כיצד מבקשים אנו לראות את היום שאחרי הניצחון?
שוררת הסכמה רחבה מאד שעלינו למוטט את הזרוע הצבאית של החמאס ואת השלטון האזרחי שלו. ומה יהיה אז? איזה גורל אנו מועידים לתושבי הרצועה שישרדו את המערכה? האם ניקוי הרצועה מכל תושביה והעברתם משם, ברצון או בכפייה? אולי החלת שלטון ישראל ברצועה? או חידוש שלטון ערבי-פלשתיני בה, בנוכחות כזו או אחרת של צה"ל? אלו חלופות גרועות – את הראשונה לא נוכל לבצע, והשתיים האחרות יחזירו את המצב לקדמותו הפגומה והבעייתית.
טשרניחובסקי כתב בשירו הידוע 'אני מאמין' (הידוע כ'שחקי שחקי') "כִּי עוֹד אַאֲמִין גַּם בָּאָדָם". שלום קרניאל הי"ד, כתב לחניכותיו בקן השומר הדתי בקרקוב: "אני מאמין באדם מפני שאני מאמין באל … בלי אמונה זו נידונה האנושות לאפלה נצחית, לגיהינום של נצח". אחרי הזוועה בנגב המערבי קשה מאד ליתן אמון באדם שנוהג כגרועות שבחיות הטרף. אך אסור לאבד את האמונה בבורא עולם, שברא את "הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ".
עלינו לסלק את הרוע, את כל אנשי החמאס ותומכיהם, ברצועה, ביהודה ושומרון ובתוככי מדינת ישראל. אני מאמין שאם וכאשר ימוגר שלטון החמאס, יתברר שפלשתינאים רבים לא איבדו את צלם אלוהים שבהם. מי שסבור שכל הערבים הינם חמאס, חורץ את דיננו לחיות בבונקר, או לחפש מקום אחר ביקום. שהרי, אנו מוקפים ביותר ממאה מיליון ערבים והרבה יותר מוסלמים. המשך החיים ביניהם, לפי הנחה זו, הוא חזיון בלהות. תורת ישראל מלמדת שעלינו לפעול בדרך רציונלית, בתבונה, ואסור לנו להסתפק רק בתפילה ובתקווה לעזרת האל שיחלץ אותנו מכל רע.
את הכרעת הרוע באמצעות כוח ועוד יותר כוח ניסינו, וההצלחה אינה מזהירה. לעניות דעתי, עומדת לפנינו אפשרות שטרם נוסתה: "סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ" – ניסיון למגר את היצר הרע על ידי עשיית הטוב. ובאופן מעשי: את רצועת עזה יהא צורך לשקם, לבנות מחדש מהמסד עד הטפחות. זו הזדמנות לישראל ליזום מהלך ליבוש ביצת הטרור ולחולל בעזה שינוי עמוק ומהותי – הקמת מינהלת בין לאומית, בהובלת ארצות הברית, ישראל, מצרים ועוד, שתנהל את רצועת עזה. היא תגדע ביד ברזל כל גילוי של רוע, הסתה, אלימות ושנאה, ובעיקר, תשקם את הרצועה – תקים בה מערכת חינוך, מגן הילדים ועד האוניברסיטה, ברמה הגבוהה ביותר, מערכת בריאות מפוארת, מפעלי הייטק, מדע ותעשייה מהמשוכללות בעולם, ועוד. למשימה זו תגייס המינהלת סכומי עתק, ואת טובי המורים, החוקרים ואנשי המדע והחברה שישתלבו במאמץ הגדול. תדע כל אמא פלשתינית שהתינוקות שייוולדו לה צפויים לגדול בגן עדן! חשוב שהעולם כולו ידע שזו יוזמה ישראלית-יהודית, שמקורותיה בתורת ישראל, במורשת ישראל! שחרף כל הפוגרומים והשואה, לא הפכנו שונאי אדם ורְדוּפי נקמה אכזרית, ולא איבדנו את האמונה באדם ובאֵל.
אינני מתעלם מהקשיים ומהאתגרים שיוזמה זו תעורר: ניסיונות של גורמי טרור להלהיט את הרוחות ולעורר את השנאות; השאיפות הלאומיות שמקננות בקרב הפלשתינאים; היסודות האלימים שבאִסלם; מלחמת הציביליזציות בין המערב למרחב האִסלמי, שאנו במוקד שלה, ועוד. אבל מנגד, ישנם הוגי דעות ואנשי דת מוסלמים שנוקטים גישות מתונות. עשרות סרטונים מופצים ברשתות החברתיות בהם פלשתינים ופלשתינאיות מגנים בתוקף את מעלליו של החמאס, ומברכים את פועלה של מדינת ישראל. אותם ראוי לרתום למאמץ הכביר של השיקום.
אין כאן תוכנית פעולה, אלא רעיון היולי. לא כל הבעיות תיפתרנה ובוודאי תתעוררנה בעיות שלא נצפו מראש, שהרי ניסיון אנושי כזה טרם נעשה. סוגיות רבות תקבלנה מענה תוך כדי העשייה ובהתאם לניסיון שיצטבר. יהיה זה אחד הניסויים הגדולים ביותר בחברת אנוש, שצפוי להימשך לאורך שנים רבות. האם יצליח – אינני יודע! האם שווה לנסות – בוודאי שכן, במיוחד נוכח החלופות. מי יודע, שמא ואולי נגשים בכך את חזון הנביא: "וְאֶתֶּנְךָ לִבְרִית עָם לְאוֹר גּוֹיִם" (ישעיה מב), שאומץ על ידי מייסד המדינה, דוד בן גוריון, כחזון מדינת ישראל.
*ד"ר יוחנן בן יעקב, לשעבר מזכ"ל בני עקיבא, סופר ומרצה
