פעולה לשבת – פרשת תצווה – תחפושות ובגדי כבוד
מלבוש הכהנים אפשר ללמוד כמה חשובה הצורה החיצונית שלנו, איך שאנחנו נראים ומתנהגים. כל אדם יכול להשתנות לטובה אם מקבל על עצמו התנהגות חיובית, דיבור טוב ומחזק והתנהלות נכונה ומיטיבה
מלבוש הכהנים אפשר ללמוד כמה חשובה הצורה החיצונית שלנו, איך שאנחנו נראים ומתנהגים. כל אדם יכול להשתנות לטובה אם מקבל על עצמו התנהגות חיובית, דיבור טוב ומחזק והתנהלות נכונה ומיטיבה
הקב"ה מבקש מהאדם שיהיה פעיל, שיהיה שותף. בניית המשכן וההשקעה בו היוו דרך של עם ישראל ליצור קשר עם הקב"ה, להתחייב אליו ולהרגיש שייכים אליו. גם בחיים שלנו הדרך ליצירת אהבה היא אכפתיות, רצון להתקשרות והשקעה מתאימה
: אלוקים לא רחוק מאיתנו. הוא קרוב. הוא נפגש איתנו. כיצד? דרך המצוות. במעמד הר סיני נתנו לנו צירוף חוקים. לכאורה אנחנו יכולים להסתכל על זה בחוסר התלהבות ובשעמום אבל האמת היא שצירוף החוקים 'היבש' הזה הוא גם יכול להיות בשבילנו עבודת השם מרגשת של ממש….
האם יש עבודה זרה בדורנו? אם כן מה היא? ומה אפשר לעשות כדי להימנע ממנה? פעולה מיוחדת לעשרת הדברות
זה לא פשוט להצליח "לקרוע את הים". ובכל זאת – בכל אחד מאתנו מסתתר נחשון בן עמינדב – עם הכוח לפרוץ דרך בתחומו, וליצור דרך חדשה ומיטיבה גם לבאים אחריו
אלוהים נתן לנו המון כוח של יצירת קדושה בחיים שלנו. למרות שאנחנו רק בני אדם המעשים שלנו והדיבורים שלנו ממש יכולים ליצור מציאות של קדושה. מה עושים עם ההבנה הזאת שיש לנו כוח לקדש במעשים שלנו???
משה רבינו מציג לנו מודל מנהיגות שלא צריך להיבחר לכנסת עבורו. כשמשה רבינו רואה עוול הוא ישר בוחר לעשות משהו! מה אתם עושים כשאתם רואים עוול?
בפרשת שמות אנחנו מכירים לראשונה את משה רבינו, כתינוק, ונקרא על תחנה משמעותית ביותר בחייו, התחנה בה הוא נמשה מהמים, ולפיכך נקרא בשמו: משה. מה המשמעות של השם הזה?
ראיה זה כוח עוצמתי. דווקא משום כך אנחנו צריכים לבחור איך אנחנו משתמשים בעיניים שלנו. עלינו להתבונן ולבחור לראות רק את מה שנותן לנו אור, מה שמגדיל אותנו, מה שעוזר לנו ולסביבתנו להתמקד בחיים ולהיטען בכוחות.
עלינו להתבונן היטב בדברים הקורים לנו. עשרה בטבת והמלחמה הקשה שעוברת על עם ישראל ומדינת ישראל מולידה את הצורך והחשיבות להתבונן, לשוב בנו ממעשינו הרעים, לא לחזור לאותה נקודה שהיינו בה לפני שמחת תורה תשפ"ד. עלינו לחשוב ולהתבונן מה אנו יכולים לקבל על עצמנו לעשות אחרת. לפני שיגיע ט' באב.
בפרשת השבוע אנחנו מגיעים לשיא המתח בסיפור של יוסף והאחים. לאחר שהגביע נמצא אצל בנימין בתיק יוסף מכריז שרק בנימין יאסר וישאר במצרים ואילו האחים חופשיים ללכת. בנקודה הזאת האחים נבחנים – האם יתערבו לטובתו?
כשהאנטישמיות המכוערת מרימה ראש- אנחנו צריכים להיזכר בגאווה מי אנחנו. יהודים מול יוונים והתיוונות זה לא רק בחנוכה. להשתדל על אורח החיים היהודי, על עבודת השם, על רוחניות זה מאמץ חיים!
אפשר לראות שיעקב מתכונן לגרוע מכל כשהוא מבין שהוא ועשיו הולכים להיפגש. יעקב מכין טקטיקה לריכוך של עשיו, מתפלל לה', עושה כל מה שאפשר כדי להבטיח את שלמות משפחתו ורכושו ואז מגיע המפגש עם עשיו, שבפשט נראה שמסתיים בחיבה ולא באלימות.
יעקב נמצא בסיטואציה לא פשוטה אבל דבר אחד הוא כביכול לא לוקח בחשבון. את האפשרות שעשיו לא יפגע בו. שזה יהיה מפגש תמים וטוב בין 2 אחים שלא נפגשו הרבה זמן.
מי היה יעקב? ננסה להתחקות אחרי האב שנקראנו על שמו. פרשת השבוע שולחת אותנו בעקבות יעקב אבינו להבנות כיצד ראוי לעם ישראל להתנהג בעולמו של הקב"ה
פרשת תולדות מראה לנו כיוון חשיבה על המציאות שלא הכרנו לפני ושאפשר להתחזק ממנו: גם אם לא מבינים כל מה שקורה במציאות – הקב"ה מכוון את המציאות לטוב ולייעוד שלה!
מתי פעם אחרונה עשיתם משהו מעל המצופה מכם? רבקה היא הדמות שלנו לחסד אמיתי. חסד עם אדם ועם בהמה, חסד שנעשה הרבה מעבר למצופה במציאות
בפרשת השבוע שלנו אנו מתחילים לקרוא על הקורבנות. בבסיס הרעיון של הקרבן עומדת ההבנה כי בכדי להתקרב, אדם נדרש להקריב. גם בכדי להתקרב אחד לשני וגם בכדי להתקרב לה', יש דברים שצריך להקריב מעצמנו. ללא מוכנות לכך, הקרבה לא תהיה שלימה. במהלך הפעולה נחדד את ההבנה הזו אצל החניכים.
הקדמה: בפרשת השבוע שלנו חוזרת התורה לתאר את ביצוע עשיית המשכן אך הפסוק הראשון לפני כל הפרטים הוא עצם העבודה שמשה מקהיל את עם ישראל יחד לפני תחילת העבודות והביצוע. החשיבות של ההתקהלות הזו דומה למה שאסתר אמרה למרדכי "לך כנוס את כל היהודים". השראת שכינה והתערבות אלוהית בעם ישראל מגיעה לאחר שעם ישראל מתקהל יחד. כיצד אנו יכולים לקדם את ההתקהלות הזו ביום יום?
מיד לאחר הנחיתה מחג פורים אנו קוראים את פרשת כי תשא ובה בני ישראל מחוללים סביב עגל. שמחה שיכלה להיות בסיטואציה אחרת טובה ומבורכת הופכת להוללות של חטא. בפעולה זו ננסה לחשוב על הפער הזה בין שמחה טובה לשמחה שלילית וכיצד עושים את ההבדלה וההבחנה הזו?
הקדמה: השבת נלך בעקבות השם של הפרשה "תצווה" והפער המרתק בינו לבין השם של הפרשה הקודמת- "תרומה". מה בחיינו אנחנו עושים ב"תרומה", מרצון הלב שלנו, ומה אנו נדרשים לעשות "כי צריך"? והאם יש דרך נכונה לחבר גם המעשים שעושים "כי צריך" להבנה שגם אותם עושים בעצם מרצון?