני כמובן לא ישנה.
עברו שבועיים מאותו רגע איום של שבת בבוקר שבו מציאות חיינו השתנתה לבלי היכר. שבועיים מאותו בוקר בו הוא קיבל צו שמונה ועלה על מדים. שבועיים מאז שחיבקנו אותו לשלום וביקשנו שישמור על עצמו ויחזור במהרה. שבועיים שמרגישים כמו עשור לפחות.
בצעירותי חשבתי שאמונה בקב"ה היא דבר פשוט. לא הבנתי כיצד אנשים אחרים לא מאמינים בו. ככל שהתבגרתי הבנתי שזה לא כל כך פשוט. למזלי זכיתי להיות תלמידו של הרב יהודה עמיטל בישיבת 'הר עציון'. מי שהכיר את הרב עמיטל ידע שחייו היו מושרשים בעולם של תורה, מצוות ותפילה. במידה רבה, הוא הצליח לתת לנו טעימה […]
כיצד מבקשים אנו לראות את היום שאחרי הניצחון? שוררת הסכמה רחבה מאד שעלינו למוטט את הזרוע הצבאית של החמאס ואת השלטון האזרחי שלו. ומה יהיה אז? איזה גורל אנו מועידים לתושבי הרצועה שישרדו את המערכה? האם ניקוי הרצועה מכל תושביה והעברתם משם, ברצון או בכפייה? אולי החלת שלטון ישראל ברצועה? או חידוש שלטון ערבי-פלשתיני בה, […]
מאז ומתמיד לא אהבתי את ההסברים המיתיים להיסטוריה היהודית. לא אהבתי את הטענות על 'השגחה פלאית' שמאפשרת לעם ישראל לחצות 2000 שנות גלות ולשמור על זהותו, שהרי אותה 'השגחה פלאית' גם איפשרה לאויבי ישראל לטבוח בנו במאות פוגרומים, עד השואה הנוראה. העדפתי אפוא לחפש הסברים רציונליים לשרידות היהודית, ובמקומות אחרים גם פירטתי אותם.
״ניהול הסכסוך״. זו הפרדיגמה המובילה את המדיניות הישראלית בזירה המדינית המקומית. בהכללה, ניתן לומר שנהנו ממנה כמעט בכל קצוות הקשת הפוליטית היהודית בישראל. היא אפשרה לימין להמשיך ולהשקיע במפעל ההתנחלויות, והיא אפשרה למרכז-שמאל להניח בצד את הסוגיה הפלסטינית ולהתמקד בהקמת המחנה הליברלי.
קראתי לסבתא מרים פשיסטית הרבה פעמים. בפניה. בחיוך, ברור. הרי אהבתי אותה והיא אהבה אותי. קראתי לה פשיסטית כי היא אמרה שהערבים הם כמו הגרמנים. שאם יתאפשר להם לשחוט אותנו, הם יעשו את זה בשנייה. לשחוט! מי ישמע. צחקתי. הדבר הזה הוא נחלת העבר והגולה, אמרתי לה. טרמינולוגיה משוגעת. ואמרתי לה שהיא חושבת ככה כי […]
אנחנו לא האויב! אנחנו, אזרחיה הערבים של המדינה, הרכנו ראש לזכר הנרצחים ואנו נושאים תפילה למען הפצועים בגוף ובנפש. אזרחים ערבים רבים גילו אומץ לב ואנושיות ויצאו לסייע לנפגעים. רבים מהם שילמו בחייהם על הבחירה לא לעמוד על דם רעך ולנסות להציל כמה שיותר אנשים. בני עמי גם לקחו חלק ביוזמות רבות לסיוע לנפגעים ולמפונים. […]
