אלימות במשפחה היא אחת הבעיות החברתיות הקשות ביותר בישראל 2019. אחד מסוגי האלימות שסופגות נשים בחברה הדתית והחרדית היא אלימות רוחנית, הפוגעת בעצמי-הדתי של האישה ומונעת ממנה לקיים את אמונותיה. אבל רוחניות היא לא רק כלי לפגיעה, אלא גם דרך לריפוי ושלמות עצמית מחודשת.
אלימות במערכת הזוגית היא בעיה חברתית קשה ביותר בכל עת, אך מתעורר סביבה דיון בעיקר בחודש נובמבר, הוא חודש המודעות למאבק באלימות כלפי נשים. פעמים רבות האלימות היא של גברים כלפי בנות זוגן ולעיתים ההיפך, אך ידוע לכל כי נשים נרצחות יותר, נפצעות יותר ומגיעות בשכיחות גבוהה יותר לטיפול רפואי עקב אלימות בקשר זוגי. בעוד אנו יושבות וכותבות מאמר זה, מתפרסמת הידיעה המזעזעת כי עוד אשה נרצחה ע"י בן זוגה. זו האשה ה-13 השנה שסיימה את חייה בדרך כה אכזרית.
על פי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, תמונת המציאות בישראל במאה ה-21 היא שאחת משבע נשים סובלת מאלימות מבן זוגה. מכאן שמדובר בבעיה חברתית ולא רק בטרגדיה אישית. הדו"ח המקיף הראשון בישראל על תופעת האלימות כלפי נשים – דו"ח ועדת קרפ 1989 – הגדיר את האלימות במשפחה כבעיה חברתית חמורה שממדיה גדולים מביטוייה הגלויים. בעקבות דו"ח זה נחקק ב-1991 החוק למניעת אלימות במשפחה, המאפשר את הרחקת הפוגע מסביבת הנפגע, וב-1995 הוקמו המרכזים הראשונים למניעה וטיפול באלימות במשפחה, שנתנו מענה תמיכתי וטיפולי לנפגעים ולפוגעים.
על פי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, תמונת המציאות בישראל במאה ה-21 היא שאחת משבע נשים סובלת מאלימות מבן זוגה. מכאן שמדובר בבעיה חברתית ולא רק בטרגדיה אישית. הדו"ח המקיף הראשון בישראל על תופעת האלימות כלפי נשים – דו"ח ועדת קרפ 1989 – הגדיר את האלימות במשפחה כבעיה חברתית חמורה שממדיה גדולים מביטוייה הגלויים
ההתערבות הטיפולית עם נשים הסובלות מאלימות מבני זוגן חותרת לשחרורה של האשה מדיכויו של הגבר והתלות בו והעצמתה לקראת חיים עצמאיים. בתהליך טיפולי זה מושקע מאמץ לתקף את חוויות האלימות וההשפלה שחוותה האשה בזוגיות, כדי לחזק את בחירתה בשינוי. התיקוף נעשה באמצעות זיהוי סוגי האלימות שהאשה חוותה עפ"י המיפוי של מעגל הכח והשליטה של Walker (1979), הכולל מספר סוגי אלימות: אלימות פיזית, רגשית, מילולית, מינית, כלכלית ועוד.
התופעה של אלימות כלפי נשים קיימת גם בחברה הדתית והחרדית, והערכים התורניים והיהודיים לא מצליחים לבלום אותה. אך בהקשבה לנשים חרדיות ודתיות עולות גם דוגמאות רבות שאינן מתוקפות באמצעות מעגל הכח והשליטה, מכיוון שהן נוגעות למרחב הרוחני בחייהן.
אלימות רוחניות
על מנת לבחון את התופעה של אלימות רוחנית חשוב להגדיר מהי רוחניות. ההגדרה שבחרנו להשתמש בה מתארת את הרוחניות כצורך אנושי לחפש אחר משמעות וקשר טרנסצנדנטלי. היא כוללת את המחשבות, הרגשות וההתנהגויות של אדם אשר עסוק בקשר עם ישות מעבר לעולם הגשמי. רוחניות יכולה להיות קשורה לדת, אך לא בהכרח, מפני שהמושגים של משמעות וחיבור טרנסצנדנטלי הם כוללים דיים כדי לספק בסיס לתקשורת בקרב בעלי מגוון רחב של אמונות ותפיסות עולם, ובכללם אתאיסטים.
נשים דתיות וחרדיות המצויות במעגל האלימות חוות ניסיון של בני זוגן לערער את עולמן הדתי והרוחני, לתקוף אותו ולהחלישו, כדי לשלוט בהן באמצעות הפגיעה בעצמי הרוחני שלהן. לדוגמא: אשה שבן זוגה מזלזל ומבטל את תפילתה ופוגע בסיפוק שיש לה מעצם התפילה לבוראה, או אשה שבן זוגה מכבה את נרות השבת לאחר שהדליקה אותן באמירה שהיא אינה ראויה לקיים מצווה זו. גם אשה שבן זוגה לוחש באוזנה שלא יוציא אותה ידי חובת קידוש ובכך מונע ממנה את השותפות הטבעית בסעודת השבת, הופך את שולחן השבת לזירה אלימה ומשפילה. דוגמא נוספת היא כאשר בן הזוג אוסר על אשתו להפריש חלה, כשהיא מאמינה שלמצווה זו סגולות רבות, ומותיר אותה ללא יכולת לממש את אמונתה. והחמור ביותר, אשה שבן זוגה כופה עליה מגע בתקופת נידתה – מעשה שמלבד האלימות המינית שבו פוגע אנושות גם בחוויית הטהרה שלה. גם אם מבחינה הלכתית האשה "אנוסה" ומשוחררת מאחריות על אי-קיום מצווה או עשיית עבירה, בחוויה של אותה אישה היא פגמה בעולמה הדתי והרוחני.
דוגמאות אלו ונוספות הקשורות בחיים הדתיים והרוחניים של האשה, הביאו את דהאן ולוי (2011) להגדיר התעללות רוחנית ככל ניסיון לפגוע בעצמי הרוחני, בחיים הרוחניים או ברווחה הרוחנית של האשה עפ"י שלוש רמות עוצמה וחומרה: (א) הקטנת הערך הרוחני של האשה, של אמונותיה או של עשייתה הרוחנית; (ב) מניעה או הגבלה של עשייתה הרוחנית; (ג) גרימה לעבירה על ציוויים או איסורים רוחניים. היות שלאשה נפגעת אלימות יכולה הרוחניות לשמש אמצעי חשוב, ואולי עיקרי, בהקניית משמעות לחייה ולאתגרים שהם מזמנים לה, דומה כי פגיעה ברובד זה משמעותה פגיעה בזהותה וברווחתה. 
רוחניות אלימה
כאן המקום לעשות הבחנה בין אלימות רוחנית כפי שדנו בה עד כה ושעיקרה פגיעה במימד הרוחני, לבין רוחניות אלימה, שעיקרה הוא שימוש לרעה באמירות דתיות ומסרים דתיים באופן מעוות, שיאפשר ויצדיק את מעשי האלימות והשליטה באשה, כמו שימוש בפסוק "ואל אישך תשוקתך והוא ימשול בך", או הצדקת מעשי הגבר ע"י הגדרתם כחלק מ"תיקון" שעל האשה לעבור בעולם הזה.
בעבר, עולמה הרוחני של האשה נסמך יותר על עולמו הרוחני של הגבר, כפי שכתוב בגמרא (ברכות י"ז ע"א) שנשים זוכות לחיי עולם הבא בכך שהן עוזרות לילדיהן ולבעליהן ללמוד תורה. בימינו נשים מתייחסות לממד הרוחני של חייהן כממד אישי ומשמעותי, דרכו הן מביעות את המחויבות שלהן למצוות ודרכו הן גם מתפתחות, גדלות ומביאות לידי ביטוי צדדים משמעותיים בחווייתן הדתית בתפילה, בלימוד ובכתיבה.
החוסן הרוחני של האשה החיה במערכת זוגית אלימה הוא משענת עבורה בעת מצוקה. הרוחניות מקנה לה משמעות לחיים הקשים שלה, ופגיעה בה מרוששת אותה ממשאבי ההתמודדות הזמינים לה. במערכת יחסים המתאפיינת בשליטה והשפלה, הגבר ינסה לשמור על עליונותו באמצעות פגיעה בחוסן הרוחני של האשה, אותו הוא חווה כמאיים. הוא פולש למרחב האינטימי שבין האשה ובוראה ומזהם אותו במניפולציות ועיוותים.
רוחניות כריפוי
עד כה עסקנו באלימות הרוחנית במשפחה הדתית, שעל אף היותה שקופה וחמקמקה, היא קיימת וקשה מאד לסובלות ממנה. עם זאת, אנו רוצות לסמן גם את הרוחניות כמקור ריפוי בכלל ובפרט בטיפול בנשים נפגעות אלימות.
מחקרים מצביעים על קשר בולט ומובהק בין רוחניות למשמעות בחיים, וכתוצאה מכך גם לרווחה נפשית. ממחקרים אלה עולה שרוחניות משמשת הן כגורם שמונע מצוקות והן כגורם שמסייע בהתמודדות איתן.
מסקירת ספרות על הקשר בין רוחניות ורווחה נפשית עולים ממצאים נוספים המצביעים על כך שאנשים שלהם אמונות רוחניות ושעוסקים בפרקטיקות רוחניות כגון תפילה, התבודדות או מדיטציה מדווחים על רווחה נפשית גבוהה יותר ואף על בריאות נפשית ופיזית טובה יותר. התייחסות נוספת מדברת על כך שהרוחניות הינה מרכיב חשוב וחיוני להתמודדות עם מחלות, להתגברות על התמכרויות, כגורם מגן בפני דיכאון וכגורם מסייע בהתמודדות עם מצבי משבר והסתגלות פסיכולוגית ומוסרית. כך גם צמיחה פוסט טראומטית נמצאה קשורה בתהליך של התפתחות רוחנית.
ממחקרים אחרים עולה שבשיטות טיפול אינטגרטיביות, המשלבות רוחניות בטיפול, נמצא שיפור משמעותי ברווחתם של המטופלים בשיעור דומה לזה של טיפולים בגישות אחרות. על כן יוצאת מהם קריאה לפסיכותרפיסטים להביא בחשבון את רוח האדם כממד מרכזי של הווייתנו כבני אנוש, להיות פתוחים ורגישים אליו, לבחון את עצמם ואת עמדותיהם והטיותיהם בהקשר לו, ולקדם ולאפשר הכללתו בתהליך הטיפול.
בהתייחס לטיפול בנשים הסובלות מאלימות מבן זוגן, הניסיון הקליני מראה כי חיזוק המימד הרוחני בחיי האשה שבטיפול, מסייע בהעצמתה ובהגברת חוסנה הנפשי. הרוחניות מחזקת את החיבור של האשה לאני האותנטי שלה, שהפחד, המצוקה ומצבה ההישרדותי הרחיקו אותה ממנו. החיים תחת דיכוי מביאים את האשה לצמצום של עצמה ושל שאיפותיה ומאווייה, בשל הייאוש שהיא חווה ובשל ניסיונה להימנע מפגיעה חוזרת, בעוד הרוחניות מעצם טבעה היא תנועה הפוכה לצמצום; היא חותרת לאמת, מונעת זיוף ומאפשרת לאשה לחזור לעוגן הפנימי שלה, שאותו עזבה בשל הטרור והדיכוי של בן זוגה.
בטיפול בנשים חרדיות ודתיות אנו עדות לשימוש נרחב בסמלים רוחניים והיגדים מן המקורות היהודיים, שלעיתים משקפים את הפגיעה או את הבלבול ביחס למציאות. דוגמא לכך היא נשים שחוששות לספר על האלימות של בן הזוג כלפיהן מחשש שבכך יעברו על איסור לשון הרע; או נשים שהתחנכו על המסר לפיו "אין לך כשרה בנשים אלא אשה שעושה רצון בעלה" (תנא דבי אליהו רבא פ"ט). כיוון שכך, נשים נוטות להאשים את עצמן באלימות המופעלת כנגדן. עבודה טיפולית מיטיבה תתקיים דרך ובאמצעות אותם סמלים והיגדים, תוך מתן פרשנות מתאימה שתשלול כל פגיעה באשה ותחזק אותה ואת האותנטיות של המרחב הטיפולי המשמעותי ביותר עבורה.
בסיום דברינו אנו תובעות מכל אחת ואחד מאתנו ומהקהילות בהן אנו חיות לגלות אחריות למניעת כל אלימות על סוגיה השונים, ואנו חוזרות ומפנות אצבע לקיומה של התעללות רוחנית בנשים. לצד זאת, חשוב לנו גם לסמן את הרוחניות ככוח עצום שיכול לשמש כמרחב מרפא בטיפול ובהקשרים נוספים. תם ולא נשלם.
- ציפי לוי היא עו"ס מומחית, מנהלת היחידה לטיפול ומניעת אלימות במשפחה אגף הרווחה עיריית ירושלים, ועמית הוראה ביה"ס לעבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית ובאוניברסיטת חיפה.
- מירי יעקובי היא עו"ס ופסיכותרפיסטית, מנחת קבוצות גוף-נפש, עובדת במרכז הורים וילדים ובקליניקה בירושלים.
