יש המעוניינים להטיל ספק במחקרים העוסקים במשבר האקלים, אך ההלכה מלמדת אותנו להתייחס באופן הפוך לספקות בדיני נפשות. שנת השמיטה גם היא מהווה בשורה יהודית לעולם כולו: להתעלות לשנה מעל המירוץ הכלכלי ולשוב למחזוריות ולאיזון.
ענוותנו תחריב את ביתנו – ספק מדעי מול ספק נפשות
כשמספרים לנו שאנו צריכים לעבור משימוש בפחם ובנפט לאנרגיות מתחדשות, אנו עלולים לקבל את הרושם כאילו קואליציה עמומה של קבוצות פרוגרסיביות מנסות לכפות עלינו שינויים מאולצים בשם ערכים סביבתיים נאורים. בקלות אפשר לפספס את העובדה הפשוטה שהמהפכה האנרגטית מתרחשת כבר כיום, בין אם נעודד אותה ובין אם לאו. החידושים הטכנולוגיים ופיתוחן של שיטות ייצור זולות הופכים את הפקתן ואחסונן של אנרגיות ממקורות מתחדשים לעדיפות כלכלית על פני השימוש במקורות פוסיליים מזהמים כמו נפט, גז, פחם ונגזרותיהם. בהתאם לכך, במאה הקרובה שוק האנרגיה צפוי לעבור באופן גורף מדלקים מאובנים לדלקים אלטרנטיביים, לרתום את עוצמתם של מקורות האנרגיה המתחדשים ולאגור עודפי ייצור אנרגיה בצורות שונות ומגוונות.
המתנגדים למעבר המהיר מנופפים בדגל שאת משבר האקלים לא הוכיחו עד הסוף. טענה זו אינה שיקרית אך היא משקפת חוסר הבנה, הגובלת בהטעיית הציבור, בשימושו של ידע מדעי בעולם האמיתי.
אך לכל הסיפור יש גם מימד של זמן – פעילי הסביבה זועקים שאנו מוכרחים בהקדם האפשרי לעבור לשימוש באנרגיות מתחדשות כמו אנרגיה סולארית, רוח, מים וכיוצא באלו. הצורך במעבר הבהול מעוגן בתחזיות הקהילה המדעית שקובעות שאם לא נפחית בשנים הקרובות בצורה משמעותית ביותר את השימוש שלנו בדלקים פוסיליים, נמצא את עצמנו, עוד בדורנו, בעולם שאיבד את יכולתו לתמוך בחיים כפי שאנו מכירים כיום. הגזים הנפלטים בשימוש בדלקים פוסיליים מעצימים את אפקט החממה ואחראים עד היום לעלייה של מעלה בטמפרטורה הגלובלית הממוצעת ביחס לטמפ' בתחילת המהפכה התעשייתית. להתחממות זו יש השפעות מטרידות כבר כיום, כמו העלייה בקושי לגדל מזון בעקבות שבירת דפוסים של משקעי גשם בחורף ושל טל בקיץ, טמפרטורות קיצוניות ופגיעה בדגה בעקבות העלייה בחומציות האוקיינוסים. בנוסף, יש השפעות קשות על בריאות הציבור – הפצה מוגברת של מחלות ע"י יתושים ופגיעה ישירה בחיי אדם דרך שטפונות, בצורות, מכות חום וסופות חול. כל אלו ועוד היבטים רבים צפויים להחמיר דרמטית עם הוספת גזי חממה נוספים לאטמוספירה. המעבר המהיר לאנרגיות מתחדשות עתיד להוריד משמעותית את פליטת גזי החממה ובכך לבלום במידה ניכרת את התדרדרות המצב ואף לאפשר התייצבות ושיקום.
לפי הערכת הקהילה המדעית, במסגרת חלון הזמנים שנותר לנו יש צורך להאיץ את המהירות בה מתבצע המעבר במשק האנרגיה. מעבר מהיר ל-100% אנרגיה מתחדשת עד 2050 דורש השקעה גלובלית של עשרות טריליוני דולרים ועתיד לפגוע בכיס של חברות רבות, בין היתר בתעשיית הנפט ומוצריו. את סכום הנזקים של משבר האקלים קשה לקבוע במדויק אך הוא מוערך כ-1% מהתוצר לאומי גולמי (GDP) השנתי. זהו סכום שצפוי גלובלית להצטבר לעשרות טריליוני דולרים עד 2050 ולמאות טריליוני דולרים עד 2100. זאת כמובן מעבר לעשרות מיליונים שצפויים לקפח את חייהם בעקבות השלכות המשבר שאת חלקן הזכרנו לעיל.
הדיון הציבורי, להבנתי, מנסה להכריע האם האנושות נמצאת בסטטוס הלכתי-רפואי של חולה עם סכנת חיים או שמא מדובר בחולי חמור שיחלוף מעצמו.
המתנגדים למעבר המהיר מנופפים בדגל שאת משבר האקלים לא הוכיחו עד הסוף. טענה זו אינה שיקרית אך היא משקפת חוסר הבנה, הגובלת בהטעיית הציבור, בשימושו של ידע מדעי בעולם האמיתי. למעט במתמטיקה, אין בעולם המדעי פרקטיקה מוסכמת להוכחה פורמלית של תיאוריה. למעשה, מודל יכול רק לקבל אישושים ע"י ניסויים שבוחנים את היכולת שלו לחזות תופעה מסוימת במציאות. ככל שמודל מצליח לתאר בצורה מדויקת ומקיפה יותר את המציאות הוא יחשב ל'נכון' יותר. אפשר לצפות שמודלים 'נכונים' יספקו דיוק של 100% אך גם התיאוריות הכי מתקדמות שפיתחה האנושות, כמו מכניקת הקוונטים או תורת היחסות, אינן מתארות באופן מקיף ומושלם את המציאות ויש בהן ספק מסוים, גם אם הוא זעיר ביותר. פער זה רומז לנו שיש משהו מעבר למודל שעוד לא גילינו ובמובן זה הספק הוא אפילו הכרחי על מנת שהעולם המדעי ימשיך לעבוד- הרי אם ביארנו את כל הספקות אז אפשר לכבות את האור במשרד וללכת הביתה. זאת ועוד, הספק הוא דווקא נקודת החוזקה של עולם המדע שמעודד אותנו לא לקבל כמובן מאליו גם את האמיתות הכי מקובלות ובסיסיות.
הבעיה בטענה של 'המתנגדים' היא הפיכת אי הוודאות לאידיאולוגיה ואת הספק לכלי פוליטי לקידום אג'נדה. אין זה כמובן תרגיל חדש – בשנות ה-50, כאשר מחקרים רפואיים הראו באופן גורף כי עישון גורם לתחלואה ומוות בטרם עת, חברות הטבק פרסמו – "A Frank Statement to Cigarette Smokers", שמטרתו היתה לזרוע ספק בציבור בכל הנוגע למחקרים המדעיים שפורסמו. הפרסום לא שלל את המחקרים שבוצעו אך הוא ניסה לשכנע שהדיון הרפואי עוד לא הוכרע ויש דעות מומחים לכאן ולכאן. הטרגדיה האמיתית אינה שחברות הטבק שיקרו כדי לקדם אינטרסים כלכליים אלא שהם יצרו משוואת מציאות בה כל עוד לא הוכח שיש קשר ישיר בצורה חד משמעית, אין סיבה לנקוט צעדים כי ייתכן שזו תהיה התערבות שלא לצורך.
מעניין לראות שבנושאים של ספק נפשות ההלכה מלמדת אותנו לחשוב בדיוק הפוך על מושג הספק. למשל, אם בשבת יש חשש לפיקוח נפש אזי זו תהיה מצווה לחלל שבת. אין מקום להתמהמה או לנסות לצמצם חילול שבת אלא לפעול בצורה נחושה ולהציל חיים בכל מחיר. במקרה ויש דיאגנוזות סותרות ע"י שני רופאים שונים- האחד אומר שיש חשש והשני אומר שאין, תמיד נלך לחומרה ונניח שיש פיקוח נפש ונחלל שבת אפילו כנגד רצון החולה! כלומר המהלך כאן הוא הפוך – אם תוכיח לי שמעל כל ספק סביר אין סכנת חיים אז נוכל להימנע מהתערבות ומחילול השבת.
אם נחזור למחלוקת האקלימית בשימוש עולם המושגים של פיקוח נפש בשבת – הדיון הציבורי, להבנתי, מנסה להכריע האם האנושות נמצאת בסטטוס הלכתי-רפואי של חולה עם סכנת חיים או שמא מדובר בחולי חמור שיחלוף מעצמו, עם או בלי נזקים מסויימים. בהשאלת המושגים הללו לויכוח הכלכלי, אם נסיק שאנחנו בסכנת חיים הרי מותר וחובה עלינו לבטל "מצוות עשה" של 'שמור על השוק חופשי' וזאת למען נוכל בהמשך לשמור על הרבה שווקים חופשיים. לעומת זאת, אם מדובר על חולי שיש בו סכנה לפגיעה מסויימת באדם ובטבע אך לא סכנת קיום של ממש, הרי מותר לנו רק להקל בהלכות "מדכלכלן" ולא לשבור את עיקר חופש השוק. הרבה ממדינות האיחוד האירופאי נוהגות כאפשרות האחרונה – ממשיכות לנהל עסקים כרגיל אך נותנות מענה מסוים דרך רגולציה, סבסוד ופרויקטים ביוזמת הממשלה.
שנת שמיטה – הפתרון היהודי למחזוריות ולאיזון מלכתחילה
שנת השמיטה מזכירה לנו מי אנחנו ולמי אנחנו באמת חייבים דין ודברים. השביעית היא הוכחה לכך שהדיון על "מצוות השוק החופשי" עקר, הואיל ושמירת השוק אינה חלק מהתורה שקיבלנו בהר סיני ושעלינו להאט כל שבע שנים את המשק ולקיים את מצוות השמיטה במלואה בלי קשר לשאלה אם אנחנו תחת שליטתה של האימפריה הרומית או תחת כיבוש קפיטליסטי של התרבות הליברלית-מערבית-פוסט מודרנית. לא קיימנו שמיטה כהלכתה שנים רבות כל כך ששקענו עמוק בתודעת השפע המזויף של הכלכלה המערבית ושכחנו שקפיטליזם הוא בסה"כ שיטה מוצלחת לניהול מיטיב של החברה הישראלית במערכת כלכלית גלובלית. לא יתכן שאותה שיטה כלכלית נכרית תמנע מאיתנו לקיים שמיטה, בעוד שאבותינו קיימוה ורעבו ללחם לפני 2000 שנה.
אי קיום מצוות השמיטה מובילה אותנו להיחלשות רוחנית שאם לא תבוא לידי תיקון עלולה להוביל אותנו ח"ו לכיליון גשמי.
כידוע, לפני 130 שנה בפולמוס השמיטה, מצאו חכמי ישראל לנכון לאפשר את היתר המכירה מתוך הבנה שעצירת המשק לשנה תוביל אותנו לכיליון גשמי. מפה לשם הקמנו מדינה עצמאית לתפארת וכיום המשוואה התהפכה – אי קיום מצוות השמיטה מובילה אותנו להיחלשות רוחנית שאם לא תבוא לידי תיקון עלולה להוביל אותנו ח"ו לכיליון גשמי. את הסימנים לכליה הגשמית שהזכרנו לעיל מצליחה הקהילה המדעית להעריך דרך תצפיות מדעיות ופיתוחם של מודלים מתוחכמים, אך ברור לכל בעל אמונה שיש כוונה אלוקית מאחורי כל תופעה בעולם וכי בלי כל החרגה משבר האקלים הוא ביטוי לכך שאין אנו עם ישראל, לצד יתר עמי העולם, נוהגים לפי רצון השם.
להבנתי, שנת השמיטה היא בשורה יהודית לעולם כולו עם הזדמנות לתיקון רוחני גדול לא פחות מבשורת השבת. השמיטה מזכירה לנו שכדור הארץ לא שייך לאנושות אלא לקב"ה והוא שהפקיד אותו בידינו כדי שנשמור על העולם שברא ועל החיים שלנו מכל משמר. לפיכך, לצד מחקר טכנולוגי פורץ דרך וקידום פרויקטים של אנרגיה חדשנית, לעם ישראל יש תפקיד גדול וחשוב אף יותר. אנחנו העם היחידי בעולם המערבי שיש לו ציווי אלוקי להתעלות לשנה, כאומה, מעל המירוץ הכלכלי ולהחזיר למקומו המתוקן את השוק החופשי שנדמה כאילו והפך למנהל האמיתי של העולם.
הגידול הכלכלי האקספוננציאלי שהאנושות מקיימת ב-300 השנים האחרונות, לא הולך יד ביד עם סופיות הבריאה ועם המחזוריות שמופיעה בה בכל מקום – יום/לילה, עונות השנה, מחזור הירח, מחזור המים, ימות השבוע וכיוצא באלו. מחזוריות שהכרחית על מנת להבטיח איזון ואיפה שהטבע לא מסוגל לחשוף את התבנית המחזורית מגיע הקב"ה ובחסדו מגלה לנו את הסוד דרך התורה.
השמיטה היא החובה שלנו לגלות לעולם את המחזוריות שיש בשנים. עלינו להיות נכונים למשימה הזו בדורנו ולפתח מודל כלכלי עצמאי שיודע לאזן בין חופש לאחריות, בין חדשנות לנאמנות לתורה ובין רווחיות עסקית לטווח הקצר לפיתוח בר קיימא שישקף חשיבה על הדורות הבאים בדיוק כפי שאנו נוהגים בכל דיון הלכתי ויהודי.
מעבר מהיר לאנרגיות מתחדשות הוא חשוב ביותר אך בהתמודדות עם משבר האקלים לעם ישראל יש משימה ייחודית, עליה אנחנו – הציבור, מעצבי המדיניות ותלמידי החכמים צריכים לתת את הדעת.
