בצעירותי חשבתי שאמונה בקב"ה היא דבר פשוט. לא הבנתי כיצד אנשים אחרים לא מאמינים בו. ככל שהתבגרתי הבנתי שזה לא כל כך פשוט. למזלי זכיתי להיות תלמידו של הרב יהודה עמיטל בישיבת 'הר עציון'.
מי שהכיר את הרב עמיטל ידע שחייו היו מושרשים בעולם של תורה, מצוות ותפילה. במידה רבה, הוא הצליח לתת לנו טעימה של עולם האמונה שלפני השואה. הוא חי בעולם אמוני שורשי ועמוק שהיה גם פשוט וגם מורכב. פעם שאלתי אותו כיצד הוא מצליח להאמין לאחר השואה. ציפיתי לתשובה דתית-לאומית הולמת. רציתי שיספר לי שהעם היהודי ניצח ושהראיה לניצחון זה היא הקמת מדינת ישראל. אך הרב, ציוני בכל נימי נפשו, ענה לי תשובה אחרת. במבטא הונגרי הוא אמר לי "ירמי, תאמין לי, האלטרנטיבה גרועה יותר".
בתשובתו הוא למעשה אמר לי שפעמים רבות אמונה מהווה אקט של בחירה. אדם בוחר להאמין בקב"ה ולשמור את מצוותיו לא כי הכל ברור, אלא דווקא כי הכל לא ברור. בוודאי, לאחר השואה, אמר הרב, מותר לשאול שאלות ומותר גם לא לענות עליהן. הרב התנגד התנגדות עקרונית ויסודית לכל ההסברים האמוניים לאירועי השואה, כולל זה שקשר אותה להקמת מדינת ישראל. בהסבר הזה הוא ראה עוול מוסרי עמוק. הוא חש את יד ה' בשואה אבל תמיד חזר ואמר שאת המשמעות של האירוע הזה הוא לא מבין.
לפעמים אנחנו חיים באור גדול, אבל פעמים רבות אנחנו חיים בערפל. השפת אמת כותב ששורש המילה 'עולם' הוא "על שם העלם כבוד ה' בעולם הזה". המציאות שאנחנו פוגשים היא מציאות של הסתר, והתפקיד של האדם, לדעתו של השפת אמת, הוא "לחדש את האור שנגנז בטבע". כדי לראות את הקב"ה בעולם הגס, המחוספס והנסתר שלנו, על האדם לרצות, להתאמץ ולקוות. הניסיון לראות את הקב"ה, אינו תמיד מצליח.
ההבנה שהאמונה בקב"ה היא לפעמים בחירה שלנו, ולא בהכרח בחירה מובנת מאליה, יצרה אצל הרב עמיטל גמישות אמונית. במהלך חייו הוא שינה לעתים את דעותיו, הן בעקבות אירועים מסויימים כמו מלחמת יום הכיפורים, הן בעקבות נפתולי נפשו. הוא הבין שהאמונה בקב"ה יכולה להיות חזקה מאוד אבל היא גם יכולה להיות עדינה ושברירית. האדם מנהל שיח עם הקב"ה, שמשתנה עם השינויים העוברים על העולם ועל האדם כאחד. באמונה אמנם קיימים מרכיבים אידיאולוגיים אבל גם אידיאולוגיה יכולה להשתנות. האמונה היא משמעותית יותר מאידיאולוגיה ומהווה מקור של חיות, נחמה ותקווה לנפשו של היחיד.
גם הרב קוק הדגיש את חובתו של האדם לשנות את דעותיו. "העקשנות לעמוד תמיד בדעה אחת ולהתמך בה בחבלי החטאת שנעשו למנהג, בין במעשים, בין בדעות, היא מחלה הבאה מתוך שיקוע בעבדות קשה". גמישות זאת אפשרה לרב קוק להסתכל באופן מאוד חיובי על החלוצים על אף מרידתם בקודשי הדת. באופן מהפכני הוא ראה את מסירות נפשם של החלוצים הסוציאליסטיים כמבטאת גם היא, סוג של אמונה.
עושה רושם שהמלחמה האכזרית שנכפתה עלינו מהווה את האירוע הקשה ביותר בתולדות המדינה. התחושה שהמדינה לא הצליחה להגן על אזרחים מערערת אצל כולנו את תחושת הביטחון הקיומית. אירועים בסדר גודל כפי שחווינו משנים דברים רבים בחיי עם ובחיי יחידים.
סביר להניח שגם בעולם האמונות והדעות שלנו יתרחשו שינויים, ואפילו שינויים דרמטיים. מה שהיה ברור כשמש אולי יתערער ומה שלא היה ברור אולי יתבהר. המציאות משפיעה על האמונה והאמונה משפיעה על המציאות., ובתוך כל זה נמצאת הנפש הפרטית והאותנטית של כל אדם ואדם. ייתכן שאצל חלקנו תתחזק האמונה בקב"ה ובקרב חלקנו האמונה תתערער. חלק מאיתנו לא יחווה שינוי גדול או קטן.
אנחנו צריכים הרבה סבלנות לעצמנו, לילדינו ולתלמידנו. אנחנו צריכים להקשיב לתנועות הנפש החדשות שיתעוררו. אנחנו צריכים להקשיב יותר מאשר להשמיע ולדון לכף זכות גם את עצמנו וגם את אהובינו. אולי נזכה שמתוך הלב השבור יצמח משהו עמוק ואמיתי יותר.
*הרב ירמי סטיבסקי הוא מחנך כתה י״א בתיכון הימלפרב בירושלים ומנהל בית הספר בעבר
