.

 

להורדת המחקר בנושא לימודי המדעים בחינוך הממלכתי דתי, לחץ כאן.

 

 

לימודי המדעים בחינוך הממלכתי-דתי

 

 

 

אריאל פינקלשטיין

 

שבט התשע"ד | פברואר 2014

 

 

©

כל הזכויות שמורות

 

 

 

  

תקציר

מטרתו של מחקר זה היא לבחון את ההישגים, ההיקף, וההעמקה של תלמידי החמ"ד בלימודי המדעים. ללימודי המדעים ישנה חשיבות מרכזית משתי סיבות:

ראשית, לימודים אלו מסייעים לתלמידים להבין באופן נכון את העולם שבו אנו חיים. לכך מתווספת בתפיסת עולם דתית החשיבות של לימודים אלו כלימודים המסייעים לאדם בהבנת התורה כדברי הגאון מוילנא, או אפילו כלימודים המהווים תכלית דתית עצמאית כתפיסת הרמב"ם. 

שנית, ההצלחה של מדינות בעולם כיום מושתתת רבות על קידמה מדעית וטכנולוגית, ומדינת ישראל בפרט נחשבת למדינה שכוחה המשמעותי הוא בענף ההיי-טק. התפיסה הרווחת כיום היא שללא תשתית מדעית חזקה בבתי הספר, מדינת ישראל תתקשה לשמור על מעמדה בחזית הקידמה הטכנולוגית, ולכן במינהל מדע וטכנולוגיה במשרד החינוך מושם דגש חזק ביותר על קידום לימודי המדעים במערכת החינוך.

 

החלק הראשון של מחקר זה עוסק בלימודי המדעים בבתי הספר היסודיים ובחטיבות הביניים בחמ"ד. הנתונים של תוצאות מבחני המדעים והטכנולוגיה בחינוך היסודי ובחטיבות הביניים אינם מציגים תמונה אחידה לגמרי, אך ניתן לראות מגמה כללית. רוב המבחנים מצביעים על פער קל לטובת החינוך הממלכתי ומיעוטם מצביע על פער קל לטובת החמ"ד, והתמונה אינה משתנה באופן משמעותי כאשר בוחנים את הרקע החברתי-כלכלי של התלמידים. מכל מקום, ברוב המבחנים מדובר על פערים זניחים יחסית, כך שגם אם הישגי החינוך הממלכתי עדיפים על הישגי החמ"ד בתחום המדעים בבתי הספר היסודיים ובחטיבות הביניים, הרי שמדובר בהבדלים מינורים יחסית שקשה לייחס להם משמעות יתירה.

החלק השני של מחקר זה בוחן את לימודי המדעים בחטיבה העליונה, והוא מצביע על שתי מגמות ייחודיות לחמ"ד:

1. שיעור תלמידי החמ"ד המעמיק במקצועות המדעים בחטיבה העליונה הנו נמוך בהרבה מאשר בחינוך הממלכתי ובמגזר הערבי, כאשר התופעה בולטת בעיקר במקצועות המדעיים המובהקים והקשים ביותר: פיזיקה וכימיה. תופעה זאת מתבטאת בין היתר גם בתחום הבגרות: רק ל-2.4% מבין הנבחנים בבחינות הבגרות בחמ"ד ישנה בגרות בכימיה, לעומת 8.1% בחינוך הממלכתי ו-18.3% במגזר הערבי. כמו כן, ל-8.2% מבין הנבחנים בבחינות הבגרות בחמ"ד ישנה בגרות בפיזיקה, לעומת 9.9% בחינוך הממלכתי ו-10.9% במגזר הערבי.

2. שיעור תלמידי החמ"ד בעלי שתי בגרויות מדעיות מבין הנבחנים בבחינות הבגרות הינו נמוך ביותר: 4.3% בלבד לעומת 9.9% בחינוך הממלכתי ו-16.1% בחינוך הערבי. בדומה לכך, שיעור תלמידי החמ"ד הזכאים לתעודה מדעית טכנולוגית איכותית (תעודה הכוללת חמש יחידות במתמטיקה ובנוסף בגרות מדעית ובגרות נוספת מדעית או טכנולוגית) הינו נמוך ביותר: 3.7% בלבד לעומת 7.6% בחינוך הממלכתי ו-7.7% בחינוך הערבי. זאת על אף ששיעור הזכאים לתעודת בגרות בחמ"ד הוא הגבוה ביותר. לנתון זה ישנה חשיבות יתירה כיוון שמשרד החינוך הציב לעצמו בשנים האחרונות את הקבוצה של התלמידים בעלי תעודה מדעית טכנולוגית איכותית כעתודה המדעית והטכנולוגית של ישראל.

 

מחקר זה מצביע על שני גורמים מרכזיים לבעיות אלו:

1. גודל בית הספר: בתי הספר בחטיבה העליונה בחמ"ד קטנים באופן משמעותי מאשר בתי הספר בחינוך הממלכתי: בשכבה ממוצעת בחטיבה העליונה בחמ"ד לומדים 60 תלמידים לעומת 140 בשכבה ממוצעת בחינוך הממלכתי. הדבר מוביל לכך שאחוז בתי הספר בחטיבה העליונה חמ"ד שבהם מתאפשר לתלמידים ללמוד מקצועות מדעיים הינו נמוך מאוד. הדבר בולט במיוחד במקצועות כדוגמת פיזיקה וכימיה שלשם לימודם יש צורך במעבדות ובציוד יקר ערך, שלא משתלם להחזיק עבור קבוצת תלמידים קטנה. 

2. הצבת רף נמוך לבנות: קבוצת הבנות בחינוך הממלכתי ממעטת מאוד להעמיק במקצועות מדעיים בחטיבה העליונה. אחוז הבנות המעמיק במקצועות מדעיים בחמ"ד נמוך מהאחוז המקביל בחינוך הממלכתי ובמגזר הערבי. בדומה לכך, אחוז הבנות בעלות תעודה מדעית טכנולוגית איכותית בחמ"ד אפסי ועומד על 1.6% בלבד מהבנות, לעומת 5.5% מהבנות בחינוך הממלכתי, 8.4% מהבנות במגזר הערבי, ו-6.2% מהבנים בחמ"ד.

חולשה זאת של הבנות לעומת הבנים בחמ"ד ולעומת הבנות בשאר מערכת החינוך בישראל מפתיעה מאוד על רקע העובדה שאחוז הזכאות לבגרות בקרב תלמידות החמ"ד הוא הגבוה ביותר במדינה ועומד על 73.5%. בנוסף, בעוד במבחני המיצ"ב ובמבחנים הבינלאומיים הישגי הבנות בחינוך הממלכתי בכיתות ח' במדעים נמוכים מהישגי הבנים, דווקא בחמ"ד הישגי הבנות במדעים במבחנים אלו גבוהים מהישגי הבנים.

ככל הנראה, למרות שהפוטנציאל בקרב תלמידות החמ"ד הוא גבוה מאוד אין כמעט הכוונה של הבנות ללימודים מדעיים. הדבר נובע ככל הנראה מתפיסה דתית-מסורתית שמציבה רף נמוך עבור הבנות ומסתפקת במקצועות קלים יותר מאשר מקצועות מדעיים. בנוסף, נראה שתפיסה זו סבורה שהמקצועות המדעיים הם מקצועות ריאליים ולכן הם תואמים הרבה יותר את האופי הגברי לעומת האופי הנשי המתאים יותר למקצועות הומאניים. המעניין הוא שבחברה הערבית, שהיא כידוע חברה בעלת מאפיינים מסורתיים גדולים הרבה יותר מהחברה הדתית-לאומית, דווקא הבנות מעמיקות יותר בלימודים מדעיים בפער ניכר מהבנים.

 

מעבר לניתוח הבעיות המחקר מציע גם מספר המלצות:

גודל בתי הספר: תופעה זה קשורה גם לעלות הגבוהה של בתי הספר בחטיבות העליונות בחמ"ד, נושא שנייחד לו בקרוב מחקר עצמאי. אנו סבורים שבטווח הארוך יש להפעיל תמריצים לאיחוד בתי ספר ולמעט בפתיחת בתי ספר קטנים, ולכל הפחות, יש להציב בפני ההורים את ההשלכות והעלויות של פתיחת בתי ספר קטנים.

בטווח הקצר אנו ממליצים על עידוד וקידום של שתי תכניות שמשרד החינוך מפעיל כבר כיום, שיכולות לצמצם את ההשלכה של בתי הספר הקטנים על לימודי המדעים בחטיבה העליונה בחמ"ד:

א. מגמות על אזוריות: פתיחה של מגמות מדעיות על אזוריות עבור תלמידי החמ"ד. מספר בתי ספר המצויים במרחק קרוב יכולים לפתוח מגמה מדעית משותפת בהם ילמדו תלמידים מכמה בתי ספר שונים. הדבר מצריך כמובן שיתוף פעולה הדוק בין בתי ספר, אך תכנית זו מופעלת כבר מספר שנים בירושלים ונראה שהדבר אינו כה מורכב.

ב. תיכון וירטואלי: בשנת הלימודים התשע"ג החל לפעול מיזם התיכון הווירטואלי, פרי שיתוף פעולה בין משרד החינוך ומטח, עם כ-100 תלמידים בשש כיתות. המיזם התמקד במקצועות המתמטיקה והפיזיקה, והוא מאפשר לתלמידים בבתי ספר שאינם מסוגלים לפתוח את המגמות הללו – אם בשל מחסור במורים ואם בשל מספר תלמידים קטן – לגשת לבחינות הבגרות בהיקף של 5 יחידות לימוד.

אנו ממליצים לבחון את השימוש במיזם זה כדי לקדם את לימודי המדעים בחמ"ד ולאפשר פתיחה של מגמות מדעיות באמצעות לימוד וירטואלי.

לימודי המדעים לבנות: בתחום זה השינוי הנדרש איננו טכני אלא תרבותי. כיום, כאשר נשים דתיות רבות משולבות בתפקידים משמעותיים בחברה הישראלית, אין כל סיבה שאחוז הבנות המעמיקות בלימודי המדעים בחטיבה העליונה בחמ"ד לא יעלה.

 

 

 

 
מבוא

בטבת תשע"ד הוציאה לאור הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מחקר מקיף הכולל 238 עמודים העוסק בתחום לימודי המדעים במערכת החינוך בישראל, כחלק מבחינת כוח האדם הטכנולוגי העתידי של מדינת ישראל. לדעת מחברי המחקר – שהוזמן ומומן על ידי המועצה הלאומית למחקר ופיתוח במשרד המדע – "פרסום זה מאפשר בפעם הראשונה התבוננות פנורמית בחינוך המדעי-טכנולוגי בארץ".[1] למרות זאת, המחקר לא התייחס אפילו פעם אחת לחינוך הממלכתי-דתי (להלן חמ"ד) ולמאפייניו הייחודיים. החלטה זו היא חלק מתופעה רווחת בקרב חוקרים ומקבלי החלטות שלא מבחינים בתופעות ייחודיות לחמ"ד. לעומת זאת, כפי שננסה להראות במחקר זה, ישנה חשיבות עליונה לבחון את לימודי המדעים בחמ"ד במובחן מלימודי המדעים בחינוך הממלכתי והערבי.

בראשית הדברים יובהר כי מחקר זה אינו עוסק כלל בשאלות תכני הלימוד המדעים בחוברות של החינוך הדתי, על אף שהועלו לאחרונה טענות כי ישנם הבדלים בין ספרי הלימוד של החמ"ד במדעים לספרי הלימוד של שאר מערכת החינוך בארץ.[2] מטרתו הבלעדית של מחקר זה היא לבחון את ההישגים, ההיקף, וההעמקה של תלמידי החמ"ד בלימודי המדעים.

ללימודי המדעים ישנה חשיבות מרכזית משתי סיבות:

ראשית, לימודים אלו מסייעים לתלמידים להבין באופן נכון את העולם שבו אנו חיים. לכך מתווספת בתפיסת עולם דתית החשיבות של לימודים אלו כלימודים המסייעים לאדם בהבנת התורה כדברי הגאון מוילנא, או אפילו כלימודים המהווים תכלית דתית עצמאית כתפיסת הרמב"ם. 

שנית, ההצלחה של מדינות בעולם כיום מושתתת רבות על קידמה מדעית וטכנולוגית, ומדינת ישראל בפרט נחשבת למדינה שכוחה המשמעותי הוא בענף ההיי-טק. התפיסה הרווחת כיום היא שללא תשתית מדעית חזקה בבתי הספר, מדינת ישראל תתקשה לשמור על מעמדה בחזית הקידמה הטכנולוגית, ולכן במינהל מדע וטכנולוגיה במשרד החינוך ניתן דגש משמעותי על קידום לימודי המדעים במערכת החינוך בישראל.

המחקר מבוסס על נתונים שונים ומגוונים שהתפרסמו בשנים האחרונות על ידי משרד החינוך, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה וגורמים נוספים. בכל נושא שנבדק במחקר זה נעשה מאמץ להביא את הנתונים המעודכנים ביותר, אך בשל כך שעיבוד החומר במשרד החינוך אינו מיידי, עיקר המחקר מתייחס לנתונים של השנים 2009-2012, וחלק קטן ממנו מתייחס לנתוני שנת 2007. עם זאת, כפי שנראה במחקר עצמו המגמות המסתמנות הן ארוכות טווח, כך שגם אם נתון מסוים מעודכן מעט פחות, נראה שהדבר אינו פוגע כלל באמינות הנתונים וברלוונטיות שלהם כיום.

 

 

חלק א: לימודי המדעים בבתי הספר היסודיים ובחטיבות הביניים בחמ"ד

 

מבוא לחלק א

בחלק זה נבחן את הישגי תלמידי החמ"ד במדעים על בסיס מבחני המיצ"ב והמבחנים הבינלאומיים הנערכים בבתי הספר היסודיים ובחטיבה העליונה. בחלק זה נשווה את הישגי החמ"ד לתלמידי החינוך הממלכתי היהודי בלבד, ולא לתלמידי המגזר הערבי, כיוון שמאפייניו החברתיים-כלכליים של החינוך הממלכתי דומים הרבה יותר למאפייני החמ"ד.

 

1. מבחני המיצ"ב במדעים

מאז שנת תשס"ב נבחנים מדי שנה תלמידי החמ"ד עם כלל התלמידים בישראל בתחום המדעים והטכנולוגיה במבחני המיצ"ב.

מבחני המיצ"ב נערכו עד היום בשתי מתכונות: בין השנים תשס"ב-תשס"ו ציון המבחן נע בין 0 ל-100 והמבחנים לא עברו כיול ורמת הקושי בהם לא הייתה אחידה, כך שלא ניתן להשוות בין שנה לקודמתה. לאחר מכן, בין השנים תשס"ז-תשע"ג שונתה מתכונת הבחינות ונערך כיול כך שניתן להשוות (לכאורה) בין מבחני השנים השונות. אנו נסקור את הנתונים הללו מתוך השוואה בין תלמידי החמ"ד ובין תלמידי החינוך הממלכתי היהודי. 

 

א. תשס"ב-תשס"ו

 

* מעובד על פי נתוני השנתון הסטטיסטי לישראל במהלך השנים.

 

מטבלת הציונים ניתן לראות שבכיתות ה' קיים פער קבוע של בין 3 ל-6 נקודות לטובת החינוך הממלכתי (3.78 נקודות בממוצע). ובכיתות ח' הפער מצטמצם מעט והוא נע בין 2 ל-5 נקודות (3.3 נקודות בממוצע).

ב. תשס"ז-תשע"ג

 

* על פי דוח "מיצ"ב תשע"א", חלק א, הרשות הארצית למדידה והערכה בחינוך (ראמ"ה), תשרי תשע"ב, עמ' 60.

 

* על פי דוח "מיצ"ב תשע"ג", חלק א, הרשות הארצית למדידה והערכה בחינוך (ראמ"ה), חשון תשע"ד, עמ' 61.

 

הטבלאות מראות שיפור דרסטי בציוני התלמידים במהלך השנים הן בפיקוח הממלכתי והן בפיקוח הממלכתי-דתי, אך מכיוון שהשינוי הוא בשני סוגי הפיקוח נראה שהשיפור בציונים לא משקף בהכרח התקדמות, אלא הוא משקף את העובדה שבמהלך השנים בתי הספר למדו את מבנה בחינות המיצ"ב והחלו להכין את התלמידים אליהם. לפיכך, הפרמטר המשמעותי יותר הוא השוואה בין שני סוגי הפיקוח.

הנתונים מלמדים על כך שציוני החמ"ד בתחום המדעים נמוכים מציוני החינוך הממלכתי, אך הפערים הצטמצמו בשנים האחרונות, בעיקר בכיתה ה' בו הוא עומד כיום על 14 נקודות לעומת 33 בשנה שעברה. בכיתות ח' הפער גבוה יותר במעט והוא עומד על 18 נקודות.

בשני דוחות מיוחדים שפרסמה ראמ"ה (הרשות הארצית למדידה בחינוך) נבדקה ההשערה שהפער נובע מהרקע החברתי-כלכלי הנמוך יותר של תלמידי החמ"ד. בלוח הבא מוצגים בנפרד הפערים בין הישגי תלמידים בפיקוח הממלכתי לבין הישגי תלמידים בפיקוח הממלכתי-דתי על פי רקע חברתי-כלכלי נמוך, בינוני וגבוה, במבחני המיצ"ב תשע"א ותשע"ג לכיתות ה' ולכיתות ח' במדעים וטכנולוגיה:

 

* על פי דוח "מיצ"ב תשע"א", חלק א, הרשות הארצית למדידה והערכה בחינוך (ראמ"ה), תשרי תשע"ב, עמ' 71.

 

* על פי דוח "מיצ"ב תשע"ד", חלק א, הרשות הארצית למדידה והערכה בחינוך (ראמ"ה), חשון תשע"ב, עמ' 70.

 

הנתונים מלמדים על כך שגם כאשר בוחנים את הרקע החברתי-כלכלי של התלמידים, נשמר פער לטובת החינוך הממלכתי, גם אם קטן יותר. בנוסף, הנתונים מלמדים שבקרב תלמידים הבאים מרקע חברתי-כלכלי גבוה הפערים בין תלמידי החמ"ד ותלמידי החינוך הממלכתי הינם הגבוהים ביותר.

 

2. המשוב הארצי למערכת החינוך

מבחן נוסף שנערך בבתי הספר היסודיים בתחום המדעים הוא "המשוב הארצי למערכת החינוך" שנערך ביוני 1998. במבחן זה נבחנו תלמידי כיתות ו' בטכנולוגיה ומדעים והתחומים הספציפיים בו היו: חומרים ותהליכים, בעלי חיים וצמחים, אנרגיה, מידע ותקשורת, אדם, חברה וטכנולוגיה וכדור הארץ והיקום. במבחן זה היה הציון הממוצע של תלמידי החמ"ד 61.4 לעומת 63.2 בבתי הספר הממלכתיים.[3]

החוקרים בדקו האם הפער הקטן בין החינוך הממלכתי והחמ"ד נוצר כתוצאה מהבדלי מדד הטיפוח של התלמידים בבתי הספר ולפיכך ניסו לקבוע מה היה הציון בכל פיקוח לו מדד הטיפוח של בתי הספר הכלולים במדגם בשני סוגי הפיקוח היה שווה. הם הגיעו למסקנה שממוצע הציונים במצב זה בקרב תלמידי החמ"ד יעלה ל-63.1 ואילו ממוצע תלמידי החינוך הממלכתי ירד במעט ל-62.6, ומכאן שישנו למעשה פער קטן לטובת החמ"ד.

 

 

3. מבחן TIMSS – מבחן בינלאומי

א. רקע על המבחן

תלמידי ישראל נבחנים החל משנת 1995 במבחןTIMSS  שהנו מבחן בינלאומי הבוחן את ידיעת התלמידים בכיתות ח' בכ-50 מדינות ברחבי העולם בתחומי המתמטיקה והמדעים. המבחן במדעים בודק את הצלחת התלמידים בחמישה תחומים: מדעי החיים (ביולוגיה), כימיה, פיזיקה, מדעי כדור-הארץ ומדעי הסביבה. התחומים הללו נמדדים בשלושה מדדים קוגנטיביים: ידע עובדתי, הבנה מושגית וחשיבה וניתוח. במבחן 2007 לא נבחנו התלמידים בתחום מדעי הסביבה אלא רק בארבעת התחומים האחרים.

 

 

 

 

 

ב. מבחן 1999

לגבי מבחן זה אין נתונים מפורטים, אך הציון הכולל של כל פיקוח ידוע: הציון בחינוך הממלכתי עמד על 484 ואילו הציון בחינוך הממלכתי דתי עמד על 493.[4] חשוב לזכור שבציוני סבירות פער של 9 נקודות מלמד על פער קל ולא גבוה במיוחד.

 

ג. מבחן 2003

* על פי רות זוזובסקי, "הישיגהם הלימודיים של תלמידי כיתות ח במתמטיקה ובמדעים, וההקשר החינוכי של הוראתם בישראל: ממצאי המחקר הבינלאומי השלישי TIMSS-2003", אוניברסיטת ת"א, 2005, עמ' 105-104.

 

הלוח מציג שוויון מוחלט בין החמ"ד לחינוך הממלכתי כאשר הממוצע של שני סוגי הפיקוח עומד על 496, קרוב מאוד לממוצע הבינלאומי. עם זאת, כאשר משווים את התלמידים בחמ"ד ובחינוך הממלכתי לפי הרקע החברתי-כלכלי שלהם מגלים תמונה אחרת:

 

* על פי רות זוזובסקי, "הישיגהם הלימודיים של תלמידי כיתות ח במתמטיקה ובמדעים, וההקשר החינוכי של הוראתם בישראל: ממצאי המחקר הבינלאומי השלישי TIMSS-2003", אוניברסיטת ת"א, 2005, עמ' 109-108.

 

עתה ניתן לראות פער דווקא לטובת החמ"ד. הדבר הוא כמובן תוצאה של אחוז התלמידים היותר גבוה בחמ"ד הבאים מרקע חברתי-כלכלי נמוך, שבא לידי ביטוי גם בקבוצת המדגם של מבחן זה.[5]

 

ד. מבחן 2007

* על פי רפי נחמיאס ורות זוזובסקי, "ההישג הלימודי וההקשר החינוכי של תלמידי כיתות ח בישראל במתמטיקה ובמדעים: ממצאי המחקר הבינלאומי TIMSS-2007", אוניברסיטת ת"א, 2009, עמ' 55.

הטבלה מציגה פער קטן ולא משמעותי לטובת תלמידי החמ"ד, אך אין זה בהכרח מלמד על שיפור בחמ"ד או ירידה בחינוך הממלכתי כיוון שבמדגם של מבחן זה נדגמו קבוצות יחסית שוות מכל רקע חברתי-כלכלי בחינוך הממלכתי והממלכתי-דתי כפי שהראנו לעיל.[6] לאור זאת, בניגוד למבחן של 2003 בו כשהשווינו בין שני סוגי הפיקוח לאור הרקע החברתי-כלכלי של התלמידים ראינו לפתע הבדלים גדולים בציונים, במבחן זה השוואה לאור הרקע החברתי-כלכלי תראה תמונה דומה למדי לתוצאות המבחן הסופיות:

 

* על פי רפי נחמיאס ורות זוזובסקי, "ההישג הלימודי וההקשר החינוכי של תלמידי כיתות ח בישראל במתמטיקה ובמדעים: ממצאי המחקר הבינלאומי TIMSS-2007", אוניברסיטת ת"א, 2009, עמ' 56.

 

אם כן, בניגוד למבחני המיצ"ב שהראו פער קל לטובת החינוך הממלכתי הן במבחן עצמו והן כשמשווים את התלמידים לפי הרקע החברתי-כלכלי שלהם, מבחני TIMSS מראים מגמה הפוכה של פער קל שכזה דווקא לטובת החמ"ד.

 

ד. מבחן 2011

במבחן של שנת 2011 מסתמנת מגמה שונה לחלוטין. מערכת החינוך בישראל ביצעה קפיצה מרשימה שברובה נבעה משיפור בחינוך הממלכתי. ממוצע תלמידי החינוך הממלכתי במדעים עמד במבחן זה על 539 לעומת 501 בחמ"ד. הטבלה הבאה מציגה את פילוח הציונים לפי קבוצות התלמידים השונות:

 

* על פי "טימס 2011: מחקר בין-לאומי להערכת הידע והמיומנות של תלמידי כיתה ח' במתמטיקה ובמדעים", הרשות הארצית למדידה והערכה בחינוך (ראמ"ה), עמ' 75.

 

ניתן לראות שהפער בין החינוך הממלכתי לחמ"ד מבוסס על פערים בין הקבוצות מרקע חברתי-כלכלי מבוסס ובינוני, כאשר דווקא בקבוצה מרגע חברתי-כלכלי נמוך ישנה עדיפות לתלמידי החמ"ד.

 

4. מבחן PISA – מבחן בינלאומי

תלמידי ישראל בגיל 15 נבחנו בשנים 2000, 2006 ו-2012 במבחני פיז"ה (PISA) הבינלאומיים הבוחנים בין השאר את אוריינות המדעים. תחום אוריינות המדעים מבקש לבחון את היכולות של התלמיד להשתמש במושגים מדעיים, לזהות שאלות מדעיות, להבין את מהות המחקר המדעי ולהשתמש בראיות מדעיות ובתקשורת מדעית כדי להסביר היבטים אלו.

במבחן פיז"ה שנערך בשנת 2000 השיגו תלמידי ישראל ציונים נמוכים בהרבה מהממוצע הבינלאומי (500 נקודות), אך הציון הממוצע של תלמידי החמ"ד היה גבוה יותר ועמד על 464 בלבד בעוד ציון תלמידי החינוך הממלכתי עמד על 450 נקודות בלבד.^[7]

במבחן פיז"ה שנערך בשנת 2006 חל שיפור משמעותי בהישגי התלמידים בישראל, ובתחום המדעים החינוך הממלכתי אף עבר את החמ"ד: ממוצע תלמידי החמ"ד עמד על 465 ואילו ממוצע תלמידי החינוך הממלכתי עמד על 471.^[8]  

במבחן פיז"ה שנערך בשנת 2012 גדל הפער בין החינוך הממלכתי לחמ"ד: ממוצע תלמידי החמ"ד עמד על 492 לעומת 506 בחינוך הממלכתי. הטבלה הבאה מציגה את ההבדלים לפי רקע חברתי-כלכלי:

 

* על פי "מחקר פיזה 2012 – אוריינות תלמידים בני 15 במדעים, בקריאה ובמתמטיקה – מבט ישראלי", הרשות הארצית למדידה והערכה בחינוך (ראמ"ה), עמ' 129.

 

במבחן זה ניתן לראות כי נשמר פער מינורי של 5-12 נקודות בין החינוך הממלכתי לחמ"ד בכל אחת מקבוצות הרקע השונות.

 

5. סיכום חלק א

הנתונים של תוצאות מבחני המדעים והטכנולוגיה בחינוך היסודי ובחטיבות הביניים אינם מציגים תמונה אחידה לגמרי, אך ניתן לראות מגמה כללית. רוב המבחנים מצביעים על פער קל לטובת החינוך הממלכתי ומיעוטם מצביע על פער קל לטובת החמ"ד, והתמונה אינה משתנה באופן משמעותי כאשר בוחנים את הרקע החברתי-כלכלי של התלמידים. מכל מקום, ברוב המבחנים מדובר על פערים זניחים יחסית, כך שגם אם הישגי החינוך הממלכתי עדיפים על הישגי החמ"ד בתחום המדעים בבתי הספר היסודיים ובחטיבות הביניים, הרי שמדובר בהבדלים מינורים יחסית שקשה לייחס להם משמעות יתירה.

חלק ב: לימודי המדעים בחטיבה העליונה בחמ"ד

 

מבוא לחלק ב

בחלק זה נבחן את מצב לימודי המדעים בחמ"ד בחטיבה העליונה (כיתות י-יב). בעוד בבתי הספר היסודיים ובחטיבות הביניים, ישנה תכנית לימודים אחידה בתחום המדעים שכל התלמידים במערכת החינוך מחויבים בה, בחטיבה העליונה חובת לימודי המדעים נמוכה יותר. הקביעה איזה מקצועות יילמדו בבתי הספר, אם בכלל, נתונה לבחירתם של הנהלת בתי הספר ורצון התלמידים. בחלק זה נעמוד על ההשפעה של מצב זה על לימודי המדעים בחמ"ד, לעומת לימודי המדעים בחינוך הממלכתי (היהודי) ובמגזר הערבי, וננסה להסביר את הגורמים לייחודיות של החמ"ד בתחום זה. בשל כך שחלק זה כמעט ואינו בוחן הישגים לימודיים, יש חשיבות פחותה למאפיינים החברתיים-כלכליים, ולכן ראינו לנכון להשוות את תלמידי החמ"ד גם לתלמידי המגזר הערבי, ולא לתלמידי החינוך הממלכתי היהודי בלבד.

 

1. היקף לימודי המדעים בחטיבה העליונה בחמ"ד

התרשים הבא מציג את אחוז התלמידים הלומדים את כל אחד מהמקצועות המדעיים בחטיבה העליונה בשנת 2012, בחינוך הממלכתי, בחמ"ד ובחינוך הערבי:

 

תרשים מס' 1: שיעור תלמידים הלומדים את המקצועות המדעיים בחטיבה העליונה בשנת 2012

 

* על פי "מגמות בהוראת מתמטיקה ומדעים בחטיבה העליונה, 2012-1996", הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, 2013, עמ' 7.

 

ניתן לראות, שחוץ מאשר בביולוגיה, בכל מקצוע מדעי אחר אחוז תלמידי החמ"ד הינו הנמוך ביותר, כאשר ישנם פערים ניכרים מחינוך הממלכתי והמגזר הערבי.

יתירה מכך, הנתונים מלמדים שבעשורים האחרונים ישנה ירידה מתמשכת בכמות השעות המושקעת בתיכונים בלימודי המדעים. שלושת הגרפים הבאים מציגים את מספר השעות הממוצע לתלמיד בחינוך הממלכתי, בחמ"ד ובמגזר הערבי החל משנת 1996 ועד 2012:

תרשים מס' 2: ממוצע שעות הוראה לתלמיד בכימיה בחטיבה העליונה

 

 

תרשים מס' 3: ממוצע שעות הוראה לתלמיד בפיזיקה בחטיבה העליונה

 

 

תרשים מס' 4: ממוצע שעות הוראה לתלמיד בביולוגיה בחטיבה העליונה

 

 

 * על פי "מגמות בהוראת מתמטיקה ומדעים בחטיבה העליונה, 2012-1996", הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, 2013, עמ' 3-6.

 

הירידה המשמעותית ביותר בחמ"ד נרשמה במקצוע הכימיה: בעוד בשנת 1996 עמד מספר השעות הממוצע לתלמיד חטיבה עליונה בחמ"ד על 0.032 שעות, ב-2012 עמד מספר זה על 0.012 שעות בלבד. מדובר בירידה של כמעט פי שלוש במספר השעות לתלמיד. גם בחינוך הממלכתי נרשמה ירידה בתחום זה, אך מספר השעות בממוצע לכימיה בחינוך הממלכתי עדיין גבוה מאשר היה בחמ"ד ב-1996.

אפילו בביולוגיה – המקצוע המדעי היחיד הנלמד בחמ"ד יותר מאשר בחינוך הממלכתי – נרשמה ירידה הדרגתית במספר השעות הממוצע לתלמיד בחמ"ד, ובמקביל בחינוך הערבי נרשמה עלייה ובחינוך הממלכתי יציבות יחסית.

בפיזיקה נשמרת במהלך השנים מגמה של יציבות בכל סוגי הפיקוח ובכללם החמ"ד, כאשר בחינוך הממלכתי נרשמה ירידה מינורית.

 

2. היקף והישגים בלימודי הבגרות למדעים

א. אחוז הנבחנים בבחינות הבגרות

הנתונים שהוצגו עד כה עסקו בחטיבה העליונה כולה, כולל כיתות י' שבהן רוב התלמידים אינם ניגשים לבגרות מורחבת במדעים. עם זאת, אנו סבורים שהנתון המשמעותי בעניין זה איננו הנתון העוסק בכלל תלמידי החטיבה העליונה, אלא הנתון המציג את אחוזי הניגשים לבחינות הבגרות. לפיכך, שתי הטבלאות הבאות מציגות את אחוז הנבחנים בבחינות הבגרות ברמה מוגברת במקצועות מדעיים, בחינוך הממלכתי, בחמ"ד ובחינוך הערבי. בטבלה הראשונה מוצג האחוז מתוך כלל תלמידי י"ב ובטבלה השנייה מוצג האחוז מתוך כלל הנבחנים בבחינות הבגרות:

 

לוח מס' 11: אחוז הנבחנים בבחינות הבגרות ברמה מוגברת במקצועות המדעיים (מתוך כלל תלמידי כיתות י"ב) בשנת 2009

* עיבוד של נתוני המזכירות הפדגוגית במשרד החינוך.

 

לוח מס' 12: אחוז הנבחנים בבחינות הבגרות ברמה מוגברת במקצועות המדעיים (מתוך כלל הנבחנים בבחינות הבגרות) בשנת 2009

* על פי "פני החברה בישראל – דוח מספר 4", הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, חשון תשע"ב, עמ' 153-154.

 

הטבלאות מלמדות שבקרב תלמידי החמ"ד ניתן למצוא את האחוז הנמוך ביותר של תלמידים הניגשים לבחינות בגרות בפיזיקה וכימיה. יש לציין ששני מקצועות אלו נחשבים למקצועות המדעיים המובהקים, יותר מאשר ביולוגיה ומחשבים, ובהתאם לכך הבגרות בהם נחשבת לקשה הרבה יותר.

בעוד בפיזיקה הפערים אינם גבוהים במיוחד, בכימיה הפערים עצומים. אחוז תלמידי החינוך הממלכתי שניגשים לבחינת בגרות בכימיה גבוה כמעט פי ארבע מאשר בחמ"ד והפער מהחינוך הערבי הוא כמעט פי שמונה(!). רק בביולוגיה, המקצוע שנחשב למקצוע המדעי הקל ביותר יש לחמ"ד עדיפות קלה על החינוך הממלכתי, אך גם שם הפער שלו מהחינוך הערבי עדיין גבוה כך שבחינוך הערבי כמות הניגשים לבגרות בביולוגיה גבוהה פי שניים מאשר בחמ"ד.

 

ב. תעודת בגרות מדעית-טכנולוגית

פער בולט במיוחד בין החמ"ד לשאר מערכת החינוך נרשם בתחום של לימוד לשתי בגרויות מדעיות, כפי שניתן ללמוד מהטבלה הבאה:

 

לוח מס' 13: אחוז הנבחנים בבחינות הבגרות ברמה מוגברת במקצועות המדעיים (מתוך כלל הנבחנים בבחינות הבגרות) בשנת 2009

* על פי "פני החברה בישראל – דוח מספר 4", הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, חשון תשע"ב, עמ' 153-154.

 

האחוז מקרב תלמידי החמ"ד המעמיק את לימודיו בשתי בגרויות מדעיות הוא נמוך במיוחד: רק 4.3% מתוך הנבחנים בחמ"ד לומדים לשתי בגרויות מדעיות לעומת 9.9% בחינוך הממלכתי ו-16.1% במגזר הערבי. תמונת מבט דומה משתקפת במחקר מיוחד מ-2012 של מינהל מדע וטכנולוגיה במשרד החינוך והלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שבחן את היקף הלימודים לתעודה מדעית טכנולוגית איכותית. כדי לבחון את שיעור התלמידים המצטיינים בתחומי המדעים והטכנולוגיה החל משרד החינוך לפעול בשנים האחרונות להגדלת כמות התלמידים בעלי "תעודת בגרות מדעית טכנולוגית איכותית". מדובר בתעודת בגרות העומדת בשלוש הדרישות הבאות:

א.      5 יחידות לימוד (יח"ל) במתמטיקה

ב.      5 יח"ל במדעי הטבע (כימיה, פיזיקה או ביולוגיה)

ג.        5 יח"ל מדעיות/טכנולוגית נוספות (בנתיב העיוני – כימיה, פיזיקה, ביולוגיה או מדעי המחשב; בנתיב הטכנולוגי – אלקטרוניקה, תוכנה, מכטרוניקה או ביוטכנולוגיה)

הטבלה הבאה מציגה את ממצאי המחקר בנוגע לפערים בין החינוך הממלכתי, החמ"ד והמגזר הערבי:

 

לוח מס' 14: זכאות לתעודת בגרות מדעית טכנולוגית איכותית בשנת 2007

* על פי עופר רימון ודימטרי רומנוב, "דורכים על יהלומים – פוטנציאל המצוינות הלא ממומש של ישראל", אפריל 2012, עמ' 16.

 

הנתון המעניין העולה מהטבלה הוא שעל אף שתלמידי החמ"ד מובילים באחוזי הזכאות לתעודת בגרות, דווקא בתחום המדעי-טכנולוגי הם נמצאים הרחק מאחור. אחזו התלמידים בחמ"ד הזכאים לתעודת בגרות מדעית-טכנולוגית איכותית נמוך ביותר מפי שתיים מאשר בשאר מערכת החינוך בישראל, הן היהודית והן הערבית. 

כדי להבהיר את החשיבות של תעודה מדעית טכנולוגית איכותית מציגים חוקרי הלמ"ס ומינהל ומדע וטכנולוגיה את הטבלה הבאה:

 

לוח מס' 15: השתלבות בלימודים אקדמאיים בתחום מדעי טכנולוגי של הזכאים ושאינם זכאים לתעודת בגרות מדעית טכנולוגית איכותית

* על פי עופר רימון ודימטרי רומנוב, "דורכים על יהלומים – פוטנציאל המצוינות הלא ממומש של ישראל", אפריל 2012, עמ' 25

 

הטבלה מלמדת שזכאות לתעודת בגרות מדעית טכנולוגית איכותית מעלה באופן משמעותי את הסיכוי שהתלמיד ימשיך ללימודים אקדמיים בתחומים הרלוונטיים לענף ההייטק. בעוד שכ-50% מתלמידי עתודה מדעית-טכנולוגית ממשיכים ללימודים אקדמיים בתחומים מדעים-טכנולוגיים, האחוז המקביל בקרב שאר התלמידים עומד על כ-13% בלבד.

 

ג. הישגי התלמידים בבחינות הבגרות

ניתן לטעון שהכמות הנמוכה של תלמידי החמ"ד הניגשים לבחינות בגרות במקצועות המדעיים נובעת מכך שהחמ"ד מפנה לתחומים אלו, אך ורק את התלמידים החזקים ביותר, ואילו ביתר מערכת החינוך המקצועות המדעיים נלמדים על ידי קבוצת תלמידים בעלי יכולות שונות. לצורך כך, מוצגים בטבלה הבאה נתונים על הישגי תלמידי ישראל בבחינות הבגרות במקצועות המדעיים בשלוש שנים נבחרות – 2005, 2008 ו-2011:

 

לוח מס' 16: הישגי תלמידים בבחינות הבגרות בפיזיקה, כימיה, ביולוגיה ומדעי המחשב, בשנים 2005, 2008, 2011

* על פי נתונים שעובדו עבור מחקר זה, על ידי גב' יפה שיף מאגף א – חינוך, השכלה וכוחות הוראה של הלמ"ס.

 

הטבלה מראה כי הישגי תלמידי החמ"ד אינם עולים על הישגי תלמידי החינוך הממלכתי וברוב המקרים הם אפילו נמוכים מהם במעט, כך שלא ניתן לטעון שהכמות הנמוכה של תלמידי החמ"ד הניגשים לבחינות נובעת מכך שהחמ"ד מפנה רק תלמידים בעלי יכולות גבוהות ללימוד מקצועות מדעיים.

 

3. הגורמים להיקף הנמוך של לימודי מדעים בחטיבה העליונה בחמ"ד

בדרך כלל, כאשר ישנם הישגים נמוכים בחמ"ד באחד ממקצועות החול נוהגים רבים לתלות זאת בלימודי הקודש הנהוגים בבתי הספר הדתיים. למרות זאת, אנו סבורים שלימודי הקודש אינם הגורם המרכזי לבעיות שצוינו לעיל. מכיוון שהבעיה היא איננה ביכולות של התלמידים אנו סבורים שיש לתלות אותה יותר ברמה מנהלתית ובגורמים תרבותיים, ושניתן לפתור אותה ללא כל צמצום בלימודי הקודש. כמו כן, כפי שנראה להלן, היקף לימודי המדעים הנמוך בחטיבה העליונה בחמ"ד שכיח יותר בקרב הבנות, למרות שהיקף לימודי הקודש שלהן נמוך בהרבה משל הבנים, וגם מכאן ניתן ללמוד שלא לימודי הקודש הם הגורם להיקף הנמוך של לימודי מדעים.

להלן נרחיב להסביר על שני גורמים מרכזיים המביאים להיקף הנמוך של לימודי המדעים בחטיבה העליונה בחמ"ד: גודל בתי הספר והצבת רף נמוך לבנות:

 

א. גודל בתי הספר והחשיפה הבית ספרית בחמ"ד

גורם מרכזי לכמות הנמוכה של תלמידים בחטיבה העליונה בחמ"ד המעמיקה בלימודי המדעים הוא הגודל של בתי הספר בחמ"ד. הטבלה הבאה מציגה את כמות התלמידים בממוצע בבתי ספר יסודיים, בחטיבות הביניים ובחטיבות העליונות בפיקוח הממלכתי ובחמ"ד:

 

לוח מס' 17: ממוצע התלמידים בבתי הספר היסודיים, בחטיבות הביניים ובחטיבות העליונות בחינוך הממלכתי ובחמ"ד בשנת 2013

* עיבוד של נתונים שנלקחו מתוך אתר "במבט רחב – מספרים על החינוך" המופעל על ידי משרד החינוך.[9]

 

הטבלה מלמדת על כך שבתי הספר בחמ"ד הינם קטנים באופן משמעותי מאשר בחינוך הממלכתי. חטיבה עליונה ממוצעת בחמ"ד מונה 181.9 תלמידים בלבד, מה שאומר שבכל שכבה ישנם כ-60 תלמידים בלבד. בפיקוח הממלכתי, לעומת זאת, שכבה ממוצעת בחטיבה העליונה עומדת על 421.17 בלבד, מה שאומר שבכל שכבה ישנם כ-140 תלמידים. יש המבקשים לתלות את הפערים העצומים הללו בהפרדה המגדרית הנהוגה בחמ"ד ובפיזור הגיאוגרפי של אוכלוסיית תלמידי החמ"ד, אך גם אם יש אמת בדבר, נראה שהתמונה מורכבת יותר. כך למשל, ניתן לראות שבחינוך היסודי דווקא הפערים אינם כה גבוהים בין החינוך הממלכתי, על אף שגם בחינוך היסודי נהוגה הפרדה בחלק גדול מהכיתות ועל אף שדווקא בחינוך היסודי לפיזור הגיאוגרפי של האוכלוסייה ישנה השפעה מכרעת כיוון שתלמידים בגילאים צעירים אינם נוהגים ללמוד בבתי ספר המרוחקים מביתם.

העובדה שבתי הספר התיכונים של החמ"ד קטנים מאוד לא מאפשרת להם להציע לתלמידיהם לימודים מדעיים מעמיקים כיוון שעלות החזקת מעבדת כימיה או פיזיקה היא יקרה מאוד ולבתי ספר עם מעט תלמידים הדבר לא משתלם. בטבלה הבאה מוצגים נתוני החשיפה הבית-ספרית למקצועות מדעיים (אחוז בתי הספר בהם ניתן ללמוד פיזיקה, כימיה וביולוגיה) בחטיבה העליונה בשנת 2012, בפיקוח הממלכתי, בחמ"ד ובמגזר הערבי:

 

לוח מס' 18: שיעור בתי הספר בחטיבה העליונה המלמדים פיזיקה, כימיה וביולוגיה בשנת 2012

* על פי "מגמות בהוראת מתמטיקה ומדעים בחטיבה העליונה, 2012-1996", הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, 2013, עמ' 4-7.

 

ניתן לראות שבבתי הספר של החמ"ד פחות תלמידים נחשפים ללימודי המקצועות המדעיים. אפילו בביולוגיה, בחינוך הממלכתי ביותר בתי ספר קיימת האפשרות להעמיק בלימודי ביולוגיה בחטיבה העליונה על אף שזהו המקצוע היחיד שבו יותר תלמידים בחמ"ד ניגשים לבגרות מאשר בחינוך הממלכתי. בולט במיוחד מקצוע הכימיה: רק 15.7% מבתי הספר בחמ"ד מציעים לתלמידיהם את לימודי הכימיה לעומת יותר מ-50% בחינוך הממלכתי וכמעט 70% בחינוך הערבי. הטבלה הבאה מראה שישנה ירידה הדרגתית בחשיפה הבית ספרית למקצוע הכימיה בחמ"ד החל מ-1996:

 

תרשים מס' 5: שיעור בתי הספר המלמדים כימיה במערכת החינוך בישראל בין השנים 1996-2012

 

* על פי "מגמות בהוראת מתמטיקה ומדעים בחטיבה העליונה, 2012-1996", הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, 2013, עמ' 4.

בשנת 1996 עמדה החשיפה הבית ספרית למקצוע הכימיה בחמ"ד על 43% ואילו ב-2012 רק ב-15.7% מהחטיבות העליונות בחמ"ד היה ניתן ללמוד כימיה.

המשמעות של נתוני החשיפה הבית ספרית טמונה בכך שהם מלמדים שהסיבה למיעוט התלמידים הניגשים לבגרויות מדעיות בחמ"ד לא נעוצה ביכולות חלשות של תלמידי החמ"ד אלא בחשיפה מינימאלית שלהם לתחומי המדעים. ייתכן מאוד שישנם תלמידים בעלי יכולות מדעיות גבוהות מאוד, אך כל עוד בבתי הספר לא מתאפשר להם ללמוד את המקצועות המדעיים, הם יתקשו להביא את היכולות הללו לידי ביטוי.

 

ב. הצבת רף נמוך לבנות

כפי שנראה להלן, התעמקות בהישגים של תלמידות החמ"ד מגלה אנומאליה מפתיעה. מצד אחד, ההישגים של תלמידות החמ"ד מלמדים שמדובר בקבוצת איכות גבוהה ביותר של מערכת החינוך בישראל. כך למשל, הטבלה הבאה מציגה את אחוזי הזכאות הרגילים לבגרות ואת אחוזי הזכאות לבגרות העומדת בדרישות הסף של האוניברסיטאות, בקרב הבנים והבנות בפיקוח הממלכתי, בחמ"ד ובמגזר הערבי:

 

לוח מס' 19: זכאות לבגרות לפי חלוקה מגדרית בכלל מערכת החינוך בישראל בשנת 2007

* על פי עופר רימון ודימטרי רומנוב, "דורכים על יהלומים – פוטנציאל המצוינות הלא ממומש של ישראל", אפריל 2012, עמ' 16.

 

ניתן לראות שבכל קנה מידה אוכלוסיית הבנות בחמ"ד היא הקבוצה החזקה ביותר ובעלת אחוזי הזכאות הגבוהים ביותר. הנתונים מראים כי אחוז הזכאות בקרב בנות בחמ"ד גבוה ב-11% מאשר אצל הבנים בחמ"ד. מנתונים שהציג החמ"ד ב-2008 עולה שהפער בין האולפנות לישיבות תיכוניות (ללא תיכונים דתיים לבנים או לבנות) אפילו גבוה יותר ועומד על כמעט 15%.[10]

האם ניתן להקיש מהישגים אלו ליכולות הבנות במדעים? יש הטוענים שבאופן טבעי בנות פחות מתאימות למקצועות ריאליים מאשר בנים ולכן ההישגים שלהן במקצועות המדעים נמוכים יותר מאלו של הבנים. הטבלאות הבאות המציגות נתונים מתוך מבחני המיצ"ב ומתוך שני המבחנים הבינלאומיים האחרונים במדעים, מלמדות שבנוגע לחמ"ד דווקא ההפך הוא הנכון:

 

לוח מס' 20: הישגי תלמידי החינוך הממלכתי היהודי בכיתות ח' במבחני המיצ"ב במדעים בשנת תשע"ג לפי חלוקה מגדרית

* על פי דוח "מיצ"ב תשע"ג", חלק א, הרשות הארצית למדידה והערכה בחינוך (ראמ"ה), חשון תשע"ד, עמ' 79.

 

לוח מס' 21: הישגי תלמידי החינוך הממלכתי היהודי בגיל 15 במבחני פיז"ה 2012 במדעים לפי חלוקה מגדרית

* על פי "מחקר פיזה 2012 – אוריינות תלמידים בני 15 במדעים, בקריאה ובמתמטיקה – מבט ישראלי", הרשות הארצית למדידה והערכה בחינוך (ראמ"ה), עמ' 128.

 

לוח מס' 22: הישגי תלמידי החינוך הממלכתי היהודי בכיתות ח' במבחני טימס 2011 במדעים לפי חלוקה מגדרית

* על פי "טימס 2011: מחקר בין-לאומי להערכת הידע והמיומנות של תלמידי כיתה ח' במתמטיקה ובמדעים", הרשות הארצית למדידה והערכה בחינוך (ראמ"ה), עמ' 74.

ניתן לראות שבמבחני המיצ"ב בפיקוח הממלכתי הישגי הבנות נמוכים ב-13 נקודות מהישגי הבנים, לעומת החמ"ד שבו הישגי הבנות דווקא גבוהים ב-13 נקודות מהישגי הבנים. במבחני TIMSS הישגי הבנות בחינוך הממלכתי נמוכים ב-14 נקודות מהישגי הבנים, לעומת החמ"ד שבו הישגי הבנות דווקא גבוהים ב-27(!) נקודות מהישגי הבנים. גם במבחני פיז"ה, בעוד בקרב הפיקוח הממלכתי נרשם פער של 11 נקודות לטובת הבנים, בחמ"ד ישנו פער של נקודה דווקא לטובת הבנות.

לאור כל זאת הציפייה היא שההעמקה של בנות החמ"ד בלימודי מדעים בגיל התיכון תהיה לכל הפחות שווה לזו של הבנים אם לא גדולה יותר. למרות זאת, כאשר בוחנים את כמות הבנות בחמ"ד המעמיקות במקצועות מדעיים, מתגלה תמונה עגומה. כך למשל, הטבלה הבאה מציגה את אחוז הבנות הזכאיות לבגרות במקצוע מדעי מתוך כלל הנבחנים בבגרות מדעית בחינוך הממלכתי, בחמ"ד ובמגזר הערבי:

 

לוח מס' 23: אחוז הבנות הזכאיות לבגרות בפיזיקה, כימיה וביולוגיה, מתוך כלל הזכאים לבגרות במקצועות אלו, בשנת 2009

* עיבוד של נתוני המזכירות הפדגוגית במשרד החינוך.

 

ניתן לראות שבכל מקצוע מדעי, באופן יחסי כמות הבנות שניגשו (לעומת כמות הבנים שניגשו) נמוכה יותר בחמ"ד. בעיקר בולט תחום הכימיה שבו רק רבע מהניגשים בחינוך הדתי היו בנות לעומת כשני שלישים בשאר מערכת החינוך. כיוון שלמעשה כמות הנבחנים בחמ"ד בפיזיקה ובכימיה היא גם ככה נמוכה בהרבה מאשר בשאר מערכת החינוך, הדבר מלמד שאחוז הבנות שניגשו לבגרות מדעית מתוך כלל בנות החמ"ד הוא נמוך בהרבה מאשר האחוז המקביל בחינוך הממלכתי.      

מגמה מובהקת עוד יותר מתגלה כאשר בודקים את אחוזי התלמידים בעלי תעודת מדעית טכנולוגית איכותית: כאמור לעיל, תעודה זו מהווה עבור משרד החינוך את הסמל למצוינות בתחום המדעים והיא מורכבת מלימוד של 5 יחידות מתמטיקה ולימוד במגמה מדעית ובמגמה נוספת מדעית או טכנולוגית. מחקר מיוחד מ-2012 של מינהל מדע וטכנולוגיה במשרד החינוך והלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שבחן את היקף הלימודים לתעודה מדעית טכנולוגית הציג את הנתונים הבאים בנושא:

 

לוח מס' 24: שיעור הזכאים תעודת בגרות מדעית טכנולוגית-איכותית בשנת 2007 לפי חלוקה מגדרית

* על פי עופר רימון ודימטרי רומנוב, "דורכים על יהלומים – פוטנציאל המצוינות הלא ממומש של ישראל", אפריל 2012, עמ' 20.

 

באופן מובהק ניתן לראות שכמות הבנות הלומדות שני מקצועות מדעיים-טכנולוגיים בחמ"ד היא כמעט אפסית, גם לעומת אחוז הבנים בחמ"ד העושים זאת, וגם לעומת אחוז הבנות בחינוך הממלכתי והערבי העושות זאת.

אם כן, למרות שהפוטנציאל בקרב תלמידות החמ"ד הוא גבוה מאוד כפי שמלמדים נתוני הזכאות לבגרות והישגי הבנות בכיתות ח, אין כמעט הכוונה של הבנות ללימודים מדעיים. הדבר נובע ככל הנראה מתפיסה דתית-מסורתית שמציבה רף נמוך עבור הבנות ומסתפקת במקצועות קלים יותר מאשר מקצועות מדעיים. בנוסף, נראה שתפיסה זו סבורה שהמקצועות המדעיים הם מקצועות ריאליים ולכן הם תואמים הרבה יותר את האופי הגברי לעומת האופי הנשי המתאים יותר למקצועות הומאניים. המעניין הוא שבחברה הערבית, שהיא כידוע חברה בעלת מאפיינים מסורתיים גדולים הרבה יותר מהחברה הדתית-לאומית, דווקא הבנות מעמיקות יותר בלימודים מדעיים בפער ניכר מהבנים.

 

 

חלק שלישי: סיכום והמלצות

1. סיכום

בבתי הספר היסודיים ובחטיבות הביניים לא קיימים הבדלים משמעותיים בהישגים במדעים בין תלמידי החינוך הממלכתי לתלמידי החמ"ד. רוב המבחנים מצביעים על פער לטובת החינוך הממלכתי ומיעוטם מצביע על פער קל לטובת החמ"ד, והתמונה אינה משתנה באופן משמעותי כאשר בוחנים את הרקע החברתי-כלכלי של התלמידים. מכל מקום, ברוב המבחנים מדובר על פערים זניחים יחסית, כך שגם אם הישגי החינוך הממלכתי עדיפים על הישגי החמ"ד בתחום המדעים בבתי הספר היסודיים ובחטיבות הביניים, הרי שמדובר בהבדלים מינורים יחסית שקשה לייחס להם משמעות יתירה.

למרות זאת, בחטיבה העליונה מתגלים שני פערים משמעותיים בין תלמידי החמ"ד לחינוך הממלכתי:

ראשית, שיעור תלמידי החמ"ד המעמיק במקצועות המדעים בחטיבה העליונה הנו נמוך בהרבה מאשר בחינוך הממלכתי ובמגזר הערבי, כאשר התופעה בולטת בעיקר במקצועות המדעיים המובהקים והקשים ביותר: פיזיקה וכימיה.

שנית, שיעור תלמידי החמ"ד בעלי שתי בגרויות מדעיות ושיעור הזכאים בחמ"ד לתעודה מדעית טכנולוגית איכותית הינו נמוך ביותר על אף ששיעור הזכאים לתעודת בגרות בחמ"ד הוא הגבוה ביותר.

מחקר זה מצביע על שני גורמים מרכזיים לבעיות אלו:

1. גודל בית הספר: בתי הספר בחטיבה העליונה בחמ"ד קטנים באופן משמעותי מאשר בתי הספר בחינוך הממלכתי: הדבר מוביל לכך שאחוז בתי הספר בחטיבה העליונה חמ"ד שבהם מתאפשר לתלמידים ללמוד מקצועות מדעיים הינו נמוך מאוד. הדבר בולט במיוחד במקצועות כדוגמת פיזיקה וכימיה שלשם לימודם יש צורך במעבדות ובציוד יקר ערך, שלא משתלם להחזיק עבור קבוצת תלמידים קטנה. 

2. הצבת רף נמוך לבנות: אחוז הבנות המעמיק במקצועות מדעיים בחמ"ד בחטיבה העליונה נמוך מהאחוז המקביל בחינוך הממלכתי ובמגזר הערבי. בדומה לכך, אחוז הבנות בעלות תעודה מדעית טכנולוגית איכותית בחמ"ד אפסי והוא נמוך בהרבה הן מהאחוז המקביל בקרב הבנים בחמ"ד והן מהאחוז המקביל בקרב הבנות בחינוך הממלכתי ובמגזר הערבי. חולשה זאת של הבנות לעומת הבנים בחמ"ד ולעומת הבנות בשאר מערכת החינוך בישראל מפתיעה מאוד על רקע העובדה שאחוז הזכאות לבגרות בקרב תלמידות החמ"ד הוא הגבוה ביותר במדינה, ועל רקע העובדה שלעומת החינוך הממלכתי שבו הישגי הבנות במדעים בכיתות ח' נמוכים מהישגי הבנים, בחמ"ד הישגי הבנות במדעים בכיתות ח' דווקא גבוהים מהישגי הבנים.

למרות שהפוטנציאל בקרב תלמידות החמ"ד הוא גבוה מאוד אין כמעט הכוונה של הבנות ללימודים מדעיים. הדבר נובע ככל הנראה מתפיסה דתית-מסורתית שמציבה רף נמוך עבור הבנות ומסתפקת במקצועות קלים יותר מאשר מקצועות מדעיים. בנוסף, נראה שתפיסה זו סבורה שהמקצועות המדעיים הם מקצועות ריאליים ולכן הם תואמים הרבה יותר את האופי הגברי לעומת האופי הנשי המתאים יותר למקצועות הומאניים.

 

2. המלצות

גודל בתי הספר: תופעה זה קשורה גם לעלות הגבוהה של בתי הספר בחטיבות העליונות בחמ"ד, נושא שנייחד לו בקרוב מחקר עצמאי. אנו סבורים שבטווח הארוך יש להפעיל תמריצים לאיחוד בתי ספר ולמעט בפתיחת בתי ספר קטנים, ולכל הפחות, יש להציב בפני ההורים את ההשלכות והעלויות של פתיחת בתי ספר קטנים.

בטווח הקצר אנו ממליצים על עידוד וקידום של שתי תכניות שמשרד החינוך מפעיל כבר כיום, שיכולות לצמצם את ההשלכה של בתי הספר הקטנים על לימודי המדעים בחטיבה העליונה בחמ"ד:

א. מגמות על אזוריות: פתיחה של מגמות מדעיות על אזוריות עבור תלמידי החמ"ד. מספר בתי ספר באותו אזור יכולים לפתוח מגמה מדעית משותפת שבה ילמדו תלמידים מכמה בתי ספר שונים. הדבר מצריך כמובן שיתוף פעולה הדוק בין בתי ספר, אך תכנית זו מופעלת כבר מספר שנים בירושלים ונראה שהדבר אינו כה מורכב.

ב. תיכון וירטואלי: בשנת הלימודים התשע"ג החל לפעול מיזם התיכון הווירטואלי, פרי שיתוף פעולה בין משרד החינוך ומטח, עם כ-100 תלמידים בשש כיתות. המיזם התמקד במקצועות המתמטיקה והפיזיקה, והוא מאפשר לתלמידים בבתי ספר שאינם מסוגלים לפתוח את המגמות הללו – אם בשל מחסור במורים ואם בשל מספר תלמידים קטן – לגשת לבחינות הבגרות בהיקף של 5 יחידות לימוד.

אנו ממליצים לבחון את השימוש במיזם זה כדי לקדם את לימודי המדעים בחמ"ד ולאפשר פתיחה של מגמות מדעיות באמצעות לימוד וירטואלי.

לימודי המדעים לבנות: בתחום זה השינוי הנדרש איננו טכני אלא תרבותי. כיום, כאשר נשים דתיות רבות משולבות בתפקידים משמעותיים בחברה הישראלית, אין כל סיבה שאחוז הבנות המעמיקות בלימודי המדעים בחטיבה העליונה בחמ"ד לא יעלה.