אני מודה – כשהודיעו על בחירות שלישיות, האינסטינקט שלי אמר שאני לא מצביעה יותר. די. יש גבול לכמה פעמים אני יכולה לעשות את הנסיעה הזו לקלפי, לשלשל את הפתק ולהאמין, באמת להאמין, שהפעם יהיה טוב יותר.
אני כנראה לא היחידה. הבחירות האלה לכאורה מעלות המון שאלות – דת ומדינה, מערכת המשפט, רווחה, חברה וכלכלה אבל בתכלס הן מותירות את האזרחים עייפים, כועסים ומיואשים. הפוליטיקה בכלל ומערכות הבחירות בפרט, הפכו מזמן למשחק של אגו וכבוד, של ציניות גדולה ושל קמפיינים דורסניים. לפעמים נדמה שזה כל מה שמתכנני הקמפיינים רוצים מאיתנו – שנרים ידיים ולא נצביע. שמרוב הספינים לא נצליח לחשוב שוב בבהירות. יותר מזה – שמרוב פוליטיקה נפסיק להאמין שיש שם אנשים טובים, שיש בתוכנו אנשים טובים שיכולים לשנות ולהשפיע על המדינה.
אבל אפשר להסתכל על זה גם אחרת. המועמדים לכנסת וראשי המפלגות מנסים לסגור דילים – בלוק פה, תרגיל מלוכלך שם, עסקאות שנסגרות ברגע האחרון, הכל כדי להשיג רוב, בזמן שתושבי ישראל מודיעים להם פעם אחרי פעם שזה לא יעבוד. שאי אפשר לעבוד עלינו כל כך בקלות. דווקא כשממשלת ישראל מתפרקת, נדמה שהחוסן הלאומי עובר שינוי. אנשים רוצים לשנות כאן באמת. להפוך את המקום הזה לטוב יותר וראוי יותר ממה שהמנהיגים שלנו מצליחים לעשות.
האזרחים כאן חלוקים בדעתם, כנראה שקרוב לחצי לחצי. וכנראה שאם מישהו ירצה להיות ראש ממשלה, או להכנס לקואליציה הוא יצטרך להתאחד. להתפשר. להסכים. לפעול ביחד. יודעים מה? זה אפילו קצת מוצא חן בעיני ואני מוכנה ללכת על זה גם לבחירות חמישיות. אולי בסוף מעז יצא מתוק. יגיעו לכאן אנשים חדשים. ישרים, נבונים, חכמים, שערכים וטוב וראיית הציבור הם מה שמנחה אותם. שמבינים את הזכות הגדולה שנפלה בחלקם, כאלה שיגשו לעבודה בכנסת בחרדת קודש ולא יסתובבו במסדרונות ויטנפו את המשכן.
"דעות" בדרך כלל לא מתיימר להיות אקטואלי. נושאים בוערים וחשובים – כן, להפוך לעיתון יומי – פחות. למרות זאת, היה חשוב לנו לברר קצת איך הגענו לבחירות שלישיות ובעיקר, האם אפשר לגרום לפוליטיקה כאן להראות אחרת. ונכון שבחירות אמורות להיות כל ארבע שנים, אבל בקצב הזה יש סיכוי שהגיליון הזה ימשיך להיות רלוונטי עוד תקופה.
בכל מקרה, צאו להצביע. על אף הכל ואולי בגלל הכל – זה חשוב וקריטי.
הלוואי שהבחירות הקרובות יבואו עלינו ועל כל עם ישראל לטובה.
*בגיליון הקודם (91) נפלה טעות ונשמטו ההפניות במאמרה של ד"ר רות קרא איוונוב קניאל – מחיריה וסכנתויה של משיחיות אנארכיסטית. אנחנו מתנצלים. המאמר בשלמותו יחד עם ההפניות נמצא באתר "דעות".
