"מושגים עמוקים עשויים לפרנס רטוריקות שונות"
יוסקה אחיטוב מגיב למאמרו של
אביה הכהן – "הרב קוק ואנחנו"
למקרא דבריו של ידידי הטוב אביה הכהן אני נוכח לדעת, לצערי, שלא זו בלבד שלא הובנתי
נכון אלא שגם יוחסו לי כוונות מוטעות.
לא
יצאתי ח"ו לנפץ את דמותו הגדולה של הרב קוק זצ"ל, כשם שלא יצאתי לפגוע
ולפגום במגמות של הצניעות הנוהגות בחוגים שונים כפי שהן נוהגות.
הסוגיה
שמעסיקה אותי לאחרונה היא היחס בין המיתוס לאתוס. תוך כדי עיון בסוגיה זו נחשפה
לפניי הרטוריקה המיוחדת האופיינית לחוגי "אסכולת מרכז הרב" שבה מנומקות
הסיבות להחמרה בענייני הצניעות, שהיא חדשה לחלוטין ואין למצוא כמותה ברטוריקה
המקובלת בספרי ההלכה והמנהגים, העוסקים ודנים בשאלות של הצניעות בין המינים, מימות
עולם ועד לימינו אלה. דומני שקשה לערער על שתי עובדות אלה, דהיינו תופעת ההחמרה
בדיני הצניעות בחוגי אסכולת מרכז הרב והציונות הדתית הרחבה שהושפעה במובהק ממנה
בעשרות השנים האחרונות, והחידוש ברטוריקה.
הרטוריקה
הזאת מרבה להשתמש – בין השאר – במושגים "הקדושה הישראלית" ו"כנסת
ישראל" האמורים לבטא את המהות המיוחדת של הלאומיות הישראלית על גילוייה
המודרניים. מושגים אלה לקוחים במובהק מהעולם הקבלי-המיסטי, חשיבותם כשלעצמם היא
רבה, ויש בהם כדי לפרנס את הנפש הדתית והאמונית של רבים מאתנו, ואין צורך כאן
להרחיב על כך את הדיבור.
מטבעה
של כל רטוריקה שהיא מרדדת ומפשטת מושגים, שכשלעצמם הם מורכבים ועמוקים ונטועים
בתוך "עולם האצילות". השימוש של הרטוריקה במושגים אלה הופך אותם לסמלים
ולסיסמאות ועלול להיווצר רושם שכל משמעם של המושגים הללו אינו אלא במה
ש"תורגם" מהם ברטוריקה הרווחת ברבים, וכי ה"תירגום" הזה אכן
ממצה אותם באופן בלעדי. אני ממליץ לעיין במאמרו המרתק והחשוב של יוסף אביב"י
בגליון 1 של כתב העת החדש "צוהר" שבו הוא מעשיר את ההבנה של מספר מושגים
קבליים המופיעים בתורת הרב קוק שנתחוורו לו יותר עתה, לאחר פירסום שמונת הקבצים
בכתב יד קדשו של הרב קוק זצ"ל. בין השאר הוא מרחיב במושג הקדושה הישראלית
והמוסריות. גם אביה הכהן עצמו מראה כיצד הוא לפחות הסיק ממושגים אלה
ש"'הקדושה הישראלית' היא ביטוי לחיבור בין ישראל והעמים ולא להבחנה
מהותית" ביניהם. בדרך זו אף אני לומד ומלמד פסקאות אלה ואחרות מתורת הרב קוק.
במילים אחרות – מושגים עמוקים ומורכבים הלקוחים מ"עולם האצילות" עשויים
לפרנס רטוריקות שונות, הכל בהתאם לאופקיהם של הלומדים.
אני
הראיתי, כיצד קרה, שמושגי ה'קדושה הישראלית' ו'כנסת ישראל' התגלגלו להצדקה של
אתוסים שונים, ולא רק בענייני הצניעות. על חלקם, אכן הצבעתי בביקורתיות. אני
מתכוון לאלה שנוגעים בערך חייהם של מי שאינם יהודים, או לקביעה הגורפת שמהותם של
הגויים היא טומאה והיא מתגלה בהתנהגות הפרוצה שלהם בתחום המיני ועוד. כאן טמון – בין השאר – המוקד
לאיבוד "השפה המשותפת" עם החילונים. אין כל סיכוי שהם יהיו מסוגלים
להבין אי פעם את ה"רציונאליות האי רציונלית" הזאת.
הביקורת
שלי, אפוא, אינה מופנית כלל כלפי "עולם האצילות" כשלעצמו, ומי אני
שאתכחש למרכזיותו של עולם זה ולהשפעתו האדירה על כל עולמנו היהודי לאורך כל
הדורות.
אין
להסיק מדבריי, שלילה גורפת של תורתו של הרב קוק ושל תרומתה האדירה של תורתו
לחווייה הדתית והלאומית של רבים.
ידידי
הטוב אביה הכהן יכול אפוא, להמשיך ולהחזיק בתמונתו הנאצלה של הרב קוק באלבום
התמונות הפרטי שלו, ולשאוב ממנה מלוא חפניים קדושה ותום ואהבה, אהבת ה', אהבת
ישראל, ואהבת הבריות כאחת.
